WEBVTT

00:00:11.436 --> 00:00:12.415
שלום.

00:00:12.415 --> 00:00:17.866
באתי לומר לכם שמה שהאמנתם
בנוגע לפוטנציאל שלכם

00:00:17.866 --> 00:00:22.200
שינה את מה שלמדתם
וממשיך לעשות זאת,

00:00:22.200 --> 00:00:26.577
ממשיך לשנות את הלמידה
ואת החוויות שלכם.

00:00:27.024 --> 00:00:29.767
אם כן, כמה מכם --
בהרמת ידיים, בבקשה --

00:00:29.767 --> 00:00:33.457
לכמה מכם נאמר
שאינכם אנשים מתמטיים,

00:00:33.457 --> 00:00:35.876
או שלא תוכלו לעבור
לרמה הבאה במתמטיקה,

00:00:35.876 --> 00:00:37.356
כי המוח שלכם לא מתאים לכך?

00:00:37.356 --> 00:00:39.136
בואו נראה ידיים.

00:00:40.046 --> 00:00:41.486
די הרבה מאיתנו.

00:00:41.736 --> 00:00:46.317
באתי לומר לכם
שזהו רעיון שגוי לגמרי.

00:00:46.317 --> 00:00:48.176
הוא הופרך ע"י מדעי המוח.

00:00:48.176 --> 00:00:52.237
אבל הוא הפיח כוח
באגדה שמסתובבת בחברה שלנו,

00:00:52.237 --> 00:00:54.817
אגדה חזקה ומסוכנת מאד.

00:00:54.817 --> 00:00:58.429
האגדה אומרת שיש דבר כזה,
"מוח מתמטי";

00:00:58.429 --> 00:01:00.717
או שנולדים איתו, או שלא.

00:01:00.717 --> 00:01:03.027
אנו לא חושבים כך
בתחומים אחרים.

00:01:03.027 --> 00:01:07.337
איננו חושבים שאנו נולדים
עם מוח להיסטוריה או לפיזיקה.

00:01:07.337 --> 00:01:08.908
אנו חושבים שצריך ללמוד אותן.

00:01:08.908 --> 00:01:11.668
אבל כשמדובר במתמטיקה,
אנשים - תלמידים מאמינים בכך,

00:01:11.668 --> 00:01:14.148
מורים מאמינים בכך,
הורים מאמינים בכך.

00:01:14.148 --> 00:01:17.167
ועד שלא נשנה
את האגדה המסוימת הזאת,

00:01:17.167 --> 00:01:21.167
תימשך התת-הישגיות הנפוצה בארץ.

00:01:21.167 --> 00:01:24.638
המחקר של קרול דווק
על הלכי-חשיבה הראה לנו

00:01:24.638 --> 00:01:27.538
שמי שמאמין שהפוטנציאל שלו
בלתי-מוגבל,

00:01:27.538 --> 00:01:31.407
יגיע לרמות גבוהות יותר
במתמטיקה וגם בחיים.

00:01:31.407 --> 00:01:35.458
ומחקר מדהים בנושא טעויות
מוכיח זאת היטב:

00:01:35.458 --> 00:01:39.887
ג'ייסון מוזר ועמיתיו
גילו בסריקות דימות מגנטי

00:01:39.887 --> 00:01:43.447
שהמוח גדל
כשעושים שגיאה במתמטיקה.

00:01:43.447 --> 00:01:44.958
מדהים!

00:01:44.958 --> 00:01:47.898
כשעושים שגיאה,
סינפסות במוח יורות,

00:01:47.898 --> 00:01:49.629
ולמעשה,
בסריקות הדימות המגנטי שלהם,

00:01:49.629 --> 00:01:52.748
הם מצאו שכאשר אנשים טועים
הסינפסות יורות,

00:01:52.748 --> 00:01:56.278
וכשהתוצאות היו נכונות,
ירו פחות סינפסות.

00:01:56.278 --> 00:01:59.079
כלומר, ממש טוב לטעות.

00:01:59.079 --> 00:02:00.889
ואנו רוצים שהסטודנטים
יידעו את זה.

00:02:00.889 --> 00:02:03.789
אבל הם מצאו משהו נוסף
ומדהים למדי.

00:02:03.789 --> 00:02:08.540
כאן רואים מיפוי חשמלי
של מוחות.

