דמיינו, לשניה, ברווז מלמד שיעור צרפתית,
משחק פינג פונג במסלול סביב חור שחור,
דולפין מאזן אננס על אפו.
כנראה לא ראיתם אף אחד מאלה במציאות,
אבל יכולתם לדמיין זאת מיידית.
איך המוח שלכם מייצר תמונה
של משהו שמעולם לא ראיתם?
זה אולי לא נראה קשה,
אבל זה רק מפני שאנחנו
כל כך רגילים לעשות זאת.
מסתבר שזוהי למעשה בעיה מורכבת
שדורשת תאום מורכב בתוך המוח שלכם.
זאת משום שעל מנת ליצור
את התמונות החדשות והמוזרות האלו,
המוח שלכם לוקח מראות מוכרים
ומרכיב אותם בדרכים חדשות,
כמו קולאג' שעשוי מגזרי תמונות.
המוח צריך להשתלט על
ים של אלפי אותות חשמליים
ולהביא את כולם ליעד בדיוק בזמן הנכון.
כשאתם מביטים בעצם,
אלפי נוירונים באונה הקודקודית האחורית שלכם
יורים אותות חשמלים.
הנוירונים האלה מקודדים
תכונות שונות של העצם:
משונן, פרי, חום, ירוק, וצהוב.
ירי האותות הסינכרוני הזה מחזק
את החיבורים בין קבוצת נוירונים זו,
ומקשר אותם יחד למה שקרוי הרכב נוירוני,
במקרה הזה, הרכב המקושר לאננס.
במדעי המוח, זה נקרא הכלל ההביאני,
נוירונים שיורים יחד חוברים יחד.
אם תנסו לדמיין אננס לאחר מכן,
כל ההרכב יואר, וירכיב תמונה מנטלית מושלמת.
דולפינים מקודדים על ידי הרכב נוירונים אחר.
למעשה, כל עצם שראיתם
מקודד על ידי הרכב נוירונים שמקושר אליו,
אותם נוירונים שחברו יחד
בעקבות הירי המסונכרן הזה.
אבל העיקרון הזה לא מסביר
את המספר האינסופי של עצמים
שאנחנו יכולים להעלות בדמיוננו
למרות שמעולם לא ראינו אותם.
ההרכב הנוירוני לדולפין המאזן אננס על אפו
לא קיים.
אז איך ניתן בכל זאת לדמיינו?
היפותזה אחת,
שנקראת תאורית הסינתזה המנטלית,
חוזרת ומדגישה שהתזמון הוא המפתח.
אם הרכבי הנוירונים של דולפין ואננס
מופעלים בו זמנית,
אז שני העצמים הנפרדים הללו
יכולים להיתפס על ידינו כתמונה אחת.
אבל משהו במוח שלכם צריך לתאם את הירי הזה.
מועמדת אחת אפשרית היא האונה הקדם מצחית,
שמעורבת בכל הפעולות הקוגניטיביות המורכבות.
הנוירונים של האונה הקדם מצחית
מחוברים לאונה הקודקודית האחורית
על ידי שלוחות תאים ארוכות ומפותלות
הנקראות סיבים עצביים.
תאורית הסינתזה המנטלית
מציעה שכמו בובאי שמושך בחוטים,
כך הנוירונים של האונה הקדם מצחית
שולחים אותות חשמליים
דרך הסיבים העצביים הללו
למספר רב של הרכבי נוירונים
באונה הקודקודית האחורית.
זה גורם להם לפעול בתאום מלא.
אם הרכבי הנוירונים מופעלים בו זמנית,
אתם חווים את התמונה המורכבת
ממש כאילו ראיתם אותה בעבר.
הסינכרון המכוון והמודע הזה
של הרכבי נוירונים שונים
על ידי האונה הקדם מצחית
נקרא סינתזה מנטלית.
כדי שסינתזה מנטלית תעבוד,
אותות יצטרכו להגיע
לשני הרכבי הנוירונים בו זמנית.
הבעיה היא שמספר נוירונים
רחוקים יותר מאחרים מהאונה הקדם מצחית.
אם האותות נעים דרך שני הסיבים באותו קצב,
הם לא יגיעו מסונכרנים.
לא ניתן לשנות את אורך החיבורים,
אבל למוח שלכם, בעיקר כשהוא מתפתח בילדות,
יש דרכים לשנות את מהירות ההעברה.
סיבים נוירונים נעטפים
בחומר שומני הנקרא מיילין.
מיילין הוא מבודד
המאיץ את האותות החשמליים
שעוברים דרך סיב העצב.
מספר סיבים עצביים
עטופים בלא פחות מ-100 שכבות של מיילין.
אחרים עטופים במספר שכבות בודדות בלבד.
וסיבים עם שכבות עבות יותר של מיילין
יכולים להעביר אותות
במהירות גדולה פי 100 או יותר
מאשר אלה עם השכבות הדקות יותר.
מספר מדענים חושבים כיום
שההבדל הזה במיילינציה
יכול להיות המפתח
לזמני ההעברה האחידים במוח,
וכתוצאה מכך,
ליכולת הסינתזה המנטלית שלנו.
רוב המיילינציה הזו מתרחשת בילדות,
אז מגיל צעיר,
לדמיון הנמרץ שלנו יש קשר הדוק
עם בניית מוח
שחיבוריו העטופים במיילין
יכולים ליצור סימפוניות יצירתיות
במהלך חיינו.