כשצופים בצילומים האלה
קשה באמת להאמין
שאיזור פורח זה בדרום-אפריקה
היה פעם מיועד לגידול בקר ואננס,
כמעט ללא שום מגוון ביולוגי
וחיות-בר.
"פינדה" הוקמה בשיתוף פעולה
עם קהילת שבט הזולו המקומית
במטרה לשקם את המערכת האקולוגית
ולאפשר את חזרתם של חיי הבר
ששגשגו בעבר באיזור זה.
"פינדה" היא מילה מקומית של הזולו
ומשמעה "שיבה".
בעלי-חיים הובאו הנה
מאיזורים אחרים בדרום-אפריקה
כדי ליצור בשמורה אוכלוסיות חדשות.
יש הרבה סיפורים קודרים
הקשורים למגוון הביולוגי,
אבל הסיפור הזה
הוא סיפור של תקווה.
"פינדה" היא סיפור הצלחה
של שימור מודרני,
אז המשיכו לצפות כדי ללמוד
איך הם הצליחו בכך.
לדעתי, המפתח להצלחתה של "פינדה"
- צרלי פרטוריוס, אקולוגית שימור -
הוא העובדה שהשתמשו כאן
במודל של תיירות אקולוגית
שתורם לא רק לשמורה עצמה
אלא גם לקהילות המקומיות שסביבה.
ניהול של 300,000 דונם
דורש עבודה רבה:
לוודא שבעלי החיים בריאים,
שהם מתרבים בלי הכלאה,
למנוע רעיית-יתר של אוכלי-עשב,
שלבעלי החיים היבשתיים
יש מספיק מרחב
והם אינם מתחרים ביניהם,
שנשמרת השליטה במינים
או צמחים פולשים,
שהאיזורים השונים יזכו להגנה
של יחידות ללחימה בציד בלתי-חוקי,
וכל זה - לצד מלונאות
ותפעול תיירות והתנדבות באיזור
מה שמביא מימון מבוקש ביותר
עבור השימור.
הנתונים שאוספים כאן
המתנדבים שלנו,
שיוצאים מידי יום ביומו
עם אחד הנוטרים האקולוגיים,
נתונים אלה מוזנים בשידור ישיר
למערכות הנתונים שלנו,
ואז אנו יכולים לנתח אותו.
זה עוזר לנו בהחלטות הניהוליות שלנו.
אוכלוסיית בעלי החיים ב"פינדה" משגשגת.
מאוכלוסיה התחלתית של 30
קרנפים לבנים בלבד,
יש עכשיו ב"פינדה" אחת מאוכלוסיות
הקרנפים הלבנים הכי גדולות באפריקה
והיא מעבירה קרנפים ומאכלסת מחדש
שמורות וארצות נוספות
לאור הצלחתה בשימורם.
- כי אין כוכב לכת ב' -
זה גם מפשט את מה שאנו מכנים
"קרנפים ללא גבולות",
כמו הקרנפים הלבנים שלנו
שהועברו לבוטסוואנה
כדי להתחיל בה גרעין של איכלוס.
"פינדה" היא אחת משמורות הציד הפרטי
הראשונות שהשתתפו
במיזם הרחבת טריטוריית הקרנף השחור,
מיזם משותף עם הקרן לשימור חיות הבר.
אוכלוסיית הברדלסים כאן
גדלה באופן כה מוצלח,
עד שכמה פרטים הועברו
לחלקים אחרים בדרום-אפריקה
כדי לייסד שם אוכלוסיות בריאות
של ברדלסים.
כשמדובר בברדלסים, "פינדה" ו"מוניאוואנה"
נחשבות כיום לאוכלוסיות-העל
של הברדלסים
החשובות ביותר בכל דרום-אפריקה.
"פינדה" נבחרה כאתר השחרור לטבע
של פנגולינים שהוחרמו
מציידים בלתי-חוקיים
וניצלו מהסחר הבלתי-חוקי
בחיות בר.
סבורים שהפנגולין הוא החיה
הכי מוברחת עלי-אדמות
מה שגורם להכחדתה העולמית.
הפנגולינים הוחזרו הנה ביוני 2019,
כשקודם הם נכחדו לגמרי מהשמורה.
עם הזמן, בעלי החיים האלה
כבר הקימו שטחי מחיה, טריטוריות,
ולמרבה השמחה
אפילו העמידו צאצאים.
זהו גם איזור חינוכי:
מידי שנה נערכים כאן מחקרים רבים.
למן ההתחלה נאספו כאן נתונים רבים
שהניבו עבודות דוקטורט ותואר שני,
לצד פרוטוקולים מתאימים
על הדרכים הנכונות
לשחרור "רך" לטבע
של אריות באיזורים חדשים.
