אני רוצה לפתוח בשתי הבחנות
על המין האנושי.
ההבחנה הראשונה היא אולי ברורה מאליה,
והיא שהמין שלנו, הומו ספייאנס,
הוא ממש, אבל ממש חכם,
חכם באופן מגוחך.
אתם עושים דברים
שאף מין אחר בכדה"א לא עושה.
וזה כמובן
לא חדש לכם.
בנוסף להיותנו חכמים, אנחנו גם מאוד יהירים.
אז אנחנו אוהבים להדגיש את חכמתנו.
אז אני יכולה לפנות לכל גאון,
משייקספיר ועד סטיבן קולברט,
ולהצביע על כך שאנחנו
אצילים בתבונה, אינסופיים בכישרונות,
ובעצם הכי מדהימים בעולם
כשזה מגיע לעניינים שכליים.
אבל יש כמובן גם הבחנה שניה לגבי המין האנושי
בה אני רוצה להתמקד,
וזו העובדה
שלמרות שאנחנו ממש חכמים, חכמים במיוחד,
אנחנו יכולים גם להיות ממש טיפשים
כשזה מגיע לכמה אספקטים בקבלת החלטות.
אני רואה הרבה חיוכים בקהל.
אל תדאגו, לא אציג את הטעויות
של אף אחד מכם.
אבל רק בשנתיים האחרונות
ראינו דוגמאות חסרות תקדים של חוסר יכולת אנושית.
וראינו איך השיטות שתכננו במיוחד
כדי להוציא משאבים מהסביבה
קורסות בחוסר הצלחה.
ראינו את השווקים הכלכליים שייצרנו,
שווקים שאמורים היו להיות חסיני-כל,
מתמוטטים מול עינינו.
אבל שתי הדוגמאות המביכות האלה, אני חושבת,
לא מדגישות את מה שהכי מביך
בטעויות האנושיות,
והוא שהיינו רוצים לחשוב שהטעויות שלנו
הן תוצאה של כמה תפוחים רקובים,
טעויות מקריות חסרות חשיבות.
אבל מה שאנחנו לומדים ממדעי החברה
הוא שרובנו, במצבים מסויימים,
נבצע טעויות מאוד ספציפיות.
טעויות ניתנות לניבוי.
ואנחנו נבצע אותן שוב ושוב.
והן חסינות בפני הוכחות.
כשאנחנו מקבלים משוב שלילי,
עדיין בפעם הבאה באותו מצב,
אנחנו נוטים לחזור על אותן טעויות.
אז זו היתה חידה בעיני
כחוקרת של הטבע האנושי.
מה שמסקרן אותי
זה איך מין חכם כמו שלנו
מסוגל לבצע טעויות
כה גרועות ועקביות?
אנחנו הכי חכמים, איך אנחנו לא פותרים את זה?
מאין מגיעות הטעויות האלה?
וחשבתי על שתי אפשרויות שונות.
אחת, זו לא באמת אשמתנו.
משום שאנחנו מין חכם
אנחנו מייצרים סביבות
שהן מאוד מסובכות,
לפעמים מסובכות מכדי שנבין אותן,
למרות שיצרנו אותן.
אנחנו יוצרים שווקים פיננסיים מאוד מורכבים.
אנחנו יוצרים תנאי משכנתא שאי אפשר להתמודד איתם.
וכמובן, אם שמים אותנו בסביבות איתן קשה להתמודד,
הגיוני שאולי
נהרוס כמה דברים.
אם זה היה המצב, היה לנו פתרון פשוט
לבעיית הטעות האנושית.
היינו אומרים, טוב, בואו נראה
עם אלו טכנולוגיות קשה לנו להתמודד,
אותן סביבות בעייתיות -
ניפטר מהן, נתכנן טוב יותר,
ונהיה המין האציל
שאנחנו מצפים להיות.
אבל ישנה אפשרות מדאיגה יותר,
והיא שאולי לא הסביבה היא שדפוקה.
אולי זה אנחנו שמתוכננים לא טוב.
