WEBVTT

00:00:09.750 --> 00:00:11.748
שלום, שמי ונסה,

00:00:11.748 --> 00:00:14.714
ואני אדם מוזר בהחלמה.

00:00:15.060 --> 00:00:16.671
(צחוק)

00:00:16.810 --> 00:00:21.230
זאת אני בשיא
"תקופת האפודה המשובצת" שלי.

00:00:21.230 --> 00:00:22.952
(צחוק)

00:00:22.952 --> 00:00:25.602
למזלי, שנות המוזרות החברתית שלי

00:00:25.602 --> 00:00:30.863
הובילו אותי לקריירה מרתקת
של נסיונות להבין איך בני-אדם פועלים.

00:00:31.375 --> 00:00:33.997
לא ידעתי שלפני שנים רבות

00:00:33.997 --> 00:00:38.326
אערוך ניסוי שיוביל אותי
לבמה הזאת, כאן לפניכם.

00:00:38.515 --> 00:00:42.755
החוקרים במעבדה שלי ואני
היינו סקרנים בנוגע להרצאות TED.

00:00:43.145 --> 00:00:44.414
רצינו לגלות

00:00:44.414 --> 00:00:47.555
מדוע הרצאות TED מסוימות
הופכות ויראליות, ואחרות - לא.

00:00:48.047 --> 00:00:50.035
ולכן פתחנו בניסוי ענק.

00:00:50.035 --> 00:00:54.175
ניתחנו שעות של הרצאות TED
וחיפשנו דפוסים.

00:00:54.341 --> 00:00:56.262
לא הייתי בטוחה שנמצא כאלה,

00:00:56.265 --> 00:01:00.449
ולכן ניתחנו את שפת הגוף,
מחוות ידיים, מגוון קולות -

00:01:00.721 --> 00:01:02.890
התייחסנו אפילו להחלטות לבוש,

00:01:02.890 --> 00:01:05.450
מה שמכניס המון לחץ
להרצאה הזאת.

00:01:06.479 --> 00:01:11.448
ובמהרה התגלה בנתונים
דפוס שמילא אותי בסקרנות.

00:01:11.648 --> 00:01:14.248
ואחרי שקודדנו יותר ויותר הרצאות TED,

00:01:14.261 --> 00:01:16.200
מצאנו שאכן יש דפוס.

00:01:16.200 --> 00:01:19.577
לפני שאגלה לכם מהו,
יש לי שאלה אישית אליכם,

00:01:19.587 --> 00:01:22.228
כשאתם רואים מישהו,

00:01:22.235 --> 00:01:25.108
באיזה חלק מהגוף
אתם מביטים קודם כל?

00:01:25.108 --> 00:01:26.307
אתם יכולים פשוט לצעוק לי.

00:01:26.307 --> 00:01:28.562
לאן אתם מביטים קודם כל
כשאתם פוגשים מישהו?

00:01:28.712 --> 00:01:31.662
פנים, עיניים -
אז רוב האנשים -

00:01:31.662 --> 00:01:32.666
נעליים.

00:01:32.666 --> 00:01:35.847
(צחוק)

00:01:36.845 --> 00:01:38.787
העקבים האלה גבוהים מאד.

00:01:39.017 --> 00:01:43.727
אז לדעת רוב האנשים
אלה העיניים, הפנים או הפה.

00:01:43.945 --> 00:01:46.723
אבל למעשה,
כשאנו פוגשים מישהו לראשונה,

00:01:46.723 --> 00:01:49.133
המקום הראשון אליו אנו מביטים
הם הידיים.

00:01:49.468 --> 00:01:51.734
זהו שריד מימינו כאנשי מערות.

00:01:51.734 --> 00:01:54.193
כי אם מתקרב אלינו
איש-מערות זר,

00:01:54.193 --> 00:01:56.051
קודם כל הבטנו בידיו

00:01:56.051 --> 00:01:58.240
כדי לראות אם הוא נושא
אבן או חנית.

00:01:58.240 --> 00:02:01.738
רצינו לדעת אם אנו בטוחים,
אם זהו ידיד או אויב.

00:02:01.738 --> 00:02:04.997
זה נותר עדיין מימי איש-המערות,

00:02:05.042 --> 00:02:07.395
וכשאיננו יכולים לראות
את ידיו של מישהו,

00:02:07.395 --> 00:02:09.128
קורה משהו מעניין.

00:02:09.128 --> 00:02:11.608
זה עתה התעללתי קצת במוח שלכם:

00:02:11.608 --> 00:02:15.051
אתם אמורים להתחיל לחוש
מעט שלא-בנוח.

00:02:15.759 --> 00:02:18.219
וזה משום שכאשר
אינכם יכולים לראות את ידי,

00:02:18.219 --> 00:02:19.529
אתם תוהים,

00:02:19.839 --> 00:02:21.459
מהי היא עושה שם?

00:02:21.459 --> 00:02:22.675
(צחוק)

00:02:22.675 --> 00:02:25.469
וככל שאני ממשיכה
להשאיר את ידי מאחורי גבי,

00:02:25.724 --> 00:02:28.540
דעתכם יותר ויותר מוסחת
בגלל שאינכם יכולים לראותן.

