[בבוקר ה-27 לפברואר, 2020,

מספר הנדבקים בנגיף הקורונה עמד על 82,000

ומספר המתים מהנגיף היה 2,810.

TED הזמינו את ד"ר דיויד היימן 
לספר על הממצאים האחרונים בנוגע למגיפה.]

[מה קורה למי שנדבק בנגיף הקורונה?]

זה נראה כמו מחלה די קלה, 
דומה מאוד לצינון,

אצל רוב האנשים.

ישנם אנשים שנדבקים וחולים באופן חמור;

חלקם צוותי רפואה.

המחלה חמורה מאוד אצלם,

כי הם נחשפים למינון גבוה יותר
של הנגיף לעומת שאר הציבור,

ובמקביל הם אינם מחוסנים כנגד הנגיף.

אז באוכלוסיה הכללית

סביר להניח שהחשיפה שלכם 
לנגיף הקורונה כשאתם נדבקים

נמוכה בהרבה מזו שצוותי רפואה חשופים אליה,

ולכן הם חולים באופן חמור יותר.

אז ההידבקות שלכם בנגיף 
אמורה להיות קלה יותר, אני מקווה.

בנוסף יש את אוכלוסיית הקשישים
ובעלי מחלות הרקע.

הם אלו שעלינו באמת לוודא

שיגיעו לקבל טיפול בבתי החולים.

[אילו אנשים צריכים להיות 
מודאגים במיוחד מהנגיף?]

טוב, הכי מודאגים צריכים להיות האנשים

שנמצאים, קודם כל, במדינות מתפתחות

ושאין להם גישה לטיפול רפואי טוב,

ואולי אין להם גישה לבית חולים בכלל

במידה והמגיפה תגיע לארצם.

האנשים האלו יהיו בסיכון גבוה,
במיוחד הקשישים.

הקשישים בכל אוכלוסיה נמצאים בסיכון,

אבל במיוחד אלו שלא יכולים לקבל חמצן.

במדינות מתועשות,

צריכים לדאוג רק הקשישים ממש, 
שיש להם מחלות רקע,

הסוכרתיים,
ואלו שחולים במחלות אחרות,

הם אלה שנמצאים בסיכון.

כרגע לא נראה שהאוכלוסיה הכללית 
נמצאת בסכנה גדולה.

[אילו מחלות רקע ומצבים רפואיים 
מעלים את הסיכון?]

ראשית,

חשוב לשים לב למחלות נשימתיות, 
מחלות רקע של מערכת הנשימה.

באופן כללי, הקשישים נמצאים בסיכון
גבוה יותר,

במיוחד אלו מעל גיל 70,

כי מערכת החיסון שלהם אינה יעילה

כפי שהיא היתה כשהם היו צעירים,

ולכן הם חשופים יותר לזיהומים.

בנוסף, במספר מוסדות בסין,

אנשים נדבקו במקביל בשפעת

ובאותו זמן,

נדבקו בזיהומים בקטריאליים

בנוסף לדלקת הריאות שהם פיתחו.

[היכן ניתן למצוא מידע עדכני?]

המרכז לבקרת מחלות באטלנטה
עוקב אחר התפשטות המגיפה

ומעלה עדכונים לאתר האינטרנט שלו 
באופן קבוע.

בנוסף, לארגון הבריאות העולמי בז'נבה,

שמתאם רבות מהפעילויות הבינלאומיות שנעשות,

יש אתר אינטרנט שמתעדכן מדי יום.

זוהי האחריות האישית שלנו להתעדכן

כדי שנבין

ולוודא שנוכל לתרום בעצמנו למאמץ

כדי למנוע התפשטות של הנגיף.

[הובלת את התגובה העולמית 
למגיפת הסארס ב-2003.

תוכל להשוות בין המגיפות?]

זו אותה הבעיה שיש לנו עם כל 
הזיהומים החדשים.

זה נגיף שמגיע אל בני אדם

שמעולם לא נחשפו אליו קודם.

אין להם נוגדנים כלפיו,

ולא לגמרי ברור
האם מערכת החיסון שלהם

יכולה להתמודד עם הנגיף או לא.

זה נגיף שבדרך כלל נמצא 
בעטלפים ובחיות אחרות,

ופתאום, הוא עבר לבני אדם.

ולבני אדם פשוט אין ניסיון עם הנגיף הזה.

אבל לאט לאט,

אנחנו מתחילים ללמוד עליו יותר,
בדיוק כפי שעשינו עם הסארס.

יש בהחלט מספר גדול יותר
של מקרי מוות

משהיו במהלך מגיפת הסארס.

אבל כשמחלקים אותם במספר הנדבקים,

יש הרבה יותר נדבקים משהיו בסארס.

אחוז התמותה,

כלומר היחס בין מקרי המוות
לנדבקים בסארס,

היה בערך 10 אחוזים.

במקרה של נגיף הקורונה הנוכחי, COVID-19,

אחוז התמותה הוא 2 אחוזים, 
סביר להניח שאפילו פחות.

אז זה נגיף הרבה פחות אלים,

אבל הוא עדיין יכול לגרום מוות,

ואנחנו לא רוצים לראות התפשטות של
נגיף כזה באוכלוסיה האנושית.

[האם הבדיקות וההגבלות במעברי גבול, 
כמו שדות תעופה, מספיקות?]

