ובכן, הכחדה זוהי צורת מוות אחרת.

היא גדולה יותר.

לא הבנו זאת לגמרי עד 1914,

אז היונה מזן היונה הנודדת, נקבה שנקראה "מרתה",

מתה בגן-החיות של סינסינטי.

זו הייתה הציפור המשגשגת ביותר בעולם

שחייתה באמריקה הצפונית במשך שישה מיליוני שנים.

ולפתע לא הייתה כאן כלל.

להקות ברוחב 1.6 ק"מ ובאורך של כ-600 ק"מ

היו מסתירות את השמש.

אלדו לאופולד (סופר ואיש טבע אמריקאי) תאר זאת כסופה ביולוגית,

סערת נוצות.

ואכן זה היה מין עיקרי

שהעשיר את כל יערות השלכת המזרחיים,

ממיסיסיפי ועד האוקיינוס האטלנטי

מקנדה ועד מפרץ מקסיקו.

אבל הוא התמעט מ-5 מיליארד ציפורים ל-0 בתוך מספר עשורים בלבד.

מה קרה?

ובכן, צייד מסחרי.

ציפורים אלו ניצודו במאות לטובת בשר, ונמכרו לפי משקל,

וזה היה קל לבצע מכיוון שלהקות גדולות אלו

התקרבו לקרקע, היו צפופות

מאות הציידים והלוכדים ברשת יכלו להופיע

ולשחוט אותם בעשרות אלפים.

זה היה מקור הפרוטאין הזול ביותר באמריקה.

בסוף המאה, לא נשאר כלום

מלבד הפוחלצים המקסים האלה במגרות הדגימות של המוזיאון.

יש גם פן חיובי לסיפור.

הוא גרם לאנשים להבין שאותו הדבר

הולך לקרות לביזון האמריקאי,

וכך, ציפורים אלו הצילו את הבופאלו.

אך הרבה חיות אחרות לא ניצלו מהכחדה.

"תוכוני קרוליינה" היו תוכים שהאירו חצרות בכול מקום.

הוא ניצוד למוות בשביל נוצותיו.

היתה ציפור בחוף המזרחי שאנשים אהבו ונקראה ה"תרנגולת הערבה".

היא הייתה אהובה. ניסו להגן עליה, אך היא נכחדה בכל-זאת.

עיתון מקומי התבטא: "אין ניצולים,

אין עתיד, לא ייווצרו חיים כאלו בעתיד יותר."

יש תחושה של טרגדיה עמוקה שמתלווה לדברים אלו,

וזה קורה להרבה ציפורים שאנשים אהבו.

זה קורה להרבה יונקים.

עוד מין חשוב הוא חיה מוכרת

שנקראת "שור הבר האירופאי".

נעשה עליו סרט לא מזמן.

ושור הבר האירופאי היה כמו הביזון.

זו הייתה חייה ששמרה על היער

המשולב עם הערבה ברחבי כל יבשות אירופה ואסיה,

מספרד ועד קוריאה.

התיעוד של החיה הזו קיים כבר

מציורי המערות בלאסקו.

ההכחדות עדיין נמשכות.

יש מין של יעל בספרד הנקרא "בוקרדו".

הוא נכחד בשנת 2000.

יש חיה נהדרת, זאב כיסאי.

הנקרא זאב טסמני וחי בדרום אוסטרליה,

ומכונה "הנמר הטסמני".

הוא ניצוד עד שנשארו רק כמה שלבסוף נשארו למות בגני-חיות.

נשאר מהם סרטון קצר.

צער, כעס, אבל.

אל תתאבלו. תתארגנו!!

מה היה קורה לו הייתם מגלים שבעזרת שימוש ב-DNA שבדגימות המוזיאוניות,

במאובנים בני 200,000 שנים

ניתן להחזיר את המינים שנכחדו.

מה הייתם עושים? היכן הייתם מתחילים?

ובכן, הייתם מתחילים לברר האם הביו-טכנולוגיה באמת שם.

אני התחלתי עם אישתי, ריאן פילן,

המנהלת עסק ביו-טכנולוגי שנקרא "DNA דיירקט",

ובעזרת אחד הקולגות שלה, ג'ורג' צ'רץ',

אחד המהנדסים הגנטיים המובילים

שהתברר כי הוא גם חובב נלהב של היונה הניידת

והמון ביטחון

ששיטה עליה הוא עובד

עשויה בעצם לעשות את העבודה.

