1
00:00:00,439 --> 00:00:02,531
שלום לכולם. שמי מאק.

2
00:00:02,531 --> 00:00:06,589
העבודה שלי היא לשקר לילדים,

3
00:00:06,589 --> 00:00:08,605
אבל אלה שקרים ישרים.

4
00:00:08,605 --> 00:00:10,373
אני כותב ספרי ילדים,

5
00:00:10,373 --> 00:00:13,601
ויש ציטטה מדברי פאבלו פיקסו:

6
00:00:13,601 --> 00:00:16,787
"כולנו יודעים שאמנות איננה אמת.

7
00:00:16,787 --> 00:00:20,429
"אמנות היא שקר שגורם לנו
להבין את האמת,

8
00:00:20,429 --> 00:00:23,127
"או לפחות את האמת
שנותנים לנו להבין.

9
00:00:23,127 --> 00:00:25,237
"על האמן לדעת כיצד

10
00:00:25,237 --> 00:00:30,074
"לשכנע אחרים באמת שבשקריו."

11
00:00:30,074 --> 00:00:32,932
שמעתי את זה לראשונה
כשהייתי ילד,

12
00:00:32,932 --> 00:00:34,623
וזה מצא חן בעיני,

13
00:00:34,623 --> 00:00:37,195
אבל לא היה לי מושג
מה זה אומר.

14
00:00:37,195 --> 00:00:38,992
[צחוק]

15
00:00:38,992 --> 00:00:42,499
אבל זה הנושא
שעליו באתי לדבר אתכם היום,

16
00:00:42,508 --> 00:00:44,721
אמת ושקרים, בדיון ומציאות.

17
00:00:44,721 --> 00:00:46,573
אז איך אוכל לפרום

18
00:00:46,573 --> 00:00:49,100
את סבך המשפטים הזה?

19
00:00:49,100 --> 00:00:52,527
אז חשבתי, יש לי "פאואר פוינט",
נשרטט דיאגרמת "ון".


20
00:00:52,527 --> 00:00:55,020
[אמת. שקרים.]
[צחוק]

21
00:00:55,020 --> 00:00:56,780
הנה זה. כאן. בום.

22
00:00:56,780 --> 00:00:58,485
יש לנו אמת ושקרים

23
00:00:58,485 --> 00:01:01,117
וישנו המרחב הקטן הזה,
הקצוות, באמצע.

24
00:01:01,118 --> 00:01:04,540
המרווח הסיפי הזה,
הוא האמנות.

25
00:01:04,540 --> 00:01:07,932
[צחוק]

26
00:01:07,932 --> 00:01:12,915
בסדר. דיאגרמת ון.
[צחוק] [מחיאות כפיים]

27
00:01:12,915 --> 00:01:15,941
אבל גם זה לא ממש עוזר.

28
00:01:15,941 --> 00:01:20,316
מה שאיפשר לי להבין

29
00:01:20,316 --> 00:01:22,806
את הציטטה,
ומהי בעצם אמנות,

30
00:01:22,806 --> 00:01:25,023
לפחות אמנות הבדיון,

31
00:01:25,023 --> 00:01:26,463
היה העבודה עם ילדים.

32
00:01:26,463 --> 00:01:28,723
פעם הייתי יועץ בקייטנה.

33
00:01:28,723 --> 00:01:31,010
עסקתי בזה
בחופשות הקיץ שלי מהקולג',

34
00:01:31,010 --> 00:01:34,389
ונהניתי מזה.

35
00:01:34,389 --> 00:01:36,148
זו היתה קייטנת ספורט

36
00:01:36,148 --> 00:01:37,912
לילדים בני 4 עד 6.

37
00:01:37,912 --> 00:01:39,308
הייתי אחראי על בני ה-4,

38
00:01:39,308 --> 00:01:40,451
וזה היה טוב,

39
00:01:40,451 --> 00:01:44,780
כי בני 4 לא יודעים לשחק
במשחקי ספורט, וגם אני לא.

40
00:01:44,780 --> 00:01:46,355
[צחוק]

41
00:01:46,355 --> 00:01:49,280
אני משחק ברמה של בן 4,

42
00:01:49,280 --> 00:01:52,777
אז מה שקרה הוא

43
00:01:52,777 --> 00:01:54,696
שהילדים היו משחקים קצת בכדור,
ואז היה נעשה חם,

44
00:01:54,696 --> 00:01:56,959
והם היו מתיישבים מתחת לעץ,

45
00:01:56,959 --> 00:01:59,804
אני כבר ישבתי שם --
[צחוק]

46
00:01:59,804 --> 00:02:02,349
והייתי ממציא ומספר להם סיפורים

47
00:02:02,349 --> 00:02:04,168
ומספר להם סיפורים מהחיים שלי.

48
00:02:04,168 --> 00:02:05,911
סיפרתי להם שבסופי-שבוע

49
00:02:05,911 --> 00:02:09,179
אני הולך הביתה ומרגל
עבור מלכת אנגליה.