00:02:08.540 --> 00:02:12.589
ואתם רואים כאן שאנשים
עם הלך-חשיבה של צמיחה,

00:02:12.589 --> 00:02:14.899
שמאמינים שיש להם פוטנציאל
בלתי-מוגבל,

00:02:14.899 --> 00:02:16.329
שהם יכולים ללמוד הכל,

00:02:16.329 --> 00:02:19.749
כשהם טועים,
המוח שלהם גדל יותר

00:02:19.749 --> 00:02:23.079
מאשר אצל אנשים שלא מאמינים
שהם יכולים ללמוד משהו.

00:02:23.939 --> 00:02:28.749
כלומר, זה מראה לנו משהו
שמדעני המוח יודעים מזמן:

00:02:28.749 --> 00:02:31.368
שהיכולת הקוגניטבית שלנו
ומה שאנו לומדים

00:02:31.368 --> 00:02:34.559
קשורים לאמונותינו ולתחושותינו.

00:02:35.409 --> 00:02:39.230
וזה חשוב לכולנו,
לא רק לילדים בשיעורי מתמטיקה.

00:02:39.230 --> 00:02:42.989
אם נקלעים למצב קשה או מאתגר,

00:02:42.989 --> 00:02:46.620
וחושבים, "אני יכול
לעשות את זה, אני אצליח",

00:02:46.620 --> 00:02:48.800
וטועים או נכשלים,

00:02:48.800 --> 00:02:52.411
המוח גדל יותר ומגיב אחרת

00:02:52.411 --> 00:02:54.891
מאשר אם נכנסים לאותו מצב
וחושבים:

00:02:55.151 --> 00:02:56.949
"אני לא חושב שאוכל
לעשות את זה."

00:02:57.860 --> 00:03:03.623
אז חשוב מאד שנשנה
את המסר שילדים מקבלים בשיעור.

00:03:03.623 --> 00:03:07.052
ידוע לנו שכולם מסוגלים
לפתח את המוח,

00:03:07.052 --> 00:03:10.791
המוח פלסטי מאד
ומסוגל ללמוד מתמטיקה בכל רמה.

00:03:10.791 --> 00:03:12.651
המסר הזה צריך להגיע לילדים.

00:03:12.651 --> 00:03:14.930
עליהם לדעת שטוב שהם טועים.

00:03:14.930 --> 00:03:17.721
אבל שיעורי המתמטיקה צריכים להשתנות
במובנים רבים.

00:03:17.721 --> 00:03:20.151
מדובר לא רק בשינוי המסר
שהילדים מקבלים.

00:03:20.151 --> 00:03:23.401
עלינו לשנות מן היסוד
את מה שקורה בשיעורים האלה.

00:03:23.401 --> 00:03:25.580
ויש לנו עניין שלילדים יהיה
הלך-רוח של צמיחה,

00:03:25.580 --> 00:03:28.041
שהם יאמינו שהם יכולים להתפתח
וללמוד הכל.

00:03:28.041 --> 00:03:31.331
אך במתמטיקה, קשה מאד לקיים
הלך-רוח של צמיחה,

00:03:31.331 --> 00:03:36.020
כשמקבלים כל הזמן בעיות
קצרות וסגורות של "נכון" או "שגוי".

00:03:36.020 --> 00:03:38.531
הבעיות האלה עצמן

00:03:38.531 --> 00:03:42.212
מכילות מסר מקובע לגבי המתמטיקה:
אפשר להצליח בה, או לא.

00:03:42.212 --> 00:03:44.350
לכן עלינו לפתוח את הבעיות במתמטיקה

00:03:44.350 --> 00:03:47.260
כדי שיכילו מרחב ללמידה.

00:03:47.260 --> 00:03:48.731
ברצוני לתת לכם דוגמה.

00:03:48.731 --> 00:03:51.841
אבקש מכם לחשוב יחד איתי
על בעיות במתמטיקה.

00:03:51.841 --> 00:03:55.618
הנה בעיה אופיינית שנותנים בביה"ס.

00:03:55.618 --> 00:04:00.123
אני רוצה שתחשבו עליה אחרת.
יש לנו שלושה מקרים של ריבועים.

00:04:00.123 --> 00:04:02.832
במקרה מס' 2 יש יותר ריבועים
מאשר במקרה מס' 1,

00:04:02.832 --> 00:04:04.492
ובמקרה מס' 3 - יש עוד יותר.

