אבל אני חושב שמה מענין לגבי אמנים הוא

או חשיבה אקדמית.

או כל רעיון של דימוי פשוט.

אז העמדתי עבודות מול רשימת הפעלים

איך הנפח הפנימי יוקף.

אמנים שונים עושים זאת בדרכים שונות:

אנחנו לא משרטטים את הצד החיצונ י של העבודה

אנחנו מנסים להבין

אני צריך להמציא אסטרטגיות חדשות

אתה לא נהיה מעורב עם הפסיכולוגיה של מה אתה עושה,

בדרך שלא התבוננו מקודם

בהיסטוריה של יצירת צורות.

ביחס לעשיה,

בכדי לא לחזור למה שעולה אוטומטית.

בכדי להבין מה אנחנו עושים.

בשונה מדרכי חשיבה סטנדרטית

האליפסות האלה נוצרו רק בזכות

הדברים נעשו מקודם.

הם ממציאים אסטרטגיות המאפשרות לעצמם להתבונן

העובדה שהמצאנו גלגל שיצור אותן

ואתה לא נהיה מעורב עם התוצאה הסופית שתתקבל.

והגלגל קובע את הקליפה החיצונית.

ומנתק אותך מהרעיון של מטאפורה,

זו עבודה מבפנים, החוצה.

כדי להרחיב את הראיה שלהם.

כך, זה פשוט נותן אפשרות להמשיך לעבוד,

כך, מה שקורה כשאתה עושה את זה

כמו של אגס או סופגניה.

כשרק התחלתי, היה לי מאד חשוב

לגלגל, לקפל, לחתןך,

לדעתי כל אחד מנסה כל הזמן להמציא דרכים

לדעתי מה שאמנים עושים זה

להתבונן במה שעושים

למרות שזו המצאה קטנה

לעסוק בתהליך עצמו.

לתלות, לסובב. וכיוצא בזה.

מבחינה מסוימת, היא ראשונה

מבלי להנעל על האופן שבו

מה שעשיתי הוא כתבתי רשימה של פעלים-

סזאן עשה את זה בדרכו,

על ידי המצאת כלים, טכניקות או תהליכים

על-ידי טפטוף כלפי מטה במישור האופקי.

עם החומר ביחס לתנועת הגוף,

עשינו גלגל להבין זאת

פולוק, כמובן, עשה את זה בדרכו

פיזית, בחלל.

שהם כל הזמן מוצאים דרך ליידע את עצמם

שמאפשרים להם לתת לחומר להתבטא