WEBVTT

00:00:01.617 --> 00:00:03.582
כשהייתי בת שמונה,

00:00:03.582 --> 00:00:05.740
הצטרפה לכיתה נערה חדשה,

00:00:05.740 --> 00:00:08.773
והיא היתה כה מרשימה,

00:00:08.773 --> 00:00:11.055
כמו כל הנערות החדשות, כנראה.

00:00:11.055 --> 00:00:13.733
היו לה כמויות עצומות של
שיער זוהר מאד,

00:00:13.733 --> 00:00:16.773
ונרתיק עפרונות קטן וחמוד,

00:00:16.773 --> 00:00:20.361
היא הצטיינה בבירות העולם,

00:00:20.361 --> 00:00:22.853
ידעה לאיית בצורה מעולה.

00:00:22.853 --> 00:00:27.803
ובאותה שנה הייתי אכולת קנאה,

00:00:27.803 --> 00:00:31.346
עד שהגיתי את תכניתי השטנית.

00:00:31.346 --> 00:00:35.579
יום אחד נשארתי
קצת אחרי הלימודים,

00:00:35.579 --> 00:00:39.659
קצת הרבה, וארבתי בשירותי הבנות.

00:00:39.659 --> 00:00:41.994
כשהשטח היה פנוי, יצאתי,

00:00:41.994 --> 00:00:43.733
זחלתי אל הכיתה,

00:00:43.733 --> 00:00:47.590
ולקחתי משולחן המורה
את חוברת הציונים.

00:00:47.590 --> 00:00:49.926
ואז עשיתי את זה.

00:00:49.926 --> 00:00:52.293
התעסקתי עם הציונים של יריבתי,

00:00:52.293 --> 00:00:55.123
ממש מעט, רק הורדתי
כמה מה"מצוין"ים שלה.

00:00:55.123 --> 00:00:58.222
כל ה"מצוין"נים האלה.
[צחוק]

00:00:58.222 --> 00:01:01.965
והתכוננתי להחזיר את החוברת
אל המגירה,

00:01:01.965 --> 00:01:04.999
אבל רק רגע, כמה מהציונים
של יתר חברי לכיתה

00:01:04.999 --> 00:01:08.492
היו גם הם טובים להחריד.

00:01:08.492 --> 00:01:10.540
אז נכנסתי לאמוק,

00:01:10.540 --> 00:01:12.528
ותיקנתי את הציונים של כולם,

00:01:12.528 --> 00:01:14.437
ולא בהרבה דמיון.

00:01:14.437 --> 00:01:16.951
נתתי לכולם סדרה של
"בלתי מספיק"ים

00:01:16.951 --> 00:01:19.752
ולעצמי - סדרה של "מצוין"ים,

00:01:19.752 --> 00:01:22.552
אם אני כבר מתעסקת עם זה.

NOTE Paragraph

00:01:22.552 --> 00:01:28.162
ואני עדיין מזועזעת
מההתנהגות שלי.

00:01:28.162 --> 00:01:30.574
אני לא מבינה מניין
צץ הרעיון הזה.

00:01:30.574 --> 00:01:33.903
אני לא מבינה מדוע
חשתי כה טוב כשעשיתי זאת.

00:01:33.903 --> 00:01:35.426
הרגשתי נפלא.

00:01:35.426 --> 00:01:38.005
אני לא מבינה
מדוע לא תפסו אותי.

00:01:38.005 --> 00:01:39.601
זה הרי היה כל-כך ברור.

00:01:39.601 --> 00:01:40.914
מעולם לא תפסו אותי.

00:01:40.914 --> 00:01:43.435
אבל מה שמזעזע אותי יותר מכל

00:01:43.435 --> 00:01:44.942
הוא מדוע כל-כך הפריע אותי

00:01:44.942 --> 00:01:46.886
שהילדה הקטנה הזו,
הילדה הקטנטנה הזו,

00:01:46.886 --> 00:01:48.600
היתה כל-כך טובה באיות.

00:01:48.600 --> 00:01:50.710
הקנאה מזעזעת אותי.

00:01:50.710 --> 00:01:53.634
היא כה מסתורית,
היא כל-כך ממלאת.

00:01:53.634 --> 00:01:56.100
אנו יודעים שתינוקות סובלים מקנאה.

