אני אדריכל.
והתמונה הזו מראה את העיר שאני מגיע ממנה,
בייג'ינג, סין.
ובייג'ינג הישנה היא כמו
גינה מאוד יפה,
אפשר לראות הרבה טבע.
כשהייתי ילד,
למדתי לשחות באגם הזה
וטיפסתי על הרים בכל יום
אחרי הלימודים.
אבל משהתבגרתי,
בנינו עוד ועוד בניינים מודרניים.
וכולם נראים אותו הדבר.
כולם נראים כמו קופסאות גפרורים.
למה בניינים מודרניים וערים
מלאים בצורות הקוביות האלה?
בתמונה הזו ניתן למעשה לראות שתי ערים.
התמונה משמאל היא ניו-יורק,
והתמונה מימין זו טיינג'ין, עיר סינית
שנבנת.
ויש להן קו רקיע דומה.
אולי הן נוהגות על-פי אותו עיקרון.
אתם יודעים, להתחרות על צפיפות,
להתחרות על יותר שטח,
להתחרות על יעילות.
לכן, אדריכלות מודרנית
הופכת לסמל של הון וכוח.
ערים סיניות בונות הרבה,
הן גם, אתם יודעים,
הן לא רק מתחרות על שטח וגובה,
הן גם לומדות מצפון אמריקה
הרבה אסטרטגיות אורבניות
וחוזרות על עצמן הרבה מעיר לעיר.
אז כאן, אנו קוראים לזה
1,000 ערים עם פרצוף אחד.
אז כאדריכל בסין,
אני חייב לשאול את עצמי,
מה אני יכול לעשות בנידון?
יום אחד הלכתי ברחוב,
ראיתי אנשים מוכרים דגים.
והם שמו את הדגים בתוך
מעין אקווריום קובייתי.
אז שאלתי את אותה השאלה,
למה קוביה לדגים?
האם הם אוהבים חלל קובייתי?
(צחוק)
כמובן שלא.
אז אולי חלל קובייתי,
אדריכלות קובייתית,
זולים יותר, קלים יותר ליצירה.
אז עשיתי מן מחקר קטן,
שמתי מצלמה וניסיתי להתבונן
איך דגים מתנהגים
בחלל הקובייתי הזה.
ואז גיליתי שהם לא היו שמחים.
החלל הקובייתי לא היה
הבית המושלם בשבילם,
אז החלטתי לעצב אקווריום חדש בשבילם.
אני חושב שזה אמור להיות יותר אורגני,
אמור להיות חלל יותר זורם בפנים.
חלל פנים יותר מורכב.
אני חושב שהם צריכים להיות יותר שמחים
לחיות בחלל הזה,
אבל אני לא יודע כי הם לא מדברים איתי.
(צחוק)
אבל שנה לאחר-מכן,
הייתה לנו את ההזדמנות
לעצב בניין אמיתי לאנשים.
אלו למעשה זוג מגדלים
שבנינו במיסיסוגה, עיר מחוץ לטורונטו.
ואנשים קוראים להם מגדלי מרילין מונרו --
(צחוק)
בגלל הקשתות שלהם.
והרעיון היה לבנות מגדל
שמתנשא לגובה רב, בניין מגורים
אבל לא בתוך קופסא.
הוא יותר בהשראת הטבע,
עם דינמיקה של השמש והרוח.
אחרי שסיימנו לעצב את המגדל הראשון,
הם אמרו לנו, אתם יודעים,
"אתם לא חייבים לעצב את השני,
פשוט חזרו על אותו העיצוב,
ונשלם לכם פעמיים."
אבל אני אמרתי, "אתם לא יכולים שיהיו
שתי מרילין מונרו עומדות שם."
והטבע לעולם לא חוזר על עצמו,
ועכשיו יש לנו שני בניינים
שיכולים לרקוד יחד.
אז יש לי את השאלה הזו לעצמי.
אתם יודעים, למה, בעיר המודרנית,
אנחנו לעיתים קרובות חושבים שאדריכלות
היא מכונה, קופסא?