50
00:02:09,179 --> 00:02:10,847
[צחוק]

51
00:02:10,847 --> 00:02:12,447
ובמהרה, ילדים נוספים,

52
00:02:12,447 --> 00:02:14,287
שבכלל לא היו בקבוצה שלי,

53
00:02:14,287 --> 00:02:15,756
היו ניגשים אלי ואומרים,

54
00:02:15,756 --> 00:02:17,668
"אתה מאק ברנט, נכון?

55
00:02:17,668 --> 00:02:20,737
"אתה המרגל של מלכת אנגליה."

56
00:02:21,387 --> 00:02:24,109
ואני חיכיתי כל חיי
שזרים יגשו אלי

57
00:02:24,109 --> 00:02:26,389
ויציגו לי את השאלה הזאת.

58
00:02:26,389 --> 00:02:28,662
בפנטזיה שלי אלו היו
נשים רוסיות חטובות,

59
00:02:28,662 --> 00:02:29,899
אבל, ילדים בני 4 --

60
00:02:29,899 --> 00:02:34,528
זה מה שיש בברקלי, קליפורניה.
[צחוק]

61
00:02:34,528 --> 00:02:38,956
והבנתי שהסיפורים שאני מספר

62
00:02:38,956 --> 00:02:42,453
הם אמיתיים בדרך מוכרת לי,

63
00:02:42,453 --> 00:02:43,658
וממש מלהיבים.

64
00:02:43,658 --> 00:02:45,864
בעיני, השיא של זה היה--
לעולם לא אשכח זאת --

65
00:02:45,864 --> 00:02:48,687
היתה ילדה קטנה בשם ריילי.
היא היתה זעירה,

66
00:02:48,687 --> 00:02:51,126
והיא תמיד לקחה איתה
את ארוחת הצהרים,

67
00:02:51,126 --> 00:02:53,466
והיתה זורקת את הפרי.

68
00:02:53,466 --> 00:02:54,874
היא פשוט לקחה את הפרי,

69
00:02:54,874 --> 00:02:56,222
את המלון שאמא שלה
ארזה לה בכל יום,

70
00:02:56,222 --> 00:02:57,971
והיא היתה זורקת אותו לשיחים

71
00:02:57,971 --> 00:03:00,284
והיתה אוכלת חטיפי פרי

72
00:03:00,284 --> 00:03:02,657
וגביעי פודינג,
ואני אמרתי לה: "ריילי,

73
00:03:02,657 --> 00:03:06,193
"אסור לך לעשות את זה.
את חייבת לאכול את הפרי."

74
00:03:06,193 --> 00:03:07,530
היא אמרה: "למה?"

75
00:03:07,530 --> 00:03:09,362
ואני אמרתי: "כי אם תמשיכי
לזרוק את הפרי לשיחים,

76
00:03:09,362 --> 00:03:13,254
"מהר מאד יתחילו
לצמוח כאן מלונים."

77
00:03:13,254 --> 00:03:15,256
וזו הסיבה לדעתי שהתחלתי

78
00:03:15,256 --> 00:03:18,718
לספר לילדים סיפורים
ולא הפכתי לתזונאי ילדים.

79
00:03:18,718 --> 00:03:20,820
[צחוק]

80
00:03:20,820 --> 00:03:22,603
אז ריילי אמרה:
"אין סיכוי שזה יקרה.

81
00:03:22,603 --> 00:03:23,863
"זה לא יקרה."

82
00:03:23,863 --> 00:03:26,914
אז ביום האחרון של הקייטנה,

83
00:03:26,914 --> 00:03:31,387
קמתי מוקדם בבוקר
והבאתי מלון ענק מהמכולת,

84
00:03:31,393 --> 00:03:33,495
והסתרתי אותו בשיחים,

85
00:03:33,495 --> 00:03:34,946
ובארוחת הצהריים אמרתי:

86
00:03:34,946 --> 00:03:37,621
"ריילי, כדאי שתגשי לשם
ותראי מה עשית."

87
00:03:37,621 --> 00:03:40,796
ו -- [צחוק] --

88
00:03:40,796 --> 00:03:43,474
היא עברה בקושי בין השיחים,
ואז עיניה

89
00:03:43,474 --> 00:03:45,566
התרחבו כל-כך,
והיא הצביעה על המלון

90
00:03:45,566 --> 00:03:47,680
שהיה גדול יותר מהראש שלה,

91
00:03:47,680 --> 00:03:50,650
וכל הילדים רצו לשם
והתאספו סביבה,

92
00:03:50,650 --> 00:03:52,237
ואחד הילדים שאל: "היי,

93
00:03:52,237 --> 00:03:54,396
"למה יש עליו מדבקה?"