00:02:28.540 --> 00:02:30.710
בסופו של דבר המוח שלכם
פשוט צועק,

00:02:30.710 --> 00:02:33.471
למה היא לא יכולה
להראות את ידיה?

00:02:33.881 --> 00:02:35.753
וברגע שאני חושפת אותן,

00:02:36.721 --> 00:02:38.272
ההרגשה הרבה יותר טובה.

00:02:38.272 --> 00:02:41.323
הסיבה היא שמוחנו יודע
שאם איננו רואים את הידיים,

00:02:41.323 --> 00:02:42.823
איננו מזהים כוונה.

00:02:43.148 --> 00:02:46.910
כשהשווינו את הרצאות TED
הנצפות ביותר

00:02:46.910 --> 00:02:50.050
מול הרצאות TED
הכי פחות נצפות,

00:02:50.174 --> 00:02:52.452
מצאנו דפוס במחוות הידיים.

00:02:52.452 --> 00:02:54.230
ספציפית, בממוצע,

00:02:54.230 --> 00:03:00.052
מרצי TED הכי פופולריים
משתמשים בממוצע ב-465 מחוות ידיים

00:03:00.052 --> 00:03:01.462
בתוך 18 דקות.

00:03:01.792 --> 00:03:04.292
נכון, ספרנו בדקדקנות כל אחת מהן.

00:03:04.734 --> 00:03:07.004
הכנתי לכם היום 465 כאלה.

00:03:07.129 --> 00:03:09.312
(צחוק)

00:03:09.312 --> 00:03:14.992
ומרצי TED הכי פחות פופולריים
משתמשים בממוצע ב-272 מחוות ידיים.

00:03:15.084 --> 00:03:16.674
כמעט חצי.

00:03:17.227 --> 00:03:18.535
מה קורה כאן?

00:03:18.535 --> 00:03:20.962
כשמרצי TED נכנסים לבמה,

00:03:20.967 --> 00:03:23.485
הם תחילה מחווים לנו:
"ידיד, ידיד, ידיד."

00:03:23.485 --> 00:03:26.056
שמתם לב שכאשר נכנסתי לבמה,
נופפתי בידי.

00:03:26.056 --> 00:03:28.384
אמרתי, "ידידה, ידידה, ידידה."

00:03:28.386 --> 00:03:29.408
(צחוק)

00:03:29.408 --> 00:03:31.413
ודבר נוסף שעושים מרצי TED -

00:03:31.413 --> 00:03:33.033
ראו אם זה מוכר לכם -

00:03:33.152 --> 00:03:36.506
כשהם נעמדים במרכז העיגול האדום
הם עושים משהו כזה:

00:03:38.468 --> 00:03:42.376
"היום ברצוני לדבר איתכם
על רעיון גדול."

00:03:42.376 --> 00:03:43.950
(צחוק)

00:03:43.950 --> 00:03:46.623
"אחלק זאת לשלושה חלקים

00:03:46.623 --> 00:03:49.261
"וזה ישנה את חייכם."

00:03:49.734 --> 00:03:50.744
נכון?

00:03:50.744 --> 00:03:52.304
(מחיאות כפיים)

00:03:56.094 --> 00:03:58.057
כלומר, מרצי TED הוויראליים ביותר

00:03:58.057 --> 00:04:00.762
דומים מאד מבחינת מחוות הידיים האלה

00:04:00.762 --> 00:04:03.266
כי הם מראים לכם,

00:04:03.266 --> 00:04:05.380
"אני מכיר את החומר
כל-כך טוב,

00:04:05.380 --> 00:04:08.510
"שאני יכול לדבר אליכם
בשני ערוצים נפרדים.

00:04:08.510 --> 00:04:10.283
"אני יכול לדבר אליכם במילותי,

00:04:10.283 --> 00:04:13.873
"אבל גם להסביר את רעיונותי
בעזרת הידיים."

00:04:14.353 --> 00:04:17.283
ובאופן זה הם מדגישים
את הרעיונות המילוליים שלהם.

00:04:17.283 --> 00:04:19.179
למשל, כשאני אומרת,

00:04:19.299 --> 00:04:23.338
"היום יש לי רעיון ממש גדול."

00:04:23.343 --> 00:04:25.474
(צחוק)

00:04:25.474 --> 00:04:26.890
"ענק".

00:04:26.893 --> 00:04:28.346
(צחוק)

00:04:28.646 --> 00:04:32.792
אתם צוחקים, כאילו, "ונסה,
זה קטנטן. זה לא הכי גדול",

00:04:33.346 --> 00:04:38.799
והסיבה היא שהמוח מייחס חשיבות
גדולה פי 12.5 למחוות הידיים.

00:04:38.964 --> 00:04:44.306
אז היום יש לי רעיון
ממש, ממש גדול,

00:04:45.226 --> 00:04:47.916
ואסביר לכם אותו בשלוש דרכים.

00:04:48.046 --> 00:04:52.014
הרעיון הגדול שלי הוא
שאנחנו מידבקים.