אז כאן, אני רוצה לראות איך אנשים
הסתכלו על הטבע בעבר.
על-ידי התבוננות בציור הסיני המסורתי הזה,
מצאתי שהם לרוב ערבבו
את הטבע והאדריכלות, יצירת-אדם,
בדרך דרמטית מאוד,
ובכך הם יוצרים נוף ריגשי.
אז בעיר המודרנית, השאלה שלי היא:
האם ישנה דרך בה לא נפריד בניינים וטבע,
אלא נשלב אותם?
אז ישנו פרוייקט נוסף שבנינו בסין.
זהו מתחם מגורים די גדול.
והוא ממוקם בסביבה עם טבע יפה מאוד.
למען האמת, בפעם הראשונה שביקרתי את האיזור,
הוא היה יותר מדיי יפה.
וכמעט והחלטתי לדחות את הפרוייקט
מכיוון שאתה מרגיש פושע
לעשות כל דבר שם.
אני לא רוצה להפוך לפושע.
אך המחשבה השניה שלי הייתה,
אם אני לא אעשה את זה,
הם פשוט ישימו שם, אתם יודעים,
מגדלים אורבניים רגילים בכל מקרה.
וזה יהיה חבל.
אז החלטתי שאני חייב לתת לזה הזדמנות.
אז הדרך בה עשינו זאת הייתה
שלקחנו קווי מתאר מההרים הקיימים,
לקחנו את הקווים האלה
ואז תרגמנו אותם לבניינים.
כך שהמגדלים האלו למעשה לוקחים את הצורות
והגיאומטריה מהטבע.
אז לכל בניין צורה משלו,
גודל שונה, גובה שונה.
והם הופכים להיות הרחבה של הטבע
היכן שהם ממוקמים.
ואתם יודעים,
אנשים חושבים שהשתמשנו במחשב לפעמים
כדי לעצב את הסוג הזה של אדריכלות,
אך למעשה אני משתמש הרבה באיור ידני,
מכיוון שאני אוהב את המקריות
בשרטוט ידני.
והם יכולים להביא איתם רגשות
שלא יכולים להיווצר על-ידי מחשבים.
אדריכלות ובני-אדם וטבע
יכולים לחיות בדו-קיום יחדיו
והם בעליי יחסים טובים בתמונה הזו.
האמת שהבחור הזה בתמונה הוא אחד
האדריכלים בצוות שלנו.
אני חושב שהוא נהנה מהנוף היפה,
ומרגיש הקלה שהוא אינו חלק מהפושעים --
(צחוק)
בסופו של דבר.
בחזרה לעיר,
בבייג'ינג, התבקשנו לעצב
את המגדלים האורבניים האלו.
והכנתי את המודל הזה.
זהו מודל אדריכלי,
נראה כמו מינאטורות של הר ועמק.
הנחתי את המודל הזה על השולחן,
והשקתי אותו בכל יום.
ושנים אחר-כך,
סיימנו את הבניין הזה.
ואתם יכולים לראות איך השרטוט הידני שלי
מתורגם לבניין אמיתי.
והם נראים די דומים.
הוא נראה כמו הר שחור.
וכך הבניין הזה ממוקם בעיר.
הוא נמצא בקצה הפארק היפה הזה.
הוא שונה, מאוד שונה מהבניינים הסובבים,
מכיוון שהבניינים האחרים מנסים לבנות
חומה מסביב לטבע.
אך מה שאנחנו מנסים לעשות כאן
הוא להפוך את הבניין עצמו להיות חלק מהטבע,
כדי שנוכל להרחיב את הטבע
מהפארק אל תוך העיר.
אז זה היה הרעיון.
מבקר אומנות סיני צייר את הציור הזה.
הוא שם את הבניין שלנו בציור.
אתם יכולים לראות את ההר השחור הקטן?
זה נראה מאוד מתאים לציור.
אך, במציאות,
העיצוב שלנו עמד באתגר
שהוא נראה כל-כך שונה מהסביבה.
והם ביקשו ממני לשנות את העיצוב,
את הצבע או הצורה,
על-מנת לגרום לבניין להתאים להקשר טוב יותר.
