חברה התקשרה אליי לפני כמה שבועות

עם חדשות רעות.

היא הפילה את המכשיר הסלולרי שלה
לתוך האסלה.

יש כאן מישהו שעשה את זה פעם?

(צחוק)

אז זה היה מצב רע.

בלי לספר את הפרטים המדוייקים

או איך היא הוציאה אותו,

בואו רק נגיד שזה היה מצב רע.

והיא נבהלה כי כמו רבים מאיתנו,

המכשיר הסלולרי שלה הוא אחד מהכלים
שהכי בשימוש וחיונים בחייה.

אבל, מצד השני,
לא היה לה מושג לתקן אותו,

כי הוא קופסא שחורה מסתורית לגמרי.

אז נחשב על זה:
מה אתם הייתם עושים?

מה אתם באמת מבינים
לגבי איך הסלולרי שלכם עובד?

מה אתם מוכנים לבדוק או לתקן?

לרוב האנשים, התשובה היא, כלום.

למעשה סקר אחד מצא,

שכמעט 80% ממשתמשי הטלפונים החכמים,

אף פעם לא החליפו 
את הבטריה בטלפון שלהם,

ו - 25% אפילו לא ידעו אפילו
שאפשר.

עכשיו, אני פיזיקאית ניסיונית,

לכן הצעצועים.

אני מתמחה ביצירת סוגים חדשים
של ננו-מכשירים אלקטרוניים,

כדי לחקור את התכונות המכניות הבסיסיות
הקוונטיות שלהם.

אבל גם אני לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל
במונחים של בדיקת רכיבים בפלאפון שלי

אם הוא נשבר.

וטלפונים פשוט דוגמא אחת 
של הרבה מכשירים שאנחנו תלויים בהם

אך לא יכולים לבדוק, לפרק,
או אפילו להבין לחלוטין.

מכוניות, אלקטרוניקה, גם צעצועים
ממש מסובכים ומתקדמים כיום

שאנחנו מפחדים לפתוח ולתקן אותם.

הנה הבעיה:

יש ניתוק בינינו לבין הטכנולוגיה שבה אנחנו משתמשים.

אנחנו מנוכרים לגמרי מהמכשירים
שאנחנו הכי תלויים בהם,

אשר יכולים לגרום לנו להרגיש חוסרי אונים.

למעשה, אז זה לא מפתיע שמחקר אחד מצא

שאנחנו עכשיו יותר מפחדים מטכנולוגיה,

מאשר ממוות.

(צחוק)

אבל אני חושבת שאנחנו יכולים
להתחבר מחדש למכשירים שלנו,

להאניש אותם במובן מסוים,

על ידי יותר עריכת ניסויים מעשיים.

למה? ובכן, כי ניסוי הוא הליך לבחון השערה,

להדגים עובדה.

זה הדרך שאנחנו משתמשים
בחושים שלנו,

בידיים שלנו,

לחבר את העולם

ולגלות איך הוא עובד.

וזה בדיוק החיבור שחסר לנו.

אז אתן לכם דוגמא אחת.

הנה ניסוי שעשיתי בזמן האחרון

לחשוב לגבי איך מסך מגע עובד.

הוא פשוט שתי לוחיות מתכתיות,

ואני יכולה לשים מטען חשמלי
על אחת מהלוחיות מסוללות.

טוב.

ואני יכולה למדוד את פיזור המטען החשמלי
עם מד מתח פה.

עכשיו -- בואו נוודא שזה עובד.

אז כשאני מנפנפת את היד שלי
ליד ללוחיות,

אתם יכולם לראות שהמתח החשמלי משתנה

בדיוק כמו שמסך מגע מגיב ליד שלי.

אבל מה זה אומר לגבי היד שלי?
עכשיו אני צריכה לעשות יותר ניסויים.

אז אני יכולה, לדוגמא, לקחת חתיכת עץ

ולנגוע באחת מהלוחיות
ולראות שלא קורה שום דבר,

אבל אם אני לוקחת חתיכת מתכת
ונוגעת את הלוחית,

אז המתח החשמלי משתנה באופן דרמטי.

אז עכשיו אני יכולה לערוך ניסויים נוספים
כדי לראות מה ההבדל

בין עץ לבין מתכת,

ואני אמורה לגלות שעץ לא מוליך חשמל

אך המתכת מוליכה חשמל 
כמו יד שלי.