אני מתנדבת כאן מזה מספר שבועות
במסגרת "חוויית השימור האפריקני",
ומשתתפת בכל המטלות היומיומיות
הדרושות לניהול בעלי החיים והשמורה,
כמו:
ניטור, איסוף נתונים,
עדכון פרופילי זיהוי של חיות,
מעקב באמצעות טכנולוגיות חדישות ביותר
כדי להבין הכל.
אז מהי הסיבה
להצלחתה הכבירה של השמורה?
הטכנולוגיה המודרנית והיכולת להשתמש
במלכודות צילום, טלמטריה, לוויינים,
מל"טים, חיישנים אקוסטיים
ומגוון יישומונים לאיסוף וניתוח נתונים?
זהו מיזם מעולה משום
שהמצלמות שלנו הן הכלים שלנו
ואנו אוספים נתונים שיעזרו לנו לזהות
את הפרטים האלה בטבע
מאוחר יותר.
האם זו יכולתם לנצל
את תיירות והתנדבות השימור
כדי לממן מיזמים אלה?
אזורים מוגנים רבים בעולם
סובלים מחוסר-מימון.
כשמאפשרים למבקרים לבצע תצפיות
מרגשות וחשובות
זה יוצר מקור מימון נוסף
לפעילויות ניהול נחוצות,
כמו ניטור המערכת האקולוגית,
סיורים למניעת ציד לא-חוקי,
הכחדת מינים פולשים
ותכניות סביבה חינוכיות.
לתיירות פוטנציאל חינוכי גדול
כשמדובר בשימור.
אחד הדברים הטובים ביותר
הוא שזה חשוב
לאנשים רבים כל-כך
וממש טוב לראות את זה.
עצם הפצת השמועה
על העבודה שנעשית כאן,
כחלק מהנסיון להשיג מימון נוסף
וליידע אנשים כמה השימור חשוב,
זה חשוב ביותר.
כשאנשים מתחברים לטבע
בטיולים האלה,
כשהם רואים במו-עיניהם
כמה קשה להגן על הטבע
ובמה זה כרוך,
זה עשוי להגביר אצלם את ההערכה
והמעורבות בהגנה עליו.
לדעתי, עצם זה שאיננו יודעים
מה אנו עומדים לגלות בכל יום חדש
זה מלהיב ביותר.
כל יום שלי כאן
היה שונה מקודמו
וזכיתי לחווייה ייחודית ביותר
כשראיתי המון חיות בסכנת הכחדה.
אז יש לי הרבה מזל.
כמובן, זה כל מה שנאמר לעיל ויותר.
המיזם הזה באמת קיים הודות
לניהול והעבודה היוצאים-מן-הכלל
של אנשים חדורי-להט רבים
שמבלים שעות וימים בשטח
ומבטיחים שהאיזור ימשיך לשגשג
תוך שהם מחנכים תיירים ומבקרים
ומנהלים מחקר שמסייע
לארגונים ולשמורות נוספים
להשיג הצלחה דומה.
אנו בעיקר מתמקדים בנתוני התנועה
וביכולת לתאם ולהרחיב את זה
בתוך מספר שנים,
- קרין אלן, משגיחה אקולוגית -
ולראות את תנועתם של מינים שונים
איך הם מגיבים לתנאי מזג-אוויר
ובתי-גידול שונים,
והשפעות דומות נוספות.
כשרואים את נתוני התנועה
וכמה זמן נדרש לחיות
כדי להתנחל בשמורה הזאת,
יועיל לשמורות אחרות
שרוצות לעשות כמונו.
הזמן והמאמץ שלכם
עוזרים מאוד בדברים כמו,
טיפול מקרוב בדברים,
אם צריך להרים משהו
או להזיז דברים,
להעביר תמונות לערכות הזיהוי,
המון תחומים קטנים
שבהם אפשר לתרום
שמצטרפים לכלל תרומות גדולות יותר.
אני מקווה שסיפור ההצלחה הזה
ייתן לכם השראה
וישמש כתזכורות מלאת-תקווה.
כשאנשים מתחילים לראות
את התועלת שבתיירות באיזור הזה,
הם רוצים יותר
שהאיזור הזה יישאר פראי
והם גם תומכים ביוזמות חדשות כאלה.
אנו רוצים להיעזר בתיירות
כדי להרחיב את איזורי השימור,
- סיימון ניילור, מנהל השמורה -
ולא רק להרחיב אותם
אלא גם להבטיח שיהיו ברי-קיימא.