1
00:00:01,617 --> 00:00:03,582
כשהייתי בת שמונה,

2
00:00:03,582 --> 00:00:05,740
הצטרפה לכיתה נערה חדשה,

3
00:00:05,740 --> 00:00:08,773
והיא היתה כה מרשימה,

4
00:00:08,773 --> 00:00:11,055
כמו כל הנערות החדשות, כנראה.

5
00:00:11,055 --> 00:00:13,733
היו לה כמויות עצומות של
שיער זוהר מאד,

6
00:00:13,733 --> 00:00:16,773
ונרתיק עפרונות קטן וחמוד,

7
00:00:16,773 --> 00:00:20,361
היא הצטיינה בבירות העולם,

8
00:00:20,361 --> 00:00:22,853
ידעה לאיית בצורה מעולה.

9
00:00:22,853 --> 00:00:27,803
ובאותה שנה הייתי אכולת קנאה,

10
00:00:27,803 --> 00:00:31,346
עד שהגיתי את תכניתי השטנית.

11
00:00:31,346 --> 00:00:35,579
יום אחד נשארתי
קצת אחרי הלימודים,

12
00:00:35,579 --> 00:00:39,659
קצת הרבה, וארבתי בשירותי הבנות.

13
00:00:39,659 --> 00:00:41,994
כשהשטח היה פנוי, יצאתי,

14
00:00:41,994 --> 00:00:43,733
זחלתי אל הכיתה,

15
00:00:43,733 --> 00:00:47,590
ולקחתי משולחן המורה
את חוברת הציונים.

16
00:00:47,590 --> 00:00:49,926
ואז עשיתי את זה.

17
00:00:49,926 --> 00:00:52,293
התעסקתי עם הציונים של יריבתי,

18
00:00:52,293 --> 00:00:55,123
ממש מעט, רק הורדתי
כמה מה"מצוין"ים שלה.

19
00:00:55,123 --> 00:00:58,222
כל ה"מצוין"נים האלה.
[צחוק]

20
00:00:58,222 --> 00:01:01,965
והתכוננתי להחזיר את החוברת
אל המגירה,

21
00:01:01,965 --> 00:01:04,999
אבל רק רגע, כמה מהציונים
של יתר חברי לכיתה

22
00:01:04,999 --> 00:01:08,492
היו גם הם טובים להחריד.

23
00:01:08,492 --> 00:01:10,540
אז נכנסתי לאמוק,

24
00:01:10,540 --> 00:01:12,528
ותיקנתי את הציונים של כולם,

25
00:01:12,528 --> 00:01:14,437
ולא בהרבה דמיון.

26
00:01:14,437 --> 00:01:16,951
נתתי לכולם סדרה של
"בלתי מספיק"ים

27
00:01:16,951 --> 00:01:19,752
ולעצמי - סדרה של "מצוין"ים,

28
00:01:19,752 --> 00:01:22,552
אם אני כבר מתעסקת עם זה.

29
00:01:22,552 --> 00:01:28,162
ואני עדיין מזועזעת
מההתנהגות שלי.

30
00:01:28,162 --> 00:01:30,574
אני לא מבינה מניין
צץ הרעיון הזה.

31
00:01:30,574 --> 00:01:33,903
אני לא מבינה מדוע
חשתי כה טוב כשעשיתי זאת.

32
00:01:33,903 --> 00:01:35,426
הרגשתי נפלא.

33
00:01:35,426 --> 00:01:38,005
אני לא מבינה
מדוע לא תפסו אותי.

34
00:01:38,005 --> 00:01:39,601
זה הרי היה כל-כך ברור.

35
00:01:39,601 --> 00:01:40,914
מעולם לא תפסו אותי.

36
00:01:40,914 --> 00:01:43,435
אבל מה שמזעזע אותי יותר מכל

37
00:01:43,435 --> 00:01:44,942
הוא מדוע כל-כך הפריע אותי

38
00:01:44,942 --> 00:01:46,886
שהילדה הקטנה הזו,
הילדה הקטנטנה הזו,

39
00:01:46,886 --> 00:01:48,600
היתה כל-כך טובה באיות.

40
00:01:48,600 --> 00:01:50,710
הקנאה מזעזעת אותי.

