1
00:00:05,433 --> 00:00:07,339
אמנות...

2
00:00:07,339 --> 00:00:11,091
בסימן שאלה

3
00:00:11,091 --> 00:00:13,461
הירח,

4
00:00:13,461 --> 00:00:16,062
כנסייה

5
00:00:16,062 --> 00:00:20,510
עץ ברוש,

6
00:00:20,510 --> 00:00:24,192
ציור של ואן גוך

7
00:00:24,192 --> 00:00:28,845
לילה כפרי שקט?

8
00:00:28,845 --> 00:00:29,659
אבל

9
00:00:29,659 --> 00:00:38,167
הרגיעה נראית בלתי אפשרית מתחת לשמיים הזועפים,

10
00:00:38,167 --> 00:00:42,161
ואן גוך צייר נוף ליילי זה במוסד לחולי נפש

11
00:00:42,161 --> 00:00:45,982
שנה לפני שהתאבד.

12
00:00:45,982 --> 00:00:50,026
הזעקה המרדנית של גאון שהקדים את זמנו?

13
00:00:50,026 --> 00:00:54,295
בעוד בני דורו נכנעים לאורות הכרך,

14
00:00:54,295 --> 00:00:59,135
ואן גוך בורח מפריס ומציג בפנינו חלום אורבני לחוץ:

15
00:00:59,135 --> 00:01:02,196
נברח לנו ונמצא שחרור בשיגעון האמנות, (טון אירוני)

16
00:01:02,196 --> 00:01:06,576
ונתחבר לתענוגות השקטים של חיי הכפר.(טון אירוני)

17
00:01:06,576 --> 00:01:16,014
האם טירופו של ליל הכוכבים לא נועד אלא כדי להסתיר חזון ריאקציונרי?

18
00:01:20,037 --> 00:01:26,547
ואן גוך: לילה של כוכבים - לילה משנה צורה

19
00:01:26,547 --> 00:01:29,802
חלק 1 : טירוף מתוכנן היטב

20
00:01:29,802 --> 00:01:33,058
האם תמונה זו לא תהיה אלא ביטוי ספונטני של הדמנציה?

21
00:01:33,058 --> 00:01:35,704
הבה וניזהר משיפוט מהיר:

22
00:01:35,704 --> 00:01:43,404
ואן גוך צייר את הלילה שלו בשנת 1889,בתקופה שאסטרונומיית חובבים היתה עיסוק פופולרי שתורגל באמצעות מדריכים להמונים,

23
00:01:43,404 --> 00:01:48,811
מצוירים הודות לכל הצילומים הראשונים של השמים.

24
00:01:48,811 --> 00:01:52,413
ספירלה זו היא בהשראת ערפיליות אמיתיות:

25
00:01:52,413 --> 00:01:56,820
ונוס, שהשלימה את המחזור שלה היתה זוהרת במיוחד באותה שנה

26
00:01:56,820 --> 00:02:00,325
והירח הוא כזה שהצייר יכול היה לראות מהחדרון שלו...

27
00:02:00,325 --> 00:02:05,038
...שחר ה-25 במאי 1889...

28
00:02:05,038 --> 00:02:09,162
מאידך, מתחת לחלונו, ואן גוך לא הבחין אלא בשטח מגודר

29
00:02:09,162 --> 00:02:11,878
הוא מצייר לכן נוף פיקטיבי

30
00:02:11,878 --> 00:02:15,146
שלו הוא מוסיף את הברוש, ואת מגדל הפעמון של הכפר,

31
00:02:15,146 --> 00:02:17,894
שיוצרים אפקט של עומק

32
00:02:17,894 --> 00:02:21,677
ומארגנים את התמונה.

33
00:02:21,677 --> 00:02:27,341
וגם הספירלה הסוערת עוזרת לזהות את נקודת המגוז, ישר בנקודת האיזון,.

34
00:02:27,341 --> 00:02:29,675
אם הטירוף לא נמצא בקומפוזיציה,

35
00:02:29,675 --> 00:02:36,145
האם אינו במשיחת המכחול, האכזרית והתוססת?

36
00:02:36,145 --> 00:02:42,341
בחפזונו ואן גוך אפילו לא דאג לכיסוי בד הציור!

37
00:02:42,341 --> 00:02:47,259
במציאות, משיכת המכחול מחזקת את הקונטרסט בין שני צידי התמונה.