וככה, אני בונה את ההבנה שלי.

כאילו, עכשיו אני יודעת למה אני לא יכולה
להשתמש מסך מגע עם כפפות,

כי כפפות לא מוליכות חשמל.

אבל אני גם פיענחתי חלק מהמסתורין
מאחורי הטכלונוגיה

ובניתי את האמצעי שלי,

הקלט והתקשורת האישית שלי
עם הבסיס של המכשיר שלי.

אבל עריכת ניסוי היא צעד מעבר לפרק דברים.

היא בדיקה ועשייה של חשיבה ביקורתית מעשית.

וזה לא משנה אם אני בודקת איך מסך מגע עובד

או אם אני מודדת מוליכות
של שני סוגי חומרים שונים,

או אפילו אם אני פשוט משתמשת ידיים שלי
כדי לראות כמה קשה לשבור

חומרים בעוביים שונים.

בכל מקרים, אני משיגה שליטה והבנה

של הבסיס של הדברים שאני משתמשת.

ויש מחקר מאחורי זה.

למשל, אני משתמשת את הידיים שלי

אשר כנראה עוזר לקדם הרגשה טובה.

אני גם עובדת בלימוד מעשי,

אשר הוכח לשפר 
הבנה ושמירה,

ואפילו מפעיל עוד חלקים במוח שלכם.

אז חשיבה מעשית באמצעות ניסויים

מחבר את ההבנה שלנו,

גם את תחושת החיוניות שלנו,

לעולם הפיזי ולדברים שאנחנו משתמשים.

חיפוש דברים באינטרנט

לא יוצר אותה השפעה.

ובכן, בשבילי הפוקוס בניסויים

הוא גם אישי.

לא גדלתי עם הרגל של עשיית ניסויים.

לא ידעתי מה פיזיקאים עושים.

אני זוכרת שהייתה לאחותי ערכת כימיה
שתמיד רציתי להשתמש

אבל היא לעולם לא נתנה לי לגעת.

הרגשתי מנותקת רגשית מהעולם

ולא ידעתי למה.

למעשה כשהייתי בת 9,

סבתא שלי קראה לי "סוליפסית",

אשר היה משהו שהייתי חייבת לבדוק במילון.

זאת אומרת שאתם חושבים
שעצמכם זה כל מה שקיים.

ובאותו זמן אני די נפגעתי,

כי סבתא של מי תקרא להם ככה?

(צחוק)

אבל אני חושבת שזה היה נכון.

ורק לאחר כמה שנים,

כשהייתי בקולג' ולמדתי פיזיקה בסיסית,

שהייתה לי התגלות

שהעולם,

לפחות העולם הפיזי,

יכול להיבדק ולהיות מובן,

והתחלתי להשיג תחושה ממש שונה

של איך העולם עובד

ומה המקום שלי בו.

ואז אחר כך, כשהייתי מסוגלת לבצע

בדיקה והבנה משלי באמצעות מחקר,

חלק גדול של הקשר שלי לעולם הושלם.

עכשיו, אני יודעת שלא כל אחד 
פיזיקאי ניסיוני במקצועו,

אבל אני חושבת שכולם 
יכולים לעשות יותר ניסויים מעשיים.

ובעצם נראה לי שאנחנו--

אתן לכם דוגמא נוספת.

לא מזמן עבדתי עם כמה תלמידי חטיבת-בניים,

עזרתי להם ללמוד על מגנטיות,

ונתנתי להם לוח-ציור מחיק לפרק.

אתם זוכרים אחד מהדברים כאלה?

אז בהתחלה, אף אחד מהם
לא רצה לגעת בו.

נאמרו להם במשך כל כך הרבה זמן
שלא לשבור דברים

שהתרגלו בשימוש סביל.

אבל אז התחלתי לשאול אותם שאלות.

אתם יודעים איך זה עובד?
אילו חלקים הם מגנטיים?

תוכלו להניח השערה ולבחון אותה?

אבל הם עדיין לא רצו לשבור אותו.

הם רצו לקחת אותו לבית איתם, באמת.

עד שילד אחד חתך אותו
ומצא דברים ממש מגניבים בפנים.

וזה משהו שאנחנו יכולים לעשות ביחד פה.

הם די קלים לפרק.

