WEBVTT

00:00:06.104 --> 00:00:07.981
כשאנחנו צופים בסרט או מחזה,

00:00:07.981 --> 00:00:08.941
אנחנו יודעים שהשחקנים

00:00:08.941 --> 00:00:11.024
כנראה למדו את השורות מהתסריט,

00:00:11.024 --> 00:00:12.076
שבעיקרון אומר להם

00:00:12.076 --> 00:00:12.823
מה להגיד

00:00:12.823 --> 00:00:14.326
ומתי להגיד את זה.

00:00:15.080 --> 00:00:16.167
פיסה של מוזיקה כתובה

00:00:16.167 --> 00:00:18.256
פועלת בדיוק לפי אותו עיקרון.

00:00:18.256 --> 00:00:19.615
במובן מאוד בסיסי,

00:00:19.615 --> 00:00:21.799
היא אומרת למבצע מה לנגן

00:00:21.799 --> 00:00:23.179
ומתי לנגן את זה.

00:00:23.901 --> 00:00:26.205
באופן אסטטי, יש עולם של הבדל

00:00:26.205 --> 00:00:28.126
בין נגיד, בטהובן

00:00:28.126 --> 00:00:29.403
וג'סטין ביבר,

00:00:29.403 --> 00:00:30.551
אבל שני האמנים השתמשו

00:00:30.551 --> 00:00:33.490
באותן אבני בניין ליצור את המוזיקה שלהם:

00:00:33.490 --> 00:00:34.182
תווים.

00:00:34.182 --> 00:00:35.221
ולמרות שהתוצאה הסופית

00:00:35.221 --> 00:00:36.890
יכולה להשמע די מסובכת,

00:00:36.890 --> 00:00:38.383
ההגיון מאחורי תווים מוזיקליים

00:00:38.383 --> 00:00:40.438
הוא למעשה די ישיר.

00:00:40.438 --> 00:00:41.471
בואו נביט

00:00:41.471 --> 00:00:43.641
ביסודות של כתיבה מוזיקלית

00:00:43.641 --> 00:00:47.401
ואיך הם מתקשרים כדי ליצור עבודת אמנות.

00:00:47.401 --> 00:00:49.821
מוזיקה נכתבת על חמישה קווים מקבילים

00:00:49.821 --> 00:00:51.465
שהולכים לרוחב הדף.

00:00:51.465 --> 00:00:53.748
חמשת הקווים האלה נקראים חמשה,

00:00:53.748 --> 00:00:56.218
וחמשה פועלת בשני צירים:

00:00:56.218 --> 00:00:57.224
למעלה ולמטה

00:00:57.224 --> 00:00:59.258
ושמאלה וימינה.

00:00:59.258 --> 00:01:01.203
הציר האנכי אומר למבצע

00:01:01.203 --> 00:01:02.538
את גובה הצליל

00:01:02.538 --> 00:01:03.936
או איזה תו הם מנגנים,

00:01:03.936 --> 00:01:06.104
והציר האופקי אומר למבצע

00:01:06.104 --> 00:01:07.262
את הקצב של התו

00:01:07.262 --> 00:01:09.281
או מתי לנגן אותו.

00:01:09.281 --> 00:01:11.013
בואו נתחיל עם גובה הצליל.

00:01:11.013 --> 00:01:12.962
כדי לעזור, אנחנו נשתמש בפסנתר,

00:01:12.962 --> 00:01:14.596
אבל המערכת הזו עובד ממש

00:01:14.596 --> 00:01:16.823
על כל כלי שאתם יכולים לחשוב עליו.

