WEBVTT

00:00:10.020 --> 00:00:13.260
- עבורי, צילום הוא מאד אינטימי

00:00:13.260 --> 00:00:15.423
מפגש של אחד-על-אחד.

00:00:21.510 --> 00:00:23.790
ישנם חומרים שניתן להבין אותם

00:00:23.790 --> 00:00:26.340
מאד אחרת דרך עדשת המצלמה.

00:00:26.340 --> 00:00:29.734
אני חושבת שזה מדהים 
כשמשהו ממש יכול

00:00:29.734 --> 00:00:31.680
לעבור טרנספורמציה 
דרך העדשה.

00:00:32.260 --> 00:00:36.680
הטרנספיגורציות של דיאן סוורין נגוין

00:00:37.110 --> 00:00:40.980
אני מצלמת תמונות וסרטונים

00:00:40.980 --> 00:00:43.350
ויש לי גם מיצבים,

00:00:43.350 --> 00:00:46.263
שאותם אני מכנה
התערבויות אדריכליות.

00:00:56.520 --> 00:00:59.220
תמונות הן תמציות דחוסות כל כך

00:00:59.220 --> 00:01:01.077
הן כמעט כמו מעשה חלום.

00:01:13.680 --> 00:01:17.370
המרחב הזה של יוטיוב, של האינטרנט,
נותן לי רעיונות

00:01:17.370 --> 00:01:19.260
וגורם לי להרגיש מחוברת לאנשים אחרים

00:01:19.260 --> 00:01:21.063
שגם מנסים ליצור דברים.

00:01:33.900 --> 00:01:37.980
אני אוהבת לצפות בסרטונים
על מלאכות, פיסול בפירות,

00:01:37.980 --> 00:01:42.980
מדריכי בישול, איפור, תסרוקות.

00:01:43.020 --> 00:01:44.580
למלאכות וליצירות האלה

00:01:44.580 --> 00:01:47.340
יש איזו זמניות אמיתית,

00:01:47.340 --> 00:01:48.993
כמעט כמו תאריך תפוגה.

00:01:52.260 --> 00:01:54.570
צילום מתמודד ממש טוב
עם החולף והזמני

00:01:54.570 --> 00:01:56.070
בגלל שאפשר פשוט ליצור תמונה

00:01:56.070 --> 00:01:57.933
של מצב מאד זמני.

00:02:02.130 --> 00:02:04.800
בתור צלמת, אני מרגישה
שזה הכרחי עבורי

00:02:04.800 --> 00:02:08.790
לקחת פנימה את כל הזבל

00:02:08.790 --> 00:02:13.420
של העולם, ואני חושבת שאני עובדת
מתוך הזבל המנטלי הזה.

00:02:15.030 --> 00:02:18.510
אני עובדת עם כל כך הרבה
חומרים שהושלכו,

00:02:18.510 --> 00:02:22.380
דברים שהחברה לא מייחסת להם
כל ערך.

00:02:22.380 --> 00:02:24.870
אני יכולה לנקות את הבית
ולטאטא ערימת אבק

00:02:24.870 --> 00:02:26.670
ואני אקח את האבק הזה
ואביא אותו

00:02:26.670 --> 00:02:28.233
לסטודיו בתוך שקית.

00:02:31.410 --> 00:02:34.680
או שאני יכולה לקחת משהו
בעל ערך חברתי

00:02:34.680 --> 00:02:38.313
ואני מחזירה אותו לחומריות שלו.

00:02:46.410 --> 00:02:47.970
תמונה מוצלחת מתרחשת ממש לפני

00:02:47.970 --> 00:02:50.760
שהכל מתפרק, וזה יכול להיות

00:02:50.760 --> 00:02:52.470
בגלל שאני מבעירה משהו

00:02:52.470 --> 00:02:54.603
ויש לי רק חלקיק שנייה אחד.

00:03:01.654 --> 00:03:03.660
אני נוגעת בדברים ומסדרת אותם,

00:03:03.660 --> 00:03:07.473
אבל הכל צריך להתרחש
תוך רגע קצר אחד.

