WEBVTT

00:00:00.786 --> 00:00:04.781
אני בת חמש, ואני מאד גאה.

00:00:04.781 --> 00:00:08.340
אבא שלי בדיוק בנה את השירותים החיצוניים הטובים ביותר

00:00:08.340 --> 00:00:10.930
בכפר הקטן שלנו באוקראינה.

00:00:10.930 --> 00:00:14.479
בפנים, זה חור מסריח, פעור באדמה,

00:00:14.479 --> 00:00:18.485
אבל מבחוץ, יש פורמייקה לבנה כפנינה

00:00:18.485 --> 00:00:22.113
וזה ממש מנצנץ בשמש.

00:00:22.113 --> 00:00:25.670
זה גורם לי להרגיש כל-כך גאה, כל כך חשובה,

00:00:25.670 --> 00:00:28.710
שאני ממנה את עצמי למנהיגה של קבוצת החברים הקטנה שלי

00:00:28.710 --> 00:00:31.490
ואני מתכננת עבורנו משימות.

00:00:31.490 --> 00:00:33.803
אז אנו משוטטים מבית לבית

00:00:33.803 --> 00:00:37.170
מחפשים זבובים שנלכדו בקורי עכביש

00:00:37.170 --> 00:00:39.557
ומשחררים אותם.

NOTE Paragraph

00:00:39.557 --> 00:00:41.865
ארבע שנים קודם לכן, כשהייתי בת שנה,

00:00:41.865 --> 00:00:43.310
לאחר התאונה בצ'רנוביל,

00:00:43.310 --> 00:00:45.641
ירד גשם שחור,

00:00:45.641 --> 00:00:47.841
והשיער של אחותי נשר בגושים,

00:00:47.841 --> 00:00:50.398
ואני ביליתי תשעה חודשים בבית החולים.

00:00:50.398 --> 00:00:51.950
לא היתה כניסה למבקרים,

00:00:51.950 --> 00:00:55.962
אז אמא שלי שיחדה עובד של בית החולים.

00:00:55.962 --> 00:00:58.693
היא רכשה מדים של אחות,

00:00:58.693 --> 00:01:03.038
והתגנבה כל ערב כדי לשבת לצידי.

00:01:03.038 --> 00:01:06.098
חמש שנים מאוחר יותר, משהו חיובי בלתי צפוי כתוצאה מכך.

00:01:06.098 --> 00:01:10.200
הודות לצ'רנוביל, אנחנו מקבלים מקלט מדיני בארצות הברית.

NOTE Paragraph

00:01:10.200 --> 00:01:14.419
אני בת שש, ואני לא בוכה כאשר אנחנו עוזבים את הבית

00:01:14.419 --> 00:01:15.470
ומגיעים לאמריקה,

00:01:15.470 --> 00:01:19.218
כי אני מצפה שזה יהיה מקום מלא בדברים

00:01:19.218 --> 00:01:23.398
נדירים ונפלאים, כמו בננות ושוקולד

00:01:23.398 --> 00:01:25.839
ומסטיק בזוקה,

00:01:25.839 --> 00:01:29.932
מסטיק בזוקה עם העטיפה הפנימית המאויירת בקריקטורה,

00:01:29.932 --> 00:01:33.049
בזוקה שהיינו מקבלים אחת לשנה באוקראינה

00:01:33.049 --> 00:01:37.085
והיינו צריכים ללעוס חתיכה אחת במשך שבוע שלם.

NOTE Paragraph

00:01:37.085 --> 00:01:38.891
אז ביום הראשון להגעתנו לניו יורק,

00:01:38.891 --> 00:01:41.124
סבתא שלי ואני מוצאות פֶּני

00:01:41.124 --> 00:01:44.867
על רצפת בית המחסה למחוסרי דיור שבה המשפחה שלי שוהה.

00:01:44.867 --> 00:01:46.402
אלא שאנחנו לא יודעים שזה מקלט לחסרי בית.

00:01:46.402 --> 00:01:49.493
אנחנו חושבים שזה מלון, מלון עם המון עכברושים.

