התאריך הוא 17 במרץ, 73 לספירה.
אנחנו מבקרים ברומא העתיקה כדי לצפות בליברליה,
חג שנתי שבו חוגגים את חירותם של תושבי רומא.
זהו נער בן 17 ששמו לוציוס פופידיוס סקונדוס.
משפחתו אינה ענייה, אך הוא חי באזור הידוע בשם סובורה,
שכונה ענייה יותר של רומא,
אך היא נמצאת בקרבה למרכז העיר.
תושבי הדירות האלה חיים בצפיפות,
והדבר מהווה סיכון מסויים.
לעיתים תכופות פורצות שרפות,
ובבקרים נישא ריח העשן והפיח.
לוציוס, שהתעורר עם שחר,
צריך למלא היום כמה משימות עבור משפחתו.
אחיו בן ה-15 הגיע לבגרות.
חצי מהילדים ברומא העתיקה מתים
לפני שהם מגיעים לבגרות,
ולכן זוהי אבן דרך חשובה.
לוציוס צופה באחיו העומד עם הטוגה החדשה שלו
לפני פינת הפולחן הביתית שבה שוכנים האלים המגינים.
הוא מניח את הבולה, הקמע המגן, שלו
בתוך פינת הפולחן בתפילת הודיה.
הבולה פעל את פעולתו.
הוא הגן עליו.
שלא כמו רבים אחרים,
הוא שרד והפך לבוגר.
בגיל 17, לוציוס כבר כמעט השלים את השכלתו.
הוא למד את אומנות הדיבור, כיצד לנאום בציבור,
ואיך לקרוא ולכתוב לטינית ויוונית.
אביו לימד אותו את הדברים
שלא ניתן ללמוד בכיתה:
איך לרוץ, לשחות ולהלחם.
בגיל 17, לוציוס היה יכול לבחור
האם להפוך לטריבון צבאי
ולפקד על חיילים בגבולות האימפריה.
אבל בדרכים אחרות,
לוציוס עדיין ילד.
לא סומכים עליו בענייני עסקים.
אביו יטפל בהם עד שהוא יגיע לגיל 25.
ואבא יסדיר את נישואיו של לוציוס
לילדה צעירה ממנו ב-10 שנים.
אביו כבר שם עין על משפחה
שבתם בת 7.
נחזור לליברליה.
כאשר לוציוס עוזב עם משפחתו,
החנויות פתוחות והאוכלוסיה ממשיכה בעסקיה.
הרחובות מלאות בסוחרים נודדים
שמוכרים פיצ'פקס,
ובאנשים המתרוצצים ממקום למקום.
עגלות גדולות לא מורשות להכנס לעיר
לפני השעה התשיעית
אך בכל זאת הרחובות צפופים.
אבות ודודים לוקחים את הילדים אל הפורום אוגוסטוס
לראות את פסליהם של לוחמים רומיים מפורסמים
כמו אנאוס, שהוביל את אבותיהם הקדמונים
של הרומאים, הטרויאנים, לאיטליה.
ורומולוס, מייסדה של רומא.
וכל הגנרלים הדגולים של הרפובליקה
שחיו לפני יותר ממאה שנים.
מתוך רגשות אהבה, נוכל לדמיין אבות ואפוטרופוסים
עם בניהם שהפכו זה עתה לבוגרים
נזכרים בסיפורים על גדולתה של רומא
ומספרים שוב ושוב על מעשיהם הטובים
ואמרותיהם של אנשי העבר הדגולים:
שיעורים כיצד לחיות נכון, וכיצד להתגבר
על משובות הנעורים.
יש במקום הזה תחושה היסטורית,
הרלוונטית להווה שלהם.
הרומאים בנו אימפריה ללא גבולות זמן או מקום.
רומא נועדה להיות נצחית באמצעות המלחמות.
המלחמות היו חלק מהחיים, אפילו בשנת 73 לספירה.
מתנהלות מערכות בצפון אנגליה
ובגבול סקוטלנד,
מצפון לנהר הדנובה בגבול רומניה,
ובגבול בין סוריה ועירק במזרח.
הגיעה השעה השמינית - זמן לרחצה.
לוציוס ומשפחתו פונים אל ויה לאטה, הרחוב הרחב,
אל קמפוס מארטיוס, ואל מרחצאות אגריפה העצומות.
חברי המשפחה מותירים את הקליינטים
ואת העבדים המשוחררים בחוץ,
ונכנסים למרחצאות עם השווים להם במעמדם.
המרחצאות יהפכו מחדרים אפלים ומלאי קיטור
לחדרים בהירים.
הרומאים הביאו לידי שלמות את זגוגיות החלונות.
כולם עוברים מהחדר הקר
אל החדר הפושר
ומשם אל החדר החם מאוד.
כעבור יותר משעה, המתרחצים עוזבים
לאחר שקיבלו מסג', נמרחו בשמן, וגופם שופשף
בעזרת סטיריגיל כדי להסיר את הלכלוך שנותר.
בשעה התשיעית, שבע שעות לאחר שעזבו את ביתם,
האנשים חוזרים לסעודה החגיגית.
ארוחת ערב היא אירוע אינטימי,
בו תשעה אנשים שרועים מסביבו של שולחן נמוך.
עבדים מספקים את כל צרכיהם
כאשר הסועדים דורשים, באמצעות סימונים, עוד אוכל ויין.
כשהיום מגיע אל סיומו, אנו יכולים לשמוע
את רעש העגלות בחוץ.
הקליינטים והעבדים המשוחררים, עם ארוחה דשנה
אך פחותה, בתוך בטנם,
הולכים את המרחצאות הפושרות כעת
לפני שהם חוזרים אל בלוקי הדירות שלהם.
נחזור לביתו של לוציוס. השתייה ממשיכה אל תוך הלילה.
לוציוס ואחיו החורג לא חשים בטוב.
עבד עומד לצידם למקרה שאחד מהם
יצטרך להקיא.
במבט לאחור, אנו יודעים מה יהיה עתידו של לוציוס.
בעוד 20 שנים, בנו הצעיר של הקיסר וספסיאן, דומיטיאן,
יתחיל כקיסר עידן של טרור. האם לוציוס ישרוד?