זה רמז שקיבלתי
מהסתכלות בדרכים בהן מדענים למדו על טעויות אנוש.
ומה שאנחנו רואים הוא שאנשים נוטים לבצע את אותן שגיאות
באותו אופן, שוב ושוב.
נראה כאילו אנו בנויים
לשגות בדרכים מסויימות.
זו אפשרות שמדאיגה אותי יותר,
כי אם אנחנו הדפוקים,
לא ממש ברור איך נתמודד עם זה.
אולי אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו נוטים לטעויות,
ולנסות לתכנן דברים בהתאם.
אז זו השאלה שרציתי לבחון עם הסטודנטים שלי.
איך אפשר להבחין בין שתי האפשרויות הללו?
אנחנו זקוקים לאוכלוסיה
חכמה, שיכולה לקבל הרבה החלטות,
אבל שאין לה גישה למערכות שיש לנו,
כל הדברים שיכולים להרוס אותנו -
לא טכנולוגיה, לא תרבות אנושית,
אפילו לא שפה אנושית.
ולכן פנינו לחברה האלה.
הנה אחד הבחורים איתם אני עובדת. זה קוף קפוצ'ין חום.
אלה פרימאטים מהעולם החדש,
מה שאומר שהם נפרדו מהענף האנושי
לפני 35 מיליון שנה בערך.
זה אומר שסבתא רבא, רבא, רבא שלכם -
עם בערך 5 מיליון "רבא" -
היתה כנראה אותה סבתא רבא, רבא, רבא -
עם 5 מיליון "רבא",
של הולי שאתם רואים כאן.
אז אפשר להתנחם בכך שהבחור הזה ממש רחוק מאיתנו,
אבל מבחינה אבולוציונית, הוא קרוב משפחה.
החדשות הטובות לגבי הולי הן
שאין לה את הטכנולוגיות שיש לנו.
אתם יודעים, היא חכמה, חמודה, גם היא פרימאטית,
אבל אין לה את כל החפצים שאולי הורסים אותנו.
אז היא מקרה מבחן מצוין.
מה אם נשים את הולי בהקשר אנושי?
האם היא תעשה את אותן טעויות?
האם היא לא תלמד מהן?
אז זה מה שניסינו לעשות.
הסטודנטים שלי ואני התלהבנו מהרעיון הזה לפני כמה שנים.
אמרנו, טוב, בואו נזרוק לה כמה בעיות,
ונראה אם היא מפשלת.
בעיה ראשונה, בעצם, איפה נתחיל?
כי אתם יודעים, זה טוב עבורנו, אבל גרוע לבני אדם,
אנחנו עושים מלא טעויות בהרבה הקשרים.
אז איפה נתחיל?
ומשום שהתחלנו בערך בזמן המשבר הכלכלי,
כשהעיקולים הופיעו בחדשות,
אמרנו, הממ... אולי נתחיל
בתחום הפיננסי.
אולי נסתכל על קבלת החלטות כלכלית של קופים,
וננסה לראות אם הם עושים את אותן שטויות שאנחנו עושים.
ואז כמובן נתקלנו בבעיה שניה -
יותר מתודולוגית -
והיא, אולי לא ידעתם,
אבל קופים לא באמת משתמשים בכסף. אני יודעת, טרם פגשתם אותם.
אבל בגלל זה הם לא עומדים בתור מאחוריכם
במכולת או בכספומט - הם לא עושים את הדברים האלה.
אז היתה לנו כאן בעיה.
איך נשאל את קופים על כסף
כשהם לא באמת משתמשים בו?
אז אמרנו, טוב, אולי פשוט צריך
ללמד אותם איך להשתמש בכסף.
וזה בדיוק מה שעשינו.
מה שאתם רואים כאן זו היחידה הראשונה הידועה לי
של מטבע לא אנושי.
לא היינו מאוד יצירתיים,
אז קראנו לזה אסימון.
אבל זהו המטבע שלימדנו את הקופים בייל
להשתמש בו עם אנשים,
לקנות באמצעותו חתיכות מזון שונות.