94
00:03:54,396 --> 00:03:57,980
[צחוק]

95
00:03:57,980 --> 00:03:59,819
ואני אמרתי: "בגלל זה
גם אמרתי לכם

96
00:03:59,819 --> 00:04:02,811
"לא להשליך את המדבקות בשיחים.--
[צחוק]

97
00:04:02,811 --> 00:04:06,238
"שימו אותן באשפה.
אחרת זה הורס את הטבע."

98
00:04:06,238 --> 00:04:08,735
[צחוק]

99
00:04:08,735 --> 00:04:13,633
וריילי סחבה איתה
את המלון הזה כל היום.

100
00:04:13,633 --> 00:04:15,661
היא היתה כל-כך גאה.

101
00:04:15,661 --> 00:04:20,505
ריילי ידעה שהיא לא
גידלה מלון תוך 7 ימים

102
00:04:20,505 --> 00:04:23,441
אבל היא גם ידעה שכן.

103
00:04:23,441 --> 00:04:25,657
וזה קטע מוזר.

104
00:04:25,657 --> 00:04:28,402
אבל זה לא מוגבל רק לילדים.

105
00:04:28,402 --> 00:04:31,934
זה בכל דבר.
האמנות יכולה לקחת אותנו לשם.

106
00:04:31,934 --> 00:04:33,891
היא נמצאה בדיוק
במקום ההוא שבאמצע,

107
00:04:33,891 --> 00:04:37,316
המקום שאפשר לכנותו
"אמנות" או "בדיון".

108
00:04:37,316 --> 00:04:39,381
אני אכנה אותו "פלא".

109
00:04:39,381 --> 00:04:42,010
זה מה שקולרידג' כינה:
"ההשעייה מרצון של חוסר-האמונה",

110
00:04:42,010 --> 00:04:43,690
או מתן האמון הפואטי,

111
00:04:43,690 --> 00:04:46,100
בהתייחסו לרגעים שבהם
סיפור כלשהו, מוזר ככל שיהיה,

112
00:04:46,100 --> 00:04:48,140
מזכיר במשהו את האמת,

113
00:04:48,140 --> 00:04:50,117
ואז אפשר להאמין לו.

114
00:04:50,117 --> 00:04:51,747
לא רק ילדים יכולים
להגיע לשם.

115
00:04:51,747 --> 00:04:54,436
גם מבוגרים יכולים,
ואנו מגיעים לשם כשאנו קוראים.

116
00:04:54,436 --> 00:04:56,536
ולכן, בעוד יומיים,

117
00:04:56,536 --> 00:05:01,950
אנשים יפשטו על דבלין
כדי להשתתף בסיור "בלומסדיי"

118
00:05:01,950 --> 00:05:05,825
ולראות את כל מה שקרה
ב"יוליסס",

119
00:05:05,825 --> 00:05:08,080
למרות שדבר מזה לא קרה.

120
00:05:08,080 --> 00:05:10,337
או כשאנשים הולכים ללונדון
ומבקרים ברחוב בייקר

121
00:05:10,337 --> 00:05:11,809
כדי לראות את דירתו
של שרלוק הולמס,

122
00:05:11,809 --> 00:05:13,936
למרות ש-"221בי"
הוא רק מספר שצוייר

123
00:05:13,936 --> 00:05:17,082
על בניין שהכתובת הזו
מעולם לא שכנה בו.

124
00:05:17,082 --> 00:05:18,807
ידוע לנו שדמויות אלה
אינן אמיתיות,

125
00:05:18,807 --> 00:05:21,427
אבל יש לנו רגשות אמיתיים
ביחס אליהן,

126
00:05:21,427 --> 00:05:22,471
ואנו מסוגלים לכך.

127
00:05:22,471 --> 00:05:24,364
ברור לנו שאותן דמויות
אינן אמיתיות,

128
00:05:24,364 --> 00:05:27,682
אבל ברור לנו גם
שהן כן.

129
00:05:27,682 --> 00:05:31,338
ילדים מסוגלים לכך בקלות רבה
יותר מאשר מבוגרים,

130
00:05:31,338 --> 00:05:32,891
ולכן אני אוהב לכתוב עבור ילדים.

131
00:05:32,891 --> 00:05:34,871
לדעתי, ילדים הם הקהל הכי טוב

132
00:05:34,871 --> 00:05:39,260
לספרות בדיונית רצינית.

133
00:05:39,260 --> 00:05:42,084
כשהייתי ילד,

134
00:05:42,084 --> 00:05:44,710
הייתי משוגע על סיפורים
שכללו דלת סתרים,

135
00:05:44,710 --> 00:05:45,871
דברים כמו "נארניה",

136
00:05:45,871 --> 00:05:49,574
שבהם פותחים ארון בגדים
ועוברים לארץ קסומה.

137
00:05:49,574 --> 00:05:52,304
והייתי משוכנע שדלתות נסתרות
אכן קיימות,

138
00:05:52,304 --> 00:05:54,332
ונהגתי לחפש אותן
ולנסות לעבור דרכן.