00:04:52.074 --> 00:04:53.766
ספציפית, כבני-אדם,

00:04:53.771 --> 00:04:58.166
אנו שולחים ומפענחים ללא הרף
איתותי שפת-גוף.

00:04:58.166 --> 00:05:01.242
אנו גם עושים זאת
באופן רגשי וכימי.

00:05:01.556 --> 00:05:02.676
כדי להסביר זאת,

00:05:02.680 --> 00:05:06.698
יש לי מחקר מגעיל למדי
אך מרתק מאד.

00:05:07.477 --> 00:05:11.679
במחקר הזה, החוקרים אספו
מטליות ספוגות בזיעה

00:05:12.009 --> 00:05:14.249
מאנשים שרצו על מכשיר כושר.

00:05:14.719 --> 00:05:16.503
לאחר מכן הם אספו
מטליות ספוגות זיעה

00:05:16.503 --> 00:05:19.823
מצנחנים בצניחה החופשית הראשונה שלהם.

00:05:19.823 --> 00:05:21.467
שני סוגי זיעה שונים מאד.

00:05:21.467 --> 00:05:22.804
הנה החלק המגעיל.

00:05:22.804 --> 00:05:26.050
לאחר מכן, נבדקים מסכנים
שלא חשדו במאום -

00:05:26.050 --> 00:05:27.198
(צחוק)

00:05:27.198 --> 00:05:28.203
כן, אני יודעת -

00:05:28.203 --> 00:05:30.597
היו להם במעבדה
משתתפים שלא בידיעתם

00:05:30.597 --> 00:05:31.639
(מרחרחת)

00:05:31.639 --> 00:05:35.799
שהריחו את מטליות הזיעה האלה
כשהיו בתוך מכשיר דימות תהודה מגנטי.

00:05:36.282 --> 00:05:38.188
ועכשיו זה נהיה מעניין.

00:05:38.255 --> 00:05:41.941
למרות שהמשתתפים לא ידעו
מה הם מרחרחים,

00:05:42.244 --> 00:05:45.440
אצל אלה שהריחו את מטליות הצנחנים

00:05:45.767 --> 00:05:48.703
הופעלה במוח תגובת הפחד.

00:05:48.993 --> 00:05:52.188
במלים אחרות, הם נדבקו בפחד.

00:05:53.667 --> 00:05:57.029
זה אומר שרגשותינו מידבקים.

00:05:57.029 --> 00:06:00.239
הפחד שלנו מידבק,
הבטחון העצמי שלנו מידבק.

00:06:00.613 --> 00:06:02.613
ומכאן מתבקשת השאלה הגדולה:

00:06:03.243 --> 00:06:05.303
אם רגשותינו מידבקים,

00:06:05.453 --> 00:06:09.253
איך נוודא שנדביק אנשים
ברגשות הנכונים?

00:06:09.780 --> 00:06:13.165
אני מאמינה שאנו יכולים
להיות מידבקים בשלוש דרכים.

00:06:13.316 --> 00:06:15.024
הראשונה היא הבלתי-מילולית.

00:06:15.093 --> 00:06:16.374
כדי לבחון את הרעיון הזה,

00:06:16.374 --> 00:06:19.564
ערכתי ניסוי פשוט מאד
ברחובות פורטלנד שבאורגון.

00:06:19.584 --> 00:06:21.959
עמדתי ברחוב,

00:06:22.089 --> 00:06:24.159
והבטתי סתם למעלה.

00:06:24.809 --> 00:06:26.277
רציתי לראות

00:06:26.367 --> 00:06:29.406
אם אנשים יידבקו או ישקפו
את המחווה הלא-מילולית שלי.

00:06:29.756 --> 00:06:32.027
אתם רואים בסרטון

00:06:32.027 --> 00:06:35.106
שאני עומדת ברחוב
ומסתכלת סתם למעלה.

00:06:35.976 --> 00:06:37.635
ולאט לאט, אחד-אחד...

00:06:37.635 --> 00:06:39.296
(צחוק)

00:06:39.296 --> 00:06:40.926
הדבקתי את העוברים ושבים.

00:06:40.926 --> 00:06:42.368
(צחוק)

00:06:42.368 --> 00:06:43.523
ואט-אט...

00:06:43.523 --> 00:06:45.830
(צחוק)

00:06:45.830 --> 00:06:47.820
מתחיל להתאסף קהל...

00:06:47.820 --> 00:06:50.690
(צחוק)

00:06:50.690 --> 00:06:53.357
(מחיאות כפיים)

00:06:54.235 --> 00:06:57.204
המסכנה הזאת,
היא עומדת שם איתי,

00:06:57.482 --> 00:07:00.672
ואנו עומדות לנו,
וזיכרו, סתם מסתכלות למעלה.

00:07:01.097 --> 00:07:05.457
אנו עומדות לנו ואני חושבת,
כמה זמן נעמוד ככה?

00:07:05.756 --> 00:07:07.082
מי יישבר ראשון?

00:07:07.082 --> 00:07:08.925
ואחרי כ-40 שניות,

00:07:09.387 --> 00:07:12.103
אנו ממשיכות להסתכל
והיא נשענת הצידה ושואלת,

00:07:12.782 --> 00:07:14.338
"הוא מתכוון לקפוץ?"

