WEBVTT

00:00:06.758 --> 00:00:09.918
"מישהו כנראה העליל על ג'וסף ק.

00:00:09.918 --> 00:00:14.791
הוא ידע שלא עשה שום דבר רע
אבל בוקר אחד הוא נעצר."

00:00:14.791 --> 00:00:16.756
כך מתחיל ׳המשפט׳,

00:00:16.756 --> 00:00:20.754
אחד הרומנים הכי מוכרים של פרנץ קפקא.

00:00:20.754 --> 00:00:24.194
ק׳, הדמות הראשית ברומן, נעצר במפתיע

00:00:24.194 --> 00:00:26.477
ונאלץ לעבור תהליך מתסכל

00:00:26.477 --> 00:00:28.635
בו סיבת מעצרו,

00:00:28.635 --> 00:00:31.011
וטבע ההליך המשפטי נגדו

00:00:31.011 --> 00:00:33.168
אינם ברורים לו.

00:00:33.168 --> 00:00:37.197
סוג זה של תרחיש הוא כל כך אופייני
לעבודתו של קפקא

00:00:37.197 --> 00:00:39.787
שמלומדים טבעו מונח חדש בשבילו.

00:00:39.787 --> 00:00:44.954
'קפקאי' נכנס למילון כדי לתאר חוויה

00:00:44.954 --> 00:00:47.663
מורכבת, מתסכלת ומיותרת לחלוטין,

00:00:47.663 --> 00:00:51.955
כמו לנווט במבוך של ביורוקרטיה
בניגוד לרצונכם.

00:00:51.955 --> 00:00:55.191
אבל האם עמידה ממושכת בתור
כדי למלא טפסים מבלבלים

00:00:55.191 --> 00:00:58.441
מצליחה להעביר את עושר חזונו של קפקא?

00:00:58.441 --> 00:01:03.262
מעבר לשימוש הרגיל במילה,
מה הופך דבר כלשהו לקפקאי?

00:01:03.262 --> 00:01:08.319
הסיפורים של פרנץ קפקא אכן מתמודדים
עם הרבה מאפיינים שגרתיים ואבסורדים

00:01:08.319 --> 00:01:10.131
של הביורוקרטיה המודרנית,

00:01:10.131 --> 00:01:14.390
שחלקם נולדו מתוך נסיונו האישי
בעבודתו כפקיד ביטוח

00:01:14.390 --> 00:01:17.080
בתחילת המאה ה-20 בפראג.

00:01:17.080 --> 00:01:19.382
רבות מהדמויות הראשיות בסיפוריו
הם עובדי משרד

00:01:19.382 --> 00:01:22.098
הנאלצים להתמודד עם רשת מכשולים

00:01:22.098 --> 00:01:24.546
על מנת להשיג את מטרותיהם.

00:01:24.546 --> 00:01:29.194
והרבה פעמים כל העניין הופך להיות
כל כך מבלבל ונטול הגיון

00:01:29.194 --> 00:01:33.326
שהצלחה הופכת מלכתחילה לחסרת כל טעם.

00:01:33.326 --> 00:01:35.700
לדוגמה, בסיפור הקצר, ׳פוסידון׳,

00:01:35.700 --> 00:01:40.056
האל היווני הקדום הוא מנהל
שכל כך שקוע בניירת

00:01:40.056 --> 00:01:44.015
כך שלעולם לא היה לו זמן לחקור
את הממלכה התת ימית שלו.

00:01:44.015 --> 00:01:47.472
הבדיחה פה היא שאפילו אל
אינו יכול להתמודד עם כמות הניירת

00:01:47.472 --> 00:01:50.201
שנדרשת במקומות עבודה מודרניים.

00:01:50.201 --> 00:01:52.352
אבל הסיבה לכך היא חשובה.

00:01:52.352 --> 00:01:55.108
הוא לא מוכן להאציל סמכויות

00:01:55.108 --> 00:01:59.079
כי הוא חושב שכל השאר אינם ראויים למשימה.

00:01:59.079 --> 00:02:03.230
פוסידון של קפקא הוא אסיר של האגו של עצמו.

00:02:03.230 --> 00:02:05.570
סיפור פשוט זה מכיל את כל האלמנטים

00:02:05.570 --> 00:02:09.105
שיוצרים תרחיש קפקאי אמיתי.

00:02:09.105 --> 00:02:11.692
זו אינה האבסורדיות שבביורוקרטיה לבדה,

00:02:11.692 --> 00:02:16.288
אלא האירוניה של ההסבר המעגלי
של הדמות בתגובה אליה

00:02:16.288 --> 00:02:18.940
היא שמסמלת את הכתיבה הקפקאית.