38
00:02:47,259 --> 00:02:54,145
בחלק התחתון, כל בית מוקף בשחור, כמו בזכוכית צבעונית,

39
00:02:54,145 --> 00:02:59,440
והעצים רשומים ככדורי צמר עבים.

40
00:02:59,440 --> 00:03:03,030
ולאדמה יש מוצקות של מיומנות.

41
00:03:03,030 --> 00:03:08,662
השמים לעומת זאת זורמים ושוטפים, כמו להקת דגים.

42
00:03:08,662 --> 00:03:14,542
אור הכוכבים מתפשט בגלים קונצנטריים.

43
00:03:14,542 --> 00:03:20,038
ההמולה של הציור יותר מחושבת מאשר ספונטנית, עם ההתנגדות של שני כוחות:

44
00:03:20,038 --> 00:03:22,891
-המוצק והמוחשי של האדמה

45
00:03:22,891 --> 00:03:26,808
-והדינמי והגלי של השמיים

46
00:03:26,808 --> 00:03:34,421
הגשר בין השניים, הוא ברוש זה, דביק כזפת ונמרץ כמו להבה.

47
00:03:34,421 --> 00:03:38,421
מדוע ואן גוך מכניס כל זאת לתוך לילה כפרי שקט?

48
00:03:43,871 --> 00:03:44,663
חלק 2 : ליל סכנה או לילה של אמונה?

49
00:03:44,663 --> 00:03:45,455
לפני שנדון בצורת הלילה

50
00:03:45,455 --> 00:03:46,671
בשמים זרועי כוכבים,...

51
00:03:46,671 --> 00:03:52,370
... ואן גוך מתעניין ברגע השחרור שבו האנשים משתחררים מעבודתם..

52
00:03:52,370 --> 00:04:00,884
איזה ניגוד לציירי אוונגרד שמהללים את התנועה והאורות של שעות הפנאי העירוניים!

53
00:04:00,884 --> 00:04:03,790
בואן גוך מתהפכות היוצרות:

54
00:04:03,790 --> 00:04:07,221
זוהי ארוחה אפרפרה של איכרים שהפכה אצילית...

55
00:04:07,221 --> 00:04:11,318
... בעוד העיר הנוצצת מעוררת התבהמות.

56
00:04:11,318 --> 00:04:13,769
עצובה וגסה ממבט ראשון...

57
00:04:13,769 --> 00:04:18,306
... זו ארוחה שבה מחליפים מבטים ודיבורים...

58
00:04:18,306 --> 00:04:23,272
תחת אור מנחם ומהלל את המנוחה שזכו בה לאחר המאמץ.

59
00:04:23,272 --> 00:04:29,506
המשפחה מאוחדת כמו בתים אלה שמרוכזים סביב מגדל פעמון יחיד, סמל של האמונה הנוצרית.

60
00:04:29,506 --> 00:04:34,252
חגיגה זו של מכובדותם של האיכרים, ואן גוך לא המציא אותה

61
00:04:34,252 --> 00:04:37,591
הוא משאיל זאת מז'אן-פרנסואה מילה שאותו העריץ.

62
00:04:37,591 --> 00:04:43,551
ב "ל'אנג'לוס", הערב כבר היה זמן של להט ואחוד עם האדמה.

63
00:04:43,551 --> 00:04:48,290
לעומת זאת ואן גוך ממציא ייצוג של העיר שהופך כמעט לגיהינום .

64
00:04:48,290 --> 00:04:57,273
ב"אולם הנשפים בארל", שפע של אורות קודרים מחליפים את האור המאחד.

65
00:04:57,273 --> 00:05:04,874
כל רקדנית נראית אבודה בתוך קהל קאוטי והיסטרי.

66
00:05:04,874 --> 00:05:09,809
בקפה שפתוח כל הלילה, האווירה היא של חמרמורת .

67
00:05:09,809 --> 00:05:15,618
הצבעים המשלימים אדום וירוק יוצרים אווירה סרקאסטית,

68
00:05:15,618 --> 00:05:18,854
שולחן ביליארד החליף את השולחן המשפחתי החסוד:

69
00:05:18,854 --> 00:05:23,256
הלהיטות של המשחק הורסת את האנרגיות ואת החיבור האנושי.