00:03:32.640 --> 00:03:36.180
צלילים שאי אפשר לשמוע
ואוויר שאי אפשר לחוש

00:03:36.180 --> 00:03:38.850
וכל הגורמים שאי אפשר לחוות

00:03:38.850 --> 00:03:41.463
מעצבים את מה שהתצלום
הופך להיות בסופו של דבר.

00:03:44.070 --> 00:03:45.600
כשמסתיימת עבודה על תמונה,

00:03:45.600 --> 00:03:47.500
אני בכלל לא זוכרת מאיפה התחלתי.

00:03:51.030 --> 00:03:52.740
זה בעצם תהליך של

00:03:52.740 --> 00:03:55.593
צבר כשלונות בסטודיו שלי.

00:03:57.780 --> 00:04:00.030
זה מאד מאולתר.

00:04:00.030 --> 00:04:03.503
אני כמעט חושבת עליו כמו
על הופעה שאני מבצעת לבדי.

00:04:21.810 --> 00:04:26.160
אני מנסה לעבוד נגד
הדחף הזה לזהות

00:04:26.160 --> 00:04:29.790
ומנסה להגיע למקום של תחושה.

00:04:29.790 --> 00:04:31.983
אני חושבת שידיעה יכולה ליצור ריחוק.

00:04:35.940 --> 00:04:38.310
כשגדלתי וראיתי כיצד אמי

00:04:38.310 --> 00:04:41.520
תקשרה עם חפצים פיזיים באמריקה,

00:04:41.520 --> 00:04:44.730
פעמים כה רבות בצורה שגויה,

00:04:44.730 --> 00:04:46.810
באופן שבו היא ארזה את
ארוחת הצהריים שלי,

00:04:46.810 --> 00:04:50.400
רוטב בשקית פלסטיק,
צ'יפס בשקית פלסטיק.

00:04:50.400 --> 00:04:53.280
חזרתי הביתה לבקר את אמי
והיא הייתה בחוץ, בגינה

00:04:53.280 --> 00:04:57.540
והיא פשוט תקעה
פרחים מלאכותיים באדמה,

00:04:57.540 --> 00:04:59.760
ליד פרחים אמיתיים.

00:04:59.760 --> 00:05:01.200
ולא הבנתי - למה שתעשה דבר כזה?

00:05:01.200 --> 00:05:02.820
למה את רוצה פרחים מלאכותיים?

00:05:02.820 --> 00:05:05.130
עבורה, אין כל הבדל.

00:05:05.130 --> 00:05:07.080
הפרחים המלאכותיים
והפרחיים האמיתיים

00:05:07.080 --> 00:05:09.573
ממלאים את החצר וגורמים לה
להיראות מלאת חיות.

00:05:10.890 --> 00:05:14.640
כשראיתי שהיא עושה את זה,
משלבת בין הטבעי והמלאכותי

00:05:14.640 --> 00:05:17.250
ליצירת התמונה האחידה הזו,

00:05:17.250 --> 00:05:20.013
הרגשתי שזה מתחבר מאד
לעבודה שלי.

00:05:21.390 --> 00:05:23.130
יש משהו בעבודה נסתרת

00:05:23.130 --> 00:05:27.243
שבעצם מטעין את החפץ
במטען מנטלי.

00:05:29.730 --> 00:05:32.490
אני מתעניינת באבחנות
התרבותיות האלה.

00:05:32.490 --> 00:05:37.143
מה נחשב זול
ומה נחשב אינטלקטואלי ונקי?

00:05:40.380 --> 00:05:43.560
אני מתחברת למרחב ההעתקה הזה,

00:05:43.560 --> 00:05:47.043
לרצון להיות משהו אחר
וכניסה לתפקיד הזה.

00:05:48.720 --> 00:05:50.190
ואני אוהבת קריוקי.

00:05:50.190 --> 00:05:52.290
כששרים קריוקי עם חברים,

00:05:52.290 --> 00:05:53.850
המילים פתאום מקבלות

00:05:53.850 --> 00:05:55.400
משמעות אחרת לגמרי.

00:05:56.850 --> 00:06:00.423
זה מדגיש את הטקסט
של החומר המקורי.