אז הוא וריאן אירגנו וארחו פגישה

במכון וויס בהרווארד, וכינסו יחד

מומחים על היונה הנודדת, שימור, צפרים ומומחים לביואתיקה,

ולמרבה המזל הרצף הגנטי של היונה הנודדת קודד כבר

על-ידי ביולוגית מולקולרית בשם בת' שפיירו.

כל מה שנדרש מדגימות המוזיאון בסמיתסוניאן

היה מעט ריקמה מכרית הבוהן,

מפני ששם בפנים יש את מה שנקרא ה-DNA הקדמון.

זהו DNA המקוטע באופן די גרוע,

אבל עם טכניקות טובות ניתן כעת להרכיב מחדש את כל הגנום.

ואז השאלה היא האם אתם יכולים להרכיב

בעזרת הגנום את הציפור עצמה?

ג'ורג' צ'רץ' חושב שזה אפשרי.

וכך בסיפרו "התחיה", עליו אני ממליץ,

יש פרק על המדע של השבת זנים נכחדים,

ויש לו מכונה הנקראת

"המכונה האוטומטית להנדסה מרובבת (הרבה) של גנום".

זו כעין מכונת אבולוציה.

אתה מנסה צירופים של גנים שאתה כותב

ברמת התא ואז איברים, על שבב.

ואת התוצאה אפשר אז לשים

בתוך ייצור חי. זה יעבוד.

הדיוק של זה, אחת מהשקופיות הבלתי ניתנות לקריאה של ג'ורג',

אך בכל זאת מצויין בה כי ישנה רמת דיוק כאן

המגיעה עד לרמה של זוג בסיסים.

ליונה הנודדת יש כ-1.3 מיליארד זוגות-בסיס בגנום שלה.

וכך, מה שאתה מקבל עכשיו זה את היכולת

להחליף גן אחד בווריאציה אחרת של אותו גן.

זה נקרא "אלל".

ובכן, זה קורה בהכלאה רגילה בכל מקרה.

אז זוהי כעין הכלאה סינטטית של הגנום

של מין נכחד

עם הגנום של המין החי הקרוב אליו ביותר.

ובהמשך הדרך, ג'ורג' מציין

שהטכנולוגיה שלו, הטכנולוגיה של ביולוגיה סינטטית,

מואצת כעת פי ארבעה מהקצב של "חוק מור".

זה נעשה משנת 2005, וסביר להניח שזה ימשיך.

עכשיו, הייצור הקרוב ביותר ליונה הנודדת

הוא היונה מזן "יונת פס-הזנב", הנמצא בשפע. יש גם באזור הזה.

באופן גנטי, יונת פס-הזנב היא כבר

יונה נודדת חייה ברובה.

ישנם רק כמה חתיכות בלבד שמאפיינים אותה כיונת פס-הזנב.

אם תחליף חתיכות אלו בחתיכות של היונה הנודדת,

תקבל בחזרה את הציפור הנכחדת, הומה אליך.

עכשיו, יש עוד עבודה לעשות.

חייבים לפענח מיהם הגנים החשובים באמת.

וכך יש גנים של הזנב הקצר ביונת פס-הזנב,

גנים של זנב ארוך ביונה הנודדת,

וכך גם עם העין האדומה, צבע האפרסק בחזה, ההתאגדות בלהקות, וכן הלאה.

צרפו את כולם והתוצאה לא תהיה מושלמת.

אבל זה יהיה מספיק טוב,

מכיוון שגם הטבע לא יוצר דברים מושלמים.

ופגישה זו בבוסטון הובילה לשלושה דברים:

הראשון, ריאן ואני החלטנו להקים עמותה ללא כוונות רווח

הנקראת "החייאה והחזרה" אשר תדחף להיפוך ההכחדה באופן כללי

ותנסה לקדם זאת באופן אחראי,

תוך כדי קידום הנושא עם היונה הנודדת.

תוצאה נוספת הייתה שסטודנט צעיר בשם בן נובאק

שהיה כפייתי בנוגע ליונה הנודדת מאז גילן 14,

וכבר התחיל ללמוד איך עובדים עם DNA ישן,

בנה את הרצף הגנטי של היונה הנודדת בעצמו,

במימון כספי של משפחתו וחבריו.

שכרנו אותו לעבוד במשרה מלאה.

תמונה זו, בה צילמתי אותו בשנה שעברה במכון סמיתסוניאן,

הוא מביט על מרתה,

היונה הנודדת האחרונה שחיה.

ואם הוא יצליח, היא לא תהיה האחרונה.

התוצאה השלישית של הפגישה בבוסטון הייתה ההכרה

שישנם מדענים בכל רחבי העולם

המנסים להפוך את תופעת ההכחדה בצורות שונות,

אך הם מעולם לא פגשו זה את זה.