00:01:56.100 --> 00:01:59.750
אנו יודעים שגם פרימטים.
ציפורים כחולות מאד נוטות לכך.

00:01:59.750 --> 00:02:03.270
אנו יודעים שהקנאה היא
הגורם מס' 1

00:02:03.270 --> 00:02:06.186
לרצח בני-זוג בארה"ב.

00:02:06.186 --> 00:02:09.290
ובכל זאת, טרם קראתי
ולו מחקר אחד

00:02:09.290 --> 00:02:12.205
שמצליח לנתח עבורי
את הבדידות שבה,

00:02:12.205 --> 00:02:17.059
את אריכות ימיה
או את הריגוש הקודר שבה.

00:02:17.059 --> 00:02:19.906
לשם כך עלינו לפנות
אל הבדיון,

00:02:19.906 --> 00:02:22.246
כי הרומן הינו המעבדה

00:02:22.246 --> 00:02:23.820
שחקרה את הקנאה

00:02:23.820 --> 00:02:25.894
בכל צורותיה האפשריות.

00:02:25.894 --> 00:02:29.218
למען האמת, אינני יודעת
אם תהיה זו הגזמה לומר

00:02:29.218 --> 00:02:31.250
שאילו לא היתה הקנאה קיימת,

00:02:31.250 --> 00:02:33.800
אולי לא היתה לנו ספרות.

00:02:33.800 --> 00:02:37.390
לא היתה הלנה הבוגדנית,
לא היתה ה"אודיסיאה",

00:02:37.390 --> 00:02:40.228
לא היו מלכים קנאים
ולא "אלף לילה ולילה",

00:02:40.228 --> 00:02:43.365
לא היה שייקספיר.

00:02:43.365 --> 00:02:45.555
לא היו יומני הקריאה
של התיכון,

00:02:45.555 --> 00:02:47.367
כי היינו מחמיצים
את "הקול והזעם",

00:02:47.367 --> 00:02:49.616
את "גטסבי", "וזרח השמש",

00:02:49.616 --> 00:02:53.743
מחמיצים את "מדאם בובארי",
"אנה קרנינה",

00:02:53.743 --> 00:02:56.150
בלי קנאה - אין פרוסט.
והיום הרי,

00:02:56.150 --> 00:02:57.911
אני יודעת שזה באופנה
להגיד שלפרוסט

00:02:57.911 --> 00:02:59.518
יש תשובות לכל דבר,

00:02:59.518 --> 00:03:02.224
אבל בכל הנוגע לקנאה,

00:03:02.224 --> 00:03:04.965
באמת יש לו.

00:03:04.965 --> 00:03:08.951
השנה חל יובל המאה ליצירת
המופת שלו, "בעקבות הזמן האבוד",

00:03:08.951 --> 00:03:12.952
וזהו המחקר הממצה ביותר
של הקנאה המינית

00:03:12.952 --> 00:03:15.104
ושל סתם תחרותיות רגילה,
הקטע שלי,

00:03:15.104 --> 00:03:17.689
שאנו יכולים לקוות לו.
[צחוק]

00:03:17.689 --> 00:03:20.116
וכשאנו חושבים על פרוסט,
אנו חושבים

00:03:20.116 --> 00:03:21.610
על הקטעים הרגשניים, נכון?

00:03:21.610 --> 00:03:23.565
אנו חושבים על הילד הקטן
שמנסה להרדם.

00:03:23.565 --> 00:03:27.746
אנו חושבים על עוגת מדלן
טובלת בתה לבנדר.

00:03:27.746 --> 00:03:29.772
אנו שוכחים כמה חודרת
היתה ראייתו.

00:03:29.772 --> 00:03:31.612
אנו שוכחים כמה חסר-חמלה הוא.

00:03:31.612 --> 00:03:33.933
אלה הם ספרים שווירג'יניה וולף
אמרה עליהם

00:03:33.933 --> 00:03:36.269
שהם קשים כמו מעי חתול.

00:03:36.269 --> 00:03:38.317
אינני יודעת מה זה מעי חתול,

00:03:38.317 --> 00:03:41.218
אבל הבה נניח שזה איום ונורא.