זה לא נראה משהו - זה באמת לא משהו.
כמו רוב הכסף שלנו, זו רק חתיכת מתכת.
כפי שאתם יודעים אם לקחתם מטבעות מחו"ל,
כשמגיעים הביתה, הם די חסרי ערך.
זה היה חסר ערך עבור הקופים בתחילה,
לפני שהם הבינו מה הם יכולים לעשות איתו.
כשנתנו להם את זה במתחם שלהם,
הם הרימו אותם, הסתכלו עליהם.
הם היו עבורם דברים מוזרים.
אבל מהר מאוד הקופים הבינו
שהם יכולים לתת את האסימונים האלה
לאנשים במעבדה ולקבל תמורתם מזון.
אז כאן רואים את מיידיי עושה את זה.
בנקודה A בB היא קצת
סקרנית לגבי זה, לא יודעת.
הנה היד המחכה של הנסיין האנושי,
ומיידיי מבינה מהר שהאדם רוצה את זה.
היא מושיטה לו, ומקבלת קצת אוכל.
מתברר שכל הקופים שלנו משתפרים
בסחר האסימונים עם איש המכירות האנושי.
אז הנה וידאו קצר שמראה את זה.
הנה מיידיי. היא עומדת להחליף אסימון עבור מזון,
מחכה בשמחה ומקבלת את האוכל שלה.
הנה פליקס. הוא זכר האלפא שלנו, די גדול.
אבל גם הוא מחכה בסבלנות, מקבל את האוכל וממשיך.
אז הקופים ממש נהיים טובים בזה.
באופן מפתיע, עם מעט מאוד אימון.
רק נתנו להם לתפוס את זה בעצמם.
השאלה היא: האם זה דומה לכסף אנושי?
האם זה באמת שוק,
או שזה סתם טריק פסיכולוגי
שגורם לקופים לעשות משהו,
להיראות חכמים, אבל בעצם לא להיות חכמים.
אז שאלנו, מה הקופים היו עושים באופן ספונטני
אם זה באמת היה הכסף שלהם?
אפשר לדמיין אותם
עושים את כל הדברים החכמים
שבני אדם עושים כשהם מחליפים כסף זה עם זה.
אולי הם ישימו לב למחיר,
ישימו לב לכמות שהם קונים,
בעצם עוקבים אחרי ערך הכסף.
האם הקופים עושים משהו כזה?
אז שוק הקופים שלנו נולד.
וכך זה עובד.
הקופים שלנו חיים במתקן חברתי גדול.
כשמתחשק להם ממתק,
אפשרנו להם לצאת
למתחם קטן יותר דרכו הם נכנסים לשוק.
כשהם נכנסים לשוק,
זה בעצם יותר כיף אצלהם מאשר אצלנו,
כי כשהם נכנסים בדלת של השוק
אדם נותן להם ארנק גדול מלא אסימונים
כך שהם יכולים להחליף את האסימונים
עם אחד מהשניים האלה -
שני אנשי מכירות שונים
מהם ניתן לקנות דברים.
אנשי המכירות היו סטודנטים מהמעבדה שלי.
הם התלבשו אחרת, הם היו אנשים שונים.
ולאורך זמן הם עשו למעשה את אותו הדבר.
כך הקופים יכלו ללמוד
מי מכר מה ובאיזה מחיר. אתם יודעים - מי אמין וכן הלאה.
ואתם יכולים לראות שכל אחד מהנסיינים
מחזיק צלחת אוכל צהובה
וזה מה שהקוף יכול לקבל תמורת אסימון אחד.
אז הכל עולה אסימון אחד,
אבל לפעמים האסימון קונה יותר,
לפעמים מקבלים יותר ענבים.
אז אראה לכם וידאו קצר של השוק.
כאן מזוית הראייה של הקופים, שהם יותר נמוכים.
והנה האני.
היא מחכה שהשוק יפתח, מעט בחוסר סבלנות.
פתאום השוק נפתח. הנה הבחירה שלה: ענב אחד או שניים.