139
00:05:54,332 --> 00:05:58,076
רציתי לעבור לעולמות בדיוניים
ולחיות בהם, ולכן --

140
00:05:58,076 --> 00:06:03,771
תמיד פתחתי דלתות של ארונות
אצל אנשים. [צחוק]

141
00:06:03,771 --> 00:06:06,548
הייתי עובר דרך הארון
של החבר של אמא שלי,

142
00:06:06,548 --> 00:06:08,798
ולא היתה שם
שום ארץ קסומה ומסתורית.

143
00:06:08,798 --> 00:06:11,386
היו שם דברים מוזרים שחשבתי
שכדאי שאמי תדע עליהם.

144
00:06:11,386 --> 00:06:13,107
[צחוק]

145
00:06:13,107 --> 00:06:17,272
ושמחתי לספר לה.

146
00:06:19,545 --> 00:06:23,183
אחרי הקולג',
העבודה הראשונה שלי

147
00:06:23,183 --> 00:06:26,231
היתה מאחורי אחת
הדלתות הנסתרות האלה.

148
00:06:26,231 --> 00:06:28,188
זהו מקום בשם
"ולנסיה 826".

149
00:06:28,188 --> 00:06:30,280
זה ברחוב ולנסיה מס' 826

150
00:06:30,280 --> 00:06:32,766
במיסיון שבסן-פרנסיסקו,

151
00:06:32,766 --> 00:06:35,712
וכשעבדתי שם, היתה שם הנהלה
של חברת הוצאה לאור

152
00:06:35,712 --> 00:06:37,431
בשם "מק'סוויני'ס",

153
00:06:37,431 --> 00:06:40,585
מרכז מלכ"רי לכתיבה
בשם "ולנסיה 826",

154
00:06:40,585 --> 00:06:42,790
אבל החזית שלו

155
00:06:42,790 --> 00:06:44,360
היתה חנות משונה.

156
00:06:44,360 --> 00:06:45,874
זה היה אזור קמעונאי,

157
00:06:45,874 --> 00:06:48,718
ובסן-פרנסיסקו לא הסכימו
לאשר לנו חריגה,

158
00:06:48,718 --> 00:06:51,790
אז הסופר שייסד את זה,
דייב אגרס,

159
00:06:51,790 --> 00:06:54,129
כדי להתאים את העסק
לחזות הכללית, אמר: "בסדר,

160
00:06:54,129 --> 00:06:58,505
"אני פשוט אקים חנות ציוד לפיראטים."

161
00:06:58,505 --> 00:07:01,583
וזה מה שהוא עשה.
[צחוק]

162
00:07:01,583 --> 00:07:03,534
וזה נהדר. הכל עשוי עץ.

163
00:07:03,534 --> 00:07:05,464
יש מגירות שאפשר לפתוח
ולמצוא פרי-הדר

164
00:07:05,464 --> 00:07:08,483
כדי שלא לחטוף צפדינה.
[צחוק]

165
00:07:08,483 --> 00:07:10,631
יש להם טלאי עיניים במגוון צבעים,

166
00:07:10,631 --> 00:07:13,331
כי באביב שודדי הים
אוהבים להתפרע.

167
00:07:13,331 --> 00:07:17,674
לא ידעתם?
שחור זה משעמם. גווני פסטל.

168
00:07:17,674 --> 00:07:19,670
או עיניים,
גם בהמון צבעים,

169
00:07:19,670 --> 00:07:21,475
עיני זכוכית, לפי הצבע הרצוי

170
00:07:21,475 --> 00:07:24,867
שיתאימו לכל מצב.
[צחוק]

171
00:07:24,867 --> 00:07:28,312
והחנות, כמה מוזר,

172
00:07:28,312 --> 00:07:32,324
אנשים ממש נכנסו וקנו דברים,
[צחוק]

173
00:07:32,324 --> 00:07:34,151
ובסופו של דבר
זה כיסה את שכר הדירה

174
00:07:34,151 --> 00:07:36,215
של מרכז החונכות שלנו,
שהיה מאחור,

175
00:07:36,215 --> 00:07:39,267
אבל מבחינתי,
חשובה יותר היתה העובדה

176
00:07:39,267 --> 00:07:41,918
שאיכות העבודה שאתה עושה...

177
00:07:41,918 --> 00:07:44,404
ילדים היו באים
ומקבלים הוראות בכתב,

178
00:07:44,404 --> 00:07:48,670
וכשעליך לעבור דרך המרחב הבדיוני
הסיפי והמוזר הזה כדי לכתוב,

179
00:07:48,670 --> 00:07:52,420
זה משפיע על איכות
היצירה שלך.

180
00:07:52,420 --> 00:07:54,607
זאת דלת סתרים, שאפשר לעבור דרכה.

181
00:07:54,607 --> 00:07:57,358
אז אני ניהלתי את "826"
בלוס-אנג'לס,

182
00:07:57,358 --> 00:08:00,840
והתפקיד שלי היתה להקים
את החנות שם,

183
00:08:00,840 --> 00:08:04,400
"מרכול אקו פארק למסעות בזמן".