00:01:16.823 --> 00:01:18.600
במסורת המוזיקלית המערבית,

00:01:18.600 --> 00:01:19.891
גובה הצליל נקרא אחרי

00:01:19.891 --> 00:01:22.250
השבע האותיות הראשונות באלף בית,

00:01:22.250 --> 00:01:22.775
A,(דו)

00:01:22.775 --> 00:01:23.276
B, (רה)

00:01:23.276 --> 00:01:23.717
C, (מי)

00:01:23.717 --> 00:01:24.107
D, (פה)

00:01:24.107 --> 00:01:24.557
E, (סול)

00:01:24.557 --> 00:01:25.125
F, (לה)

00:01:25.125 --> 00:01:26.446
ו G. (סי)

00:01:26.446 --> 00:01:28.572
אחרי זה, הסדר חוזר על עצמו:

00:01:28.572 --> 00:01:28.989
A,

00:01:28.989 --> 00:01:29.369
B,

00:01:29.369 --> 00:01:29.633
C,

00:01:29.633 --> 00:01:29.866
D,

00:01:29.866 --> 00:01:30.112
E,

00:01:30.112 --> 00:01:30.404
F,

00:01:30.404 --> 00:01:30.658
G,;

00:01:30.658 --> 00:01:30.972
A,

00:01:30.972 --> 00:01:31.215
B,

00:01:31.215 --> 00:01:31.409
C,

00:01:31.409 --> 00:01:31.572
D,

00:01:31.572 --> 00:01:31.747
E,

00:01:31.747 --> 00:01:31.948
F,

00:01:31.948 --> 00:01:32.159
G,

00:01:32.159 --> 00:01:33.537
וכך הלאה.

00:01:33.537 --> 00:01:35.684
אבל איך גבהי הצליל האלה מקבלים את שמם?

00:01:35.684 --> 00:01:38.293
ובכן, לדוגמה, אם אתם מנגנים F

00:01:38.293 --> 00:01:39.471
ואז מנגנים F נוסף

00:01:39.471 --> 00:01:41.216
גבוה יותר או נמוך יותר על הפסנתר,

00:01:41.216 --> 00:01:42.945
אתם תשימו לב שהם נשמעים דומה

00:01:42.945 --> 00:01:45.585
יחסית נגיד ל B.

00:01:45.585 --> 00:01:46.979
נחזור אחורה לחמשה,

00:01:46.979 --> 00:01:49.673
כל קו וכל מרווח בין שני קווים

00:01:49.673 --> 00:01:51.779
מייצג גובה צליל שונה.

00:01:51.779 --> 00:01:53.761
אם אנחנו שמים תו על אחד הקוים האלה

00:01:53.761 --> 00:01:55.131
או אחד המרווחים האלה,

00:01:55.131 --> 00:01:57.682
אנחנו אומרים למבצע לנגן את גובה הצליל ההוא.

00:01:57.682 --> 00:01:59.805
כמה שהוא גבוה יותר בחמשה,

00:01:59.805 --> 00:02:01.436
גובה הצליל גבוה יותר.

00:02:01.436 --> 00:02:03.937
אבל יש כמובן עוד הרבה הרבה גבהי צליל

00:02:03.937 --> 00:02:06.611
ממה שתשעת הקוים והמרווחים יכולים לתת לנו.

00:02:06.611 --> 00:02:08.279
פסנתר, לדוגמה, יכול לנגן

00:02:08.279 --> 00:02:10.028
88 תוים נפרדים.

00:02:10.028 --> 00:02:13.535
אז איך אנחנו דוחסים 88 תוים לחמשה בודדת?

00:02:13.535 --> 00:02:16.162
אנחנו משתמים במשהו שנקרא מפתח.

00:02:16.162 --> 00:02:17.413
מפתח או צורה מוזרה

00:02:17.413 --> 00:02:18.998
שממקומת בתחילת החמשה

00:02:18.998 --> 00:02:20.468
ומשמשת כנקודת יחוס,

00:02:20.468 --> 00:02:22.332
שאומרת לכם ששורה או מרווח מסויימים

00:02:22.332 --> 00:02:25.606
תואמים לתו ספציפי על הכלי שלכם.

