1
00:00:06,947 --> 00:00:10,997
רעמים והבהובי ברקים מאירים את הים הגלי,

2
00:00:10,997 --> 00:00:14,297
כשספינה נאנקת תחת הגלים.

3
00:00:14,297 --> 00:00:19,337
זו לא סערה רגילה, אלא סערה אלימה ונקמנית,

4
00:00:19,337 --> 00:00:24,047
והיא מכינה את הבמה
למחזה הכי אניגמטי של שייקספיר.

5
00:00:24,047 --> 00:00:27,097
כשהשמיםים מתבהרים, אנחנו מוזמנים לעולם

6
00:00:27,107 --> 00:00:31,637
שנראה מרוחק משלנו, אבל מלא בדאגות מוכרות

7
00:00:31,637 --> 00:00:35,577
בנוגע לחרות, כוח, ושליטה.

8
00:00:35,577 --> 00:00:39,387
הסערה ממוקמת על אי מדברי,
חשוף לכל היסודות

9
00:00:39,387 --> 00:00:44,717
ונשלט על ידי קסם וכוח על ידי פרוספרו,
הדוכס המוגלה של מילאנו.

10
00:00:44,717 --> 00:00:49,417
נבגד על ידי אחיו אנטוניו,
פרוספרו ננטש על האי

11
00:00:49,417 --> 00:00:54,307
במשך שתים עשרה שנים
עם בתו מירנדה וספריו האהובים.

12
00:00:54,307 --> 00:00:57,777
בזמן הזה הוא למד את קסם האי

13
00:00:57,777 --> 00:01:00,887
והשתמש בו כדי לרתום
את הכוחות היסודיים שלו.

14
00:01:00,887 --> 00:01:04,617
הוא גם שלט בתושב הארצי היחידי של האי,

15
00:01:04,617 --> 00:01:08,167
קאליבן המדוכא שעבר דמוניזציה.

16
00:01:08,167 --> 00:01:13,467
אבל אחרי שנים של תכנון נקמה,
האויב של פרוספרו סוף כל סוף נראה לעין.

17
00:01:13,467 --> 00:01:16,277
בעזרת הרוח המרפרפת אריאל,

18
00:01:16,277 --> 00:01:21,987
הקוסם משמיד את ספינות אחיו
ושוטף את המלחים לחוף.

19
00:01:21,987 --> 00:01:25,677
התכנון של פרוספרו אפילו מגיע
עד לחיי האהבה של ביתו,

20
00:01:25,677 --> 00:01:29,707
אותה הוא מתכנן לחתן
עם הנסיך הנטוש פרדיננד.

21
00:01:29,707 --> 00:01:32,867
וכשפרוספרו ואריאל מתקרבים לאנטוניו,

22
00:01:32,867 --> 00:01:35,797
קאליבן מצרף את כוחותיו למלחים שיכורים,

23
00:01:35,797 --> 00:01:39,317
שמעלים תוכנית קומית להשתלט על האי.

24
00:01:39,317 --> 00:01:42,957
המחזה מפשיט את החברה לתשוקות החיתיות שלה,

25
00:01:42,957 --> 00:01:48,287
עם כל פלג במרדף אחרי כוח --
אם זו אדמה, אנשים אחרים,

26
00:01:48,287 --> 00:01:50,307
או היעוד שלהם עצמם.

27
00:01:50,307 --> 00:01:54,327
אבל שייקספיר יודע שכוח הוא תמיד מטרה נעה;

28
00:01:54,327 --> 00:01:57,047
וכשהוא מגלה את ההסטוריות החשוכות
של הדמויות האלו,

29
00:01:57,047 --> 00:02:01,637
אנחנו מתחילים לתהות אם המחזור האכזרי
הזה אי פעם יסתיים.

30
00:02:01,637 --> 00:02:04,447
למרות שאנטוניו לא היה בסדר לאחיו פרוספרו,

31
00:02:04,447 --> 00:02:07,787
במשך זמן רב הוא השפיע לרעה על האי,

32
00:02:07,787 --> 00:02:11,907
אוסף את תכונותיו הקסומות
ואת משאביו הטבעיים לעצמו.

33
00:02:11,907 --> 00:02:15,117
קאליבן בעיקר נוטר טינה להשתלטות הזו.

34
00:02:15,117 --> 00:02:17,054
בנה של סקוראקס,

35
00:02:17,054 --> 00:02:19,614
מכשפה ששלטה בעבר על האי,

36
00:02:19,614 --> 00:02:22,564
תחילה הוא עזר לגולים למצוא את מקומם.