00:04:04.492 --> 00:04:06.502
בד"כ מתלווה לזה השאלה:

00:04:06.502 --> 00:04:10.892
"כמה ריבועים יהיו במקרה 100
או במקרה n?"

00:04:10.892 --> 00:04:12.972
אני מבקשת שתחשבו
על זה אחרת:

00:04:12.972 --> 00:04:17.003
בלי מספרים כלל,
או בלי אלגברה כלל.

00:04:17.003 --> 00:04:19.452
אני רוצה שתחשבו
באופן חזותי בלבד,

00:04:19.452 --> 00:04:23.913
אני רוצה שתחשבו איפה רואים
את הריבועים הנוספים?

00:04:23.913 --> 00:04:28.853
אם במקרה 2 יש יותר ריבועים
מאשר ב-1, איפה הם?

00:04:29.613 --> 00:04:33.352
בשיעור, הייתי נותנת לכם
זמן רב לחשוב על זה.

00:04:34.400 --> 00:04:37.975
מפאת קוצר הזמן,
אראה לכם כמה דרכים שונות

00:04:37.975 --> 00:04:41.782
שבהן אנשים חושבים על כך,
והצגתי בעיה זו לאנשים רבים,

00:04:42.262 --> 00:04:45.422
ולדעתי הסטודנטים שלי בסטנפורד
היו אלה שאמרו לי--

00:04:45.422 --> 00:04:46.943
או אחד מהם אמר לי--

00:04:46.943 --> 00:04:52.654
"בעיני זה כמו טיפות גשם,
שיורדות על החלק העליון,

00:04:52.654 --> 00:04:57.113
"כמו שכבה חיצונית חדשה
שמגדילה זאת שוב ושוב."

00:04:57.763 --> 00:04:59.974
סטודנט אחר אמר לי גם:

00:04:59.974 --> 00:05:02.316
"לא, בעיני זה כמו
מסלול באולינג,

00:05:02.316 --> 00:05:03.964
"כשאתה מקבל שורה נוספת,

00:05:03.964 --> 00:05:07.554
"שורה נוספת של פינים
שמופיעה מלמטה."

00:05:07.554 --> 00:05:10.125
ראיה אחרת לגמרי של הצמיחה.

00:05:12.295 --> 00:05:15.474
מורה אחד, אני זוכרת,
אמר לי שזה כמו הר-געש:

00:05:15.474 --> 00:05:19.274
"המרכז מתרומם והלבה פורצת."

00:05:19.274 --> 00:05:21.325
(צחוק)

00:05:21.975 --> 00:05:25.485
ומורה אחר אמר, "לא,
זה כמו קריעת ים סוף:

00:05:26.774 --> 00:05:31.745
"הצורה מתחלקת והמרכז משתכפל."

00:05:36.275 --> 00:05:39.945
אני זוכרת--
סליחה, יש גם זה.

00:05:39.945 --> 00:05:42.355
יש אנשים שרואים כאן משולשים.

00:05:42.355 --> 00:05:46.495
הם רואים את החוץ גדל
כמו משולש חיצוני.

00:05:46.495 --> 00:05:49.744
ומורה אחד מניו-מקסיקו אמר לי:

00:05:49.744 --> 00:05:55.345
"זה כמו ב'עולמו של ויין',
מדרגות לגן-עדן, הכניסה אסורה."

00:05:55.345 --> 00:05:59.478
(צחוק)

00:06:01.906 --> 00:06:04.636
ואנו יכולים לראות זאת גם אחרת

00:06:04.636 --> 00:06:07.006
אם מזיזים את הריבועים,
מה שתמיד אפשר לעשות,

00:06:07.006 --> 00:06:09.058
ומשנים קצת את הצורה,

00:06:09.058 --> 00:06:11.758
רואים שזה גדל בצורת ריבוע.

00:06:11.758 --> 00:06:14.158
אז זה מה שאני רוצה להמחיש
בעזרת השאלה הזאת:

00:06:14.158 --> 00:06:18.006
כשנותנים את זה בשיעורי מתמטיקה
- וזו לא הגרועה בבעיות -

00:06:18.006 --> 00:06:20.996
מתלווה לזה שאלה כמו:
"כמה יש כאן?" והילדים סופרים,

00:06:21.006 --> 00:06:24.876
ואומרים: "במקרה הראשון - 4,
במקרה השני - 9,"

00:06:24.876 --> 00:06:28.327
הם אולי יביטו זמן רב
בטור המספרים ויאמרו:

00:06:28.327 --> 00:06:31.898
"אם מוסיפים 1 למס' המקרה
בכל פעם ומעלים בריבוע,

00:06:31.898 --> 00:06:34.756
"מקבלים את מספר הריבועים הכולל."

