נורמן מקלארן, חלוץ טכנולוגיות האנימציה של המאה ה 20, אמר פעם, "אנימציה היא לא האומנות של לצייר משהו שזז, אלא האומנות של תזוזות שמצויירות. מה שקורה בין כל פריים חשוב יותר ממה שקיים בכל פריים." למה הוא התכוון? ובכן, כדי שאובייקט יופיע בתנועה, הוא חייב בהכרח לשנות מיקום במשך הזמן. אם הזמן עובר ושינוי מיקום לא מתרחש, האובייקט יראה כאילו הוא נייח. היחס הזה בין המעבר של הזמן וכמות השינוי שקורה באותו הזמן היא לב כל אומנות מבוססת זמן, בין אם זה מוזיקה, ריקוד, או סרטים. שינוי המהירות וכמות השינוי בין הפריימים היא האלכימיה הסודית שנותנת לאנימציה את היכולת להעביר את האשליה של חיים. באנימציה, יש שני עקרונות בסיסיים בהם השתמשנו כדי לעשות את זה: תיזמון וריווח. כדי להדגים את היחס בינהם, אנחנו נשתמש בדוגמה עתיקה: הכדור הקופץ. דרך אחת לחשוב על תזמון היא שזו המהירות, או הקצב, בו פעולה קורה. אנחנו קובעים את המהירות של הפעולה לפי כמה תמונות, או פריימים, לוקח לזה לקרות. ככל שלמשהו לוקח יותר פריימים להתרחש, הוא נמצא יותר זמן על המסך, כך שהפעולה איטית יותר, ככל שהפעולה דורשת פחות פריימים כדי להתרחש, היא תהיה פחות זמן על המסך, מה שנותן לנו פעולה מהירה יותר. התזמון נוגע ליותר מהמהירות, הוא גם נוגע לקצב. כמו שמקצב של תופים או מלודיה מתקיימים רק כשהשיר מתנגן, התזמון של פעולה קיים רק כשהיא קורה. אתם יכולים לתאר אותה במילים, נגיד, משהו יקח 6 פריימים, 18 פריימים, וכך הלאה. אבל כדי באמת להבין את זה, אתם צריכים לשחק את זה או לחוות את זה כמו שזה קורה, ובכן, בזמן אמת. עכשיו, התזמון של פעולה תלוי כולו בהקשר של הסצנה ומה שאתם מנסים להעביר. מה עושה את הפעולה, ולמה? בואו ניקח את הדוגמה שלנו. מה גורם לכדור לקפוץ? הפעולה שאנחנו מדברים עליה פה היא תוצאה של כוחות פיסיקליים שפועלים, הנטייה של כדור נע להשאר בתנועה, או כוח התנע שלו מול הכוח הקבוע של הכבידה שמחזיר אותו לכדור הארץ. העוצמה שבה הכוחות הבלתי נראים האלה פועלים, והסיבות למה הכדור מתנהג כמו שהוא, תלויים כולם בתכונות הפיסיקליות של הכדור. כדור גולף הוא קטן, קשה וקל. כדור גומי, הוא קטן, רך וקל יותר. כדור חוף הוא גדול, רך וקל. וכדור כדורת הוא גדול, קשה וכבד. אז, כל כדור מתנהג מאוד שונה, לפי התכונות שלו. בואו נקבל מושג של קצב תנועתי של כל אחד. כל כדור קופץ בקצב שלו ואומר לנו משהו על עצמו והזמן שלוקח לנוע על המסך. הקצב הויזואלי של הפגיעות האלו הוא התזמון. אוקיי, בואו נתחיל להנפיש את הכדור שלנו, מנתר למעלה ולמטה עם מחזור פשוט של איורים. אנחנו נצייר מעגל פה, נקרא לו נקודה A, נקודת ההתחלה שלנו. ניתן לו לפגוע בקרקע כאן, נקודה B. בואו נגיד שלוקח בערך שניה כדי לפגוע בקרקע ואז לחזור שוב למעלה. זה התזמון שלנו. הריווח שלנו הוא המיקום שבו הצבנו את העיגול בפריימים בין נקודה A לנקודה B. אם היינו מזיזים את הכדור במרווחים שווים, נקבל משהו כזה. זה לא ממש מספר לנו על עצמו. האם זה כדור קופץ או עיגול במעלית? בואו נביט בסרט שלנו שוב ונחשוב מה קורה כשכל כדור קופץ. כשעוקבים אחרי כל פגיעה בקרקע, התנע של הכדור למעלה בסופו של דבר נכנע לכוח הכבידה. זה קורה בקצה העליון של כל קשת. כשדברים משנים כיוון, התנועה היא הכי איטית. אנחנו רואים כאן שהמיקומים העוקבים של הכדור קרובים אחד לשני. אז הכדור מאיץ כשהוא נופל, והוא הכי מהיר כשהוא מגיע לפגיעה ברצפה. אנחנו יכולים לראות פה שכל מיקום רחוק יותר מהקודם. השינוי במיקום בין הפריימים הוא הריווח. ככל שהשינוי קטן יותר, התנועה נראית איטית יותר. ככל שהשינוי גדול יותר, הוא נראה מהיר יותר. כדי שפעולה תאט, כל שינוי במיקום חייב להיות קצר מהשינוי לפניו. ובדומה, כדי שפעולה תאיץ, כל שינוי עוקב צריך להיות גדול יותר. בואו נשנה את המיקום המכאני של הקפיצה המונפשת שלנו כדי לשקף מה שראינו בצילום. לאט למעלה, מהר כשהוא פוגע בקרקע. פשוט על ידי התאמת הריווח, הצלחנו בהעברת התחושה של כוחות התנע והכבידה והשגנו תנועה הרבה יותר ראליסטית. אותו תזמון אבל ריווח אחר נותן לנו תוצאות מאוד שונות. ובמציאות, כשכדור קופץ, הפיסיקה על הכבידה גוברת לבסוף על הנטיה של הכדור להשאר בתנועה. אתם יכולים לראות את זה בגובה הפוחת של כל קפיצה עוקבת. אולם, שוב, ההפחתה משתנה לפי התכונות של הכדור. למרות שהעיגולים האלה באותו גודל, הם מספרים לנו סיפור שונה על עצמם, פשוט לפי איך שהם זזים. היחס בין העקרונות האלה של תזמון וריווח יכול להיות מוכל בדרכים רבות ולשמש להנפיש את כל סוגי התנועות: יויו, מכה, טפיחה קלה, דחיפה, ניסור, השמש עוברת בשמיים, מטוטלת. אנימציה היא אומנות מבוססת זמן. היא יכולה לכלול את האלמנטים האסטטיים של אומנויות גרפיות אחרת, כמו איור או ציור, אבל מה שמיחד אותה זה, שפה, מה שאתם רואים פחות חשוב ממה שאתם לא רואים. החזות המלאכותית של אובייקט מספרת לנו רק חלקית עליו. זה רק כשהוא בתנועה שאנחנו באמת מבינים את הטבע שלו.