41
00:01:50,710 --> 00:01:53,634
היא כה מסתורית,
היא כל-כך ממלאת.

42
00:01:53,634 --> 00:01:56,100
אנו יודעים שתינוקות סובלים מקנאה.

43
00:01:56,100 --> 00:01:59,750
אנו יודעים שגם פרימטים.
ציפורים כחולות מאד נוטות לכך.

44
00:01:59,750 --> 00:02:03,270
אנו יודעים שהקנאה היא
הגורם מס' 1

45
00:02:03,270 --> 00:02:06,186
לרצח בני-זוג בארה"ב.

46
00:02:06,186 --> 00:02:09,290
ובכל זאת, טרם קראתי
ולו מחקר אחד

47
00:02:09,290 --> 00:02:12,205
שמצליח לנתח עבורי
את הבדידות שבה,

48
00:02:12,205 --> 00:02:17,059
את אריכות ימיה
או את הריגוש הקודר שבה.

49
00:02:17,059 --> 00:02:19,906
לשם כך עלינו לפנות
אל הבדיון,

50
00:02:19,906 --> 00:02:22,246
כי הרומן הינו המעבדה

51
00:02:22,246 --> 00:02:23,820
שחקרה את הקנאה

52
00:02:23,820 --> 00:02:25,894
בכל צורותיה האפשריות.

53
00:02:25,894 --> 00:02:29,218
למען האמת, אינני יודעת
אם תהיה זו הגזמה לומר

54
00:02:29,218 --> 00:02:31,250
שאילו לא היתה הקנאה קיימת,

55
00:02:31,250 --> 00:02:33,800
אולי לא היתה לנו ספרות.

56
00:02:33,800 --> 00:02:37,390
לא היתה הלנה הבוגדנית,
לא היתה ה"אודיסיאה",

57
00:02:37,390 --> 00:02:40,228
לא היו מלכים קנאים
ולא "אלף לילה ולילה",

58
00:02:40,228 --> 00:02:43,365
לא היה שייקספיר.

59
00:02:43,365 --> 00:02:45,555
לא היו יומני הקריאה
של התיכון,

60
00:02:45,555 --> 00:02:47,367
כי היינו מחמיצים
את "הקול והזעם",

61
00:02:47,367 --> 00:02:49,616
את "גטסבי", "וזרח השמש",

62
00:02:49,616 --> 00:02:53,743
מחמיצים את "מדאם בובארי",
"אנה קרנינה",

63
00:02:53,743 --> 00:02:56,150
בלי קנאה - אין פרוסט.
והיום הרי,

64
00:02:56,150 --> 00:02:57,911
אני יודעת שזה באופנה
להגיד שלפרוסט

65
00:02:57,911 --> 00:02:59,518
יש תשובות לכל דבר,

66
00:02:59,518 --> 00:03:02,224
אבל בכל הנוגע לקנאה,

67
00:03:02,224 --> 00:03:04,965
באמת יש לו.

68
00:03:04,965 --> 00:03:08,951
השנה חל יובל המאה ליצירת
המופת שלו, "בעקבות הזמן האבוד",

69
00:03:08,951 --> 00:03:12,952
וזהו המחקר הממצה ביותר
של הקנאה המינית

70
00:03:12,952 --> 00:03:15,104
ושל סתם תחרותיות רגילה,
הקטע שלי,

71
00:03:15,104 --> 00:03:17,689
שאנו יכולים לקוות לו.
[צחוק]

72
00:03:17,689 --> 00:03:20,116
וכשאנו חושבים על פרוסט,
אנו חושבים

73
00:03:20,116 --> 00:03:21,610
על הקטעים הרגשניים, נכון?

74
00:03:21,610 --> 00:03:23,565
אנו חושבים על הילד הקטן
שמנסה להרדם.

75
00:03:23,565 --> 00:03:27,746
אנו חושבים על עוגת מדלן
טובלת בתה לבנדר.

76
00:03:27,746 --> 00:03:29,772
אנו שוכחים כמה חודרת
היתה ראייתו.

77
00:03:29,772 --> 00:03:31,612
אנו שוכחים כמה חסר-חמלה הוא.