00:07:14.338 --> 00:07:17.674
(צחוק)

00:07:18.608 --> 00:07:23.255
הניסוי הזה הוכיח לי
שאנו נדבקים ברגשות,

00:07:23.477 --> 00:07:28.308
ואז יוצרים הסבר הגיוני
לרגש שבו נדבקנו.

00:07:28.461 --> 00:07:30.228
למעשה, זה טוב.

00:07:30.240 --> 00:07:32.137
כבני-אדם, זה מגן עלינו.

00:07:32.424 --> 00:07:35.614
ד"ר פול אקמן חקר משהו בשם
"מיקרו-הבעות".

00:07:35.615 --> 00:07:37.396
מדובר בהבעות פנים אוניברסליות,

00:07:37.402 --> 00:07:39.489
והוא גילה שבע כאלה.

00:07:39.489 --> 00:07:41.118
בכל המגדרים והגזעים,

00:07:41.119 --> 00:07:44.657
כולנו יוצרים אותה הבעה
כשאנו חשים רגש עז.

00:07:44.950 --> 00:07:47.297
זאת מיקרו-הבעה של פחד.

00:07:48.036 --> 00:07:49.978
הפחד הוא רגש חשוב ביותר

00:07:49.978 --> 00:07:52.341
כי חשוב לנו להידבק בו
ממישהו אחר

00:07:52.341 --> 00:07:54.691
כדי שניזהר אם משהו עומד להשתבש.

00:07:54.972 --> 00:07:58.136
והמיקרו-הבעה הזאת
גם מגינה עלינו.

00:07:58.468 --> 00:08:01.827
תדמיינו לרגע שאתם מטיילים
ורואים נחש.

00:08:02.386 --> 00:08:05.548
עפעפיכם וגבותיכם יתרחקו כלפי חוץ

00:08:05.548 --> 00:08:08.031
כדי שתוכלו לקלוט כמה שיותר מהסביבה.

00:08:08.031 --> 00:08:10.407
"האם יש נחש נוסף?
מהו נתיב המילוט שלי?"

00:08:10.407 --> 00:08:13.011
ואז הפה שלכם - "אה" - ייפתח

00:08:13.011 --> 00:08:17.387
כדי שתוכלו לקלוט חמצן לקראת
מאבק, קריאה לעזרה או בריחה.

00:08:17.678 --> 00:08:22.390
את הפרצוף הזה אנו עושים
לפני שקלטנו במודע שאנו רואים נחש.

00:08:22.763 --> 00:08:25.054
מה שמעניין בזה,

00:08:25.054 --> 00:08:27.794
הוא שאתם אמורים
להרגיש מעט חרדה.

00:08:27.794 --> 00:08:30.219
כי כשאנו רואים שאחרים פוחדים -

00:08:30.219 --> 00:08:32.116
אילו ראינו פרצוף כזה ברכבת התחתית,

00:08:32.116 --> 00:08:34.178
היינו מגיבים:
"מה לא בסדר? מה קורה?"

00:08:34.178 --> 00:08:36.031
כי זה נועד לבטחוננו.

00:08:36.031 --> 00:08:37.731
אני רוצה שתנסו זאת איתי.

00:08:37.731 --> 00:08:39.552
פערו את עיניכם ככל שתוכלו.

00:08:39.552 --> 00:08:41.374
הרימו את הגבות. טוב מאד.

00:08:41.374 --> 00:08:42.841
קחו שאיפת אוויר קצרה.

00:08:42.841 --> 00:08:43.930
(שאיפה)

00:08:43.930 --> 00:08:44.954
מושלם.

00:08:44.954 --> 00:08:47.134
מרגישים חרדה?

00:08:47.806 --> 00:08:50.027
מה שמעניין בהבעות פנים הוא,

00:08:50.027 --> 00:08:52.627
שהן מעוררות בנו רגשות.

00:08:52.737 --> 00:08:55.104
אז לא רק שהרגשות
גורמים להבעות פנים,

00:08:55.104 --> 00:08:57.464
גם הבעות הפנים מעוררות רגשות.

00:08:57.464 --> 00:08:59.501
זה קרוי
"השערת משוב הפנים".

00:08:59.501 --> 00:09:03.078
כשאנו רואים מישהו עם הפרצוף הזה,
אנו נדבקים ברגש שלו,

00:09:03.198 --> 00:09:06.608
ואז אנו מוכנים להילחם,
לברוח או להזעיק עזרה.

00:09:07.128 --> 00:09:10.198
למזלנו, זה עובד כך
גם עם רגשות חיוביים.

00:09:10.549 --> 00:09:14.119
אחד הפרצופים שמאחורי הוא
של מיקרו-הבעה של אושר,

00:09:14.119 --> 00:09:15.928
ואחד מהם - מזייף.

00:09:17.097 --> 00:09:19.404
(צחוק)

00:09:20.485 --> 00:09:25.089
הבעת המיקרו של אושר
היא כשהחיוך מגיע עד למעלה

00:09:25.089 --> 00:09:28.599
לשרירי הקמטים של העיניים,
שרירי הלחי העליונים.