אתם רואים שהאני, כלכלנית שוק טובה,
הולכת לבחור שנותן יותר.
היא יכולה ללמד את המומחים כמה דברים.
ולא רק האני,
רוב הקופים הלכו למי שנתן יותר.
רוב הקופים הלכו למי שנתן אוכל טוב יותר.
כשהכנסנו מבצעים ראינו שהקופים שמו לב לכך.
הם ממש דאגו לאסימונים שלהם.
מה שהפתיע אותנו יותר היה שכששיתפנו פעולה עם כלכלנים
כדי לראות איך הקופים משתמשים בכלים כלכליים,
הם התאימו, לא רק איכותנית,
אלא גם כמותית למה שראינו
שאנשים עושים בשוק אמיתי.
עד כדי כך שאם ראיתם את הנתונים מהקופים,
לא יכולתם לדעת אם הם הגיעו מקוף או מאדם באותו שוק.
ומה שחשבנו שעשינו
היה שיצרנו משהו
שלפחות עבורנו ועבור הקופים,
פועל כמו מטבע פיננסי אמיתי.
השאלה היא: האם הקופים מתחילים לפשל באותן דרכים שאנחנו מפשלים?
אז כבר ראינו באנקדוטה כמה סימנים שכן.
מה שלא ראינו אף פעם אצל הקופים
הוא עדות לחסכון -
אתם יודעים, כמו אצלנו.
הקופים נכנסו לשוק, בזבזו את כל התקציב שלהם
ואז חזרו לשאר.
מה שעוד ראינו
וזה היה מביך,
זו עדות ספונטנית לגניבה.
הקופים היו גונבים אסימונים בכל הזדמנות,
מקופים אחרים, לפעמים גם מאיתנו,
אתם יודעים, תופעות שלא ידענו שאנחנו בודקים,
אבל ראינו באופן ספונטני.
אז אמרנו, זה נראה רע.
האם אפשר ממש לבדוק אם הקופים
עושים בדיוק את אותן השטויות שאנשים עושים?
אפשרות אחת היא פשוט
למצות את המערכת הפיננסית של הקופים,
לראות אם הם יבקשו מאיתנו למנוע את קריסתם בעוד כמה שנים.
היינו חסרי סבלנות, אז רצינו
להאיץ את התהליכים.
אז אמרנו, בואו נציג לקופים
את אותן הבעיות
בהן אנשים נוטים לשגות
באתגרים כלכליים מסויימים,
בניסויים כלכליים מסויימים.
אז מכיוון שהדרך הטובה ביותר לראות היכן אנשים טועים
היא לנסות זאת בעצמכם,
אני אתן לכם ניסוי קטן
כדי לראות את האינטואיציות הפיננסיות שלכם בפעולה.
אז דמיינו שעכשיו
הייתי נותנת לכ"א מכם
1000 דולר. 10 שטרות חדשים של $100.
שימו אותם בארנק שלכם
ותחשבו כמה שניות על מה תעשו איתם.
כי הם עכשיו שלכם, אתם יכולים לקנות מה שתרצו.
לתרום, לקחת וכן הלאה.
נשמע מצוין, אבל יש לכם אפשרות להרוויח יותר כסף.
והנה הבחירה: אתם יכולים להסתכן,
ואז אני אזרוק את מטבע הקופים הזה.
אם זה עץ - אתם מקבלים עוד 1000 דולר,
אם זה פלי, אתם לא מקבלים כלום.
אז יש אפשרות להרוויח, אבל יש סיכון.
האפשרות השניה היא יותר בטוחה. אתם בטוח תקבלו כסף.
אני אתן לכם 500 דולר.
אתם יכולים להכניס אותם לארנק ולהשתמש בהם מיד.
אז מה האינטואיציה שלכם כאן.
רוב האנשים מעדיפים את האפשרות הבטוחה.
רוב האנשים אומרים, למה להסתכן אם אני יכול לקבל 1500 דולר בודאות?
זה נשמע כמו הימור טוב.