וחברת "נשיונל ג'יאוגרפיק" התעניינה

בגלל של"נשיונל ג'יאוגרפיק" יש תיאוריה

שבמאה הקודמת, תגליות היו פשוט למצוא דברים,

ובמאה הזו, תגליות הן לעשות דברים.

היפוך הכחדה נכנס להגדרה זו.

אז הם אירחו ומימנו את הפגישה הזו. ו 35 מדענים

מתחומי השימור הביולוגי וביולוגיה מולקולרית,

נפגשו על מנת לברר האם יש להם עבודה משותפת שניתן לבצע.

חלק מאותם ביולוגים של שימור די קיצוניים.

יש שלושה מהם שלא רק מייצרים מחדש מינים עתיקים,

הם מייצרים מחדש מערכות אקולוגיות נכחדות

בצפון סיביר, בהולנד ובהוואי.

הנרי, מהולנד,

עם שם משפחה שלא אנסה לבטא,

עובד על שור הבר האירופי.

שור הבר האירופי הוא האב הקדום של כל מיני הבקר המבוייתים,

ולכן למעשה הגנום שלו חי, הוא רק לא מפוזר באופן שווה.

אז מה שהם עושים זה שהם עובדים עם שבעה זנים

של בקר פרימיטיבי וחסון, כמו ה"מארימאנה פרימיטיבו" המופיע שם למעלה

על-מנת לבנות במשך הזמן, עם הכלאה משחזרת סלקטיבית,

את שור הבר האירופי.

עכשיו הפיכת החיות לחיות בר היא מהירה יותר בקוריאה

מאשר באמריקה,

ולכן התוכנית היא, עם אזורי הפרא החדשים האלה ברחבי אירופה,

שהם יביאו את שור הבר האירופי לבצע את תפקידו הישן,

תפקידו האקולוגי הישן,

בניקוי של יערות העד הצחיחים באופן מסויים

כך שכיל את השונות הביולוגית של האחו שבו.

סיפור מדהים נוסף

מגיע מאלברטו פרננדז-אריאס.

אלברטו עבד עם יעל הבוקרדו בספרד.

הבוקרדו האחרון הייתה נקבה בשם סיליה

שהייתה חיה כאשר שבו אותה,

הם הוציאו מעט ריקמה מאוזנה,

שימרו אותה בקור בחנקן נוזלי,

ושחררו אותה בחזרה לטבע,

אך מספר חודשים לאחר מכן היא נמצאה מתה תחת עץ שנפל.

הם לקחו את דגימת ה-DNA מהאוזן,

ושתלו אותה כביצית משובטת בעז,

ההיריון התפתח,

ויעל בוקרדו תינוקת נולדה.

זה היה היפוך ההכחדה הראשון בהיסטוריה.

(מחיאות כפיים)

יעל זו חיה במשך זמן קצר מאוד.

לפעמים לשיבוטים בין-גזעיים יש בעיות נשימתיות.

לפרט זה היו עיוותים בריאות והיא מתה לאחר 10 דקות,

אבל אלברטו היה משוכנע

שהשיבוט התקדם מאז,

והוא ימשיך ויתפתח עד שבסופו של דבר

תהיה אוכלוסיה של זן הבוקרדו

שתסתובב בהרי צפון ספרד.

אחד מחלוצי השימור בקור הוא אוליבר ריידר.

בגן החיות של סן-דייגו, גן החיות הקפוא שלו

מכיל אוסף דגימות של רקמות מיותר מ-1,000 מינים

שנאספו במשך 35 השנים האחרונות.

ובהקפאה עמוקה כזו,

מינוס 196 מעלות צלסיוס,

התאים בשלמותם וה-DNA בשלמותו.

הם למעשה תאים חיים,

ואז מישהו כמו בוב לאנזה מ"טכנולוגיות תאים מתקדמות"

לוקח כמה מהרקמות של חיות בסיכון אלו

הנקראות "בנטנג ג'אווה" ושותל אותם בפרות,

הריון הפרות הסתיים, ומה שנולד

היה ולד של בנטנג ג'אווה חי, ובריא,

ששיגשג ועדיין חי.

הדבר המרגש ביותר לבוב לאנזה

זה היכולת לקחת כל סוג של תא

ולהשפיע על התפתחותם של תאי גזע לכיוונים שונים

ולהפוך אותו לתאי נבט כמו זרע או ביצית.

אנחנו עוברים עכשיו למייק מקגרו

מדען במכון רוזלין בסקוטלנד,

ומייק עושה ניסים עם ציפורים.