70
00:05:23,256 --> 00:05:29,703
דחויים בארבע פינות השולחן, האלכוהוליסטים כושלים כאן, כמו עש שנלכד על ידי

71
00:05:29,703 --> 00:05:34,310
3 השמשות המזויפות ,המאכלות ושורפות.

72
00:05:34,310 --> 00:05:40,742
בציורים אלה, ואן גוך כנראה מגייס טכניקה של גלופות־עץ יפניות כדי להציג את צביעותם של החיים המודרניים.

73
00:05:40,742 --> 00:05:45,057
העצמה הרגשית של ההקפים הכהים,

74
00:05:45,057 --> 00:05:48,590
צירופים אכזרים בין משטחים שונים,

75
00:05:48,590 --> 00:05:54,368
ניגוד צבעים משלימים בהירים,

76
00:05:54,368 --> 00:06:04,726
בחיקוי הבלותי, ואור כוזב של העיר, זה הזמן שואן גוך יוצא להתנגד לסדר ולנצח של "שמיים זרועי כוכבים."

77
00:06:04,726 --> 00:06:07,920
אבל זה לא נצחון ידוע מראש.

78
00:06:07,920 --> 00:06:10,356
למרות השמים האיתנים,

79
00:06:10,356 --> 00:06:13,032
הכוכבים הם בסופו של דבר חיוורים ואוויליים...

80
00:06:13,032 --> 00:06:17,893
. .מול הברק השנון של אורות הרחוב שמשתקפים במים.

81
00:06:17,893 --> 00:06:21,854
ואן גוך מגלה את התופעה של "זיהום האור":

82
00:06:21,854 --> 00:06:25,168
אור מלאכותי שמונע מאיתנו לראות את הכוכבים

83
00:06:25,168 --> 00:06:33,308
ופולש אפילו לסביבות הערים, היא מכריזה על חלקת כפר נוספת שעומדת להיבלע

84
00:06:33,308 --> 00:06:41,985
בצורת מונטג' של לוויין נאסא שממומש 100 שנים מאוחר יותר האדמה נראית כמו שמיים זרועי כוכבים.

85
00:06:41,985 --> 00:06:46,559
למען הנסיון השני שלו ואן גוך עוזב את ארל כדי לתפוס מחסה בכפר...

86
00:06:46,559 --> 00:06:50,674
ומשנה לחלוטין את טכניקת המפתח שלו .

87
00:06:50,674 --> 00:06:54,620
האדמה מקבלת את היציבות המתמשכת של השמים,

88
00:06:54,620 --> 00:06:58,742
בעוד שהשמיים זרועי הכוכבים שואלים מהאורות המלאכותיים המודרניים...

89
00:06:58,742 --> 00:07:04,609
את החדות המתנפצת שלהם, ואת גלי האנרגיה שלהם.

90
00:07:04,609 --> 00:07:10,887
התוצאה היא מרהיבה אך באמת מוגזמת : זה מידרדר לטירוף בלתי מרוסן!

91
00:07:10,887 --> 00:07:15,117
למה היה קשה לואן גוך להלל גם את עוצמתם של השמים ?

92
00:07:15,117 --> 00:07:19,117
-האם זה כל כך נורא לשכוח את הכוכבים ?

93
00:07:22,929 --> 00:07:25,780
פרק 3: הלילה מכה חזרה

94
00:07:25,780 --> 00:07:28,632
מלבד ואן-גוך, שמיים זרועי כוכבים תמיד ריתקו משום שהם מציעים שתי חוויות בסיסיות:

95
00:07:28,632 --> 00:07:31,145
של היפה, והנשגב.

96
00:07:31,145 --> 00:07:39,496
חוויית האחדות עם השמיים, היא זו של קמרון גדול, יפה בגלל היותו בעל אותה איכות של סדר ושלמות.

97
00:07:39,496 --> 00:07:42,277
כשהם נראים מרחוק , הכוכבים זוהרים ונצחיים

98
00:07:42,277 --> 00:07:47,417
נראים רחוקים לגמרי מעולמנו החדגוני והמוכה שבו הכל משתנה ונפגם!

99
00:07:47,417 --> 00:07:54,840
למרות שחזון נאיבי זה טואטא על-ידי הפיזיקה המודרנית, השאיפה הפואטית לשלמות מתקיימת.