00:09:28.889 --> 00:09:30.220
וזה חשוב מאד,

00:09:30.220 --> 00:09:33.260
למשל, כשמבשרים בשורות טובות
לחבר-אויב...

00:09:33.260 --> 00:09:34.512
(צחוק)

00:09:34.512 --> 00:09:37.791
...והוא אומר שהוא שמח בשמחתך,
אבל ברור לך שהוא לא.

00:09:38.069 --> 00:09:41.904
זה נראה כמו,
"כן, אני שמחה בשבילך".

00:09:41.904 --> 00:09:44.061
(צחוק)

00:09:44.061 --> 00:09:46.392
אז קודם כל נסו למעני
את ההבעה המזויפת.

00:09:46.392 --> 00:09:49.512
נסו פשוט לזייף חיוך,
בחלק התחתון של הפנים בלבד.

00:09:49.512 --> 00:09:52.023
אתם יכולים אפילו לעשות,
"חה, חה".

00:09:52.161 --> 00:09:53.701
זאת לא הרגשה טובה, נכון?

00:09:53.701 --> 00:09:54.791
מורגש שזה לא בא מהלב.

00:09:54.791 --> 00:09:56.601
עכשיו הניחו לזה לעלות עד לעיניים.

00:09:56.601 --> 00:09:59.181
חייכו עד לשרירי הלחי העליונים.

00:09:59.331 --> 00:10:01.486
זאת ודאי הרגשה טובה בהרבה.

00:10:01.634 --> 00:10:04.394
המעניין בהבעת הפנים הזאת הוא,

00:10:04.394 --> 00:10:06.484
שהיא מעוררת בנו שמחה

00:10:06.904 --> 00:10:09.923
ואנו גם נדבקים בכך
כשאנו רואים אותה.

00:10:10.153 --> 00:10:13.405
חוקרים באוניברסיטת פינלנד
בחנו את שתי ההבעות האלה.

00:10:13.405 --> 00:10:15.685
משתתפי הניסוי שלהם צפו בתמונות

00:10:15.685 --> 00:10:18.475
של אנשים עם הבעת שמחה אמיתית
ועם הבעה מזויפת.

00:10:18.494 --> 00:10:20.671
הם גילו שכאשר הראו למשתתפים

00:10:20.671 --> 00:10:23.061
תמונות של חיוך שמחה אמיתי,

00:10:23.381 --> 00:10:25.061
הם נדבקו ברגש הזה -

00:10:25.061 --> 00:10:26.887
הם נדבקו ברגש החיובי

00:10:26.887 --> 00:10:29.407
והתעורר אצלם מצב-רוח חיובי.

00:10:29.733 --> 00:10:33.035
אבל כשהם צפו בפרצופים
עם הבעת השמחה המזויפת,

00:10:33.038 --> 00:10:34.952
הם לא נדבקו בכלום.

00:10:35.312 --> 00:10:38.977
במלים אחרות, אם אנו באים לאירוע
שיש לנו רגשות מעורבים ביחס אליו,

00:10:39.089 --> 00:10:41.379
באים במגע עם אנשים
שאיננו באמת אוהבים,

00:10:41.690 --> 00:10:44.292
אנו נשכחים מהר יותר.

00:10:44.811 --> 00:10:48.271
זה לא קורה רק פנים-אל-פנים,
אלא גם דרך הטלפון.

00:10:48.415 --> 00:10:50.458
עבדתי עם כל מיני לקוחות,

00:10:50.458 --> 00:10:52.881
לקוחות תאגידיים
שמשוחחים כל הזמן בטלפון.

00:10:52.881 --> 00:10:53.793
הן אמרו, "ונסה,

00:10:53.793 --> 00:10:56.833
"אני מבין מה זה להיות שמח
פנים-אל-פנים, אבל מה עושים בטלפון?"

00:10:56.833 --> 00:10:58.396
לכן החלטנו לערוך ניסוי.

00:10:58.396 --> 00:11:03.216
הקלטנו במעבדה משתתפים
שאמרו גרסאות שונות של "שלום",

00:11:03.496 --> 00:11:05.215
הרושם הראשוני בטלפון.

00:11:05.296 --> 00:11:06.285
רצינו לגלות

00:11:06.285 --> 00:11:10.695
אם אפשר לזהות בשמיעה
שמחה, עצב או כעס.

00:11:11.065 --> 00:11:13.882
הקלטנו גרסאות שונות של "שלום"

00:11:13.882 --> 00:11:18.434
של שמחה, עצב, כעס
והבעת עוצמה.

00:11:18.434 --> 00:11:20.686
רצינו לשמוע אם יהיה הבדל ביניהן.

00:11:20.686 --> 00:11:23.481
אני רוצה להשמיע לכם
שתי גרסאות של "שלום",

00:11:23.481 --> 00:11:26.459
ונראה אם תוכלו לנחש
איזו מהן היא "שלום" שמח.

00:11:26.459 --> 00:11:27.663
מוכנים? בסדר.

00:11:27.663 --> 00:11:29.233
אותו אדם.
הנה מס' 1.