184
00:08:04,400 --> 00:08:07,240
זה המוטו שלנו:
"בכל זמן שתהיה - אנו כבר אז."

185
00:08:07,240 --> 00:08:11,100
[צחוק]

186
00:08:12,250 --> 00:08:15,857
זה בשדרות סנסט בלוס-אנג'לס.

187
00:08:15,857 --> 00:08:17,967
הצוות הידידותי שלנו מוכן לשירותכם.

188
00:08:17,967 --> 00:08:20,110
הם מכל התקופות,

189
00:08:20,110 --> 00:08:23,719
כולל שנות ה-80,
זה הבחור בקצה,

190
00:08:23,719 --> 00:08:25,916
הוא מהעבר הקרוב ביותר.

191
00:08:25,916 --> 00:08:27,618
אלו "עובדי החודש" שלנו,

192
00:08:27,618 --> 00:08:30,604
ביניהם ג'ינג'יס חאן, צ'רלס דיקנס.

193
00:08:30,604 --> 00:08:33,596
אנשים דגולים עברו בשורותינו.

194
00:08:33,596 --> 00:08:35,947
זהו איזור בית המרקחת.

195
00:08:35,947 --> 00:08:37,286
יש לנו כמה תרופות פטנט,

196
00:08:37,286 --> 00:08:39,637
צנצנות חניטה עבור האיברים שלכם,

197
00:08:39,637 --> 00:08:41,271
סבון קומוניסטי שעליו הכתובת:

198
00:08:41,271 --> 00:08:45,722
"זה הסבון שלך לשנה הקרובה."
[צחוק]

199
00:08:45,722 --> 00:08:47,938
מכונת הברד שלנו התקלקלה

200
00:08:47,938 --> 00:08:50,571
בערב הפתיחה
ולא ידענו מה לעשות.

201
00:08:50,571 --> 00:08:52,810
האדריכל שלנו כוסה בסירופ אדום,

202
00:08:52,810 --> 00:08:55,284
ונראה כאילו
זה עתה רצח מישהו.

203
00:08:55,284 --> 00:08:56,971
וזו בהחלט היתה אפשרות

204
00:08:56,971 --> 00:08:59,021
מבחינת האדריכל ההוא,

205
00:08:59,021 --> 00:09:00,607
ואנו לא ידענו מה לעשות.

206
00:09:00,607 --> 00:09:01,639
זה היה הפריט המרכזי
בחנות שלנו.

207
00:09:01,639 --> 00:09:02,984
אז פשוט תלינו שלט:

208
00:09:02,984 --> 00:09:07,489
"מקולקל. בואו שוב אתמול."
[צחוק]

209
00:09:07,489 --> 00:09:09,525
והתברר שהבדיחה הזו
טובה יותר מברד,

210
00:09:09,525 --> 00:09:13,621
אז השארנו את זה כך.
לנצח.

211
00:09:13,621 --> 00:09:17,934
נתחי ממותה. הדברים האלה
שוקלים כ-3 קילו כ"א.

212
00:09:17,934 --> 00:09:21,724
חומר דוחה ברברים:
הוא מלא סלט ותערובת בשמים,

213
00:09:21,724 --> 00:09:24,712
דברים שברברים שונאים.

214
00:09:24,712 --> 00:09:26,670
שפות מתות.

215
00:09:26,670 --> 00:09:29,370
[צחוק]

216
00:09:29,370 --> 00:09:32,450
עלוקות, הרופאות הקטנות של הטבע.

217
00:09:32,450 --> 00:09:35,960
ומבשם ויקינגי,
שמגיע בהמון ריחות נהדרים:

218
00:09:35,960 --> 00:09:39,595
ריח ציפורני רגליים, זיעה,
ירקות רקובים, אפר.

219
00:09:39,595 --> 00:09:41,703
כי אנו מאמינים שתרסיס גוף
של "אקס"

220
00:09:41,703 --> 00:09:43,366
זה משהו שצריך למצוא
רק בשדה הקרב,

221
00:09:43,366 --> 00:09:47,560
ולא בבית השחי.
[צחוק]

222
00:09:47,560 --> 00:09:49,544
אלה שבבי רגש לרובוטים,

223
00:09:49,544 --> 00:09:51,771
כדי שרובוטים יוכלו להרגיש
אהבה או שנאה.

224
00:09:51,771 --> 00:09:53,481
הספק הכי גדול שלנו
הוא "שאדנפרויד",

225
00:09:53,481 --> 00:09:54,782
משהו שלא ציפינו לו.

226
00:09:54,782 --> 00:09:55,793
[צחוק]

227
00:09:55,793 --> 00:09:58,240
לא חשבנו שזה יקרה.