78
00:03:31,612 --> 00:03:33,933
אלה הם ספרים שווירג'יניה וולף
אמרה עליהם

79
00:03:33,933 --> 00:03:36,269
שהם קשים כמו מעי חתול.

80
00:03:36,269 --> 00:03:38,317
אינני יודעת מה זה מעי חתול,

81
00:03:38,317 --> 00:03:41,218
אבל הבה נניח שזה איום ונורא.

82
00:03:41,218 --> 00:03:44,436
הבה נבדוק מדוע הם
משתלבים כה טוב,

83
00:03:44,436 --> 00:03:48,114
הרומן והקנאה,
הקנאה ופרוסט.

84
00:03:48,114 --> 00:03:51,345
האם זה משהו ברור
כמו אותה קנאה,

85
00:03:51,345 --> 00:03:54,728
שמתגלמת באדם, בתשוקה, במכשול,

86
00:03:54,728 --> 00:03:59,396
בבסיס סיפורי כה מוצק?

87
00:03:59,396 --> 00:04:02,071
אינני יודעת. לדעתי הקנאה
היא כנה להכאיב,

88
00:04:02,071 --> 00:04:04,120
כי בואו נחשוב על מה שקורה

89
00:04:04,120 --> 00:04:05,898
כשאנו חשים קנאה.

90
00:04:05,898 --> 00:04:09,850
כשאנו חשים קנאה,
אנו מספרים לעצמנו סיפור.

91
00:04:09,850 --> 00:04:14,133
אנו מספרים לעצמנו סיפור
אודות חייהם של אחרים,

92
00:04:14,133 --> 00:04:16,807
וסיפורים אלה גורמים לנו
להרגיש נורא

93
00:04:16,807 --> 00:04:19,030
כי מטרתם לגרום לנו
להרגיש נורא.

94
00:04:19,030 --> 00:04:21,564
בתור המספר והמאזין כאחד,

95
00:04:21,564 --> 00:04:23,538
אנו יודעים בדיוק
אילו פרטים לכלול,

96
00:04:23,538 --> 00:04:27,107
כדי לסובב את הסכין, נכון?

97
00:04:27,107 --> 00:04:30,462
הקנאה הופכת את כולנו
לסופרים חובבים,

98
00:04:30,462 --> 00:04:32,478
וזה משהו שפרוסט הבין.

99
00:04:32,478 --> 00:04:35,651
בכרך הראשון, "דרכו של סוואן",

100
00:04:35,651 --> 00:04:37,475
מסדרת הספרים,

101
00:04:37,475 --> 00:04:39,181
סוואן, אחת הדמויות הראשיות,

102
00:04:39,181 --> 00:04:42,409
חושב בחיבה רבה על פילגשו,

103
00:04:42,409 --> 00:04:44,101
וכמה שהיא נהדרת במיטה,

104
00:04:44,101 --> 00:04:47,143
ולפתע, במהלך משפטים ספורים,

105
00:04:47,143 --> 00:04:49,184
ומדובר במשפטים פרוסטיים,

106
00:04:49,184 --> 00:04:50,696
כלומר, ארוכים כנהרות,

107
00:04:50,696 --> 00:04:52,959
אבל תוך כמה משפטים,

108
00:04:52,959 --> 00:04:55,366
הוא נרתע ומבין,

109
00:04:55,366 --> 00:04:58,649
"רק רגע, כל מה שאני
אוהב באישה הזו,

110
00:04:58,649 --> 00:05:02,420
"גם מישהו אחר
אוהב באישה הזו.

111
00:05:02,420 --> 00:05:05,511
"כל מה שהיא עושה
כדי לענג אותי

112
00:05:05,511 --> 00:05:07,220
"יכול לענג גם מישהו אחר,

113
00:05:07,220 --> 00:05:09,498
"ואולי ממש כרגע."

114
00:05:09,498 --> 00:05:12,282
וזה הסיפור שהוא מתחיל
לספר לעצמו,

115
00:05:12,282 --> 00:05:14,145
ומכאן ואילך פרוסט כותב

116
00:05:14,145 --> 00:05:17,192
שכל קסם חדש שסוואן מגלה
אצל פילגשו,

117
00:05:17,192 --> 00:05:19,856
הוא מוסיפו ל"אוסף המכשירים

118
00:05:19,856 --> 00:05:23,478
"שבמרתף העינויים הפרטי שלו".