100
00:07:54,840 --> 00:08:01,694
ואן גוך רואה בשמיים מפה גאוגרפית ובמוות מעבורת חלל.

101
00:08:01,694 --> 00:08:09,081
מראה הכוכבים גורם לי גם לחלום פשוט כי הנקודות השחורות מייצגות את הערים והכפרים שעל המפה הגיאוגרפית.

102
00:08:09,081 --> 00:08:14,674
זה לא נראה בלתי אפשרי שהכולרה והסרטן, יהיו אמצעי תחבורה שמיימים כמו

103
00:08:14,674 --> 00:08:21,913
סירות קיטור, אוטובוס ורכבת הם על פני האדמה.

104
00:08:21,913 --> 00:08:25,415
שני הלילות שלו הם יורשיהם של החזון הזה:

105
00:08:25,415 --> 00:08:35,594
הראשון שבו השמים נראים כמו מבנה אלוהי סולידי,
והכוכבים בסכמטיות הישנה שלהם.

106
00:08:35,594 --> 00:08:44,761
והשני, שבו הברוש, עץ של בתי קברות,
מעורר למוות זה שמאפשר לנו לנסוע מן הארץ אל האור השמימי.

107
00:08:44,761 --> 00:08:51,513
אבל היא גם מעוררת חוויה יותר מודרנית של שמיים,
שקשורה הפעם בתחושה של האינסופי והבלתי מוגבל.

108
00:08:51,513 --> 00:08:59,080
ביקום מוסיקלי, התפאורה של חליל הקסם של מוצרט
גורמת תמיד להד של קימרון שמימי.

109
00:08:59,080 --> 00:09:04,617
אבל הקרשנדו של מלכת הלילה מספק את הריגוש של הנשגב,
אשר אינו מגיע מתחושת הסדר, אלא

110
00:09:04,617 --> 00:09:12,199
מתחושת הקטנות שלנו שלא מאפשרת להתמודד עם תופעות שאין להן מידה.

111
00:09:12,199 --> 00:09:25,047
ובארכיטקטורה, אטיין-לואי בולה מתכנן מבנה קבורה ענק ומחורר על מנת להגביל את זוהר הכוכבים ולהחזיר את האנשים למידות של נמלים.

112
00:09:25,047 --> 00:09:27,955
כדי להגביל את זוהר הכוכבים ולהחזיר את בני האדם לממדי נמלים.

113
00:09:27,955 --> 00:09:30,864
עם הלילה השני, ואן גוך מחפש גם את הנתיב של הבלתי מוגבל.

114
00:09:30,864 --> 00:09:35,179
הוא מכניס חידושים על ידי הצגה בשמיים שלו,
באופן שציירים יודעים טוב להשיג:

115
00:09:35,179 --> 00:09:38,212
את כוח ההתפרצות

116
00:09:38,212 --> 00:09:40,814
-מפולות,

117
00:09:40,814 --> 00:09:43,758
- ושטפונות

118
00:09:43,758 --> 00:09:50,214
אבל הפעם, זה לא כדי לחגוג את המדע מול הדמיון,
אלא את כישורי כוח הרצון שלנו.

119
00:09:50,214 --> 00:09:55,594
אכן, הרצון שלנו יכול לעמוד איתן
אפילו בפני מה שיכול להרוס אותו.

120
00:09:55,594 --> 00:10:04,609
זהו העיקרון של 'הנשגב הדינאמי': כדי לתפעל אותו
צריך צורות קטנות חופשיות אל מול כוחם של היסודות.

121
00:10:04,609 --> 00:10:12,780
במאה ה-17, זו היא קתדרלת טולדו האיתנה
שמשחקת את התפקיד הזה של נקודת ציון תחת שמיים כתומים..

122
00:10:12,780 --> 00:10:21,129
ואן גוך מחליף כוחות אלה ישירות בשמים מעל הצריח הגאה של סן-רמי.

123
00:10:21,129 --> 00:10:28,860
הטירוף לכאורה של ליל הכוכבים מחושב כל כך טוב!
הכפר הפרובנסלי הבנאלי מתאים למיתוס:

124
00:10:28,860 --> 00:10:32,860
נקודת הציון העילאית מול ההלם של המודרניות.

125
99:59:59,999 --> 99:59:59,999
כתוביות בעבריות: זאבה ליפשיץ