00:01:49.493 --> 00:01:54.075
אז אנחנו מוצאות את הפני הזה כמו מאובן בתוך הרצפה,

00:01:54.075 --> 00:01:57.071
וחושבות שאדם מאד עשיר בטח השאיר את זה שם

00:01:57.071 --> 00:01:59.565
כי אנשים רגילים לא מאבדים ככה סתם כסף.

00:01:59.565 --> 00:02:02.122
ואני מחזיקה את הפני הזה בכף ידי,

00:02:02.122 --> 00:02:04.784
והוא דביק וחלוד,

00:02:04.784 --> 00:02:07.815
אבל זה מרגיש כאילו אני מחזיקה הון.

00:02:07.815 --> 00:02:09.873
אני מחליטה שאני הולכת לקבל את החתיכה האישית שלי

00:02:09.873 --> 00:02:11.940
של מסטיק בזוקה.

00:02:11.940 --> 00:02:15.925
ובאותו הרגע, אני מרגישה כמו מיליונרית.

NOTE Paragraph

00:02:15.925 --> 00:02:17.751
כשנה מאוחר יותר, אני זוכה להרגיש כך שוב

00:02:17.751 --> 00:02:20.994
כשאנחנו מוצאים בזבל שקית מלאה בבובות של חיות,

00:02:20.994 --> 00:02:22.725
ופתאום יש לי יותר צעצועים

00:02:22.725 --> 00:02:25.469
ממה שהיו לי בכל חיי.

NOTE Paragraph

00:02:25.469 --> 00:02:27.854
ושוב, אני מרגישה כמו כשאנחנו שומעים דפיקה

00:02:27.854 --> 00:02:29.651
בדלת של הדירה שלנו בברוקלין,

00:02:29.651 --> 00:02:32.140
ואחותי ואני מוצאות שליח

00:02:32.140 --> 00:02:34.693
עם קופסת פיצה שלא הזמנו.

00:02:34.693 --> 00:02:37.882
אז אנחנו לוקחות את הפיצה, הפיצה הראשונה שלנו,

00:02:37.882 --> 00:02:40.721
ואנחנו זוללות פרוסה אחר פרוסה

00:02:40.721 --> 00:02:44.110
בזמן שהשליח עומד שם ובוהה בנו מן המסדרון.

00:02:44.110 --> 00:02:47.110
והוא אומר לנו לשלם, אבל אנחנו לא מדברות אנגלית.

00:02:47.110 --> 00:02:49.538
אמא שלי יוצאת, והוא מבקש ממנה כסף,

00:02:49.538 --> 00:02:50.828
אבל אין לה מספיק.

00:02:50.828 --> 00:02:54.248
היא צועדת 50 בלוקים הלוך וחזור מהעבודה כל יום

00:02:54.248 --> 00:02:56.917
רק כדי להימנע מלבזבז כסף על נסיעה באוטובוס.

00:02:56.917 --> 00:02:58.783
ואז השכנה שלנו דוחפת את הראש שלה פנימה,

00:02:58.783 --> 00:03:01.373
והיא נהפכת לאדומה מזעם כשהיא מבינה

00:03:01.373 --> 00:03:03.719
שהמהגרים האלה מלמטה

00:03:03.719 --> 00:03:07.728
איכשהו הצליחו להניח את ידיהם על הפיצה שלה.

00:03:07.728 --> 00:03:09.284
כולם מרוגזים.

00:03:09.284 --> 00:03:13.125
אבל הפיצה מדהימה.

NOTE Paragraph

00:03:13.125 --> 00:03:19.086
רק כמה שנים לאחר מכן, מכה בי ההבנה עד כמה מעט היה לנו.

00:03:19.086 --> 00:03:21.400
ביום השנה העשירי שלנו של מגורים בארצות הברית,

00:03:21.400 --> 00:03:23.508
החלטנו לחגוג על ידי הזמנת חדר

00:03:23.508 --> 00:03:26.319
במלון שבו שהינו כאשר הגענו לראשונה לארצות הברית.

00:03:26.319 --> 00:03:28.809
האיש בדלפק הקבלה צוחק ואומר,

00:03:28.809 --> 00:03:31.606
"אתם לא יכולים להזמין כאן חדר. זה בית מחסה לחסרי בית."

