החלום הזה על הדינוזאור הלבוש סוודר,
הפעמים בהם אומרים משהו שידענו שלא היינו אמורים לומר, או אפילו משהו שאפילו לא ציפינו שנאמר,
גלגלי השיניים והברגים הקטנים של התודעה שלנו הנעים ללא מנוח שבלעדיהם חיינו לא היו אפשריים, והחברה שלנו לא היתה מתפקדת.
כל הדברים שאנו כה מעריכים שאנו יכולים לעשות, וכל הדברים שהיינו רוצים להפסיק ולא יכולים.
אם לא לוקחים בחשבון את כל שאר המוחות,
המוח שלך הוא פיסת היקום המורכבת ביותר שבני האדם מכירים.
החוקים שמנהלים אותו הם מיסתוריים וחמקמקים.
אולי המוחות שלנו אינם מורכבים מספיק כדי להבין את עצמם,
אך זה לא אומר שנפסיק לנסות ולהבין אותם.
מקור המילה "פסיכולוגיה" הוא בלטינית ופירושו 'חקר הנפש'.
ולמרות שהגדרת המילה התפתחה במשך כמה עשרות שנים, כיום אפשר בביטחון להגדירו 'מדע ההתנהגות והתהליכים המנטליים'.
המונח 'פסיכולוגיה' לא היה בשימוש עד תחילת המאה ה-16 בערך,
ומה שכיום אנו קוראים לו 'מדעים' לא היה קיים באותו האופן לפני אמצע המאה ה-19.
אך ללא קשר למושגים ולמונחים, בני אדם תמיד היו סקרנים לדעת יותר על עצמם ועל מה שקורה בתוך מחשבותיהם.
אריסטו הרהר וחשב רבות על מקור התודעה והחליט שהיא שכנה בלב, ולא בראש,
ובכך טעה לגמרי. וכפי שראינו מספר פעמים בקראש קורס, זאת לא הפעם היחידה בה הוא טעה ככה.
לפני אלפיים שנה, שליטים סינים קיימו את את המבחנים הפסיכולוגיים הראשונים בעולם, חייבו את עובדי הציבור להיבחן במבחני אישיות ואינטליגנציה,
ןבסוף שנות השמונה מאות, הרופא הפרסי מחמד אבן זכריא אל-ראזי, הידוע כאל-ראזי,
היה מבין הראשונים שתיארו מחלות נפשיות, והוא אף טיפל בפציינטים במחלקה שבמהותה היתה בית חולים בסיסי למשוגעים בתוך ביה"ח בבגדד, עיראק.
מאז נסיונותיהם של הוגי הדעות המוקדמים ועד ההוגים העכשוויים,
מטרת תחום הפסיכולוגיה היתה להתמודד עם השאלות הקשות.
שאלות כמו: איך אנשים יכולים לעשות דברים כה נוראיים כגון רצח עם או עינוי אנשים אחרים? ואיך אנו יודעים שהמעשים הללו נוראיים בכלל?
היש לנו רצון חופשי, או האם אנו פשוט מונעים ע"י הסביבה שלנו, ביולוגיה, והשפעות בלתי מודעות?
מהי מחלה נפשית, ומה אנו יכולים לעשות לגבי זה?
מהי מודעות? או מושג הזהות העצמית? מי זה "אני"?
אם אני מאבד את זה שאני מודע לעצמי, האם אני עדיין אנושי?
אני לא יודע!!
אבל לאורך 6 החודשים הבאים, אלה יהיו השאלות שנחקור ביחד.
איך המוחות שלנו עובדים? איך הם יכולים להשתבש? איך אפשר לרפא אותם?
למה אנו מתנהגים באופן מסוים, אפילו כשאנחנו לא רוצים להתנהג כך?
ומה זה אומר להיות אדם שחושב, חש (מרגיש), וחי?
♪ מוסיקת פתיחה ♪
כששומעים את המילה "פסיכולוגיה", הרוב כנראה יחשבו על תרפיסט המקשיב למטופל המפרט את מעשי יומו בעוד הוא נשען על כורסת פסיכולוג.
אולי התרפיסט הזה עונד משקפיים, מעשן סיגר, מלטף את זיפי הזקן שלו...
הודו בכך! אם אתם חושבים על פסיכולוגיה, אתם כנראה מדמיינים את פרויד.