228
00:09:58,240 --> 00:10:00,051
אבל מאחורי זה קיים מלכ"ר,

229
00:10:00,051 --> 00:10:02,481
והילדים עוברים דרך דלת
שעליה כתוב: "עובדים בלבד"

230
00:10:02,481 --> 00:10:03,696
ומגיעים למרחב הזה

231
00:10:03,696 --> 00:10:05,870
שבו הם מכינים שיעורי-בית
וכותבים סיפורים

232
00:10:05,870 --> 00:10:08,330
ויוצרים סרטים,
וזאת מסיבת השקה של ספר

233
00:10:08,330 --> 00:10:09,814
כולל הקראה של הילדים.

234
00:10:09,814 --> 00:10:11,716
מתפרסם רבעון

235
00:10:11,716 --> 00:10:13,145
שמכיל רק דברים שכתבו הילדים

236
00:10:13,145 --> 00:10:14,602
שמגיעים כל יום
אחרי בית הספר,

237
00:10:14,602 --> 00:10:16,070
ויש לנו מסיבות השקה

238
00:10:16,100 --> 00:10:18,677
והם אוכלים עוגה
ומקריאים לפני ההורים

239
00:10:18,677 --> 00:10:21,529
ושותים חלב מכוסות שמפניה.

240
00:10:21,529 --> 00:10:24,777
וזה מרחב מיוחד מאד,

241
00:10:24,777 --> 00:10:27,996
כי ישנו החלל המוזר שבחזית.

242
00:10:27,996 --> 00:10:31,295
הבדיחה איננה בדיחה.

243
00:10:31,295 --> 00:10:33,695
אי-אפשר לגלות את התפרים שבבדיון,

244
00:10:33,695 --> 00:10:36,603
ואני מת על זה.
זו פיסת בדיון

245
00:10:36,603 --> 00:10:39,865
שהתנחלה בעולם האמיתי.

246
00:10:39,865 --> 00:10:43,922
אני רואה בזה מעין ספר
בשלושה מימדים.

247
00:10:43,922 --> 00:10:46,442
יש מונח בשם "בדיון-על",

248
00:10:46,442 --> 00:10:50,245
שזה פשוט סיפורים אודות סיפורים,

249
00:10:50,245 --> 00:10:51,820
וכיום יש לזה תחיה.

250
00:10:51,820 --> 00:10:53,845
הרגע הגדול האחרון שלה
היה כנראה בשנות ה-60

251
00:10:53,845 --> 00:10:56,522
עם סופרים כמו וויליאם גאדיס
וג'ון בארת',

252
00:10:56,522 --> 00:10:57,770
אבל זה עדיין קיים.

253
00:10:57,770 --> 00:11:01,311
ימיו כימי אמנות הסיפור עצמה.

254
00:11:01,311 --> 00:11:03,851
וטכניקת בדיון-על אחת

255
00:11:03,851 --> 00:11:05,645
היא לנפץ את הקיר הרביעי, נכון?

256
00:11:05,645 --> 00:11:08,895
זה כשהשחקן פונה לקהל

257
00:11:08,895 --> 00:11:09,961
ואומר: "אני שחקן,

258
00:11:09,961 --> 00:11:12,552
"אלה רק קלעים."

259
00:11:12,552 --> 00:11:14,577
ואפילו הרגע הכן-לכאורה הזה

260
00:11:14,577 --> 00:11:16,803
לטענתי, משרת את השקר,

261
00:11:16,803 --> 00:11:21,249
אבל הוא אמור להביא למרכז
את המלאכותיות של הבדיון.

262
00:11:21,249 --> 00:11:23,395
אישית, אני מעדיף את ההיפך.

263
00:11:23,395 --> 00:11:25,529
אם בדעתי לנפץ את הקיר הרביעי,

264
00:11:25,529 --> 00:11:27,872
אני רוצה שהבדיון יחרוג

265
00:11:27,872 --> 00:11:29,955
וייצא אל העולם האמיתי.

266
00:11:29,955 --> 00:11:32,624
אני רוצה שספר יהיה
דלת סתרים

267
00:11:32,624 --> 00:11:37,326
שנפתחת ומוציאה את הסיפורים
אל המציאות.

268
00:11:37,326 --> 00:11:40,427
אני מנסה לעשות זאת
בספרים שלי

269
00:11:40,427 --> 00:11:41,970
והנה רק דוגמה אחת.

270
00:11:41,970 --> 00:11:43,782
זה הספר הראשון שאי-פעם כתבתי.

271
00:11:43,782 --> 00:11:46,513
שמו הוא: "בילי טוויטר
ובעיית הלוויתן הכחול."

272
00:11:46,513 --> 00:11:48,643
הוא מספר על ילד
שמקבל לוויתן כחול כחיית-מחמד

273
00:11:48,643 --> 00:11:50,229
אבל זהו עונש

274
00:11:50,229 --> 00:11:52,704
וזה הורס את חייו.

