כל אחד הוא גם תלמיד
וגם מורה.
זה אני, מקבל השראה
מהמחנך הראשון שלי,
אמא שלי,
וזה אני מלמד
מבוא לבינה מלאכותית
ל- 200 סטודנטים
באוניברסיטת סטנפורד.
הסטודנטים ואני
נהננו מהשיעור,
אבל התברר לי
שבזמן שהנושא
של השיעור היה מאוד מתקדם
ומודרני,
טכנולוגיית הלימוד לא.
למעשה, אני משתמש
באותה טכנולוגיה כמו
בכיתה הזאת מהמאה ה-14.
שימו לב לספרי הלימוד,
המורה על הבמה,
הבחור הישן
מאחור. (צחוק)
ממש כמו היום.
אז עוזר ההוראה שלי,
סבסטיאן טרון, ואני חשבנו,
שחייבת להיות דרך טובה יותר.
איתגרנו את עצמנו
ליצור קורס מקוון
שיהיו שווה או אפילו יעלה באיכותו
על הקורס שאני מעביר בסטנפורד,
וכך להעביר את הקורס לכל אחד
בעולם, בחינם.
הכרזנו על הקורס ב-29 ביולי,
ותוך שבועיים, 50,000 אנשים
כבר נרשמו אליו.
לאחר מכן היו כבר 160,000 סטודנטים
מ- 209 ארצות.
התרגשנו מאוד מהעובדה
שיש לנו כזה קהל גדול,
וגם קצת פחדנו
בגלל שלא סיימנו להכין עדיין את הקורס. (צחוק)
אז ניגשנו לעבודה.
למדנו מה אחרים עשו כבר,
מה יכולנו להעתיק, ומה יכולנו לשנות.
בנג'מין בלום הראה כבר
ששיעורים של אחד-על-אחד עובדים הכי טוב,
אז זה מה שניסינו לחקות,
כמו שהיה איתי ועם אמא שלי,
למרות שידענו
שזה יהיה יותר כמו מורה אחד על אלפי סטודנטים.
כאן יש מצלמת וידאו
שמקליטה אותי כשאני מדבר
ומצייר על פיסת נייר.
סטודנט אמר לי, "הקורס הרגיש
כמו לשבת בבר
עם חבר ממש חכם
שמסביר משהו
שלא הבנת, אבל אתה בדרך לשם."
וזה בדיוק מה שכיוונו אליו.
ראינו גם, מאקדמיית קאן,
שסרטים בני 10 דקות
עבדו הרבה יותר טוב מאשר לנסות
להקליט הרצאה של שעה שלמה
ולשים אותה בפורמט המסך הקטן.
החלטנו ללכת על הרצאות אפילו יותר קצרות
ויותר אינטראקטיביות.
אורך קטע וידאו אופייני שלנו הוא שתי דקות,
לפעמים אפילו יותר קצר, לעולם לא יותר ארוך
משש דקות, ולאחר מכן אנו עוצרים
בשביל לשאול שאלת בוחן, כדי לגרום לזה
להרגיש כמו שיעור פרטי.
כאן, אני מסביר כיצד מחשב משתמש
במילון אנגלי
על מנת לנתח משפט, וכאן,
יש הפסקה והסטודנט
צריך להרהר במה שלמד, להבין מה קורה
ולסמן את התשובות הנכונות
לפני שהוא יוכל להמשיך.
סטודנטים לומדים הכי טוב כאשר
הם מתרגלים באופן פעיל.
רצינו להפעיל אותם, לגרום להם להתחבט
בדו משמעויות ולהדריך אותם לבנות
את הרעיונות המרכזיים בעצמם.
לרוב אנו נמנעים משאלות
כמו "הנה נוסחא, עכשיו
הגד לי מהו הערך של Y
כאשר הערך של X
שווה ל 2."
העדפנו שאלות פתוחות יותר.
סטודנט אחד כתב: " עכשיו אני רואה
רשתות בייסיאניות ודוגמאות
לתיאוריית המשחקים בכל מקום שאני מסתכל."
אני אוהב תגובות מהסוג הזה.