NOTE Paragraph

00:03:41.218 --> 00:03:44.436
הבה נבדוק מדוע הם
משתלבים כה טוב,

00:03:44.436 --> 00:03:48.114
הרומן והקנאה,
הקנאה ופרוסט.

00:03:48.114 --> 00:03:51.345
האם זה משהו ברור
כמו אותה קנאה,

00:03:51.345 --> 00:03:54.728
שמתגלמת באדם, בתשוקה, במכשול,

00:03:54.728 --> 00:03:59.396
בבסיס סיפורי כה מוצק?

00:03:59.396 --> 00:04:02.071
אינני יודעת. לדעתי הקנאה
היא כנה להכאיב,

00:04:02.071 --> 00:04:04.120
כי בואו נחשוב על מה שקורה

00:04:04.120 --> 00:04:05.898
כשאנו חשים קנאה.

00:04:05.898 --> 00:04:09.850
כשאנו חשים קנאה,
אנו מספרים לעצמנו סיפור.

00:04:09.850 --> 00:04:14.133
אנו מספרים לעצמנו סיפור
אודות חייהם של אחרים,

00:04:14.133 --> 00:04:16.807
וסיפורים אלה גורמים לנו
להרגיש נורא

00:04:16.807 --> 00:04:19.030
כי מטרתם לגרום לנו
להרגיש נורא.

00:04:19.030 --> 00:04:21.564
בתור המספר והמאזין כאחד,

00:04:21.564 --> 00:04:23.538
אנו יודעים בדיוק
אילו פרטים לכלול,

00:04:23.538 --> 00:04:27.107
כדי לסובב את הסכין, נכון?

00:04:27.107 --> 00:04:30.462
הקנאה הופכת את כולנו
לסופרים חובבים,

00:04:30.462 --> 00:04:32.478
וזה משהו שפרוסט הבין.

NOTE Paragraph

00:04:32.478 --> 00:04:35.651
בכרך הראשון, "דרכו של סוואן",

00:04:35.651 --> 00:04:37.475
מסדרת הספרים,

00:04:37.475 --> 00:04:39.181
סוואן, אחת הדמויות הראשיות,

00:04:39.181 --> 00:04:42.409
חושב בחיבה רבה על פילגשו,

00:04:42.409 --> 00:04:44.101
וכמה שהיא נהדרת במיטה,

00:04:44.101 --> 00:04:47.143
ולפתע, במהלך משפטים ספורים,

00:04:47.143 --> 00:04:49.184
ומדובר במשפטים פרוסטיים,

00:04:49.184 --> 00:04:50.696
כלומר, ארוכים כנהרות,

00:04:50.696 --> 00:04:52.959
אבל תוך כמה משפטים,

00:04:52.959 --> 00:04:55.366
הוא נרתע ומבין,

00:04:55.366 --> 00:04:58.649
"רק רגע, כל מה שאני
אוהב באישה הזו,

00:04:58.649 --> 00:05:02.420
"גם מישהו אחר
אוהב באישה הזו.

00:05:02.420 --> 00:05:05.511
"כל מה שהיא עושה
כדי לענג אותי

00:05:05.511 --> 00:05:07.220
"יכול לענג גם מישהו אחר,

00:05:07.220 --> 00:05:09.498
"ואולי ממש כרגע."

00:05:09.498 --> 00:05:12.282
וזה הסיפור שהוא מתחיל
לספר לעצמו,

00:05:12.282 --> 00:05:14.145
ומכאן ואילך פרוסט כותב

00:05:14.145 --> 00:05:17.192
שכל קסם חדש שסוואן מגלה
אצל פילגשו,

00:05:17.192 --> 00:05:19.856
הוא מוסיפו ל"אוסף המכשירים

00:05:19.856 --> 00:05:23.478
"שבמרתף העינויים הפרטי שלו".

NOTE Paragraph

00:05:23.478 --> 00:05:25.753
סוואן ופרוסט, עלינו להודות,

00:05:25.753 --> 00:05:27.429
נודעו לשמצה בקנאותם.

00:05:27.429 --> 00:05:29.133
חבריו של פרוסט נאלצו לעזוב

00:05:29.133 --> 00:05:31.737
את הארץ
אם רצו להיפרד ממנו.