275
00:11:52,704 --> 00:11:55,516
זה נשלח אליו תוך יום
ע"י שירות "פדאפ" (נמאס).

276
00:11:55,516 --> 00:11:58,316
[צחוק]

277
00:11:58,316 --> 00:12:00,100
והוא נאלץ לקחת אותו איתו לביה"ס.

278
00:12:00,100 --> 00:12:01,454
הוא גר בסן-פרנסיסקו --

279
00:12:01,454 --> 00:12:04,245
עיר שקשה בה להחזיק
בלוויתן כחול.

280
00:12:04,245 --> 00:12:08,419
הרבה גבעות, תנופת בניה.

281
00:12:08,419 --> 00:12:10,927
זה שוק משוגע, חבר'ה.

282
00:12:10,927 --> 00:12:14,718
אבל מתחת לעטיפת הספר
ישנו הדבר הזה,

283
00:12:14,718 --> 00:12:18,904
זה נמצא מתחת לעטיפה,

284
00:12:18,904 --> 00:12:20,284
וזאת פרסומת

285
00:12:20,284 --> 00:12:23,527
שמציעה 30 יום
תקופת נסיון ללא סיכון

286
00:12:23,527 --> 00:12:25,426
של אימוץ לוויתן כחול.

287
00:12:25,426 --> 00:12:28,420
ואפשר לשלוח מעטפה מבויילת

288
00:12:28,420 --> 00:12:32,270
ואנו נשלח לוויתן.

289
00:12:33,880 --> 00:12:36,610
וילדים באמת כותבים לנו.

290
00:12:36,610 --> 00:12:40,018
הנה מכתב כזה:
"אנשים יקרים,

291
00:12:40,018 --> 00:12:43,199
"אני מתערב איתכם על 10 דולר
שלא תשלחו לי לוויתן כחול.

292
00:12:43,199 --> 00:12:45,496
"אליוט גאנון, בן 6."

293
00:12:45,496 --> 00:12:49,350
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

294
00:12:50,838 --> 00:12:52,960
אז מה שאליוט וילדים נוספים

295
00:12:52,960 --> 00:12:55,451
ששלחו לנו את זה,
קיבלו בתשובה,

296
00:12:55,451 --> 00:12:58,376
הוא מכתב באותיות קטנטנות
מחברת עורכי-דין נורבגית --

297
00:12:58,376 --> 00:13:02,337
[צחוק]

298
00:13:02,337 --> 00:13:05,698
ובו כתוב
שעקב שינוי בחוקי המכס,

299
00:13:05,698 --> 00:13:07,905
הלוויתן מתעכב בסונפיורד,

300
00:13:07,905 --> 00:13:09,129
פיורד נחמד מאד,

301
00:13:09,129 --> 00:13:10,593
ואז המכתב ממשיך ומדבר קצת
על סונפיורד

302
00:13:10,593 --> 00:13:13,073
ועל אוכל נורווגי.
הוא סוטה מהנושא.

303
00:13:13,073 --> 00:13:15,955
[צחוק]

304
00:13:16,767 --> 00:13:18,680
אבל בסופו נאמר:

305
00:13:18,680 --> 00:13:21,414
"הלוויתן שלך ישמח לשמוע ממך.

306
00:13:21,414 --> 00:13:23,000
"יש לו מספר טלפון,

307
00:13:23,000 --> 00:13:27,714
"ואפשר להתקשר ולהשאיר לו הודעה."

308
00:13:27,714 --> 00:13:30,290
וכשמתקשרים ומשאירים הודעה,

309
00:13:30,290 --> 00:13:32,281
במסר המוקלט שומעים רק

310
00:13:32,281 --> 00:13:37,399
קולות של לוויתנים ואז "ביפ",
[צחוק]

311
00:13:37,399 --> 00:13:40,954
שגם הוא מזכיר מאד
קול של לוויתן.

312
00:13:40,954 --> 00:13:42,934
הם גם מקבלים תמונה של הלוויתן.

313
00:13:42,934 --> 00:13:45,465
זהו רנדולף,

314
00:13:45,465 --> 00:13:48,806
ורנדולף שייך לילד בשם ניקו

315
00:13:48,806 --> 00:13:53,088
שהיה אחד הילדים הראשונים שהתקשרו,


316
00:13:53,088 --> 00:13:55,398
ואני אשמיע לכם
חלק מההודעה של ניקו.

317
00:13:55,398 --> 00:13:59,530
זאת ההודעה הראשונה
שקיבלתי מניקו.

318
00:13:59,530 --> 00:14:01,769
[הקלטה] ניקו: הלו, מדבר ניקו.

319
00:14:01,769 --> 00:14:05,803
אני הבעלים שלך, רנדולף. שלום.

320
00:14:05,803 --> 00:14:09,279
זאת הפעם הראשונה
שאני מצליח לדבר איתך,

321
00:14:09,279 --> 00:14:15,523
ואולי אדבר איתך שוב
מתישהו בקרוב. ביי. [צחוק]

322
00:14:15,523 --> 00:14:18,110
מאק ברנט: ניקו טילפן שוב
אחרי שעה בערך.