זה בדיוק מה שרצינו שיהיה.
לא רצינו שסטודנטים ילמדו בעל-פה את הנוסחאות.
רצינו לשנות את הדרך
שבה הם הסתכלו על העולם.
והצלחנו.
או שעלי להגיד, הסטודנטים הצליחו.
וזה מעט אירוני
שניסינו לרענן את שיטת הלימוד המסורתית,
ובכך שעשינו זאת, הגענו למצב
שאנחנו עושים הרצאות מקוונות
יותר כמו בהרצאות מסורתיות בקולג'
מאשר בשיעורים מקוונים אחרים.
ברוב הקורסים המקוונים, קטעי הוידאו תמיד זמינים.
אתה יכול לצפות בהם בכל זמן שתרצה.
אבל אם אתה יכול לצפות בהם בכל זמן שתרצה,
זה אומר שתוכל לעשות זאת גם מחר,
ואם אתה יכול לעשות זאת מחר,
כנראה שלעולם לא
תמצא זמן להגיע לצפות בהם. (צחוק)
אז החזרנו לחיים את ההמצאה של
תאריכי יעד להגשות תרגילים. (צחוק)
יכולת לצפות בסרטים
בכל זמן שרצית במהלך השבוע,
אבל בסוף השבוע,
היית צריך לעשות את שיעורי הבית.
זה גרם לסטודנטים למוטיבציה לעמוד בקצב,
וגם גרם לכך שכולם עובדים
על אותו חומר באותו זמן,
כך שאם נכנסת לשיחה בפורום
יכולת לקבל תשובה לשאלה מחבר בתוך דקות.
אני רוצה להראות לכם עכשיו כמה מהפורומים, שברובם
אורגנו על ידי הסטודנטים עצמם.
מדפני קולר ואנדרו אנג, למדנו
את הקונספט של "כיתה הפוכה".
סטודנטים צפו בסרטים
בעצמם, ולאחר מכן הם
דנו בהם ביחד.
מאריק מזור, למדתי על הדרכה על ידי חבר לכיתה,
שהחברים לכיתה יכולים להיות מורים מצויינים,
כיוון שהם אלה
שזוכרים איך זה מרגיש כשלא מבינים את החומר.
סבסטיאן ואני כבר שכחנו איך זה.
כמובן, לא יכולנו ליצור
דיון בכיתה עם
עשרות אלפי סטודנטים,
ולכן עודדנו וטיפחנו את הפורומים המקוונים הללו.
ולבסוף, מ"ללמד בשביל אמריקה"
למדתי שהרצאה
איננה רק על מנת להעביר מידע.
יותר חשובים הם המוטיבציה והנחישות.
זה חיוני שהסטודנטים יראו
שאנחנו עובדים קשה בשבילם
ושכל אחד מהם תומך בחברו.
אם כן, הקורס רץ במשך עשרה שבועות,
ובסופו, בערך חצי מ-160,000 הסטודנטים צפו
בסרטון אחד מדי שבוע,
ויותר מ-20,000 סיימו את כל שיעורי הבית,
משקיעים בכך 50-100 שעות עבודה.
הם קיבלו את תעודת הסיום הזו.
אז מה למדנו?
ניסינו כמה רעיונות ישנים
וכמה חדשים ושמנו אותם יחד,
אבל ישנם עוד רעיונות רבים לנסות.
סבסטיאן מלמד עכשיו קורס נוסף.
אני אעשה עוד אחד בסתיו.
Stanford Coursera, Udacity, MITx
ואחרים מכינים קורסים נוספים להמשך.
זאת תקופה מאוד מרגשת.
אבל בשבילי, החלק הכי מרגש
בזה הוא הנתונים שאנו אוספים.
אנחנו אוספים אלפי
אינטראקציות מכל סטודנט בכל קורס,
מליארדי אינטראקציות יחדיו,
שכעת אנו יכולים להתחיל לנתח,
וכאשר נלמד מהן,
נעשה ניסויים,
אז המהפכה האמיתית תגיע.
ואתם תוכלו לראות את התוצאות
מדור חדש של סטודנטים מדהימים.
(מחיאות כפיים)