00:11:30.145 --> 00:11:31.525
(הקלטה) שלום.

00:11:31.982 --> 00:11:32.962
מס' 2.

00:11:33.457 --> 00:11:34.677
(הקלטה) שלום.

00:11:35.293 --> 00:11:37.412
כמה אנשים חושבים
שמס' 1 הוא "שלום" שמח?

00:11:37.412 --> 00:11:39.295
כמה חושבים שמס' 2
הוא "שלום" שמח?

00:11:39.396 --> 00:11:40.422
טוב מאד.

00:11:40.515 --> 00:11:43.027
אנו מסוגלים לשמוע את ההבדל,

00:11:43.031 --> 00:11:45.083
את הבעת המיקרו הזאת.

00:11:45.083 --> 00:11:48.692
חשבתי שזה מעניין,
אבל רציתי לעלות שלב.

00:11:48.705 --> 00:11:50.837
בנינו חלק שני בניסוי שלנו

00:11:50.841 --> 00:11:55.033
שבו המשתתפים הקשיבו במעבדה
להקלטות האלה

00:11:55.033 --> 00:11:57.697
ודירגו את האדם מבחינת חביבות.

00:11:58.646 --> 00:11:59.760
רצינו לגלות

00:11:59.760 --> 00:12:03.720
אם הבעות המיקרו
של שמחה, כעס או עוצמה

00:12:03.720 --> 00:12:04.815
ברורות יותר.

00:12:05.096 --> 00:12:06.122
הנה מה שקרה.

00:12:06.143 --> 00:12:07.773
בעקבות התשובות, שהיו:

00:12:08.387 --> 00:12:10.389
"אני מחבב מאד את האדם הזה",

00:12:10.652 --> 00:12:13.757
"אני קצת מחבב אותו",
או "אני לא אוהב אותו",

00:12:13.926 --> 00:12:15.979
מצאנו שהבעות המיקרו של שמחה,

00:12:15.979 --> 00:12:18.449
בכל הניסויים
אצל גברים ונשים כאחד,

00:12:18.619 --> 00:12:20.709
עוררו יותר חיבה.

00:12:21.077 --> 00:12:25.389
בעוד שאלה שזייפו את הבעות המיקרו
של כעס או עצב

00:12:25.389 --> 00:12:26.869
עוררו פחות חיבה.

00:12:27.529 --> 00:12:32.052
זהו הצד החיובי
של ההידבקות בבטחון העצמי.

00:12:32.281 --> 00:12:35.292
לא רק שאתם מדביקים מישהו בשמחה,

00:12:35.292 --> 00:12:37.742
גם מחבבים אתכם יותר.

00:12:38.206 --> 00:12:39.541
הזכרנו התבטאות לא-מילולית,

00:12:39.542 --> 00:12:42.328
ועלי לדבר על מה שבא
אחרי ה"שלום".

00:12:42.421 --> 00:12:45.481
איך מדביקים מישהו בתחושת בטחון
באופן מילולי?

00:12:46.144 --> 00:12:48.477
במחקר שעשינו בפורטלנד שבאורגון,

00:12:48.477 --> 00:12:51.187
לקחנו 500 יוצרי-קשרים מהירים,

00:12:51.524 --> 00:12:53.567
וביקשנו מכל אחד מהם

00:12:53.567 --> 00:12:56.047
לעבור סיבוב של פתיחים לשיחה -

00:12:56.047 --> 00:12:57.347
שמונה שיחות-בזק כאלה.

00:12:57.501 --> 00:12:59.733
הקצינו לכל משתתף

00:12:59.733 --> 00:13:01.963
פתיח לשיחה שינהל עם זר,

00:13:02.233 --> 00:13:05.379
הצבנו מצלמות בכל פינות האולם,

00:13:05.379 --> 00:13:09.049
וניתחנו את שיחות הבזק האלה
כדי לזהות דפוסים.

00:13:09.211 --> 00:13:11.551
בדקנו דפוסי שפת-גוף:

00:13:11.681 --> 00:13:14.721
הטיות-גוף, מנודי-ראש, צחוק,
חיוכים, ביטויי בטחון עצמי.

00:13:14.783 --> 00:13:17.373
התייחסנו גם להבדלים בעוצמת הקול.

00:13:17.480 --> 00:13:20.620
בשיחה ממש טובה,
עוצמת הקול בד"כ עולה.

00:13:20.624 --> 00:13:22.438
בשיחה ממש גרועה ומביכה,

00:13:22.438 --> 00:13:24.738
יש הרבה שתיקות
ועוצמת הקול יורדת.

00:13:24.936 --> 00:13:29.596
ביקשנו גם מכל משתתף
לדרג את פתיחי השיחה.

00:13:29.857 --> 00:13:34.426
רצינו לגלות אילו מהם
מייצרים שיחות באיכות הגבוהה ביותר.

00:13:35.132 --> 00:13:38.959
מצאנו שפתיחי השיחה שהצליחו,

00:13:39.205 --> 00:13:42.185
סבבו סביב הכימיקל הקטן
הקרוי "דופאמין".