ברור לכולם שהגבלות בשדות תעופה
ומעברי גבול יבשתיים

לא יכולות למנוע ממחלה להיכנס למדינה.

אנשים שנמצאים בתקופת הדגירה של המחלה
יכולים לחצות את הגבול,

יכולים להיכנס למדינה

ואז להדביק אחרים כשהם הופכים להיות חולים.

אז גבולות אינם הדרך למנוע
מזיהומים להיכנס למדינה

על ידי מדידת חום.

מעברי גבול חשובים בגלל שבהם
ניתן לספק מידע לאנשים שמגיעים

ממקומות בהם יתכן שנדבקו בנגיף,

ולספק להם תובנות,

בכתב או בע"פ

לגבי הסימנים והסימפטומים של הנגיף,

ומה הם צריכים לעשות 
אם הם מרגישים שאולי נדבקו.

[מתי יהיה חיסון?]

ישנם חיסונים בפיתוח ממש עכשיו,

יש הרבה מחקרים בנושא.

התהליך מחייב תחילה לפתח חיסון,

ואז יש לבחון את בטיחותו ויעילותו
על בעלי חיים,

שאותם מדביקים בנגיף אחרי שקיבלו חיסון,

ורק אז עוברים לניסויים בבני אדם.

הניסויים בבעלי חיים עוד לא החלו,

אבל יחלו בקרוב עבור חיסונים מסויימים.

ואנחנו מאמינים שעד סוף השנה
או בתחילת השנה הבאה,

יהיו כמה חיסונים אפשריים

שיגיעו לשלב בדיקה ואישור של הרשויות.

אז מדובר על טווח של שנה לפחות
עד שיהיה חיסון זמין

לשימוש באוכלוסיות רבות.

[לאילו שאלות בנוגע להתפרצות המגיפה 
עדיין אין לנו תשובות?]

ברור לנו איך הנגיף מועבר,

אך עדיין לא ברור לנו באיזו קלות 
הוא מועבר בין בני אדם,

בקהילה או באזורים פתוחים.

אנחנו יודעים, לדוגמא,

שבמתחם סגור כמו ספינה,
הנגיף מתפשט בקלות.

עלינו להבין טוב יותר

איך הוא יתפשט 
כשהוא יגיע לאזורים פתוחים יותר

שבהם אנשים נחשפים 
לאנשים שעשויים להיות חולים.

[מה אפשר לשפר בתגובה הבינלאומית למגיפה?]

הבעיה העיקרית בעולם כיום,

היא שאנחנו רואים במגיפות במדינות מתפתחות

משהו שעלינו לבלום.

אז כשיש התפרצות של אבולה,

אנחנו חושבים "איך נוכל ללכת ולעצור 
את ההתפרצות בארץ ההיא?"

אנחנו לא שואלים את עצמנו
"איך נוכל לעזור למדינה הזאת

"לשפר את יכולת ההתמודדות שלה,

"כך שהיא תוכל לזהות זיהומים
ולהגיב בהתאם?"

אז לא השקענו מספיק

בעזרה למדינות לפתח את היכולות
של מערכות הבריאות הציבוריות שלהן.

השקענו בפיתוח מנגנונים גלובליים

שיכולים לספק תמיכה למדינות
כדי שיבלמו מגיפות,

אבל אנחנו רוצים לחיות בעולם 
שבו כל מדינה

תוכל לעשות כמיטב יכולתה
לבלום בעצמה את המגיפות אצלה.

[האם נראה יותר התפרצויות 
של מחלות חדשות בעתיד?]

כיום, יש בעולם יותר מ-7 מיליארד אנשים.

וכשאנשים אלה באים לעולם
נחוץ להם עוד מזון

ועוד הרבה דברים

והצפיפות הולכת וגדלה.

למעשה אנחנו חיים בעולם עירוני
שבו אנשים גרים באזורים עירוניים.

במקביל, אנחנו מגדלים יותר בעלי חיים,

ובעלי החיים האלו מספקים
גם מזון לבני האדם.

אז אנחנו רואים

שהמגע בין בני האדם לבעלי חיים
נעשה יותר ויותר הדוק.

והחקלאות האינטנסיבית הזאת
של גידול בעלי חיים

והעלייה האינטנסיבית באוכלוסיה האנושית
שחיים לצידם באותו עולם,

יוצרים בעצם כור היתוך שבו
מחלות עלולות להתפרץ, והן אכן מתפרצות.

בסופו של דבר, נתחיל לראות
יותר ויותר מגיפות כאלו.

כך שהתפרצות של זיהום היום
היא רק אזהרה

מפני מה שמצפה לנו בעתיד.

עלינו לוודא ששיתוף הפעולה הטכנולוגי בעולם

יביא לעבודה משותפת

כדי להבטיח שנוכל להבין
את ההתפרצויות האלו כשהן קורות

ומספקים במהירות את המידע הדרוש
כדי להשתלט עליהן.

[האם הגרוע ביותר כבר מאחורינו?]

אני לא יכול לחזות זאת בבטחון,

וכל מה שאוכל לומר הוא
שעל כולנו להיות מוכנים

לתרחיש הגרוע ביותר.

ובו בזמן,

ללמוד כיצד נוכל להגן על עצמנו ועל אחרים

אם המגיפה תגיע אלינו.

[למידע נוסף: המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן
www.cdc.gov/coronavirus

ארגון הבריאות העולמי
www.who.int/coronavirus]