אתם יכולים לומר שזה לא ממש אי-רציונלי.
אנשים הם קצת שונאי סיכון, אז מה?
נסו לחשוב
על אותה הבעיה
אבל מוצגת קצת שונה.
דמיינו שכ"א מכם מקבל ממני
2000 דולר, 20 שטרות חדשים של 100 דולר.
עכשיו אתם יכולים לקנות פי שניים מאשר קודם.
דמיינו אתכם מכניסים את הכסף לארנק.
עכשיו דמיינו שיש לכם בחירה
אבל הפעם זה קצת יותר קשה.
עכשיו אתם צריכים להחליט איך תפסידו את הכסף,
אבל עם אותן אפשרויות.
או שתבחרו הפסד בסיכון -
אז אני אזרוק מטבע, אם זה עץ תפסידו הרבה,
אם זה פלי לא תפסידו כלום, תישארו עם כל הכסף.
או שתשחקו בזהירות, כלומר תתנו לי
500 דולר, בוודאות.
ואני רואה כאן גבות מורמות.
אז אולי יש לכם את אותן האינטואיציות
של הנבדקים שנבחנו בזה באמת,
והן שכשמציגים להם את האופציות הללו,
אנשים לא בוחרים להיות זהירים.
הם בוחרים לקחת קצת יותר סיכון.
הסיבה לכך שזה לא רציונלי היא משום שבשני המצבים האנשים מקבלים
את אותה הבחירה.
זה סיכוי של 50/50 לקבל 1000 או 2000
או ודאות לקבל 1500.
אבל האינטואיציות של אנשים לגבי רמת הסיכון שהם יקחו
משתנה בהתאם למצב ההתחלתי שלהם.
אז מה קורה כאן?
נראה שזו התוצאה
של לפחות שתי הטיות ברמה הפסיכולוגית.
הראשונה היא שקשה לנו מאוד לחשוב במושגים אבסולוטיים.
צריך לעבוד קשה כדי לחשב,
טוב, אפשרות אחת היא 1000, 2000
אחרת היא 1500.
במקום זה, קל לנו מאוד לחשוב במושגים יחסיים
כשאפשרויות משתנות עם הזמן.
אז אנחנו חושבים: "אה, אני אקבל יותר" או "אה, אני אקבל פחות."
זה בסדר, פרט לכך
ששינויים בכיוונים שונים
משפיעים על ההערכה
שלנו את האפשרויות כטובות או לא.
וזה מוביל להטיה השנייה,
שכלכלנים קוראים לה שנאת סיכון.
הרעיון הוא שאנחנו ממש שונאים להיכנס לחוב.
אנחנו ממש שונאים להפסיד כסף.
וזה אומר שלפעמים אנחנו
נשנה את ההעדפות שלנו כדי להימנע מכך.
מה שראיתם בסצנריו האחרון הוא
שנבדקים מסתכנים יותר
כי הם רוצים סיכוי קטן שלא יהיה הפסד.
זה אומר שכשאנחנו בסט מחשבתי --
כשאנחנו בסט מחשבתי של הפסד,
אנחנו בעצם לוקחים יותר סיכונים,
וזה עלול להיות ממש מדאיג.
הדברים האלה יכולים לפעול לרעתם של בני האדם.
הם הסיבה לכך שמשקיעים בבורסה מחזיקים מניות מפסידות יותר מדי זמן -
כי הם מעריכים אותם במושגים יחסיים.
הם הסיבה לכך שאנשים מסרבים למכור את הבית שלהם -
כי הם לא רוצים למכור במחיר הפסד.
השאלה שמעניינת אותנו
היא אם הקופים מראים את אותן ההטיות.
אם נייצר את אותם סצנריו בשוק הקופים שלנו,
האם הם יפעלו כמו בני אדם?
אז זה מה שעשינו, נתנו לקופים בחירות
בין מוכרים שהיו בטוחים - תמיד עשו את אותו הדבר -
לבין מוכרים שהיו עם סיכון -
עשו דברים שונים מחצית מהזמן.
