תרימו את הידיים ותהיו כנים
אם אי פעם השתמשתם בכינוי ״עסוק בטירוף״
לתאר את היום שלכם, השבוע שלכם, החודש שלכם.
אני רופאה בחדר המיון,
ו ״עסוק בטירוף״ זה ביטוי
שלעולם לא תשמעו אותי משתמשת בו.
ואחרי היום,
אני מקווה שגם תפסיקו להשתמש בזה
זו הסיבה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם
להשתמש בביטוי ״טירוף״
לתאר את התעסוקה שלכם.
בגלל כשאנחנו
במה שאני מתייחסת אליו כמצב מטורף,
אנחנו פשוט פחות מסוגלים לטפל בעיסוקים.
הנה מה שקורה.
הורמוני הלחץ שלכם עולים ונשארים שם
התיפקוד הניהולי שלכם
בקליפת המוח הקדמית בירידה.
זה אומר שהזיכרון, השיפוט ,
ושליטת הדחפים שלכם מתדרדרת,
ואזורי המוח לכעס וחרדה פועלים
אתם מרגישים את זה?
הנה העניין.
אתם יכולים להיות עסוקים באותה מידה
כמחלקת חירום
בלי להרגיש שאתם עסוקים בטירוף.
איך?
על ידי שימוש באותן דרכים שאנו משתמשים.
המוחות שלנו כל מעבדים מתחים
בדרכים בסיסיות דומות.
אבל איך אנחנו מגיבים לזה
הוכח על ידי מחקר להיות ניתנים לשינוי,
אם זה מקרה חירום
או סתם לחץ יום יומי, יומיומי.
עכשיו לעומת מצב עסוק בטירוף
עם איך אני חושבת עלינו
במצב מוכן במיון חרום.
מצב מוכן פירושו כל מה שנכנס
דרך הדלתות האלה,
בין אם זה תאונה מרובת מכוניות,
או חולה שסובל מכאבים בחזה כשנתקע במעלית,
או מטופל אחר עם משהו
תקוע איפה שזה לא צריך להיות.
כשאתם יודעים שאתם מתים לשאול.
(צחוק)
אפילו בימים ההם שבהם הייתם נשבעים
שמותחים אתכם,
אנחנו לא מפחדים מזה.
כי אנחנו יודעים שבכל מה שנכנס
דרך הדלתות הכפולות האלה,
אנחנו יכולים לטפל.
אנחנו מוכנים.
זה מצב מוכן.
התאמנו לזה,
וגם אתם יכולים.
הנה איך.
צעד ראשון ללכת
ממצב רוח מטורף למצב רוח מוכן
הוא למיין ללא פשרות.
במצב רוח מטורף אתם תמיד עסוקים,
תמיד לחוצים,
מכיוון שאתם מגיבים לכל אתגר
עם אותה תגובה.
לעומת זאת במצב רוח מוכן,
בזה שאנחנו ממיינים,
מה שאומר שאנחנו מסדרים עדיפויות
לפי דרגת דחיפות.
זו לא סתם דרך נחמדה
כדי לעשות את רשימת המטלות שלכם.
עבודה מאת ד"ר רוברט סאפולסקי
מראה שאנשים שאינם יכולים
להבדיל בין איום לאי איום
ומגיבים לכל דבר עם אותה תגובה
יש כפול מרמת הורמוני הלחץ.
ולכן זו המיומנות הראשונה ללמוד.
אתם לא יכול לטפל בכולם בבת אחת,
אבל אתם לא חייבים.
מכיוון שאנחנו ממיינים.
אדום -מסכן חיים מידי.
צהוב - רציני, אבל לא מסכן חיים מידי.
ירוק - פחות דחוף.
ואנחנו ממקדים את מאמצינו תחילה על האדומים.
עכשיו שמעו את זה.
חלק מהבעיה במצב רוח מטורף
זה שאתם מגיבים לכל דבר
כאילו הוא אדום.
אז התחלו עם דירוג נכון.
דעו מה האדומים שלכם.
הם מה שהכי חשוב
והיכן שאתם הכי יכולים להזיז את המחט.
עכשיו קל להתבלבל מרעש,
אבל מה שהכי רועש
זה לא תמיד מה שהכי אדום.
למעשה, המטופל האסתמטי החמור שלי
הוא הכי בסיכון כשהוא שקט.