00:02:18.940 --> 00:02:24.473
הסיפורים הטראגיים קומיים פועלים
כסוג של מיתולוגיה לעידן התעשייתי המודרני,

00:02:24.473 --> 00:02:27.417
המשתמשים בהגיון הזוי לחקר היחסים

00:02:27.417 --> 00:02:33.008
בין מערכות של כוח שרירותי
לבין האנשים שמושפעים מהן.

00:02:33.008 --> 00:02:37.261
קחו לדוגמה, את הסיפור
הכי מפורסם של קפקא, ׳מטמורפוזה׳.

00:02:37.261 --> 00:02:40.942
כשגרגור סמסה מתעורר בוקר אחד
ומגלה שהפך

00:02:40.942 --> 00:02:42.949
לחרק ענק,

00:02:42.949 --> 00:02:46.221
הדאגה הגדולה ביותר שלו
היא להגיע לעבודה בזמן.

00:02:46.221 --> 00:02:49.823
כמובן, זה מסתבר כבלתי אפשרי.

00:02:49.823 --> 00:02:54.319
הסמכותיות במקום העבודה 
אינה התחום היחיד שנתן השראה לקפקא.

00:02:54.319 --> 00:02:57.601
כמה מהמאבקים של הדמויות הראשיות
באים מבפנים.

00:02:57.601 --> 00:02:59.387
הסיפור הקצר, ׳אמן הצום׳,

00:02:59.387 --> 00:03:05.320
מתאר את בדרן הקרקס שהופעתו 
כוללת תקופות צום ארוכות.

00:03:05.320 --> 00:03:09.389
הוא עצבני על כך שמנהל הקרקס
מגביל אותן לתקופה של עד 40 ימים,

00:03:09.389 --> 00:03:13.035
באמונה שזה מונע ממנו
מלהשיג גדולה כאמן.

00:03:13.035 --> 00:03:15.577
אבל כשהמופע שלו מאבד פופולריות,

00:03:15.577 --> 00:03:19.103
הוא רשאי להרעיב את עצמו למוות.

00:03:19.103 --> 00:03:22.440
המפנה מגיע כשהוא עומד למות באלמוניות,

00:03:22.440 --> 00:03:25.975
ומודה בצער שהאמנות שלו
תמיד היתה הונאה.

00:03:25.975 --> 00:03:28.132
הוא לא צם בעזרת כח הרצון,

00:03:28.132 --> 00:03:32.165
אלא רק משום שמעולם לא מצא מאכל שאהב.

00:03:32.165 --> 00:03:33.362
אפילו ב׳המשפט׳,

00:03:33.362 --> 00:03:35.887
שנראה שמתמקד ישירות בביורוקרטיה,

00:03:35.887 --> 00:03:40.974
החוקים המעורפלים והתהליכים המבלבלים
מצביעים על משהו הרבה יותר זדוני:

00:03:40.974 --> 00:03:44.913
המומנטום הנוראי של המערכת המשפטית
מסתבר כבלתי ניתן לעצירה,

00:03:44.913 --> 00:03:48.359
אפילו על ידי עובדי ציבור רבי עוצמה כביכול.

00:03:48.359 --> 00:03:50.798
זו מערכת שאינה משרתת את הצדק,

00:03:50.798 --> 00:03:54.608
ומטרתה היחידה היא להנציח את עצמה.

00:03:54.608 --> 00:03:57.064
לכך קראה התאורטיקנית הפוליטית האנה ארנדט,

00:03:57.064 --> 00:03:59.170
שכתבה שנים אחרי מות קפקא,

00:03:59.170 --> 00:04:01.854
"רודנות ללא עריץ".

00:04:01.854 --> 00:04:05.104
ועדיין לצד העגמומיות של סיפורי קפקא,

00:04:05.104 --> 00:04:06.851
קיים הרבה הומור

00:04:06.851 --> 00:04:10.570
שמושרש בהיגון השטותי של המצבים המתוארים.

00:04:10.570 --> 00:04:15.855
אז מצד אחד, קל לזהות את 
הקפקאות בעולם כיום.

00:04:15.855 --> 00:04:20.949
אנחנו מסתמכים על מערכות ניהול
שהולכות ומסתבכות

00:04:20.949 --> 00:04:24.973
בעלות השלכות על כל פן של חיינו.

00:04:24.973 --> 00:04:28.941
ואנחנו מגלים שכל מילה שלנו
נשפטת על ידי אנשים בלתי נראים

00:04:28.941 --> 00:04:32.096
על פי כללים שאיננו מודעים לקיומם.

00:04:32.096 --> 00:04:36.787
מצד שני, על ידי כוונון עדין
של תשומת לבנו לאבסורד,

00:04:36.787 --> 00:04:40.596
קפקא מוצא אותנו אחראים 
על הפגמים של עצמינו.

00:04:40.596 --> 00:04:45.603
בעשותו כך, הוא מזכיר לנו
שאנחנו יצרנו את העולם בו אנו חיים

00:04:45.603 --> 00:04:47.945
ויש לנו את הכוח לשנותו לטובה.