00:13:42.363 --> 00:13:46.391
הדופאמין הוא המעביר העצבי
שאנו מייצרים כשאנו חשים עונג

00:13:46.392 --> 00:13:48.292
או כשאנו מתוגמלים.

00:13:48.456 --> 00:13:51.231
שמתי לב לכך
שרוב שיחות החולין שלנו,

00:13:51.231 --> 00:13:53.571
במסיבות או בקשירת קשרים,
זהות.

00:13:53.607 --> 00:13:54.837
זה נשמע ככה.

00:13:55.670 --> 00:13:57.640
"מה נשמע?"

00:13:58.947 --> 00:14:00.497
"מניין אתה?"

00:14:00.945 --> 00:14:02.655
"אתה גר בסביבה?"

00:14:02.851 --> 00:14:04.866
"אביא לי עוד משקה.

00:14:04.866 --> 00:14:06.381
"שמחתי לשוחח איתך."

00:14:07.278 --> 00:14:10.328
השיחות האלה מתנהלות שוב ושוב,

00:14:10.412 --> 00:14:13.112
כאילו שזה תסריט חברתי:

00:14:13.576 --> 00:14:15.392
המוח עובד על טייס אוטומטי.

00:14:15.392 --> 00:14:16.497
מצאנו,

00:14:16.497 --> 00:14:18.722
שפתיחי השיחות שדורגו הכי נמוך,

00:14:18.729 --> 00:14:20.689
שקיבלו את הציונים הכי גרועים,

00:14:20.699 --> 00:14:22.769
שהעלו הכי מעט את עוצמת הקול,

00:14:22.786 --> 00:14:25.161
שהכי גרמו לגוף להתרחק,

00:14:25.161 --> 00:14:27.906
עם מנודי הראש והמיקרו-הבעות
הכי גרועים -

00:14:27.906 --> 00:14:30.424
באלה אנו הכי מרבים להשתמש.

00:14:30.743 --> 00:14:32.545
"מה שלומך?"
"מה נשמע?"

00:14:32.545 --> 00:14:33.845
"מאיפה אתה?"

00:14:33.845 --> 00:14:37.095
מההיבט הפיזיולוגי,
אין להם כל השפעה.

00:14:37.286 --> 00:14:38.856
שום עונג.

00:14:39.108 --> 00:14:41.867
אז ניסינו למצוא פתיחי שיחה

00:14:41.867 --> 00:14:45.461
שעשויים להצית או ליצור
איזשהו ריגוש.

00:14:45.668 --> 00:14:48.368
האם אפשר לעורר באופן מילולי
הפרשת דופאמין?

00:14:48.740 --> 00:14:51.046
גילינו שהמוח מעניין מאד.

00:14:51.364 --> 00:14:52.918
אם שואלים מישהו שאלה,

00:14:52.918 --> 00:14:55.743
המוח מתביית על מה שנאמר
ולא על מה שלא נאמר.

00:14:55.743 --> 00:14:57.499
כלומר, אם שואלים מישהו,

00:14:57.860 --> 00:14:59.154
"היית עסוק לאחרונה?"

00:14:59.821 --> 00:15:02.777
המוח מתייחס מיד ל"היית עסוק".

00:15:02.777 --> 00:15:05.253
הוא חושב על הדברים השליליים שקרו -

00:15:05.253 --> 00:15:08.357
המתח, העסקים,
כל הדברים הרעים בחיים.

00:15:08.517 --> 00:15:11.801
ואילו כששואלים מישהו,
"עבדת לאחרונה על משהו מרגש?"

00:15:12.477 --> 00:15:16.565
המוח מתחיל מיד לחפש
את כל התשובות ל"מרגש".

00:15:16.565 --> 00:15:19.214
הוא מתחיל לחשוב
על כל הדברים הטובים והמשמחים,

00:15:19.214 --> 00:15:21.724
כל ההתרגשות שיש בחיים.

00:15:21.724 --> 00:15:23.216
וזה עושה שני דברים.

00:15:23.216 --> 00:15:25.791
א', הוא מייצר במוח עונג.

00:15:26.186 --> 00:15:27.613
אתם בעצם מבקשים מהמוח

00:15:27.613 --> 00:15:30.434
לקחת התרגשות ממקומות אחרים בחיים

00:15:30.434 --> 00:15:32.574
ולהביא אותה למצב הנוכחי.

00:15:32.952 --> 00:15:36.462
והדבר הנוסף:
אתם תיזכרו יותר.

00:15:36.462 --> 00:15:40.945
ד"ר ג'ון מדינה גילה שדופאמין
שמשוחרר במהלך שיחה מילולית

00:15:40.945 --> 00:15:42.949
מייצר פתק-תזכורת מנטלי.

00:15:43.395 --> 00:15:47.770
במלים אחרות, כשאתם מבקשים ממישהו
לחשוב על משהו מרגש בחייו,

00:15:47.770 --> 00:15:51.589
תופעת הלוואי המשמחת היא
שאתם תיזכרו יותר.

00:15:51.927 --> 00:15:54.265
אז הנה האתגר הגדול שלי להיום.