וכך הוא לוקח, נגיד, תאי עור של בז, פיברובלסט,

והופך אותו לתאי גזע מהונדסים.

ומאחר שתאי גזע יכולים להפוך לכל דבר, זה יכול להפוך גם לג'רמפלאזם.

ובשלב זה יש לו דרך להשתיל את הג'רמפלאזם

לתוך עובר בביצת תרנגולת

כך שלמעשה לתרנגולת זו יהיו

גונדות של בז.

מתקבל זכר או נקבה מכל אחד כזה,

ומכל צמד כזה מתקבל בז.

(צחוק)

בז אמיתי מתוך תרנגולות מעט מהונדסות.

בן נובאק היה המדען הצעיר ביותר בפגישה זו.

הוא הדגים כיצד כל הטכניקות הללו יכולות להתחבר.

סדר הארועים: הוא יסנתז את הגנום

של יונת פס הזנב והיונה הנודדת,

הוא ייקח את הטכניקה של ג'ורג' צ'רץ'

ויפיק את ה-DNA של היונה הנודדת.

הטכניקה של רוברט לאנזה ומייקל מקגרו,

תשתיל DNA זה בתוך הגונדות של תרנגולת,

ומתוך התרנגולת הזו יתקבלו ביצים של יונה נודדת, גוזלים,

וכך תתקבל אוכלוסיה של יונה נודדת.

זה אומנם מעלה את השאלה

שלא יהיו הורים של יונה נודדת

שילמדו את האוכלוסיה הזו איך להיות יונה נודדת.

אז מה אפשר לעשות בנוגע לזה?

ובכן, ציפורים הן די קשות לתכנות,

חלק גדול מזה הוא ב-DNA שלהם

אבל כדי לספק זאת, חלק מהרעיון של בן

הוא להיעזר ביונה מבויתת

שתאמן את הגוזלים של היונה הנודדת איך להתקהל

ואיך למצוא את הדרך לאזורי הקינון הישנים

ולאזורי האכילה הישנים.

היו מספר אנשי שימור,

ומהמפורסמים שבהם, כמו סטנלי טמפל,

שהוא אחד המייסדים של השימור הביולוגי,

וכמו קייט ג'ונס מה-IUCN, שבנתה את הרשימה האדומה.

הם מתלהבים מכל זה,

אך הם גם מודאגים שכל זה עלול להתחרות

במאמצים החשובים מאוד לשימור

זנים בסכנת הכחדה שעדיין חיים,

ועדיין לא נכחדו.

אתם רואים, אולי אנחנו רוצים לעבוד על שמירת החיות שם.

אנחנו רוצים לעבוד על הורדת השוק לשנהב של אסיה

כדי שלא נצרוך 25,000 פילים בשנה.

אבל באותו זמן, ביולוגים לשימור מבינים

שחדשות רעות מניעות אנשים לפעולה.

ומסיבה זו הרשימה האדומה עדיין חשובה מאוד, המשיכו לעקוב אחר

מה שבסיכון ומה שבסיכון גבוה, וכן הלאה.

אבל הם עומדים לבנות את מה שהם קוראים "הרשימה הירוקה",

והרשימה הזו תכלול זנים שהם במצב מצויין, תודות לכם,

זנים שהיו בסכנת הכחדה, כמו הנשר הקירח,

אבל הם במצב הרבה יותר טוב עכשיו, הודות לעבודה הטובה של כולם,

ואזורים מוגנים ברחבי העולם

המנוהלים בצורה טובה מאוד מאוד.

ובאופן כללי, הם לומדים איך לבנות על חדשות טובות.

והם רואים את השבתם של זנים נכחדים

כחלק מהחדשות הטובות שניתן יהיה להסתמך עליהן.

הנה עוד דוגמאות לחדשות טובות.

רבייה בשבי תהיה חלק עיקרי בהשבת הזנים האלו.

הקונדור הקליפורני דעך ל-22 פרטים ב-1987.

כולם היו משוכנעים שהוא גמור.

הודות לרבייה בשבי בגן החיות של סאן-דייגו,

יש עכשיו 405 פרטים, מתוכם 226 שוחררו לטבע.

הטכנולוגיה הזו תשמש להיפוך ההכחדה של חיות.

סיפור הצלחה נוסף הוא גורילת ההרים של מרכז אפריקה.

ב-1981, דיאן פוסי הייתה בטוחה שהם נכחדו לגמרי.

נשארו 254 פרטים בלבד.

עכשיו יש 880. אוכלוסייתם גדלה

בשלושה אחוזים לשנה.

הסוד הוא, יש להם תוכנית של תיירות אקולוגית,

מבריקה לחלוטין.