00:06:01.702 --> 00:06:06.702
♪ והחיזיון שנטבע בראשי ♪

00:06:07.961 --> 00:06:10.260
♪ נשאר עדיין ♪

00:06:10.260 --> 00:06:12.060
♪ בתוך צלילי השקט ♪
- השיר נכתב

00:06:12.060 --> 00:06:16.383
בכדי לעורר סימפטיה בקרב
הליברלים האמריקאיים המערביים.

00:06:17.250 --> 00:06:18.510
הנושא הויטנאמי תמיד היה

00:06:18.510 --> 00:06:21.000
שולי לסימפטיה הזו.

00:06:21.000 --> 00:06:23.400
עם "כוכב עריץ" פשוט חיפשתי

00:06:23.400 --> 00:06:25.800
את שיר המלחמה המושלם

00:06:25.800 --> 00:06:28.680
ובסוף בחרתי בהמנון השלום הזה.

00:06:28.680 --> 00:06:31.770
עבדתי עם נערה אחת,
מצאתי אותה ביוטיוב.

00:06:31.770 --> 00:06:35.850
היא בעצם הכוכבת 
של "כוכב עריץ"

00:06:35.850 --> 00:06:39.360
היא לא יודעת לדבר אנגלית.
לימדתי אותה כל הברה של השיר

00:06:39.360 --> 00:06:40.767
"The sound of silence"

00:06:42.240 --> 00:06:44.400
הרבה מהצלילים בשיר הזה

00:06:44.400 --> 00:06:46.923
הם מסוקים ששימשו
במלחמת ויטנאם.

00:06:48.190 --> 00:06:49.500
יכולתי לקחת את הצלילים האלה

00:06:49.500 --> 00:06:52.050
שהגיעו ממקום מאד אלים

00:06:52.050 --> 00:06:54.003
ולהפוך אותם לשיר פופ.

00:06:58.140 --> 00:07:00.900
אני מאד אוהבת גירסאות כיסוי
כי הן לוקחות את המציאות הנתונה

00:07:00.900 --> 00:07:02.670
שאנחנו מכירים ומבינים

00:07:02.670 --> 00:07:05.520
ואפשר לגמרי לשנות את ההשפעה

00:07:05.520 --> 00:07:09.363
על המציאות הנתונה הזו
לפי מי ששר ואיך ששרים.

00:07:10.710 --> 00:07:13.710
רק עצם זה שיש מישהי וייטנאמית 
ששרה את השיר הזה

00:07:13.710 --> 00:07:16.844
זה היה מאד עוצמתי, אפילו עבורי,
לשמוע אותה שרה אותו.

00:07:27.300 --> 00:07:29.520
יש משהו בלהיות אמנית

00:07:29.520 --> 00:07:32.973
שמגיע מתוך חוסר היכולת פשוט להיות.

00:07:35.280 --> 00:07:37.080
ברגע שמדברים או מתקשרים,

00:07:37.080 --> 00:07:38.553
יש כבר התבוננות.

00:07:41.010 --> 00:07:44.160
יש משהו שנוגע לאינטימיות

00:07:44.160 --> 00:07:47.190
שהוא בעצם חשוב יותר מידיעה

00:07:47.190 --> 00:07:49.500
ואני תוהה כל הזמן מה בעצם

00:07:49.500 --> 00:07:52.000
מקרב אותך למשהו.

00:07:58.880 --> 00:08:02.007
♪ שלום חשכה, חברתי הותיקה ♪

00:08:03.550 --> 00:08:06.052
♪ באתי לדבר איתך שוב ♪

00:08:06.094 --> 00:08:08.847
♪ עשרת אלפים איש, אולי יותר ♪

00:08:09.472 --> 00:08:13.100
♪ כי חיזיון הזדחל ברכות ♪
♪ אנשים מלהגים מבלי לדבר ♪

00:08:15.932 --> 00:08:17.932
♪ אנשים שומעים מבלי להקשיב ♪

00:08:20.761 --> 00:08:23.443
♪ אנשים כותבים שירים ♪

00:08:24.201 --> 00:08:25.535
♪ אף אחד לא מעז ♪

00:08:27.361 --> 00:08:32.284
♪ להפר את קול השקט ♪

00:08:33.320 --> 00:08:35.000
תרגום וכתוביות: קרן אור-פז