ואז נתנו להם אפשרויות בונוס -
כמו שנתנו לכם בסצנריו הראשון -
כך שיש להם יותר סיכוי,
או קטעים בהם הם חווים הפסדים -
הם חשבו שהם יקבלו יותר ממה שהם קיבלו.
וכך זה נראה.
הצגנו לקופים שלנו שני מוכרים חדשים.
הבחורים משמאל ומימין מתחילים עם ענב אחד,
אז זה נראה טוב.
אבל הם עומדים לתת לקופים בונוסים.
הבחור משמאל הוא בונוס בטוח.
הוא תמיד מוסיף אחד כך שהקוף מקבל שניים.
הבחור מימין הוא בעצם בונוס עם סיכון.
לפעמים הקוף לא קיבל בונוס - כלומר בונוס 0,
לפעמים הקוף קיבל 2 בונוס,
לבונוס גדול, עכשיו הם מקבלים שלושה.
אבל זו אותה בחירה שעמדה בפניכם.
האם הקופים רוצים לשחק על בטוח
וללכת עם הבחור שתמיד עושה אותו הדבר,
או שהם רוצים להסתכן
ולנסות ללכת על בונוס גדול,
אך עם סיכון לא לקבל בונוס.
אנשים כאן שיחקו על בטוח.
מתברר שגם הקופים שחקו על בטוח.
איכותית וכמותית,
הם בוחרים בדיוק באותו אופן כמו בני האדם,
שנבדקים במצב דומה.
אתם יכולים לומר - אולי הקופים פשוט לא אוהבים סיכון.
אולי צריך לראות איך הם מתמודדים עם הפסדים.
אז הרצנו את הגרסה השנייה של זה.
עכשיו הקופים פוגשים שני מוכרים
שלא נותנים להם בונוסים,
הם בעצם נותנים להם פחות ממה שהם מצפים.
אז נראה שהם מתחילים עם כמות גדולה.
אלה 3 ענבים, הקופים ממש רוצים את זה.
אבל עכשיו הם לומדים שהמוכרים יתנו להם פחות ממה שהם מצפים.
הבחור משמאל הוא הפסד בטוח.
כל פעם הוא יוריד את אחד הענבים
ויתן לקופים רק שניים.
הבחור מימין הוא הפסד עם סיכון.
לפעמים לא יהיה הפסד, כך שהקופים ממש מתלהבים,
אבל לפעמים יש הפסד גדול,
הוא מוריד שניים ומשאיר רק אחד.
אז מה הקופים עושים?
שוב, אותה בחירה, הם יכולים ללכת על בטוח
ותמיד לקבל שני ענבים,
או שהם יכולים להסתכן ולקבל 1 או 3.
מה שמדהים עבורנו הוא שכשנותנים לקופים לבחור,
הם עושים את אותה פעולה לא רציונלית שאנשים עושים.
הם לוקחים יותר סיכונים
בהתאם למצב בו החלו הנסיינים.
זה מטורף, כי זה רומז לכך שגם הקופים
מעריכים דברים באופן יחסי
ובעצם מתייחסים אחרת להפסדים ולרווחים.
אז מה המשמעות של כל זה?
אז קודם כל, מה שהראינו
זה שאנחנו יכולים לתת לקופים כסף,
והם יעשו איתו דברים דומים לנו.
הם עושים דברים חכמים כמונו,
כמה דברים לא יפים כמונו,
כמו לגנוב ועוד.
אבל הם גם עושים כמה דברים לא רציונליים כמונו.
באופן שיטתי הם טועים
ובאותן דרכים בה אנו טועים.
זה המסר הראשון של ההרצאה,
והוא שאם חשבתם
לשכור קוף קפוצ'ין כיועץ כלכלי.
הם הרבה יותר חמודים מהיועץ...
אל תעשו את זה. הם כנראה יהיו טפשים
בדיוק כמו היועץ האנושי שלכם.
אז - סליחה, סליחה, סליחה,
חדשות רעות לקופים משקיעים.