00:05:31.737 --> 00:05:34.640
אבל לא צריך להיות
קנאי עד כדי כך

00:05:34.640 --> 00:05:37.551
כדי להודות שזאת
עבודה קשה, נכון?

00:05:37.551 --> 00:05:39.160
הקנאה מתישה.

00:05:39.160 --> 00:05:42.807
זהו רגש רעבתני.
צריך להאכיל אותו.

NOTE Paragraph

00:05:42.807 --> 00:05:44.896
ומה אהוב על הקנאה?

00:05:44.896 --> 00:05:47.986
הקנאה אוהבת מידע.

00:05:47.986 --> 00:05:50.375
הקנאה אוהבת פרטים.

00:05:50.375 --> 00:05:53.198
הקנאה אוהבת את הכמויות העצומות
של שיער זוהר,

00:05:53.198 --> 00:05:55.664
את נרתיק העפרונות הקטן והחמוד.

00:05:55.664 --> 00:05:57.206
הקאנה אוהבת תצלומים.

00:05:57.206 --> 00:06:00.936
זו הסיבה ש"אינסטגרם"
היא כזה להיט. [צחוק]

00:06:00.936 --> 00:06:04.897
פרוסט ממש מקשר בין שפת המלומדים
לבין הקנאה.

00:06:04.897 --> 00:06:07.339
כשסוואן מתייסר בקנאתו,

00:06:07.339 --> 00:06:09.510
ולפתע מתחיל לצותת ליד דלתות

00:06:09.510 --> 00:06:11.533
ולשחד את משרתי פילגשו,

00:06:11.533 --> 00:06:12.985
הוא מגן על התנהגות זו.

00:06:12.985 --> 00:06:15.402
הוא אומר, "טוב, אני יודע
שלדעתכם זה דוחה,

00:06:15.402 --> 00:06:17.208
"אבל זה לא שונה

00:06:17.208 --> 00:06:19.558
"מפענוח של טקסט קדום

00:06:19.558 --> 00:06:21.225
"או התבוננות באנדרטה."

00:06:21.225 --> 00:06:23.822
הוא אומר, "אלה הן
חקירות מדעיות

00:06:23.822 --> 00:06:26.825
"בעלות ערך אינטלקטואלי אמיתי."

00:06:26.825 --> 00:06:28.937
פרוסט מנסה להראות לנו שהקנאה

00:06:28.937 --> 00:06:31.828
חשה שהיא בלתי-נסבלת
ומציגה אותנו באור מגוחך,

00:06:31.828 --> 00:06:36.498
אבל בתוך תוכה היא
חיפוש אחר ידע,

00:06:36.498 --> 00:06:39.899
חיפוש אחר אמת, אמת כואבת,

00:06:39.899 --> 00:06:41.828
ולמעשה, בכל האמור בפרוסט,

00:06:41.828 --> 00:06:44.620
ככל שהאמת כואבת יותר -
כך טוב יותר.

00:06:44.620 --> 00:06:49.357
יגון, השפלה, אובדן:

00:06:49.357 --> 00:06:52.313
אלו הם הנתיבים
אל החוכמה, בעיני פרוסט.

00:06:52.313 --> 00:06:56.215
הוא אומר,
"אישה שאנו זקוקים לה,

00:06:56.215 --> 00:06:59.001
"שגורמת לנו סבל,
מפיקה מאיתנו

00:06:59.001 --> 00:07:02.506
"קשת של רגשות
עמוקים וחיוניים בהרבה

00:07:02.506 --> 00:07:06.945
"מאשר גבר גאון
שמעורר את ענייננו."

00:07:06.945 --> 00:07:09.820
האם הוא מציע לנו פשוט
לחפש נשים אכזריות?

00:07:09.820 --> 00:07:12.117
לא. לדעתי הוא מנסה לומר

00:07:12.117 --> 00:07:15.286
שהקנאה מגלה אותנו לעצמנו.

00:07:15.286 --> 00:07:18.182
והאם יש איזה רגש אחר
שחושף ופותח אותנו

00:07:18.182 --> 00:07:20.510
בדרך ייחודית זו?