00:06:34.756 --> 00:06:39.527
אבל כשאני מציגה את הבעיה
לסטודנטים ולמורים בתיכון,

00:06:39.527 --> 00:06:41.468
אני אומרת להם, לאחר שסיימו:

00:06:41.468 --> 00:06:45.107
"למה זה מוצג בריבועים?
מדוע רואים את פונקציית הריבוע?"

00:06:45.107 --> 00:06:47.477
והם אומרים: "אין לי מושג."

00:06:48.017 --> 00:06:51.727
אז הנה הסיבה לצורת הריבוע:
הפונקציה גדלה כריבוע.

00:06:51.727 --> 00:06:55.677
ובייצוג האלגברי רואים
את פונקציית הריבוע.

00:06:55.677 --> 00:06:59.967
אז כשאנו נותנים לתלמידים
בעיה זו כשאלה חזותית,

00:06:59.967 --> 00:07:01.777
ושואלים:
"איך אתם רואים את זה?"

00:07:01.777 --> 00:07:05.587
הם מנהלים דיונים עשירים
ומגיעים להבנות עמוקות יותר

00:07:05.587 --> 00:07:08.398
לגבי חלק חשוב מאד במתמטיקה.

00:07:08.398 --> 00:07:10.918
לכן נחוצה לנו מהפכה
בשיעורי המתמטיקה.

00:07:10.918 --> 00:07:13.098
צריך לשנות הרבה דברים.

00:07:13.098 --> 00:07:15.708
וסיבה חלקית לכך
שצריך לשנות המון

00:07:15.708 --> 00:07:18.167
היא שחקר המתמטיקה והלמידה

00:07:18.167 --> 00:07:20.237
לא מגיע לבית הספר ולכיתות.

00:07:20.237 --> 00:07:22.911
וכעת אתן לכם דוגמה מדהימה.

00:07:22.911 --> 00:07:27.729
זה מעניין מאד.

00:07:27.729 --> 00:07:30.619
כשאנו מחשבים --
אפילו כשמבוגרים מחשבים --

00:07:30.619 --> 00:07:33.059
מופעל במוח האזור שרואה אצבעות,

00:07:33.059 --> 00:07:35.159
[צהוב = שימוש באצבעות
אדום = ראיית אצבעות]

00:07:35.159 --> 00:07:36.979
אנו לא משתמשים באצבעות,

00:07:36.979 --> 00:07:39.329
אבל האזור שרואה אצבעות מופעל.

00:07:39.329 --> 00:07:41.508
כלומר, מופעל אזור במוח
כשאנו משתמשים באצבעות

00:07:41.508 --> 00:07:44.088
ומופעל אזור אחר
כשאנו רואים אצבעות.

00:07:44.088 --> 00:07:49.328
ומסתבר שראיית האצבעות
חשובה מאד למוח.

00:07:49.328 --> 00:07:52.999
ולמעשה, תפישת האצבעות--

00:07:53.719 --> 00:07:56.031
מדענים חקרו את תפישת האצבעות

00:07:56.031 --> 00:07:59.161
בכך שביקשו להסתיר
את כפות הידיים מתחת לשולחן--

00:07:59.161 --> 00:08:01.179
לא רואים את המגע באצבע -

00:08:01.179 --> 00:08:04.679
ואז בדקו אם אפשר לדעת
באיזו אצבע נגעו.

00:08:04.679 --> 00:08:07.468
מספר הסטודנטים באוניברסיטה
בעלי תפישת אצבע טובה

00:08:07.468 --> 00:08:10.378
מאפשר לחזות את ציוניהם בחישוב.

00:08:10.808 --> 00:08:14.561
רמת תפישת האצבעות
של תלמידי כיתה א'

00:08:14.561 --> 00:08:17.591
היא תחזית מדויקת יותר
של הישגיהם בחשבון בכיתה ב'

00:08:17.591 --> 00:08:19.368
מאשר ציוני הבחינות שלהם.

00:08:19.368 --> 00:08:21.337
זה עד כדי כך חשוב.