זיגמונד פרויד היה אחד מהוגי הדעות הכי משפיעים והכי שנויים במחלוקת בזמנו,
ואולי אפילו בכל הזמנים.
התאוריות שלו השפיעו רבות על דעותינו בנושאי ילדות, אישיות, חלומות ומיניות,
והתרומה שלו עוררה מורשת של תמיכה ושל התנגדות.
חייו היו ארוכים והשתרעו לאורך תקופה חשובה בהסטוריה, מהמלחמת האזרחים בארה"ב למלחה"ע ה-II.
אך כמו רוב המדענים הידועים, הוא פיתח את התיאוריות המהפכניות שלו על בסיס עבודותיהם של אחרים.
וכמובן תהליך החדשנות לא הפסיקה איתו!
האמת היא שהפסיכולוגה היא אחת מתורות המדע המגוונות ביותר מבחינת השאלות שהיא מעלה, השיטות בהן היא משתמשת, וסוגי האסכולות שהיא מכילה.
הפסיכולוגיה, ייתכן שיותר מכל מדע אחר, היא פשוט כור היתוך גדול.
למשל, ממש בתקופתו של פרויד היו תיאוריות רבות ושונות העוסקות בכיצד יש להתמודד עם חקר מוח האדם.
התיאוריות העיקרות היו הסטרוקטורליזם, פוקציונליזם, ופסיכואנליזה.
הפסיכולוגיה המדעית התחילה בשנת 1879 בגרמניה כשד"ר וילהלם וונדט הקים את מעבדת הפסיכולוגיה הראשונה באוניברסיטת לייפציג,
רק שנים אחדות לאחר שהוציא לאור את "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית", הנחשב לספר הלימוד הראשון בפסיכולוגיה.
וונדט ביחד עם תלמידו אדוארד ברדפורד טיצ'נר, וטענו כי אם כימאים ופיסיקאים יכולים לפרק כל חומר ליסודות ולמבנים פשוטים, למה שלא יהיו יכולים פסיכולוגים לעשות את אותו הדבר עם המוח?
הם ניסו להבין את היסודות הבונים את המודעות ע"י כך שביקשו ממטופלים להתבונן פנימה.
הם שאלו אותם כיצד הרגישו כשצפו בשקיעת שמש, או כשהריחו קפה, או כשליקקו חתול, או מה שלא יהיה.
טיצ'נר קרא לגישה שלו "סטרוקטורליזם" (תרגום חופשי: מבניות),
אך למרות שלגישה יש שם שנשמע נוקשה, האמת היא שהיא נסמכה כל כך על בחינה עצמית עד כי נהייתה סובייקטיבית מידי.
כוונתי היא שאת או אתה עלולים לחוש ולהרגיש משהו שונה לגמרי ממני, אפילו אם נלקק את אותו החתול...
זה ברור שפסיכולוגים לא יכולים לבחון את המחשבות או את הרגשות הפנימיות של המטופל, אז בסופו של דבר גישת הסטרוקטורליזם לא המשיכה זמן רב...
לעומת זאת, ד"ר ופילוסוף אמריקאי בשם ויליאם ג'יימס העלה סדרת שאלות שונה המתמקדת על למה אנו חושבים, מרגישים, מריחים וגם... מלקקים.
בעיקרון הוא התמקד על פונקציית ההתנהגות.
הגישה הזאת, הפוקציונליזם, קיבלה השראה מהתאוריות של צ'ארלס דרווין שלפיהן התנהגויות הסתגלות נשמרות דרך תהליך אבולוציוני.
ג'יימס הוציא לאור את ספרו "עקרונות הפסיכולוגיה" בשנת 1890, ובכך הגדיר את הפסיכולוגיה כמדע החיים התודעתיים.
זה היה אז שפרויד התחיל לאמן את המוח הגדול שלו.
זיגמונד פרויד התחיל את הקריירה הרפואית שלו בבי"ח בוינה, אוסטריה, אך בשנת 1886 הוא התחיל עיסוק משל עצמו בהתמחות בהפרעות במערכת העצבים.
בתקופה הזאת, פרויד צפה בעמית שלו לעבודה יוזף ברויר כשטיפל במטופלת בשם "אנה ו." עם תרופת דיבור חדשה.
בעיקרון הוא פשוט נתן לה לשוחח איתו על הסימפטומים שלה. ככל שדיברה יותר ושפכה יותר זכרונות טראומתיים, כך הסימפטומים שלה פחתו.
