1 00:00:01,000 --> 00:00:11,000 (מוסיקה) 2 00:00:43,000 --> 00:00:46,000 [סנסקריט] 3 00:00:50,000 --> 00:00:52,000 זהו שיר הלל לאלילה האם, 4 00:00:52,000 --> 00:00:55,000 שרובנו בהודו לומדים בתור ילדים. 5 00:00:58,000 --> 00:01:00,000 למדתי אותו בגיל ארבע 6 00:01:00,000 --> 00:01:03,000 על ברכי אימי. 7 00:01:05,000 --> 00:01:08,000 באותה שנה היא ערכה לי היכרות עם הריקוד. 8 00:01:08,000 --> 00:01:10,000 וכך התחיל 9 00:01:10,000 --> 00:01:13,000 המפגש שלי עם מחול קלאסי. 10 00:01:13,000 --> 00:01:16,000 מאז -- וכבר ארבעה עשורים -- 11 00:01:17,000 --> 00:01:19,000 התאמנתי עם הטובים ביותר בתחום, 12 00:01:19,000 --> 00:01:21,000 הופעתי מסביב לעולם, 13 00:01:21,000 --> 00:01:24,000 לימדתי צעירים ומבוגרים, 14 00:01:24,000 --> 00:01:26,000 יצרתי, שיתפתי פעולה, 15 00:01:26,000 --> 00:01:28,000 עסקתי בכוריאוגרפיה, 16 00:01:28,000 --> 00:01:30,000 וארגתי שטיח נרחב 17 00:01:30,000 --> 00:01:33,000 של אמנותיות, הישגים ותארים. 18 00:01:34,000 --> 00:01:37,000 היהלום שבכתר היה בשנת 2007, 19 00:01:37,000 --> 00:01:39,000 כאשר קיבלתי את התואר האזרחי 20 00:01:39,000 --> 00:01:41,000 הרביעי בחשיבותו במדינה הזו, הפדמשרי, 21 00:01:41,000 --> 00:01:43,000 על תרומתי לאומנות. 22 00:01:43,000 --> 00:01:46,000 (מחיאות כפיים) 23 00:01:47,000 --> 00:01:50,000 אבל כלום, כלום לא הכין אותי 24 00:01:50,000 --> 00:01:53,000 למה שעמדתי לשמוע 25 00:01:53,000 --> 00:01:56,000 באחד ביולי, 2008, 26 00:01:56,000 --> 00:01:59,000 שמעתי את המילה "קרצינומה". 27 00:01:59,000 --> 00:02:02,000 כן, סרטן השד. 28 00:02:02,000 --> 00:02:05,000 בעודי יושבת המומה במשרדו של הרופא שלי, 29 00:02:07,000 --> 00:02:09,000 שמעתי מילים אחרות 30 00:02:09,000 --> 00:02:12,000 "סרטן", "שלב", "דרגה". 31 00:02:12,000 --> 00:02:14,000 עד אז, סרטן היה המזל 32 00:02:14,000 --> 00:02:16,000 של החברה שלי, 33 00:02:16,000 --> 00:02:19,000 על במה (אנגלית: גם שלב) הופעתי, 34 00:02:19,000 --> 00:02:22,000 ודרגות (ציונים) היו מה שקיבלתי בבית הספר. 35 00:02:24,000 --> 00:02:26,000 באותו יום, הבנתי 36 00:02:26,000 --> 00:02:29,000 שיש לי שותף בלתי רצוי 37 00:02:29,000 --> 00:02:32,000 ובלתי מוזמן בחיי. 38 00:02:32,000 --> 00:02:34,000 כרקדנית, 39 00:02:34,000 --> 00:02:37,000 אני מכירה את תשעת הבעות הפנים של הנווראסאס: 40 00:02:37,000 --> 00:02:39,000 זעם, אומץ, 41 00:02:39,000 --> 00:02:41,000 גועל, הומור 42 00:02:41,000 --> 00:02:43,000 ופחד. 43 00:02:43,000 --> 00:02:45,000 חשבתי שידעתי מהו פחד. 44 00:02:45,000 --> 00:02:48,000 באותו יום, למדתי מהו פחד. 45 00:02:49,000 --> 00:02:52,000 בעודי מתגברת על הזוועה 46 00:02:52,000 --> 00:02:54,000 ועל התחושה המוחלטת של