37
00:02:22,564 --> 00:02:26,814
אבל מאז הוא הפך לעבדם, ומתלונן בצער זועם:

38
00:02:26,817 --> 00:02:29,537
"ואז אהבתי אותך, והראתי לך

39
00:02:29,537 --> 00:02:32,497
את כל התכונות של האי המעיינות הזכים,

40
00:02:32,497 --> 00:02:35,857
בורות המלח, מקום צחיח ופורה.

41
00:02:35,857 --> 00:02:38,267
אני מקולל שעשיתי זאת!"

42
00:02:38,267 --> 00:02:41,117
עם השפה הרועמת שלו וזעם רותח,

43
00:02:41,117 --> 00:02:45,347
קאליבן כל הזמן מזכיר לפרוספרו
מה היה לפני כן:

44
00:02:45,347 --> 00:02:50,347
האי הזה היה שלי בגלל אימי סקוראקס,
שאתה לקחת ממני.

45
00:02:50,347 --> 00:02:52,998
ועדיין סיקוראקס גם התעללה באי,

46
00:02:52,998 --> 00:02:56,248
וכלאה את אריאל עד שפרוספרו שיחרר אותו.

47
00:02:56,248 --> 00:03:00,898
עכשיו אריאל מבלה את המחזה
בתקווה לשלם את חובו ולהרוויח את חרותו,

48
00:03:00,898 --> 00:03:04,818
בעוד קאליבן משועבד לתמיד, או לפחות

49
00:03:04,818 --> 00:03:07,458
כל עוד פרוספרו בשליטה.

50
00:03:07,458 --> 00:03:09,558
מהסיבות האלו והרבה אחרות,

51
00:03:09,558 --> 00:03:13,538
הסערה הרבה פעמים נקראה כחקר הקולוניאליזם,

52
00:03:13,538 --> 00:03:18,158
והדילמות המוראליות שהגיעו
עם מפגשים עם "עולמות חדשים ואמיצים."

53
00:03:18,158 --> 00:03:21,661
שאלות של שליטה וצדק תלויות מעל המחזה:

54
00:03:21,661 --> 00:03:24,201
האם קאליבן השליט האמיתי של הארץ?

55
00:03:24,201 --> 00:03:26,181
האם אריאל יצא לחופשי?

56
00:03:26,181 --> 00:03:28,551
והאם פרוספרו השליט החזק --

57
00:03:28,551 --> 00:03:34,581
או האם יש קסם עמוק יותר שפועל,
מעבר לתפיסת הדמויות?

58
00:03:34,581 --> 00:03:35,711
במהלך המחזה,

59
00:03:35,711 --> 00:03:39,521
אריאל כל הזמן מזכיר לפרוספרו
את החופש שהוא חייב לו.

60
00:03:39,521 --> 00:03:42,501
אבל השאלה משתהה אם הפולש יהיה מסוגל

61
00:03:42,501 --> 00:03:44,631
לוותר על אחיזתו.

62
00:03:44,631 --> 00:03:48,861
השאלה של סיום השלטון שלו חזקה בעיקר
בהתחשב בכך שמאמינים שהסופה

63
00:03:48,861 --> 00:03:52,431
היא המחזה האחרון של שייקספיר.

64
00:03:52,431 --> 00:03:57,011
בהרבה דרכים הפעולות של פרוספרו מהדהדות
את אלו של המבדר הגדול עצמו,

65
00:03:57,011 --> 00:04:00,551
שהגה עלילות מורכבות, תימרן את סובביו,

66
00:04:00,551 --> 00:04:05,501
והטיל כישוף על הדמויות כמו גם על הקהל.

67
00:04:05,501 --> 00:04:09,256
אבל עד סוף ההופעה הגדולה של כוח ושליטה,

68
00:04:09,256 --> 00:04:12,942
השורות האחרונות של פרוספרו
מראות אותו צנוע מול קהלו --

69
00:04:12,942 --> 00:04:16,712
והכוח שהם מחזיקים על היצירות שלו.

70
00:04:16,712 --> 00:04:20,602
"בעזרת ידיך הטובות. נשימה עדינה שלך

71
00:04:20,602 --> 00:04:26,292
את מפרשי צריכה למלא או שהפרוייקט שלי
יכשל, שהיה כדי לרצות."

72
00:04:26,292 --> 00:04:30,042
זה מעורר את התפקיד של שייקספיר כמבדר הגדול

73
00:04:30,042 --> 00:04:34,982
שמסגיר את עצמו, לבסוף, לתשואות שלנו.