אז השאלה שלי הייתה,
מדוע הוא מתאים טוב יותר
להקשר המסורתי, הטבעי,
מאשר למציאות?
אולי יש משהו שגוי במציאות.
משהו שגוי בהקשר.
בחלקה הצפוני של סין,
בנינו גם-כן את בית האופרה הזה.
זהו בית אופרה צמוד לנהר,
בפארק "ווטלנד".
החלטנו להפוך את הבניין להיות חלק
מהנוף בסביבה
ולמזג אותו אל תוך האופק.
הבניין נראה כמו הר שלג.
ואנשים יכולים להלך על הבניין.
במשך היום או כשאין אופרה,
אנשים באים לכאן, הם יכולים להנות מהנופים,
ולהמשיך את הטיול שלהם בפארק
על הבניין.
כשהם מגיעים לגג,
ישנו אמפיתאטרון הממסגר את השמיים,
היכן שהם יכולים לשיר לשמיים.
בתוך האופרה,
נמצא הלובי הזה עם המון אור טבעי,
והם יכולים להנות בנוסף
גם מחלל פנימי-חיצוני למחצה
ולראות את הנוף היפה סביבם.
בניתי כמה הרים,
וכאן אני מנסה להראות לכם
בניין אחד שנראה כמו ענן לדעתי.
זהו מוזיאון לוקאס לאמנות נרטיבית
שנבנה כרגע בלוס אנג'לס.
זהו מוזיאון שנוצר על-ידי ג'ורג' לוקאס,
יוצר סרטי "מלחמת הכוכבים".
למה בניין הנראה כמו ענן?
מכיוון שאני חושב, אני מדמיין
שהענן הוא מסתורי.
הוא טבע.
זה סוריאליסטי שהגוף הטבעי הזה נחת בעיר.
וזה גורם לך להרגיש סקרן לגביו,
ואתה רוצה לחקור אותו.
אז כך הבניין הזה נחת בכדור-הארץ.
על-ידי הרמת המוזיאון,
הפיכתו לצף מעל האדמה,
אנו משחררים הרבה שטחים וחללים
מתחת לבניין.
ואז אנו יכולים, באותה ההזדמנות,
ליצור את גינת הגג הזו מעל הבניין
אותה ניתן לבקר ולהנות מהנוף.
המוזיאון יושלם בשנת 2022,
וכולכם מוזמנים כשהוא יבנה.
אז אחרי בניית כל ההרים והעננים הללו,
כעת אנו בונים הרי געש
חזרה בסין.
זהו למעשה פארק ספורט ענקי
עם ארבעה אצטדיונים בתוכו,
כשאחד מהם הוא אצטדיון כדורגל
עם 40,000 מושבים.
אז זהו פרוייקט מאוד גדול.
ואתם רואים בתמונה הזו,
קשה לדעת היכן הבניין והיכן הנוף.
אם-כך הבניין הופך לנוף.
הוא אפילו הופך לאמנות אדמה,
מקום בו אנשים יכולים לנוע סביב הבניין,
לעלות על הבניין
בעודם משוטטים בפארק הר הגעש הזה.
והתמונה הממודלת הזו מראה
אחד מהחללים בהרי הגעש.
זוהי למעשה בריכת שחייה
עם אור טבעי המגיע מלמעלה.
אז, מה שאנו מנסים ליצור
היא למעשה סביבה שמטשטשת את הגבולות
בין אדריכלות לטבע.
כך שאדריכלות היא אינה עוד
מכונה פרקטית למחייה.
היא גם משקפת את הטבע סביבנו.
היא גם משקפת את הנשמה והרוח שלנו.
אז, כאדריכל, אני לא חושב
שבעתיד עלינו לחזור על קופסאות הגפרורים
חסרות הנשמה ההן יותר.
אני חושב שאני מחפש אחר הזדמנות
ליצור עתיד
עם הרמוניה בין בני-האדם לבין הטבע.
תודה-רבה לכם.
(מחיאות כפיים)