00:07:20.510 --> 00:07:22.590
האם יש איזה רגש אחר
שמגלה לנו

00:07:22.590 --> 00:07:25.923
את תוקפנותנו
ואת שאפתנותנו המבחילה

00:07:25.923 --> 00:07:28.322
ואת טענתנו לזכות מסוימת?

00:07:28.322 --> 00:07:30.972
האם יש איזה רגש אחר
שמלמד אותנו להתבונן

00:07:30.972 --> 00:07:34.164
בעצימות ייחודית כזו?

NOTE Paragraph

00:07:34.164 --> 00:07:36.316
פרויד יכתוב על כך
מאוחר יותר.

00:07:36.316 --> 00:07:38.570
יום אחד ביקר אצל פרויד

00:07:38.570 --> 00:07:40.892
צעיר מודאג שנטרף במחשבה

00:07:40.892 --> 00:07:43.395
שאשתו בוגדת בו.

00:07:43.395 --> 00:07:45.472
ופרויד אמר שמשהו מוזר
בבחור הזה,

00:07:45.472 --> 00:07:47.586
כי הוא לא מתייחס
למה שאשתו עושה.

00:07:47.586 --> 00:07:49.557
כי היא חפה מאשמה;
כולם יודעים זאת.

00:07:49.557 --> 00:07:50.887
המסכנה הזאת

00:07:50.887 --> 00:07:52.885
חשודה על לא עוול בכפה.

00:07:52.885 --> 00:07:55.694
אלא שהוא מחפש דברים
שאשתו עושה

00:07:55.694 --> 00:07:58.194
מבלי משים, ללא כוונה.

00:07:58.194 --> 00:08:00.511
האם חיוכה רחב מדי,

00:08:00.511 --> 00:08:03.851
האם היא התחככה במקרה
בגבר ההוא?

00:08:03.851 --> 00:08:06.527
פרויד אומר שאיש זה
הופך להיות

00:08:06.527 --> 00:08:10.875
הממונה על תת-המודע של אשתו.

NOTE Paragraph

00:08:10.875 --> 00:08:12.696
הרומן מצטיין בנושא הזה.

00:08:12.696 --> 00:08:15.504
הרומן מצטיין בתארו איך הקנאה

00:08:15.504 --> 00:08:19.488
מכשירה אותנו להתבונן בעוצמה,
אך לא במדויק.

00:08:19.488 --> 00:08:23.563
למעשה, ככל שאנו מקנאים
ביתר עוצמה,

00:08:23.563 --> 00:08:26.082
כך אנו יותר חיים
בעולם הדמיון.

00:08:26.082 --> 00:08:29.002
ולכן, לדעתי, הקנאה איננה

00:08:29.002 --> 00:08:31.818
סתם מעוררת אותנו למעשי אלימות

00:08:31.818 --> 00:08:33.818
או לעבור על החוק.

00:08:33.818 --> 00:08:36.100
הקנאה גורמת לנו לפעול בדרכים

00:08:36.100 --> 00:08:38.458
שיש בהן יצירתיות פרועה.

00:08:38.458 --> 00:08:40.901
עכשיו אני חושבת על עצמי
בגיל 8, אני מודה,

00:08:40.901 --> 00:08:44.920
אבל אני גם חושבת
על הסיפור ששמעתי בחדשות.

00:08:44.920 --> 00:08:48.828
אישה בת 52 ממישיגן נתפסה

00:08:48.828 --> 00:08:51.697
כשיצרה חשבון "פייסבוק" כוזב

00:08:51.697 --> 00:08:55.420
ושלחה ממנו מסרים
נתעבים וזוועתיים

00:08:55.420 --> 00:08:59.645
לעצמה במשך שנה.

00:08:59.645 --> 00:09:01.770
במשך שנה. שנה.

00:09:01.770 --> 00:09:03.645
והיא ניסתה להאשים בכך

00:09:03.645 --> 00:09:05.802
את חברתו החדשה של
החבר-לשעבר שלה,

00:09:05.802 --> 00:09:09.443
ועלי להודות שכאשר
שמעתי על זה,

00:09:09.443 --> 00:09:11.355
הגבתי בהערצה.

00:09:11.355 --> 00:09:12.932
[צחוק]

00:09:12.932 --> 00:09:15.347
כי אם להיות מציאותיים,

00:09:15.347 --> 00:09:19.664
זאת יצירתיות אדירה,
גם אם מעוותת, נכון?