00:08:21.337 --> 00:08:24.998
אך מה קורה בבתי הספר ובכיתות?

00:08:24.998 --> 00:08:27.798
אומרים לתלמידים שאסור להם
להשתמש באצבעות,

00:08:27.798 --> 00:08:30.689
כי זה תינוקי,
וגורמים להם להתבייש בכך.

00:08:30.689 --> 00:08:33.922
כשאנו אוסרים על ילדים
ללמוד מספרים בעזרת האצבעות,

00:08:33.922 --> 00:08:37.372
זה קשור לעצירת
ההתפתחות המספרית שלהם.

00:08:37.372 --> 00:08:39.829
המדענים יודעים זאת מזמן.

00:08:39.829 --> 00:08:41.609
ומדעני המוח מסיקים

00:08:41.609 --> 00:08:47.308
שתלמידים שלומדים מספרים וחשבון
צריכים להשתמש באצבעות.

00:08:47.308 --> 00:08:48.659
אילולא פרסמנו--

00:08:48.659 --> 00:08:51.468
פרסמנו זאת במאמר ב"אטלנטיק"
לפני שבוע--

00:08:51.468 --> 00:08:53.458
אני לא מכירה מורה שידע זאת.

00:08:53.458 --> 00:08:57.283
זה מכה גלים בקהילת ההוראה.

00:08:59.823 --> 00:09:03.690
יש עוד מחקרים רבים
שהמורים ובתי הספר לא מכירים.

00:09:03.690 --> 00:09:05.640
אנו יודעים גם שכאשר מחשבים,

00:09:05.640 --> 00:09:08.870
המוח מנהל תקשורת מורכבת ודינמית

00:09:08.870 --> 00:09:13.289
בין אזורים שונים בו,
כולל קליפת הראייה במוח.

00:09:13.289 --> 00:09:17.748
אבל שיעורי המתמטיקה אינן חזותיים
אלא מספריים ומופשטים.

00:09:17.748 --> 00:09:19.529
אני רוצה להראות לכם מה קרה

00:09:19.529 --> 00:09:22.550
כשהבאנו לקמפוס בקיץ האחרון
81 תלמידים,

00:09:22.550 --> 00:09:24.110
ולימדנו אותם אחרת.

00:09:24.110 --> 00:09:26.430
לימדנו אותם על צמיחת המוח.

00:09:26.430 --> 00:09:29.620
לימדנו אותם על הלכי-רוח ושגיאות.

00:09:30.030 --> 00:09:34.290
אך גם לימדנו אותם
מתמטיקה יצירתית, חזותית ויפה.

00:09:35.810 --> 00:09:37.815
הם הגיעו ל-18 שיעורים אצלנו.

00:09:37.815 --> 00:09:41.181
לפני שהגיעו,
עברו בחינה מחוזית תקנית.

00:09:41.181 --> 00:09:44.322
העברנו אותם את אותה הבחינה
אחרי 18 השיעורים,

00:09:44.322 --> 00:09:47.450
והם השתפרו ב-50% בממוצע.

00:09:48.960 --> 00:09:51.621
שמונים ואחד תלמידים
ברמות הישגים שונות,

00:09:51.621 --> 00:09:54.681
אמרו לנו ביום הראשון:
"אני לא אדם מתמטי."

00:09:54.681 --> 00:09:59.253
הם ידעו מי התלמיד או התלמידה בכיתתם
שהם "אדם מתמטי".

00:09:59.253 --> 00:10:00.782
שינינו את האמונה שלהם.

00:10:00.782 --> 00:10:06.051
הנה קטע מסרטון מוסיקלי
שבו צילמנו את הילדים.

00:10:07.451 --> 00:10:10.631
(סרטון, טיילור סוויפט, "לנער את זה"):

00:10:11.161 --> 00:10:13.741
נמשיך לדבר

00:10:13.741 --> 00:10:16.752
לא יכולים להפסיק לפתור

00:10:16.752 --> 00:10:19.642
זה כמו שמשהו צומח

00:10:19.642 --> 00:10:23.852
במוח, תמיד כשמנסים שוב.

00:10:23.852 --> 00:10:27.012
כי השונאים ימשיכו לשנוא,

00:10:27.012 --> 00:10:30.342
אנו נמשיך לטעות,

00:10:30.342 --> 00:10:33.212
ונמשיך לנער את זה.