אובדן שליטה, 47 00:02:54,000 --> 00:02:56,000 הזלתי דמעות רבות 48 00:02:56,000 --> 00:02:59,000 ושאלתי את בעלי היקר, ג'יינט. 49 00:02:59,000 --> 00:03:02,000 אמרתי, "זהו זה? זהו סוף הדרך? 50 00:03:02,000 --> 00:03:05,000 הזהו סופו של הריקוד שלי?" 51 00:03:05,000 --> 00:03:08,000 והוא, נשמה חיובית שכמותו, 52 00:03:08,000 --> 00:03:11,000 אמר, "לא, זוהי רק הפוגה, 53 00:03:11,000 --> 00:03:13,000 הגופה לזמן הטיפול, 54 00:03:13,000 --> 00:03:16,000 ואת תשובי לעשות מה שאת עושה הכי טוב." 55 00:03:17,000 --> 00:03:19,000 אז הבנתי 56 00:03:19,000 --> 00:03:22,000 שאני שחשבתי שיש לי שליטה מוחלטת על חיי, 57 00:03:22,000 --> 00:03:25,000 יכולתי לשלוט רק על שלושה דברים: 58 00:03:25,000 --> 00:03:28,000 החשיבה שלי, המחשבה שלי -- 59 00:03:28,000 --> 00:03:30,000 המראות שהמחשבות האלה יצרו -- 60 00:03:30,000 --> 00:03:33,000 והפעולות שנובעות מכך. 61 00:03:33,000 --> 00:03:35,000 אז הנה אני מתבוססת 62 00:03:35,000 --> 00:03:37,000 בסבך רגשי 63 00:03:37,000 --> 00:03:39,000 ודכאון ומה שתרצו, 64 00:03:39,000 --> 00:03:42,000 בעוצמת המקרה, 65 00:03:42,000 --> 00:03:45,000 עם רצון להתקדם אל מקום של ריפוי, בריאות ואושר. 66 00:03:46,000 --> 00:03:48,000 רציתי ללכת מהיכן שהייתי 67 00:03:48,000 --> 00:03:50,000 אל היכן שרציתי, 68 00:03:50,000 --> 00:03:53,000 ולכך הייתי זקוקה למשהו. 69 00:03:53,000 --> 00:03:56,000 הייתי זקוקה למשהו שימשוך אותי החוצה מכל זה. 70 00:03:56,000 --> 00:03:58,000 אז ייבשתי את דמעותיי, 71 00:03:58,000 --> 00:04:01,000 והצהרתי בפני העולם כולו ... 72 00:04:01,000 --> 00:04:04,000 אמרתי, "הסרטן הוא רק דף אחד בחיי, 73 00:04:04,000 --> 00:04:07,000 ולא אאפשר לדף הזה להשפיע על שאר חיי." 74 00:04:08,000 --> 00:04:10,000 הצהרתי גם בפני העולם כולו 75 00:04:10,000 --> 00:04:12,000 שאתגבר על זה, 76 00:04:12,000 --> 00:04:14,000 ולא אתן למחלה לגבור עלי. 77 00:04:14,000 --> 00:04:16,000 אבל כדי ללכת מהיכן שהייתי 78 00:04:16,000 --> 00:04:18,000 להיכן שרציתי, 79 00:04:18,000 --> 00:04:20,000 הייתי זקוקה למשהו. 80 00:04:20,000 --> 00:04:22,000 נזקקתי לדימוי, לעוגן, 81 00:04:22,000 --> 00:04:24,000 ליתד, 82 00:04:24,000 --> 00:04:26,000 עליו אוכל לקבע את התהליך, 83 00:04:26,000 --> 00:04:29,000 כדי שאוכל ללכת משם. 84 00:04:29,000 --> 00:04:32,000 ומצאתי זאת במחול שלי, 85 00:04:33,000 --> 00:04:35,000 המחול שלי, החוזק שלי, כוחי, תשוקתי, 86 00:04:35,000 --> 00:04:37,000 מטרת חיי. 87 00:04:38,000 --> 00:04:40,000 אבל זה לא היה קל. 88 00:04:40,000 --> 00:04:43,000 האמינו לי, זה בהחלט לא היה קל. 89 00:04:43,000 --> 00:04:45,000 איך שומרים על שמחת חיים 90 00:04:45,000 --> 00:04:47,000 כאשר את הופכת מיפה 91 00:04:47,000 --> 00:04:50,000 לקירחת בשלושה ימים? 92 00:04:50,000 --> 00:04:53,000 איך את לא מתייאשת 93 00:04:53,000 --> 00:04:56,000 כאשר, עם גוף הרוס מכימותרפיה, 94 00:04:56,000 --> 00:04:59,000 טיפוס בגרם מדרגות בודד היה עינוי מוחלט, 95 00:04:59,000 --> 00:05:02,000 למישהי כמוני שיכלה לרקוד במשך שלוש שעות? 96 00:05:04,000 --> 00:05:06,000 איך את לא מוכרעת 97 00:05:06,000 --> 00:05:09,000 על ידי הייאוש והסבל שבדבר? 98 00:05:09,000 --> 00:05:12,000 כל מה שרציתי לעשות היה להצטנף וליבב. 99 00:05:12,000 --> 00:05:14,000 אבל שבתי ואמרתי לעצמי שפחד ודמעות 100 00:05:14,000 --> 00:05:17,000 הן לא אפשרות בשבילי. 101 00:05:17,000 --> 00:05:20,000 אז גררתי את עצמי לסדנת המחול שלי, 102 00:05:20,000 --> 00:05:23,000 גוף, מחשבה ורוח, כל יום לסדנת המחול שלי, 103 00:05:23,000 --> 00:05:25,000 וכל מה שלמדתי 104 00:05:25,000 --> 00:05:27,000 כשהייתי בת ארבע, מחדש, 105 00:05:27,000 --> 00:05:30,000 עבדתי מחדש, למדתי מחדש, קיבצתי מחדש 106 00:05:30,000 --> 00:05:33,000 הכאבים היו עזים מנשוא, אבל עשיתי זאת. 107 00:05:33,000 --> 00:05:35,000 קשה. 108 00:05:36,000 --> 00:05:39,000 התרכזתי בצעדי הריקוד שלי, 109 00:05:39,000 --> 00:05:41,000 בצורניות הריקוד, 110 00:05:41,000 --> 00:05:43,000 בשירה ובדימוי 111 00:05:43,000 --> 00:05:45,000 ובפילוסופיה של המחול עצמו. 112 00:05:45,000 --> 00:05:47,000 ולאט לאט, יצאתי 113 00:05:47,000 --> 00:05:50,000 מהמצב הנפשי האומלל הזה. 114 00:05:51,000 --> 00:05:53,000 אבל הייתי צריכה דבר נוסף. 115 00:05:53,000 --> 00:05:56,000 הייתי צריכה משהו כדי ללכת את הצעד הנוסף. 116 00:05:56,000 --> 00:05:58,000 ומצאתי את זה בדימוי 117 00:05:58,000 --> 00:06:01,000 שלמדתי מאמי כשהייתי בת ארבע. 118 00:06:01,000 --> 00:06:04,000 הדימוי מאהישאזורה מרדהיני, 119 00:06:04,000 --> 00:06:06,000 של דורגה. 120 00:06:06,000 --> 00:06:09,000 דורגה, האלה-האם, חסרת המורא, 121 00:06:09,000 --> 00:06:12,000 נוצרה ע"י האלים ההינדים. 122 00:06:12,000 --> 00:06:15,000 דורגה, קורנת, מעוטרת, יפה, 123 00:06:16,000 --> 00:06:18,000 18 הזרועות שלה 124 00:06:18,000 --> 00:06:20,000 מוכנות ללחימה, 125 00:06:20,000 --> 00:06:23,000 ברוכבה על האריה שלה 126 00:06:23,000 --> 00:06:26,000 אל שדה הקרב כדי להשמיד את מאהישסור. 127 00:06:27,000 --> 00:06:29,000 דורגה, התגלמות 128 00:06:29,000 --> 00:06:31,000 כח היצירה הנשי, 129 00:06:31,000 --> 00:06:33,000 או שקטי. 130 00:06:33,000 --> 00:06:35,000 דורגה, חסרת המורא. 131 00:06:35,000 --> 00:06:37,000 הפכתי את הדמות של דורגה 132 00:06:37,000 --> 00:06:39,000 וכל תכונה וניואנס שלה 133 00:06:39,000 --> 00:06:41,000 לשלי. 134 00:06:41,000 --> 00:06:44,000 מועצמת על ידי הסימבוליות של המיתוס 135 00:06:44,000 --> 00:06:47,000 והלהט באימונים שלי, 136 00:06:47,000 --> 00:06:50,000 הפכתי את המחול שלי לחד כלייזר. 