00:09:19.664 --> 00:09:22.084
זה משהו שלקוח מרומן.

00:09:22.084 --> 00:09:25.485
זה משהו שלקוח מרומן
של פטרישיה הייסמית'.

NOTE Paragraph

00:09:25.485 --> 00:09:27.655
הייסמית' במיוחד אהובה עלי.

00:09:27.655 --> 00:09:31.707
זאת האישה המבריקה והמוזרה
שכתבה את "מכתבים אמריקאיים".

00:09:31.707 --> 00:09:33.900
היא המחברת של "זרים ברכבת"

00:09:33.900 --> 00:09:35.948
ושל "הכשרון של מר ריפלי",

00:09:35.948 --> 00:09:39.013
ספרים שכולם עוסקים בקנאה,

00:09:39.013 --> 00:09:40.888
וכיצד היא מטריפה את דעתנו,

00:09:40.888 --> 00:09:43.882
ושמיד כשאנו בעולם הזה,
בעולם הקנאה,

00:09:43.882 --> 00:09:49.145
הקרום הדק שבין מה שנכון
ומה שייתכן

00:09:49.145 --> 00:09:52.038
עלול להתבקע תוך שניה.

00:09:52.038 --> 00:09:54.486
קחו לדוגמה את טום ריפלי,
הדמות הכי מוכרת שלה.

00:09:54.486 --> 00:09:57.325
טום ריפלי עובר מלרצות בכם

00:09:57.325 --> 00:09:59.501
או לרצות את מה שיש לכם,

00:09:59.501 --> 00:10:02.929
ל-להיות אתם ולהחזיק במה
שפעם היה לכם,

00:10:02.929 --> 00:10:04.462
ואתם קבורים מתחת ללוחות הריצפה,

00:10:04.462 --> 00:10:05.825
הוא עונה כשקוראים בשמכם,

00:10:05.825 --> 00:10:07.517
הוא עונד את טבעותיכם,

00:10:07.517 --> 00:10:09.518
מרוקן את חשבון הבנק שלכם.

00:10:09.518 --> 00:10:11.493
זאת אפשרות אחת.

NOTE Paragraph

00:10:11.493 --> 00:10:15.157
אבל מה נעשה אנו? איננו יכולים
ללכת בדרכו של טום ריפלי.

00:10:15.157 --> 00:10:17.194
אני לא יכולה לתת לכל העולם
"בלתי-מספיק"ים,

00:10:17.194 --> 00:10:20.041
ככל שהייתי מתה לעשות זאת
בימים מסוימים.

00:10:20.041 --> 00:10:23.539
וזה חבל, כי אנו חיים
בעיתות של קנאה.

00:10:23.539 --> 00:10:26.446
אנו חיים בתקופה של קנאה.

00:10:26.446 --> 00:10:28.459
נכון, כולנו אזרחים טובים
של המדיה החברתית,

00:10:28.459 --> 00:10:31.843
שבה המטבע העובר לסוחר
הוא קנאה, נכון?

NOTE Paragraph

00:10:31.843 --> 00:10:36.312
האם הרומן מספק לנו מוצא?
אני לא בטוחה בכך.

00:10:36.312 --> 00:10:39.753
אז הבה נעשה מה שדמויות
תמיד עושות כשהן לא בטוחות,

00:10:39.753 --> 00:10:41.929
כשהן אפופות תעלומה.

00:10:41.929 --> 00:10:44.203
בואו נלך לרחוב בייקר מס' 221ב'

00:10:44.203 --> 00:10:46.221
ונבקש את שרלוק הולמס.

00:10:46.221 --> 00:10:48.690
כשאנשים חושבים על הולמס,

00:10:48.690 --> 00:10:51.799
הם חושבים שאויבו הוא
פרופסור מוריארטי,

00:10:51.799 --> 00:10:54.006
אותו פושע גאון.

00:10:54.006 --> 00:10:56.469
אבל אני תמיד העדפתי
את המפקח לסטראד,

00:10:56.469 --> 00:10:59.374
מפקד הסקוטלנד-יארד
בעל פני העכבר,

00:10:59.374 --> 00:11:01.104
שזקוק נואשות להולמס,

00:11:01.104 --> 00:11:03.408
שזקוק לגאונותו של הולמס
אבל כועס עליו.