00:15:54.973 --> 00:15:58.943
במקום להשתמש ב"מה נשמע" הרגיל,

00:15:58.945 --> 00:16:00.859
ב"מה שלומך?" ו"מניין אתה?"

00:16:00.861 --> 00:16:03.864
בואו וננטוש לנצח
את פתיחי השיחה האלה,

00:16:03.864 --> 00:16:08.012
וננסה להשתמש באלה
שדורשים מהמוח להתמקד ב"מרגש".

00:16:08.482 --> 00:16:11.672
נסו את
"עובד על משהו מלהיב?"

00:16:11.672 --> 00:16:13.468
"יוצא בקרוב לחופשה?"

00:16:13.546 --> 00:16:15.552
"קורה היום משהו טוב?"

00:16:15.659 --> 00:16:20.362
לדעתי זאת המתנה הכי גדולה
שאנו יכולים לתת לאחינו, בני האדם.

00:16:20.435 --> 00:16:23.575
אנו מבקשים מהם לעבור לאופטימיות.

00:16:23.871 --> 00:16:28.741
אנו מפיקים אצלם דופאמין והתרגשות
ומוציאים אותם מטייס אוטומטי.

00:16:29.412 --> 00:16:32.591
הדרך האחרונה שבה אנו מידבקים
היא רגשית.

00:16:32.984 --> 00:16:35.369
המחקר הזה הוא מהאהובים עלי.

00:16:35.651 --> 00:16:39.432
בניסוי הזה ביקשו מסטודנטים
להקליט את השיר

00:16:39.452 --> 00:16:41.122
"אל תפסיק להאמין"

00:16:41.472 --> 00:16:43.255
בתוכנה שבודקת דיוק.

00:16:43.255 --> 00:16:45.259
זהו ניסוי מאד מורט-עצבים.

00:16:45.259 --> 00:16:48.288
הם דורגו לפי נימת הקול, המלים,

00:16:48.288 --> 00:16:50.038
ולא זכו לשום הכנה.

00:16:50.038 --> 00:16:52.621
הם ערכו את הניסוי הזה
בשלושה אופנים.

00:16:52.621 --> 00:16:54.954
תחילה, הם התבקשו להיכנס לחדר

00:16:54.954 --> 00:16:56.894
ולשיר לתוך תוכנת דיוק.

00:16:56.924 --> 00:17:00.502
משתתפי הקבוצה השניה הוכנסו לחדר
והיה עליהם לומר בקול,

00:17:00.802 --> 00:17:02.132
"אני עצבני",

00:17:02.322 --> 00:17:04.800
וחברי הקבוצה האחרונה היו צריכים
להיכנס לחדר ולומר,

00:17:04.820 --> 00:17:06.490
"אני נרגש".

00:17:07.010 --> 00:17:10.091
בעזרת החלוקה הפשוטה הזאת
הם גילו

00:17:10.724 --> 00:17:13.415
שהקבוצה העצבנית קיבלה
ציון של 53 אחוזי דיוק,

00:17:13.775 --> 00:17:15.668
קבוצת הבקרה - 69%

00:17:15.668 --> 00:17:20.236
אבל קבוצת ה"אני נרגש"
קיבלה ציון של 80 אחוזי דיוק

00:17:20.839 --> 00:17:21.836
מדוע?

00:17:21.836 --> 00:17:25.435
חרדה והתרגשות הם רגשות דומים מאד.

00:17:25.605 --> 00:17:28.135
ההבדל היחיד טמון בהלך הרוח.

00:17:28.716 --> 00:17:30.451
האתגר שלי אליכם

NOTE Paragraph

00:17:30.453 --> 00:17:33.855
הוא לשאול את עצמכם,
במה אתם רוצים להדביק אנשים.

00:17:34.100 --> 00:17:37.388
כשאתם רוצים לגייס עידוד
או לעורר התלהבות,

00:17:37.388 --> 00:17:40.291
התחילו עם פתיחי שיחה
מעוררי דופאמין,

00:17:40.291 --> 00:17:42.074
היעזרו יותר במחוות ידיים,

00:17:42.074 --> 00:17:43.716
חייכו מהלב

00:17:43.716 --> 00:17:46.226
ולעולם אל תענו לטלפון
במצב-רוח רע.

00:17:46.226 --> 00:17:47.653
(צחוק)

00:17:47.653 --> 00:17:51.132
ולבסוף, אני רוצה לסיים
בנימת התרגשות.

00:17:51.132 --> 00:17:53.109
אני רוצה להפוך אתכם למידבקים באמת.

00:17:53.109 --> 00:17:55.117
מה שנעשה לסיום ההרצאה הזאת,

00:17:55.117 --> 00:17:58.029
הוא בספירת שלוש,
בכל המרץ שתוכלו לגייס,

00:17:58.029 --> 00:18:00.919
אני רוצה שתצעקו, "אני נרגש".

00:18:01.011 --> 00:18:02.071
מוכנים?

00:18:02.151 --> 00:18:03.740
1, 2, 3!

00:18:03.800 --> 00:18:06.346
"אני נרגש."

00:18:06.346 --> 00:18:07.591
שיחקתם אותה.

00:18:07.591 --> 00:18:11.501
(מחיאות כפיים)