00:02:25.606 --> 00:02:27.588
אם אנחנו רוצים לנגן תוים שלא על החמשה,

00:02:27.588 --> 00:02:29.745
אנחנו סוג של מרמים ומותחים עוד קוים קטנים נוספים

00:02:29.745 --> 00:02:31.219
שנקראים קוי לדג'ר

00:02:31.219 --> 00:02:33.100
ושמים את התוים עליהם.

00:02:33.100 --> 00:02:35.047
אם אנחנו צריכים לצייר כל כך הרבה קווי לדג'ר

00:02:35.047 --> 00:02:36.473
שזה נעשה מבלבל,

00:02:36.473 --> 00:02:39.622
אז אנחנו צריכים לשנות למפתח אחר.

00:02:39.622 --> 00:02:42.230
ובנוגע להגיד למבצע מתי לנגן את התווים,

00:02:42.230 --> 00:02:44.125
שני פריטים עיקריים שולטים בזה:

00:02:44.125 --> 00:02:45.023
המקצב

00:02:45.023 --> 00:02:46.234
והקצב.

00:02:46.234 --> 00:02:47.987
המקצב של יצירת מוזיקה הוא,

00:02:47.987 --> 00:02:50.024
כשלעצמו, סוג של משעמם.

00:02:50.024 --> 00:02:51.713
הוא נשמע משהו כמו זה.

00:02:54.173 --> 00:02:55.506
שימו לב שהוא לא משתנה,

00:02:55.506 --> 00:02:57.985
הוא פשוט מתנגן די בשמחה.

00:02:57.985 --> 00:03:00.546
הוא יכול להיות איטי

00:03:00.546 --> 00:03:02.490
או מהיר

00:03:02.490 --> 00:03:03.821
או מה שתרצו, באמת.

00:03:03.821 --> 00:03:06.628
הנקודה היא שבדיוק כמו שהיד השניה של השעון

00:03:06.628 --> 00:03:09.196
מחלקת דקה אחת לשישים שניות,

00:03:09.196 --> 00:03:12.209
עם כל שניה בדיוק באותו אורך כמו כל שניה אחרת,

00:03:12.209 --> 00:03:13.998
המקצב מחלק יצירת מוזיקה

00:03:13.998 --> 00:03:15.504
לחלקים קטנים של זמן

00:03:15.504 --> 00:03:17.252
שכולם שווים באורכם,

00:03:17.252 --> 00:03:18.826
מקצבים.

00:03:18.826 --> 00:03:20.461
עם מקצב קבוע כיסוד,

00:03:20.461 --> 00:03:22.100
אנחנו יכולים להתחיל להוסיף קצב לצלילים שלנו,

00:03:22.100 --> 00:03:24.366
ואז המוזיקה מתחילה לקרות.

00:03:25.413 --> 00:03:27.056
זה רבע תו.

00:03:27.056 --> 00:03:28.793
זו היחידה הכי בסיסית של קצב,

00:03:28.793 --> 00:03:30.515
והיא שווה מקצב אחד.

00:03:30.515 --> 00:03:33.316
זה חצי תו, והוא שווה שני מקצבים.

00:03:33.316 --> 00:03:35.437
התו השלם הזה שווה ארבעה מקצבים,

00:03:35.437 --> 00:03:37.378
והבחור הקטן הזה הוא שמינית תו,

00:03:37.378 --> 00:03:39.261
ששווה חצי מקצב.

00:03:39.261 --> 00:03:41.985
"מעולה" אתם אומרים, " מה זה אומר?"

00:03:41.985 --> 00:03:42.807
אתם אולי שמתם לב

00:03:42.807 --> 00:03:44.464
שלאורך החמשה,

00:03:44.464 --> 00:03:47.239
יש קוים קטנים שמחלקים אותה לחלקים קטנים.

00:03:47.239 --> 00:03:48.949
אלי קוי הבר

00:03:48.949 --> 00:03:51.618
ואנחנו מתייחסים לכל חלק כבר.