00:11:03.408 --> 00:11:05.265
הו, זה כה מוכר לי.

00:11:05.265 --> 00:11:09.282
לסטראד זקוק לו, כועס עליו,

00:11:09.282 --> 00:11:12.593
ודי רותח במרירות
במהלך התעלומות.

00:11:12.593 --> 00:11:16.470
אבל כשהם עובדים ביחד,
משהו מתחיל להשתנות.

00:11:16.470 --> 00:11:19.513
ולבסוף, ב"תעלומת ששת הנפוליאונים",

00:11:19.513 --> 00:11:23.443
כשהולמס נכנס, ומסנוור את כולם
עם פתרון התעלומה,

00:11:23.443 --> 00:11:26.884
לסטראד פונה אל הולמס ואומר,

00:11:26.884 --> 00:11:31.165
"אנו לא מקנאים בך,
מר הולמס.

00:11:31.165 --> 00:11:34.524
"אנו גאים בך."

00:11:34.524 --> 00:11:36.853
וממשיך ואומר שאין איש
בסקוטלנד-יארד

00:11:36.853 --> 00:11:39.852
שלא רוצה ללחוץ את ידו
של שרלוק הולמס.

NOTE Paragraph

00:11:39.852 --> 00:11:42.237
זו אחת הפעמים הבודדות
שאנו רואים שהולמס מתרגש

00:11:42.237 --> 00:11:44.332
בכל התעלומות שלו,
ובעיני זה מאד מרגש,

00:11:44.332 --> 00:11:47.396
הסצנה הקטנה הזו,
אבל היא גם מסתורית, נכון?

00:11:47.396 --> 00:11:49.309
נראה שהיא מתייחסת לקנאה

00:11:49.309 --> 00:11:52.047
כאל בעיה הנדסית ולא כאל רגש.

00:11:52.047 --> 00:11:54.913
לרגע הולמס ניצב נגד לסטראד,

00:11:54.913 --> 00:11:56.836
וברגע הבא הם באותו צד.

00:11:56.836 --> 00:11:58.983
לפתע, לסטראד מתיר לעצמו

00:11:58.983 --> 00:12:01.950
להעריץ את המוח
אותו הוא שונא.

00:12:01.950 --> 00:12:03.879
אולי זה בעצם
עד כדי כך פשוט?

00:12:03.879 --> 00:12:06.310
מה אם הקנאה היא
רק עניין של הנדסת מרחב?

00:12:06.310 --> 00:12:10.020
רק עניין של המקום בו
אנו מתירים לעצמנו לעמוד

00:12:10.020 --> 00:12:12.350
ביחס לזולת?

00:12:12.350 --> 00:12:14.221
אולי אז לא ניאלץ להתמרמר

00:12:14.221 --> 00:12:16.282
על מצויינותו של אחר.

00:12:16.282 --> 00:12:19.656
נוכל להתייצב לצידה.

NOTE Paragraph

00:12:19.656 --> 00:12:21.912
אבל אני אוהבת תכניות חלופיות.

00:12:21.912 --> 00:12:24.248
אז בעוד אנו מצפים שזה יקרה,

00:12:24.248 --> 00:12:26.944
הבה נזכור שביכולתנו להתנחם בבדיון.

00:12:26.944 --> 00:12:29.395
רק הבדיון מבהיר את הקנאה.

00:12:29.395 --> 00:12:31.478
רק הבדיון מאלף ומביית אותה,

00:12:31.478 --> 00:12:33.356
ומזמין אותה להצטרף לשולחן.

00:12:33.356 --> 00:12:35.229
וראו מי היושבים סביבו:

00:12:35.229 --> 00:12:39.065
לסטראד המתוק,
טום ריפלי המפחיד,

00:12:39.065 --> 00:12:43.534
סוואן המטורף,
מרסל פרוסט בכבודו ובעצמו.

00:12:43.534 --> 00:12:45.948
אנו בחברה מצוינת.

00:12:45.948 --> 00:12:47.368
תודה לכם.

00:12:47.368 --> 00:12:52.184
[מחיאות כפיים]