00:03:31.606 --> 00:03:33.828
ואנחנו היינו המומים.

NOTE Paragraph

00:03:33.828 --> 00:03:37.834
בעלי, בריאן, גם כן היה חסר בית כילד.

00:03:37.834 --> 00:03:40.924
המשפחה שלו איבדה הכל, ובגיל 11,

00:03:40.924 --> 00:03:43.677
הוא היה צריך לגור במלוניות עם אביו,

00:03:43.677 --> 00:03:46.610
מלוניות שהיו אוספות את כל האוכל שלהם

00:03:46.610 --> 00:03:50.290
ומחזיקות אותו כבן ערובה עד שהם היו מסוגלים לשלם את החשבון.

00:03:50.290 --> 00:03:52.495
ופעם אחת, כשהוא סוף סוף קיבל את קופסת

00:03:52.495 --> 00:03:56.091
דגני הבוקר שלו בחזרה, היא שרצה מקקים.

00:03:56.091 --> 00:03:58.007
אבל היה לו דבר אחד.

00:03:58.007 --> 00:04:00.468
הייתה לו קופסת נעליים שהוא סחב איתו לכל מקום

00:04:00.468 --> 00:04:03.114
שהכילה תשעה ספרי קומיקס,

00:04:03.114 --> 00:04:06.260
שני חיילי פלסטיק שנצבעו כך שיראו כמו ספיידרמן

00:04:06.260 --> 00:04:09.323
וחמישה צעצועי גובוט. וזה היה האוצר שלו.

00:04:09.323 --> 00:04:12.318
זה היה הרכב הגיבורים האישי שלו

00:04:12.318 --> 00:04:14.521
שהגן עליו מסמים ומכנופיות

00:04:14.521 --> 00:04:17.317
ומלוותר על החלומות שלו.

NOTE Paragraph

00:04:17.317 --> 00:04:18.365
אספר לכם על עוד חבר

00:04:18.365 --> 00:04:21.157
משפחה אחד שלנו שהיה פעם חסר בית.

00:04:21.157 --> 00:04:22.855
זוהי סקארלט.

00:04:22.855 --> 00:04:25.924
פעם מזמן, השתמשו בסקארלט בתור פיתיון בקרבות כלבים.

00:04:25.924 --> 00:04:28.340
היא נקשרה ונזרקה לתוך הזירה

00:04:28.340 --> 00:04:32.376
על מנת שכלבים אחרים יתקפו אותה כך שהם יהיו יותר תוקפניים לפני הקרב.

00:04:32.376 --> 00:04:36.616
ועכשיו, כיום, היא אוכלת מזון אורגני

00:04:36.616 --> 00:04:39.143
והיא ישנה במיטה אורתופדית עם שמה עליה,

00:04:39.143 --> 00:04:43.559
אבל כשאנחנו מוזגים לה מים בקערה שלה,

00:04:43.559 --> 00:04:47.548
היא עדיין מסתכלת עלינו ומכשכשת בזנבה בהכרת תודה.

NOTE Paragraph

00:04:47.548 --> 00:04:50.766
לפעמים בריאן ואני הולכים בפארק עם סקארלט,

00:04:50.766 --> 00:04:53.185
והיא מתגלגלת בדשא,

00:04:53.185 --> 00:04:55.586
ואנחנו רק מסתכלים עליה

00:04:55.586 --> 00:04:57.406
ואז אנחנו מסתכלים אחד על השני

00:04:57.406 --> 00:05:01.413
ואנחנו מרגישים הכרת תודה.

00:05:01.413 --> 00:05:05.044
אנחנו שוכחים את כל התסכולים החדשים של מעמד הביניים שלנו

00:05:05.044 --> 00:05:06.919
ואת האכזבות,

00:05:06.919 --> 00:05:09.603
ואנחנו מרגישים כמו מיליונרים.

NOTE Paragraph

00:05:09.603 --> 00:05:10.753
תודה.

NOTE Paragraph

00:05:10.753 --> 00:05:14.746
(מחיאות כפיים)