119
00:05:23,478 --> 00:05:25,753
סוואן ופרוסט, עלינו להודות,

120
00:05:25,753 --> 00:05:27,429
נודעו לשמצה בקנאותם.

121
00:05:27,429 --> 00:05:29,133
חבריו של פרוסט נאלצו לעזוב

122
00:05:29,133 --> 00:05:31,737
את הארץ
אם רצו להיפרד ממנו.

123
00:05:31,737 --> 00:05:34,640
אבל לא צריך להיות
קנאי עד כדי כך

124
00:05:34,640 --> 00:05:37,551
כדי להודות שזאת
עבודה קשה, נכון?

125
00:05:37,551 --> 00:05:39,160
הקנאה מתישה.

126
00:05:39,160 --> 00:05:42,807
זהו רגש רעבתני.
צריך להאכיל אותו.

127
00:05:42,807 --> 00:05:44,896
ומה אהוב על הקנאה?

128
00:05:44,896 --> 00:05:47,986
הקנאה אוהבת מידע.

129
00:05:47,986 --> 00:05:50,375
הקנאה אוהבת פרטים.

130
00:05:50,375 --> 00:05:53,198
הקנאה אוהבת את הכמויות העצומות
של שיער זוהר,

131
00:05:53,198 --> 00:05:55,664
את נרתיק העפרונות הקטן והחמוד.

132
00:05:55,664 --> 00:05:57,206
הקאנה אוהבת תצלומים.

133
00:05:57,206 --> 00:06:00,936
זו הסיבה ש"אינסטגרם"
היא כזה להיט. [צחוק]

134
00:06:00,936 --> 00:06:04,897
פרוסט ממש מקשר בין שפת המלומדים
לבין הקנאה.

135
00:06:04,897 --> 00:06:07,339
כשסוואן מתייסר בקנאתו,

136
00:06:07,339 --> 00:06:09,510
ולפתע מתחיל לצותת ליד דלתות

137
00:06:09,510 --> 00:06:11,533
ולשחד את משרתי פילגשו,

138
00:06:11,533 --> 00:06:12,985
הוא מגן על התנהגות זו.

139
00:06:12,985 --> 00:06:15,402
הוא אומר, "טוב, אני יודע
שלדעתכם זה דוחה,

140
00:06:15,402 --> 00:06:17,208
"אבל זה לא שונה

141
00:06:17,208 --> 00:06:19,558
"מפענוח של טקסט קדום

142
00:06:19,558 --> 00:06:21,225
"או התבוננות באנדרטה."

143
00:06:21,225 --> 00:06:23,822
הוא אומר, "אלה הן
חקירות מדעיות

144
00:06:23,822 --> 00:06:26,825
"בעלות ערך אינטלקטואלי אמיתי."

145
00:06:26,825 --> 00:06:28,937
פרוסט מנסה להראות לנו שהקנאה

146
00:06:28,937 --> 00:06:31,828
חשה שהיא בלתי-נסבלת
ומציגה אותנו באור מגוחך,

147
00:06:31,828 --> 00:06:36,498
אבל בתוך תוכה היא
חיפוש אחר ידע,

148
00:06:36,498 --> 00:06:39,899
חיפוש אחר אמת, אמת כואבת,

149
00:06:39,899 --> 00:06:41,828
ולמעשה, בכל האמור בפרוסט,

150
00:06:41,828 --> 00:06:44,620
ככל שהאמת כואבת יותר -
כך טוב יותר.

151
00:06:44,620 --> 00:06:49,357
יגון, השפלה, אובדן:

152
00:06:49,357 --> 00:06:52,313
אלו הם הנתיבים
אל החוכמה, בעיני פרוסט.

153
00:06:52,313 --> 00:06:56,215
הוא אומר,
"אישה שאנו זקוקים לה,

154
00:06:56,215 --> 00:06:59,001
"שגורמת לנו סבל,
מפיקה מאיתנו

155
00:06:59,001 --> 00:07:02,506
"קשת של רגשות
עמוקים וחיוניים בהרבה

156
00:07:02,506 --> 00:07:06,945
"מאשר גבר גאון
שמעורר את ענייננו."