אבל כמובן, הסיבה שאתם צוחקים היא רעה גם עבור בני אדם.
כי ענינו על השאלה שאיתה התחלנו.
רצינו לדעת מאין מגיעות השגיאות האלה.
והתחלנו עם התקווה שאולי נוכל
לתקן את המוסדות הפיננסיים שלנו,
לתקן את הטכנולוגיות כדי לשפר את עצמנו.
אבל מה שלמדנו הוא שההטיות האלה הן אולי חלק עמוק בנו.
למעשה, יתכן שהן נובעות מהטבע
של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.
אתם יודעים, אולי לא רק בני האדם
בצד הימני של השרשרת הם טיפשים.
אולי יש כאן טפשות לאורך כל הדרך.
ואם אנחנו מקבלים את הממצאים של קופי הקפוצ'ין,
זה אומר שהאסטרטגיות הטיפשות האלה
הן אולי בנות 35 מיליון שנה.
זה זמן ארוך מאוד לאסטרטגיה
כדי שניתן יהיה להפוך אותן - ממש, ממש עתיקות.
מה אנחנו יודעים על אסטרטגיות עתיקות כמו אלה?
אחד הדברים שאנחנו יודעים הוא שקשה מאוד לשנות אותן.
חשבו למשל על הנטיה האבולוציונית שלנו
לאכול דברים מתוקים ושומניים כמו עוגת גבינה.
אי אפשר לכבות את זה.
אי אפשר להסתכל על עגלת הקינוחים ולומר "לא, לא, לא, זה מגעיל אותי."
אנחנו פשוט בנויים אחרת.
אנחנו נראה בזה דבר טוב שצריך לשאוף אליו.
הניחוש שלי הוא שאותו הדבר קורה
כשאנשים תופסים
החלטות פיננסיות שונות.
כשאתם רואים את המניות שלכם מתרסקות,
כשאתם רואים את מחיר הבית שלכם נופל,
אתם לא תוכלו לראות את זה
במושגים שונים מהמושגים האבולוציוניים הישנים.
זה אומר שההטיות
שהובילו את המשקיעים להיכשל,
שגרמו למשבר העיקולים,
יהיו קשות לשינוי.
אז אלה החדשות הרעות. השאלה היא: האם יש חדשות טובות?
אני אמורה לספר לכם כאן על החדשות הטובות.
אז החדשות הטובות, אני חושבת,
הם מה שדיברתי עליו בפתיחה,
והוא שבני האדם לא סתם חכמים,
אנחנו חכמים באופן מעורר השראה
יחסית לשאר החיות בממלכה הביולוגית.
אנחנו כ"כ טובים בהתגברות על המגבלות הביולוגיות שלנו -
אתם יודעים, אני הגעתי לכאן במטוס.
לא הייתי צריכה לנופף בכנפי.
יש לי עדשות מגע כך שאוכל לראות אתכם.
אני לא צריכה להסתמך על קוצר-הראייה שלי.
יש לנו הרבה מקרים
בהם התגברנו על המגבלות הביולוגיות שלנו
באמצעות טכנולוגיה ודרכים אחרות, די בקלות.
אבל אנחנו צריכים להכיר בכך שיש לנו את אותן מגבלות.
והנה הבעיה.
קאמי היה זה שאמר: "האדם הוא המין היחיד
המסרב להיות מה שהוא באמת."
אבל האירוניה היא
שרק באמצעות הכרה במגבלות שלנו
אנחנו יכולים באמת להתגבר עליהן.
התקווה היא שכל אחד מכם יחשוב על המגבלות שלו,
לא בהכרח כבלתי-ניתנות להתמודדות,
אבל להכיר בהם, לקבל אותן
ואז להשתמש בעולם התכנון כדי ממש להבין אותם.
זו אולי הדרך היחידה בה נוכל באמת
להגשים את הפוטנציאל האנושי שלנו
ולהיות אותו מין אצילי שכולנו מקווים להיות.
תודה רבה.
(מחיאות כפיים)