זאת היתה פריצת דרך ששינתה את פרויד לתמיד,
ומאז הוא עודד את מטופליו לדבר בחופשיות על כל דבר שהיה עולה להם בראש.
הוא עודד את האסוציאציה החופשית שלהם.
הטכניקה הזאת סיפקה את הבסיס לקריירה שלו, ולענף שלם בפסיכולוגיה.
בשנת 1900 הוא הוציא לאור את ספרו "פשר החלומות", בו הוא הציג את התיאורייה שלו בפסיכואנליזה .
אתם כנראה חושבים על הפסיכואנליזה כטיפול בו המטופל שוכב על כורסה וכל הסיפור הזה, וזה בהחלט חלק מזה,
אך האמת היא שהתפיסה של פרויד היתה הרבה יותר מסובכת מזה, והיא היתה מהפכנית.
הגרעין המהפכני בתפיסה הפסיכואנליתית שלו היה התיאוריה שהאישיות שלנו מעוצבת ע"י מניעים של התת-מודע
פרויד בעיקרון הציע שכולנו מושפעים באופן משמעותי ע"י תהליכים מנטליים שאיננו אפילו מודעים להם.
כיום זה נשמע לנו כמעט מובן מאליו, אך חלק ממה שעשה את התיאוריה של פרויד לכל כך גאונית היה שבשנת 1900 זה לא היה ברור בכלל.
הרעיון שהתודעה שלנו יכולה להיות מונעת ע"י משהו שהתודעה עצמה לא יודעת עליו היה רעיון שקשה לעכל ולהבין.
זה היה קשה להבין כמו, נגיד, אורגניזם המתפתח לפי חוקים של ברירה טבעית. הרעיון היה מופשט ולא מוחשי, בלתי-נראה, והיה בו משהו שהרגיש... לא הגיוני.
אך החלק העיקרי השני של התיאוריה של פרויד היה שהתת-מודע, שזה אומר מילולית הדבר שממש מתחת למודעות, היה ניתן לגילוי.
למרות אנחנו לא מודעים לו, אפשר בסופו של דבר להבין אותו, ע"י שימוש בטכניקה טיפולית הנעזרת בחלומות, בהשלכות (איך שנוטים לייחס בעיות אישיות שלנו לאחרים), ובאסוציאציות חופשיות,
על מנת להיפטר מרגשות מודחקים וכדי לגלות תובנה פנימית.
אז מה שפרויד טען היה שניתן לרפא הפרעות מנטליות עם שימוש בדיבור טיפולי ובגילוי עצמי, וזאת באמת היתה פריצת דרך חשובה
כי לפני כן היו כולאים אנשים בעלי הפרעות מנטליות בבתי הבראה,
שם במקרה הטוב היו נותנים להם לעשות עבודת כפיים, ובמקרה הרע היו כובלים אותם למסגרת המיטה.
אחרי כתיבת "פשר החלומות", פרויד המשיך לכתוב והוציא לאור עוד כ-20 ספרים ואין ספור מאמרים, עם הסיגר המפורסם שלו בפה כל אותו זמן.
הוא האמין שהעישון עזר לו לחשוב, אך זה גם עזר לו להשיג סרטן לסת.
במשך 16 שנות חייו האחרונות הוא עבר 30 ניתוחים מכאיבים, וכל אותם שנים הוא לא הפסיק לעשן.
בסוף שנות ה-30' הנאצים שלטו באוסטריה, ופרויד ומשפחתו היהודית בקושי נמלטו לאנגליה.
בספטמבר 1939 הלסת שלו המלאה סרטן כאבה יותר מידי, וחבר רופא שלו עזר לו להתאבד עם זריקת מורפין. פרויד היה בן 83.
בין אם אוהבים או שונאים אותו, תדעו שרבים התנגדו לדעותיו בחריפות,
אי אפשר שלא להסכים כי השפעתו של פרויד על הפסיכולוגיה היתה עצומה.
למרות שתיאוריות שונות בתחום הצעיר של הפסיכולוגיה או נשלכו הצידה או התפתחו למשהו אחר,
פסיכואנליזה היא עדיין קונספט ועיסוק חשוב בימינו אנו.
הטלטלה הגדולה הבאה הגיעה כבר תוך אותה חצי המאה כשתיאוריית הביהביוריזם קיבלה עמדה חשובה.
