בדיוק חזרתי מקהילה

שמחזיקה בסוד להישרדות אנושית.

זהו מקום בו הנשים מנהלות את העניינים,

סקס הוא דרך לומר שלום,

ומשחק שולט ביום -

מקום בו כיף הוא ענין רציני.

ולא, זה לא פסטיבל גאיה

או סן פרנסיסקו.

(צחוק)

גבירותי ורבותי, הכירו את בני דודכם.

זהו העולם של בונובו פראיים

בג'ונגלים של קונגו.

בונובו הם, יחד עם השימפנזים,

קרובי המשפחה החיים הכי קרובים אלינו.

זה אומר שלכולנו יש אם משותפת,

סבתא אבולוציונית,

שחיה לפני כ-6 מיליון שנה.

עכשיו, השימפנזים ידועים היטב

בשל האגרסיביות שלהם.

(צחוק)

אבל לרוע המזל,

הדגשנו יותר מדי

את הנקודה הזו

בסיפור שלנו על אבולוציה אנושית.

אבל הבונובו מראים לנו

את הצד השני של המטבע.

בעוד השימפנזים

נשלטים ע"י בחורים גדולים ומפחידים,

חברת הבונובו

נשלטת ע"י נקבות חזקות.

החברה האלה הצליחו להגיע למשהו,

כי זה מוביל לחברה מאוד סובלנית

בה טרם נצפתה

אלימות קטלנית.

אבל לרוע המזל,

הבונובו הם הכי פחות מובנים

מכל הקופים הגדולים.

הם חיים במעמקי הג'ונגל בקונגו,

והיה קשה מאוד לחקור אותם.

קונגו היא פרדוקס -

ארץ עם יופי ומגוון ביולוגי יוצאי דופן,

אך גם לב המאפליה,

אתר של קונפליקט אלים

שמשתולל כבר עשרות שנים

וגבה מספר הרוגים כמעט זהה

לזה של מלחמת העולם הראשונה.

שלא במפתיע,

ההרס הזה מסכן גם את הישרדותם של הבונובו.

סחר בבשר ציד ואובדן היערות

משמעותם שלא ניתן למלא אצטדיון קטן

עם כל הבונובו שנותרו בעולם,

ולמען האמת, גם בכך אנו לא בטוחים.

ועדיין, בארץ זו של אלימות וכאוס,

ניתן לשמוע צחוק חבוי

המנדנד את העצים.

מיהם בני הדודים האלה?

אנו מכירים אותם כקופים של "עשו אהבה, לא מלחמה"

משום שהם מקיימים יחסי מין שכיחים,

מתירניים, וביסקסואליים,

כדי לנהל קונפליקטים

ולפתור בעיות חברתיות.

עכשיו, אני לא אומרת שזה הפתרון

לכל בעיות האנושות.

יש הרבה מעבר לקאמה סוטרה

בחיי הבונובו.

בונובו, כמו בני אדם,

אוהבים לשחק במהלך כל חייהם.

משחק אינו רק משחק ילדים.

עבורנו ועבורם,

המשחק הוא בסיסי בביסוס קשרים

ובעידוד סובלנות.

זה המקום בו אנו לומדים לבטוח,

ולומדים על חוקי המשחק.

המשחק מגביר יצירתיות

וחוסן,

והוא יוצר מגוון -

מגוון אינטראקציות,

מגוון התנהגויות,

מגוון קשרים.

וכשאתם רואים בונובו משחקים,

אתם רואים את הבסיס האבולוציוני

של צחוק, ריקוד

וטקסים אנושיים.

המשחק הוא הדבק

שקושר אותנו יחד.

עכשיו, אני לא יודעת איך אתם משחקים,

אבל אני רוצה להראות לכם כמה קליפים ייחודיים

ישר מהטבע.

ראשית, זה משחק בכדורים בסגנון בונובו,

ואני לא מתכוונת לכדורגל...

אז כאן,

יש לנו זכר ונקבה צעירים

עסוקים במשחק תופסת.

תראו מה היא עושה.

זה אולי המקור האבולוציוני לביטוי:

"תופסת אותו בביצים".

(צחוק)

אבל אני חושבת שהוא דווקא נהנה מזה, נכון?

כן.

(צחוק)

אז משחק מיני הוא שכיח

גם בבונובו וגם באדם.

והוידיאו הזה ממש מעניין,

כי הוא מראה,

הוידיאו הזה ממש מעניין,

כי הוא מראה את כושר ההמצאה

בהכנסה של אלמנטים לא רגילים לתוך המשחק,

כמו אשכים,

וגם איך המשחק דורש אמון

ומעודד אמון,

יחד עם זה שהוא כיף עצום.

אבל משחק יכול להחליף את צורתו.

(צחוק)

משחק יכול להשתנות,

ולהתבטא בצורות שונות,

חלקן יותר שקטות,

דמיוניות, סקרניות -

אולי מקום בו פליאה מתחדשת.

ואני רוצה שתראו

זו פוקו, נקבה צעירה,

והיא משחקת בשקט עם מים.

אני חושבת שכמוה,

גם אנחנו משחקים לפעמים לבד,

וחוקרים את הגבולות

של העולמות הפנימיים והחיצוניים שלנו.

ואותה סקרנות משחקית

דוחפת אותנו לחקור, ליצור קשרים.

ואז הקשרים הלא צפויים שאנו יוצרים

מהווים חממה אמיתית ליצירתיות.

אז אלה רק כמה טעימות

של התובנות שהבונובו נותנים לנו

על העבר וההווה שלנו.

אבל יש להם תובנה גם על העתיד שלנו,

עתיד בו אנו צריכים להסתגל

לעולם המשתנה יותר ויותר

באמצעות יצירתיות ושת"פ

גדולים יותר.

הסוד הוא שהמשחק הוא המפתח

ליכולות אלה.

במילים אחרות,

המשחק הוא הג'וקר האדפטיבי שלנו.

כדי להסתגל בהצלחה

לעולם משתנה,

אנחנו צריכים לשחק.

אבל האם נפיק את המקסימום מהשתובבות?

משחק הוא לא שולי,

משחק הוא הכרחי.

עבור בונובו ובני אדם כאחד,

החיים אינם רק מאבק אלים.

בזמנים בהם נראה הכי פחות מתאים לשחק,

יתכן שאלה הזמנים בהם הכי דחוף לשחק.

וכך, חברי הפרימאטים,

הבה נאמץ מתנה אבולוציונית זו

ונשחק נא יחדיו,

בעוד אנו מגלים מחדש יצירתיות,

חברות ופליאה.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)