אבל המטופל שלי כאן, תובעת
שאני אביאלה קרם לקפה בטעם,
היא רועשת, אבל היא לא אדומה.
אני אתן לכם דוגמא מהחיים שלי.
באביב האחרון הבית שלי הוצף,
הילד בן השנה שלי היה במיון,
הייתי אמור לעשות התרמה
לבית הספר של ילדתי בת הארבע
והפרק האחרון בספרי היה מעבר למאוחר.
אולי לא באופן אירוני, זה היה פרק הלחץ.
(צחוק)
המשימות האדומות שלי היו לשפר
את המצב של הילד שלי
ולסיים את הספר שלי.
זה היה זה.
זכרו, דרגו ללא רחמים.
תיקון שיטפונות הבית?
ובכן, ברגע שהפסקנו וייצבנו את הנזק,
זה כבר לא היה אדום.
זה הרגיש אדום,
אבל זה היה רק רעש.
לא, לא באמת, זה היה די רועש,
בתמונה זו בצד ימין אני לובשת אטמי אוזניים
להתרכז בספר שלי,
בזמן שהרצפה מתייבשת סביבי.
דעו את האדומים שלכם,
ואל תתנו לדברים הלא האדומים שלכם
להסיח את דעתכם מהאדומים.
אגב, משימה ירוקה היא משחררת
מדי פעם, להיות מסוגלים להזכיר לעצמכם,
"זו משימה ירוקה. אף אחד לא ימות. "
(צחוק)
זה בסדר אם זה לא מושלם.
עכשיו יש דרגה שלישית אחרונה
שאנחנו משתמשים בתרחישים הגרועים ביותר.
והיא דרגה שחורה.
אותם חולים שעבורם
אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות.
ועלינו להמשיך הלאה.
ולמרות שזה כואב
אני מזכירה את זה,
מכיוון שלכל אחד מהם יש משימות שחורות
שוות ערך בחייהם.
אלו הם פריטים
שאתם חייבים להוריד מהרשימות שלכם.
ואני חושב שרבים מכם
יודעים על מה אני מדברת.
בשבילי זה היה ההתרמה.
הייתי צריכה לפרוש.
כי כפי שאנחנו יודעים במיון,
אם אתם מנסים לעשות הכל,
אין לכם תקווה להציל את האדומים שלכם.
שלב שני לעבור ממצב מטורף
למצב מוכן
זה לצפות ולהתארגן לטירוף.
חצי מהטיפול לטירוף
זה איך אתם מתכוננים לטירוף.
אז אם בשלב הראשון אנחנו ממיינים,
בשלב שני, אנו מתכננים להפוך
את המשימות האלה קלות יותר לביצוע.
המדע מראה לנו
שככל שיש לנו יותר אפשרויות,
כל החלטה נמשכת זמן רב יותר.
וככל שעלינו לקבל יותר החלטות,
כך המוח שלנו מותש יותר
והוא פחות מסוגל לקבל החלטות טובות.
וזו הסיבה שהשלב השני
עוסק במציאת דרכים לצמצום
ההחלטות היומיומיות שלכם.
להלן ארבע דוגמאות קלות
שאתם יכולים להשתמש באורח החיים היומי שלכם.
תתכננו
תכננו את ארוחות השבוע שלכם
בסוף השבוע,
כך שכשזה יום רביעי בשעה 18:00
וכולם רעבים ורוצים פיצה,
אין לכם החלטות לקבל
כדי להשיג ארוחה בריאה על השולחן.
תיצרו אוטומציה.
לעולם אל תשאירו משהו לזכור
שאתם יכולים לעשות אוטומטית,
בין אם זה לארגן את זה כתזכורת חוזרת
או ברשימה שמורה, או רכישות חוזרות ונשנות.
תמקמו.
כשמדובר בפעילות גופנית,
אחסנו את כל הציוד הדרוש לכם
לפעילות מסוימת יחד,
טעון ומוכן,
כך שאתם לא מבזבזים אנרגיה בחיפוש אחר זה.
והתקטינו את הפיתויים,
לכל מי שיש תשוקות לסוכר.
מישהו?
תגידו היי, קדימה.
זה צורה אחרת למצב רוח מטורף
ותרופות עצמית למצב מטורף,
אבל תפסיקו לעבוד על כוח הרצון שלכם.
תכננו אחרת.