137 00:06:50,000 --> 00:06:52,000 חדות לייזר שכזו 138 00:06:52,000 --> 00:06:55,000 שרקדתי כמה שבועות אחרי ניתוח. 139 00:06:55,000 --> 00:06:58,000 רקדתי בזמן מחזורי כימותרפיה והקרנות, 140 00:06:58,000 --> 00:07:01,000 למורת רוחו של האונקולוג שלי. 141 00:07:01,000 --> 00:07:03,000 רקדתי בין מחזורי כימותרפיה והקרנות 142 00:07:03,000 --> 00:07:05,000 והצקתי לו כדי שיתאים אותם 143 00:07:05,000 --> 00:07:08,000 ללוח זמני ההופעות שלי. 144 00:07:10,000 --> 00:07:12,000 מה שעשיתי 145 00:07:12,000 --> 00:07:14,000 היה להפסיק להתרכז בסרטן 146 00:07:14,000 --> 00:07:17,000 ולהתרכז במחול שלי. 147 00:07:18,000 --> 00:07:21,000 כן, הסרטן היה רק דף אחד בחיי. 148 00:07:23,000 --> 00:07:25,000 הסיפור שלי 149 00:07:25,000 --> 00:07:27,000 הוא סיפור של התגברות על עיכובים, 150 00:07:27,000 --> 00:07:29,000 מכשולים ואתגרים 151 00:07:29,000 --> 00:07:31,000 שהחיים מציבים בפנייך. 152 00:07:31,000 --> 00:07:34,000 הסיפור שלי הוא כח המחשבה. 153 00:07:34,000 --> 00:07:37,000 הסיפור שלי הוא כח הבחירה. 154 00:07:37,000 --> 00:07:39,000 הוא כוח המיקוד. 155 00:07:39,000 --> 00:07:42,000 הוא הכח להביא את עצמנו 156 00:07:42,000 --> 00:07:45,000 להתרכז במשהו כה מחייה, 157 00:07:45,000 --> 00:07:47,000 כה מניע, 158 00:07:47,000 --> 00:07:50,000 שאפילו משהו כמו סרטן נהיה משני. 159 00:07:50,000 --> 00:07:52,000 הסיפור שלי הוא כח הדימוי. 160 00:07:52,000 --> 00:07:54,000 הוא כוח התדמית. 161 00:07:54,000 --> 00:07:56,000 שלי היתה זו של דורגה, 162 00:07:56,000 --> 00:07:59,000 דורגה חסרת המורא. 163 00:07:59,000 --> 00:08:01,000 היא גם נקראה סימהאנאדיני, 164 00:08:01,000 --> 00:08:03,000 זו אשר רכבה על האריה. 165 00:08:05,000 --> 00:08:07,000 כאשר רכבתי החוצה, 166 00:08:07,000 --> 00:08:09,000 כאשר רכבתי על הכח הפנימי שלי, 167 00:08:09,000 --> 00:08:11,000 החסינות הפנימית שלי, 168 00:08:11,000 --> 00:08:14,000 חמושה כפי שאני במה שתרופות יכולות לספק 169 00:08:14,000 --> 00:08:16,000 והמשכתי בטיפולים, 170 00:08:16,000 --> 00:08:18,000 בעודי רוכבת אל שדה הקרב של הסרטן, 171 00:08:18,000 --> 00:08:21,000 מבקשת מהתאים הסוררים שלי להתנהג כשורה, 172 00:08:23,000 --> 00:08:26,000 אני רוצה לקבל הכרה, לא כניצולת הסרטן, 173 00:08:26,000 --> 00:08:28,000 אלא ככובשת הסרטן. 174 00:08:28,000 --> 00:08:30,000 אני מציגה בפניכם קטע מהמופע הזה 175 00:08:30,000 --> 00:08:33,000 "סימהאנדיני". 176 00:08:33,000 --> 00:08:36,000 (מחיאות כפיים) 177 00:08:36,000 --> 00:08:45,000 (מוסיקה) 178 00:15:09,000 --> 00:15:44,000 (מחיאות כפיים)