00:10:33.212 --> 00:10:35.622
לנער את זה!

00:10:35.622 --> 00:10:38.462
השיטות שלנו יתקלקלו,

00:10:38.462 --> 00:10:41.782
זה לא פשוט,

00:10:41.782 --> 00:10:44.691
ונמשיך לנער את זה.

00:10:44.691 --> 00:10:46.553
לנער את זה!

00:10:46.553 --> 00:10:49.585
אנו מייצגים דברים באופן חזותי

00:10:49.585 --> 00:10:52.583
מציגים את זה לכיתה בבירור

00:10:53.003 --> 00:10:55.503
כדי שיוכלו לראות

00:10:56.083 --> 00:10:57.862
כדי שיוכלו לראות

00:10:58.732 --> 00:11:01.594
אנו יודעים שהמוחות שלנו
יכולים לצמוח

00:11:01.594 --> 00:11:04.687
מי יודע כמה מהר?

00:11:04.687 --> 00:11:07.373
להבין מה אנו יודעים

00:11:07.973 --> 00:11:10.013
להבין מה אנו יודעים

00:11:10.763 --> 00:11:13.114
אז נמשיך לנסות

00:11:13.274 --> 00:11:16.152
הסינפסות בוערות

00:11:16.152 --> 00:11:20.383
הבעיות מלהיבות

00:11:20.383 --> 00:11:22.913
זה כזה מגניב
שאנו רוצים להראות לכל העולם!

00:11:22.913 --> 00:11:24.214
(סוף הסרטון)

00:11:24.214 --> 00:11:25.443
אז--

00:11:25.443 --> 00:11:29.071
(מחיאות כפיים)

00:11:30.045 --> 00:11:33.644
עלינו להציג את המחקר למורים.
נחוצה לנו מהפכה בהוראת המתמטיקה.

00:11:33.644 --> 00:11:36.201
מי שלא מאמין לי,
שיאזין לילד הזה.

00:11:36.203 --> 00:11:39.065
הוא תלמיד חטיבת הביניים,
ועבדנו עם המורים שלו

00:11:39.065 --> 00:11:43.662
על מעבר ממתמטיקה על הנייר
למתמטיקה פתוחה עם מסרים משני-חשיבה.

00:11:43.664 --> 00:11:45.510
אלו מחשבותיו על השינוי.

00:11:45.510 --> 00:11:50.535
(סרטון): המתמטיקה לפני שנה
היתה שיעורי בית וסתם הודעות,

00:11:50.535 --> 00:11:54.555
ואתה בפינה שלך--
אתה פשוט תקוע שם.

00:11:55.105 --> 00:11:59.515
היית לבד. כל אחד לעצמו.

00:11:59.515 --> 00:12:02.878
אבל השנה הכל פתוח,
אנו כולנו--

00:12:03.558 --> 00:12:04.891
זה כמו עיר--

00:12:04.891 --> 00:12:08.511
כולנו עובדים ביחד
ויוצרים עולם נהדר.

00:12:08.511 --> 00:12:14.865
לדעתי, האתגרים והעתיד
שמצפים לי--

00:12:16.985 --> 00:12:18.365
אם אמשיך להשתדל,

00:12:18.365 --> 00:12:22.775
אם אמשיך בכך,
יום אחד אצליח.

00:12:22.775 --> 00:12:24.445
(סוף הסרטון)

00:12:24.445 --> 00:12:27.939
התמקדנו זמן כה רב, בהוראה,

00:12:27.939 --> 00:12:30.806
בלימודי המתמטיקה, בדרך הנכונה
ללמד שברים,

00:12:30.806 --> 00:12:34.826
בתקנים לפיהם אנו מלמדים
והתווכחנו עליהם כל הזמן,

00:12:34.826 --> 00:12:39.516
עד ששכחנו לגמרי את האמונה
של הסטודנט בפוטנציאל שלו.

00:12:39.516 --> 00:12:44.396
ורק עכשיו מתגלה
מלוא הצורך לטפל בכך.


00:12:44.936 --> 00:12:48.246
כולנו צריכים להאמין בעצמנו

00:12:48.246 --> 00:12:51.766
ובכך שנוכל לשחרר את הפוטנציאל
הבלתי-מוגבל שלנו.

00:12:51.766 --> 00:12:52.986
תודה לכם.

00:12:52.986 --> 00:12:55.186
(מחיאות כפיים)