תראו, יש מגנט בפנים,
ואני פשוט יכולה לחתוך ולפתוח את זה.

תחתכו שוב, תוכלו לפצל אותו.

טוב, כשאני עושה את זה--
אני לא יודעת אם אתם יכולים לראות את זה,

אבל יש פה סוג של -- הנה יש פה,
הדבר הלבן והנוזל הזה.

עכשיו אתם יכולים לראות אותו על האצבע שלי.

וכשאני גוררת את העט על זה,

אתם יכולים לראות שהחוטים האלה
מחוברים אליו.

אז הילדים ראו את זה,

ובשלב הזה הם חושבים: "זה כל כך מגניב"

הם נלהבים,

כולם התחילו לקרוע ולפרק את הלוחות

ולצעוק מה הם גילו,

איך החוטים המגנטיים מחוברים לעט המגנטי

וככה הוא כותב.

או, איך הדבר הלבן והנוזלי
שמר דברים בפיזור לכן הוא יכול לכתוב.

וכשהם יצאו מהחדר,

שניים מהם פנו אליי ואמרו,

"אהבנו את זה.

אני והיא הולכים לבית בסוף שבוע
לעשות יותר ניסויים"

(צחוק)

כן, אני יודעת, ההורים שם דואגים על זה,

אבל זה דבר טוב!

עריכת ניסויים היא טובה, ובעצם
גיליתי שהיא ממש מספקת.

ומקווה שזה מעשיר את החיים בשבילם.

כי, גם מגנט בסיסי

הוא משהו שאנחנו יכולים להתנסות איתו בבית.

שניהם פשוטים ומסובכים באותו זמן.

לדוגמא, אתם יכולים לשאול את עצמכם,

איך אותו החומר יכול גם למשוך וגם לדחות?

אם אקח מגנט אחד,
האם שימושי אם אני יכול לקחת אחד מהם

כדי לסבוב את השני, לדוגמא?

או אתם יכולים לקחת
את השטר הזה לעבר כאן,

ואני יכולה לקחת ערכת מגנטים,

ואתם יכולים לראות שהשטר
מורם על ידי המגנטים.

יש דיו מגנטי מוסתר פה
שמונע את הזיוף.

ופה יש לי קצת
קורנפלקס כתוש. כן?

וזה גם מגנט. נכון?

יש ברזל בפנים.

(צחוק)

וזה יכול להיות טוב לכם, נכון?

טוב, פה זה משהו אחר.

הדבר הזה כאן הוא לא מגנטי,

אני לא יכולה להרים אותו עם המגנט.

אבל עכשיו אני הולכת לקרר אותו.

אותו הדבר פה, קר,

וכשאני מקררת אותו,

ושמה אותו על המגנט,

אז--

(מחיאות כפיים)

זה מדהים.

זה לא מגנטי,

אבל איכשהו הוא מתקשר עם מגנט.

לכן כדי להבין את זה היטב ,
זקוקים לעוד הרבה יותר ניסויים.

למעשה, זה משהו שהקדשתי 
רוב הקריירה שלי לחקור.

זה נקרא מוליך-על.

עכשיו, מוליך-על יכול להיות מסובך.

אבל אפילו ניסויים פשוטים
יכולים לחבר אותנו טוב יותר לעולם,

אז עכשיו אם אני אומרת לכם שזיכרון פלאש
עובד על ידי מגנטים קטנים שמסתובבים,

אז אתם יכולים לדמיין את זה. 
כי כבר ראיתם את זה.

או, אם אני אומרת שמכונות MRI

משתמשות במגנטיות לסובב 
חלקיקים מגנטיים בתוך הגוף שלכם,

כבר ראיתם איך זה נעשה בפועל.

כבר באתם במגע עם טכנולוגיה
והבנתם את הבסיס של המכשירים האלה.

עכשיו, אני יודעת שזה קשה
להוסיף עוד דברים לחיים שלנו,

ניסויים במיוחד.

אבל אני חושבת שהאתגר שווה את זה.

תחשבו על משהו שעובד,
אז תפרקו אותו כדי לנסות.

תפעילו משהו ותוכיחו
איזה עיקרון פיזיקלי לעצמכם.

תחזירו את האנושיות חזרה לתוך הטכלונוגיה.

תהיו מופתעים מהחיבורים שאתם יוצרים.

תודה.

(מחיאות כפיים)