המדענים העיקריים והחשובים בתחום זה היו איבן פבלוב, ג'ון ב. ווטסון, וב. פ. סקינר.
הם התמקדו בחקר ההתנהגות הניתנת לבחינה.
אתם עלולים לזכור את סקינר בגלל שהוא המדען ששם עכברושים, יונים, ותינוקות בקופסאות, על מנת "לעצב" אותם כדי לפעול בצורה מסוימת.
באותו זמן שפרויד ברח לאנגליה, סקינר פרסם את ספרו "התנהגויות של אורגניזמים"
שהוביל את תקופת הביהביוריזם ושהיה להצלחה אדירה שהמשיך אפילו לשנות ה-60'.
התחום הפופולרי האחר של התקופה היה כמובן הפסיכואנליזה של פרויד וכל עוקביו הרבים שביחד נקראו התיאוריות הפסיכודינאמיות.
אלו התמקדו בחשיבות הילדות כשמדובר בעיצוב הבלתי-מודע, ובאיך שהתהליך הזה משפיע על המחשבות, הרגשות, ההתנהגויות, ועל האישיות שלנו.
עד סוף המאה ה-20 תיאוריות עיקריות נוספות התפתחו גם כן, תיאוריות שנחקור בהמשך הקורס הזה,
כולל תיאוריית הפסיכולוגיה ההומאניסטית המתמקדת בטיפוח התבגרות עצמית, מדע קוגניטיבי, וניורולוגיה,
שכולן תרמו את דעותיהן הייחודיות על חקר התודעה.
ההגדרה המודרנית הרישמית לפסיכולוגיה: "מחקר ההתנהגות והתהליכים המנטליים",
היא הגדרה הממזגת בין כל התיאוריות השונות הללו.
התיאוריה מכירה בצורך להתבונן ולתעד התנהגות, בין אם מדובר בלצרוח, לבכות, או לנגן בסקסופון דימיוני לקהל לא קיים.
אך היא גם רואה חשיבות בתהליכים המנטליים שלנו. מה אנו חושבים, מרגישים, ומאמינים כשאנחנו בסולו מטורף על כלי הנגינה הדימיוניים שלנו.
כיוון שמה שאני רוצה שתזכרו מכל זה, כפי שציינתי קודם, זה שהפסיכולוגיה היא מדע מתכלל.
כמובן, אנשים עדיין זועפים ומתחלקים ביניהם בלי סוף,
אך ייסוד המדע הזה שוכן במציאת דרכים שונות לשאול שאלות, ואז לנסות לענות עליהן ע"י שימוש בכל מיני שיטות לאיסוף מידע.
התודעה האנושית היא מסובכת, לא קיימת דרך יחידה לפרום אותה ולהבינה באופן אפקטיבי. חייבים לחטט בה מכל הכיוונים.
האסטרונום מאוניברסיטת הרווארד, אוון גינגריץ', הביט באופקים הרחוקים של החלל החיצון,
ואפילו הוא הכיר בכך שהמוח האנושי הוא מורכב הרבה יותר מכל חומר מוחשי הידוע לנו בכל היקום.
וכל אחד מאיתנו הוא בעל אחד מהם! אחד ששייך רק לנו! והוא שוכן ממש פה למעלה!
אנחנו כאן בקראש קורס ממש נלהבים להיות כאן איתכם במשך החודשים הבאים כדי להתעמק לתוך עולם הפסיכולוגיה.
לאיך שהוא מתקשר לחיינו, לתודעה שלנו, וללב שלנו.
ואיך שהוא מעמיק את הבנתינו את אחרים, את עולמנו ואת עצמנו.
תודה רבה על שצפיתם בשיעור הראשון הזה בפסיכולוגיה בקראש קורס, ואני רוצה להודות במיוחד לבעלי מנוי הסבאבל שלנו,
שבלעדיהם לא היינו יכולים לעשות זאת.
הייתם רוצים טבלת יסודות חתום ומותאם אישית של קראש קורס כימיה? או אפילו לראות את עצמכם מצויירים לתוך אחד הפרקים שלנו?
לקבלת מידע נוסף על פינוקים אלה ואחרים, נא ביקרו באתר subbable.com/crashcourse.
ותודה רבה לחברי הצוות שלנו שרשומים כאן!