323
00:14:18,110 --> 00:14:20,360
[צחוק]

324
00:14:20,360 --> 00:14:23,907
והנה עוד הודעה של ניקו.

325
00:14:23,907 --> 00:14:27,840
[הקלטה] ניקו: הלו, רנדולף,
מדבר ניקו.

326
00:14:27,840 --> 00:14:32,993
לא דיברתי איתך
כבר הרבה זמן,

327
00:14:32,993 --> 00:14:37,688
אבל דיברתי איתך
בשבת או ביום ראשון,

328
00:14:37,688 --> 00:14:39,938
כן, בשבת או ביום ראשון,

329
00:14:39,938 --> 00:14:42,953
אז הנה אני מצלצל שוב

330
00:14:42,953 --> 00:14:47,869
כדי לומר שלום,
ואני תוהה מה אתה עושה כרגע

331
00:14:47,869 --> 00:14:50,805
ואולי אטלפן שוב

332
00:14:50,805 --> 00:14:52,988
מחר או היום,
[צחוק]

333
00:14:52,988 --> 00:14:57,184
נדבר. ביי.

334
00:14:57,184 --> 00:15:01,492
מ"ב: הוא טילפן שוב באותו יום.

335
00:15:01,492 --> 00:15:05,373
הוא השאיר יותר מ-25
הודעות לרנדולף

336
00:15:05,373 --> 00:15:08,125
במשך 4 שנים.

337
00:15:08,125 --> 00:15:10,216
הוא מספר בהן הכל
על עצמו,

338
00:15:10,216 --> 00:15:11,852
ועל הסבתא שהוא אוהב,

339
00:15:11,852 --> 00:15:13,977
ועל הסבתא שהוא אוהב
קצת פחות --

340
00:15:13,977 --> 00:15:16,400
[צחוק] --

341
00:15:16,400 --> 00:15:18,827
ועל התשבצים שהוא פותר,

342
00:15:18,827 --> 00:15:22,607
וזה-- אשמיע לכם
עוד הודעה מאת ניקו.

343
00:15:22,607 --> 00:15:25,910
זאת ברכת חג-מולד
מאת ניקו.

344
00:15:25,910 --> 00:15:28,273
[הקלטה] ניקו: שלום, רנדולף,

345
00:15:28,273 --> 00:15:31,528
מצטער שלא התקשרתי הרבה זמן.

346
00:15:31,528 --> 00:15:34,194
הייתי פשוט נורא עסוק

347
00:15:34,194 --> 00:15:36,893
כי התחילו הלימודים,

348
00:15:36,893 --> 00:15:39,926
ואתה בטח לא יודע את זה,

349
00:15:39,926 --> 00:15:43,807
כי אתה לוויתן,
אז אתה לא יודע,

350
00:15:43,807 --> 00:15:48,487
ואני מתקשר אליך
רק כדי לומר, אה...

351
00:15:48,487 --> 00:15:52,177
לאחל לך חג-מולד שמח.

352
00:15:52,177 --> 00:15:56,778
אז שיהיה לך חג-מולד נחמד,

353
00:15:56,778 --> 00:16:03,651
וביי ביי, רנדולף. להתראות.

354
00:16:03,651 --> 00:16:05,175
מ"ב: קיבלתי מניקו...

355
00:16:05,175 --> 00:16:08,306
לא שמעתי ממנו
במשך שנה וחצי,

356
00:16:08,306 --> 00:16:12,424
והוא השאיר הודעה
רק לפני יומיים.

357
00:16:12,424 --> 00:16:14,850
הקול שלו שונה לגמרי,

358
00:16:14,850 --> 00:16:18,350
אבל הוא נתן לשמרטפית שלו לדבר,

359
00:16:18,350 --> 00:16:22,211
וגם היא התייחסה יפה מאד לרנדולף.

360
00:16:22,211 --> 00:16:26,561
אבל ניקו הוא הקורא
הכי טוב שיכולתי לקוות לו.

361
00:16:26,561 --> 00:16:30,287
הייתי רוצה שכל מי
שאני כותב עבורו

362
00:16:30,287 --> 00:16:32,428
יהיה במקום הזה מבחינה רגשית

363
00:16:32,428 --> 00:16:34,407
ביחס לדברים שאני יוצר.

364
00:16:34,407 --> 00:16:35,826
אני חש בר-מזל.

365
00:16:35,826 --> 00:16:38,365
ילדים כמו ניקו
הם הקוראים הכי טובים,

366
00:16:38,365 --> 00:16:41,960
ומגיעים להם מאיתנו
הסיפורים הכי טובים.

367
00:16:41,960 --> 00:16:43,912
תודה רבה לכם.

368
00:16:43,912 --> 00:16:46,817
[מחיאות כפיים]