00:03:51.618 --> 00:03:53.465
בהתחלת יצירת מוזיקה,

00:03:53.465 --> 00:03:54.589
מייד אחרי המפתח,

00:03:54.589 --> 00:03:56.844
יש משהו שנקרא חתימת זמן,

00:03:56.844 --> 00:04:00.009
מה שאומר למבצע כמה מקצבים יש בכל בר.

00:04:00.009 --> 00:04:02.178
זה אומר שיש שני מקצבים בכל בר,

00:04:02.178 --> 00:04:03.524
זה אומר שיש שלושה,

00:04:03.524 --> 00:04:04.325
זה לארבעה,

00:04:04.325 --> 00:04:05.596
וכך הלאה.

00:04:05.596 --> 00:04:07.885
המספר התחתון אומר לנו באיזה סוג של תו

00:04:07.885 --> 00:04:10.551
צריך להשתמש כיחידת הבסיס למקצב.

00:04:10.551 --> 00:04:12.512
אחד מתייחס לתו שלם,

00:04:12.512 --> 00:04:13.642
שתיים לחצי תו,

00:04:13.642 --> 00:04:15.940
ארבע לרבע,

00:04:15.940 --> 00:04:16.351
ושמונה לשמינית תו,

00:04:16.351 --> 00:04:17.685
וכך הלאה.

00:04:17.685 --> 00:04:19.329
אז חתימת הזמן הזו פה

00:04:19.329 --> 00:04:22.125
אומרת לנו שיש ארבעה רבעי תווים בכל בר,

00:04:22.125 --> 00:04:22.561
אחד,

00:04:22.561 --> 00:04:23.038
שניים,

00:04:23.038 --> 00:04:23.467
שלושה,

00:04:23.467 --> 00:04:24.077
ארבעה;

00:04:24.077 --> 00:04:24.485
אחד,

00:04:24.485 --> 00:04:24.847
שניים,

00:04:24.847 --> 00:04:25.230
שלושה,

00:04:25.230 --> 00:04:25.641
ארבעה,

00:04:25.641 --> 00:04:26.950
וכך הלאה.

00:04:26.950 --> 00:04:28.359
אבל כמו שאמרתי קודם לכן,

00:04:28.359 --> 00:04:29.662
אם רק נדבוק למקצב,

00:04:29.662 --> 00:04:31.379
זה נעשה די משעמם,

00:04:31.379 --> 00:04:32.863
אז אנחנו נחליף כמה רבעי תוים

00:04:32.863 --> 00:04:34.913
עם קצבים שונים.

00:04:34.913 --> 00:04:36.508
שימו לב שאפילו שמספר התוים

00:04:36.508 --> 00:04:37.997
בכל בר השתנה,

00:04:37.997 --> 00:04:40.998
מספר המקצבים הכללי בכל בר לא השתנה.

00:04:41.905 --> 00:04:45.147
אז איך יצירת המוזיקה שלנו נשמעת?

00:04:47.760 --> 00:04:51.076
אה, נשמעת בסדר, אבל אולי מעט דקה, נכון?

00:04:51.076 --> 00:04:52.162
בואו נוסיף כלי נוסף

00:04:52.162 --> 00:04:53.697
עם גובה צליל וקצב משלו.

00:04:54.435 --> 00:04:56.611
עכשיו זה נשמע כמו מוזיקה.

00:04:57.903 --> 00:04:59.147
כמובן, זה מצריך קצת אימון

00:04:59.147 --> 00:05:00.398
כדי להתרגל לקרוא את זה מהר

00:05:00.398 --> 00:05:02.316
ולנגן מה שרואים על הכלי שלנו,

00:05:02.316 --> 00:05:04.065
אבל, עם מעט זמן וסבלנות,

00:05:04.065 --> 00:05:06.379
אתם יכולים להיות הבטהובן הבא

00:05:06.379 --> 00:05:07.072
או

00:05:07.072 --> 00:05:08.484
ג'סטין ביבר.