תמונה זו צולמה בחודש שעבר על-ידי ריאן

עם iPhone

תמונה זו ממחישה עד כמה נוח לגורילות האלו במחיצת מבקרים.

פרויקט מעניין נוסף, למרות שהוא יידרש לעזרה,

הוא הקרנף הצפוני הלבן.

לא נותרו זוגות לרבייה.

אך בשביל סוג המקרים הזה

קיים עבור חיות אלו מגוון גדול של DNA בגן החיות הקפוא.

ובעזרת מעט שיבוט, אפשר לקבל אותם בחזרה.

אז לאן אנחנו מתקדמים מכאן?

אלו היו התכנסויות פרטיות עד עכשיו.

אני חושב שהגיע הזמן להפוך את הנושא לנחלת הציבור.

מה אנשים חושבים על כך?

אתם יודעים, האם אתם רוצים את החזרת הזנים שנכחדו?

האם אתם רוצים את החזרת הזנים שנכחדו?

(מחיאות כפיים)

טינקרבל יורדת ומרפרפת למטה.

זהו הרגע לטינקרבל,

ממה אנשים מתלהבים?

ממה הם מודאגים?

אנחנו גם הולכים לדחוף קדימה את נושא היונה הנודדת.

ובן נובאק, כבר בשעה זו, מצטרף לקבוצה

שיש לבת' שאפירו באוניברסיטת סאנטה-קרוז.

הם עומדים לעבוד על הגנום

של היונה הנודדת ויונת פס-הזנב.

כשמידע זה יבשיל, הם ישלחו אותו לג'ורג' צ'רץ',

שיפעיל את קסמיו ויפיק DNA של יונה נודדת.

נקבל עזרה מבוב לאנזה וממייק מקגרו

להפוך זאת לג'רם פלאזמה שניתן להשתיל בתרנגולת

אשר תייצר גוזלי יונה נודדת

שיגודלו על-ידי הורים של יונת פס-הזנב,

ומשלב זה זו תהיה יונה נודדת,

אולי למשך ששת מיליוני השנים הבאות.

אפשר לעשות את אותו הדבר, כשהעלויות ירדו,

לתוכוני קליפורניה, לנץ הגדול,

לתרנגולת הערבה, לנקר מקור-השנהב,

לחרטומן הצפוני, לאריה הים הנזירי בקריביים,

ולממותה השעירה.

בגלל שהאמת היא שהאדם פער חור גדול

בטבע במהלך 10,000 השנים האחרונות.

יש לנו את היכולת עכשיו,

ואולי גם את המחויבות, לתקן חלק מהנזק.

מרבית העבודה נעשית על-ידי הרחבה ושמירה של אזורי הטבע,

על ידי הרחבה ושמירה של

אוכלוסיות הזנים שבסכנת הכחדה.

אבל חלק מהמינים

שחיסלנו לחלוטין

עלינו לשקול להחזיר

לעולם שמתגעגע אליהם.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: תודה רבה לך.

יש לי שאלה.

זה נושא רגשני. חלק מהאנשים עומדים.

אני מניח שיש אנשים שיושבים שם,

ושואלים את עצמם שאלות מענות, כמעט, לגבי

ובכן, חכה רגע,

יש משהו לא בסדר עם המין האנושי

המתערב בטבע בדרך זו.

יכולות להיות לכך השלכות לא רצויות.

אתה יכול לפתוח כעין תיבת פנדורה

של מי-יודע-מה. האם יש משהו במה שהם אומרים?

סטיוארט בראנד: ובכן, נקודת המוצא היא

שהתערבנו בצורה משמעותית בכך שגרמנו לחיות אלו להיכחד,

ורבות מהם היו זנים בסיסיים,

ובכך שינינו את כל המערכת האקולוגית בה הם חיו

בכך שהנחנו להם להיכחד.

עכשיו קיימת בעיית ההתמרה הבסיסית, שהיא

האם כאשר חיות אלו יחזרו

הם עלולות להחליף ציפורים הנמצאות כאן

שאנשים מכירים ואוהבים.

אני חושב שזה, אתם יודעים, חלק ממה שיקרה.

זה תהליך ארוך ואיטי --

אחד הדברים שאני מרוצה מהם הוא שזה תהליך רב-דורי.

נשיב את הממותה השעירה חזרה.

כריס אנדרסון: ובכן, אני מרגיש כאילו גם השימור

וגם הפוטנציאל כאן די מלהיבים.

תודה רבה לך על הצגת הנושא. סטיוארט בראנד: תודה רבה לך.

כריס אנדרסון: תודה רבה. (מחיאות כפיים)