אם אוכל מחוץ להישג ידכם,
בצורה כזאת שאתם צריכים
להשתמש בשרפרף כדי להגיע אליו,
אפילו כשזה שוקולד,
משתתפי המחקר אכלו 70 אחוז פחות
בלי לחשוב על זה.
אני יודעת.
תן לזה לשבת לרגע.
(צחוק)
תכננו כדי לבצע את הבחירות
שאתם רוצים קלות יותר.
מה שמביא אותנו לשלב השלישי
בלעבור ממצב מטורף למצב מוכן,
וזה לצאת מהחשיבה שלכם.
תצטרפו אליי.
סיפור אחר.
אני עובדת במיון קטן,
כשאישה נכנסת ללידה.
אני מבינה שחבל הטבור נעטף לא פעם אחת
אלא פעמיים סביב צוואר התינוק.
ואני הרופאה היחידה.
פחדתי.
אבל לא יכולתי לתת לזה להכשיל אותי.
כי אתה מבין, כולנו נלחצים.
כולנו מפחדים,
אבל מה שאתם עושים אחרי זה זה מה שחשוב.
התחושה הראשונה הזו אינה הבעיה.
זה יכול להיות סימן חשוב.
הבעיה באה כשאנחנו נותנים לזה להכשיל אותנו.
כאשר המונולוג הפנימי מתחיל
ואנחנו הרוסים
ואנחנו מתחילים לקבל את ראיית המנהרה.
ככה אתם חושבים כשאתם במצב רוח מטורף,
ואתם לא יכולים לפתור שום דבר ככה.
עכשיו אני מבטיחה לחזור לסיפור,
אבל קודם, איך אני יוצאת מהחשיבה שלי?
יש הרבה טקטיקות שאתם עשוים לשמוע,
אבל בשבילי, אני מוצאת את זה הכי טוב
לשים את המיקוד שלי באופן פעיל במישהו אחר.
לגרום לעצמי בכוונה לראות את האדם שמולי,
לראות את עצמי בזירה איתם -
מה הם צריכים, ממה הם חוששים
ואיך אוכל לעזור?
זה אולי נשמע כמו הרבה חמים ונעים לכם,
אבל זה לא.
למעשה, מחקרים מראים
שכשאתם ממקדים את המוח שלכם
במה שהוא, בעצם, חמלה,
אנו משבשים את הראייה הזו והמונולוג פנימי.
אתם מרחיבים את התפיסה שלכם,
כך שהמוח שלכם יכול ממש להכניס
מידע רחב יותר,
כך שתראו אפשרויות נוספות
ותוכלו לקבל החלטות טובות יותר.
תנסו את זה.
דעו כי המונולוגים הפנימיים שלכם
יכולים לפגוע בכם.
ותבינו שכשאתם יוצאים מהראש שלכם,
אתם מפסיקים להפריע לעצמכם.
עכשיו מה קרה לתינוק ההוא?
התרכזתי לא בפחד שלי,
אלא על האם והתינוק
ומה שהם היו צריכים שאעשה.
והורדתי את חבל הטבור מהצוואר של התינוק,
ותינוק בועט וצורח הגיע,
בדיוק כשהאב רץ פנימה מהחניון,
"היי, יש לך בן, אני ד"ר דריה.
מזל טוב, אתה רוצה לחתוך את חבל הטבור? "
(צחוק)
ולרגע,
זעקותיו החזקות של התינוק
העלימו את הצפצופים והאזעקות
שהם הצלילים הרגילים של החדר המיון.
אבל היה גם משהו אחר.
כי כשחזרתי מהחדר של אותה האמא,
ראיתי כמה מהמטופלים האחרים שלי
בקרבת המקום.
הבנתי פתאום שלמרות הבעיות שלהם
שהובילו אותם לחדר המיון,
כולם התאגדו לטובת התינוק הזה.
וכעת הם יחד חולקים בשמחה.
כי זה מה שקורה
כשאתם עוברים ממצב מטורף למצב מוכן.
אחרים מבחינים.
גם הם רוצים את זה, הם פשוט לא יודעים איך,
הם רק צריכים דוגמה אחת.
שיכולה להיות אתם.
תקחו בעלות על העיסוק.
אבל אל תקראו לזה טירוף.
תמיד הייתה לכם את היכולת הזו.
אבל עכשיו...
אתם מוכנים.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)