157
00:07:06,945 --> 00:07:09,820
האם הוא מציע לנו פשוט
לחפש נשים אכזריות?

158
00:07:09,820 --> 00:07:12,117
לא. לדעתי הוא מנסה לומר

159
00:07:12,117 --> 00:07:15,286
שהקנאה מגלה אותנו לעצמנו.

160
00:07:15,286 --> 00:07:18,182
והאם יש איזה רגש אחר
שחושף ופותח אותנו

161
00:07:18,182 --> 00:07:20,510
בדרך ייחודית זו?

162
00:07:20,510 --> 00:07:22,590
האם יש איזה רגש אחר
שמגלה לנו

163
00:07:22,590 --> 00:07:25,923
את תוקפנותנו
ואת שאפתנותנו המבחילה

164
00:07:25,923 --> 00:07:28,322
ואת טענתנו לזכות מסוימת?

165
00:07:28,322 --> 00:07:30,972
האם יש איזה רגש אחר
שמלמד אותנו להתבונן

166
00:07:30,972 --> 00:07:34,164
בעצימות ייחודית כזו?

167
00:07:34,164 --> 00:07:36,316
פרויד יכתוב על כך
מאוחר יותר.

168
00:07:36,316 --> 00:07:38,570
יום אחד ביקר אצל פרויד

169
00:07:38,570 --> 00:07:40,892
צעיר מודאג שנטרף במחשבה

170
00:07:40,892 --> 00:07:43,395
שאשתו בוגדת בו.

171
00:07:43,395 --> 00:07:45,472
ופרויד אמר שמשהו מוזר
בבחור הזה,

172
00:07:45,472 --> 00:07:47,586
כי הוא לא מתייחס
למה שאשתו עושה.

173
00:07:47,586 --> 00:07:49,557
כי היא חפה מאשמה;
כולם יודעים זאת.

174
00:07:49,557 --> 00:07:50,887
המסכנה הזאת

175
00:07:50,887 --> 00:07:52,885
חשודה על לא עוול בכפה.

176
00:07:52,885 --> 00:07:55,694
אלא שהוא מחפש דברים
שאשתו עושה

177
00:07:55,694 --> 00:07:58,194
מבלי משים, ללא כוונה.

178
00:07:58,194 --> 00:08:00,511
האם חיוכה רחב מדי,

179
00:08:00,511 --> 00:08:03,851
האם היא התחככה במקרה
בגבר ההוא?

180
00:08:03,851 --> 00:08:06,527
פרויד אומר שאיש זה
הופך להיות

181
00:08:06,527 --> 00:08:10,875
הממונה על תת-המודע של אשתו.

182
00:08:10,875 --> 00:08:12,696
הרומן מצטיין בנושא הזה.

183
00:08:12,696 --> 00:08:15,504
הרומן מצטיין בתארו איך הקנאה

184
00:08:15,504 --> 00:08:19,488
מכשירה אותנו להתבונן בעוצמה,
אך לא במדויק.

185
00:08:19,488 --> 00:08:23,563
למעשה, ככל שאנו מקנאים
ביתר עוצמה,

186
00:08:23,563 --> 00:08:26,082
כך אנו יותר חיים
בעולם הדמיון.

187
00:08:26,082 --> 00:08:29,002
ולכן, לדעתי, הקנאה איננה

188
00:08:29,002 --> 00:08:31,818
סתם מעוררת אותנו למעשי אלימות

189
00:08:31,818 --> 00:08:33,818
או לעבור על החוק.

190
00:08:33,818 --> 00:08:36,100
הקנאה גורמת לנו לפעול בדרכים

191
00:08:36,100 --> 00:08:38,458
שיש בהן יצירתיות פרועה.

192
00:08:38,458 --> 00:08:40,901
עכשיו אני חושבת על עצמי
בגיל 8, אני מודה,

193
00:08:40,901 --> 00:08:44,920
אבל אני גם חושבת
על הסיפור ששמעתי בחדשות.

194
00:08:44,920 --> 00:08:48,828
אישה בת 52 ממישיגן נתפסה

195
00:08:48,828 --> 00:08:51,697
כשיצרה חשבון "פייסבוק" כוזב

196
00:08:51,697 --> 00:08:55,420
ושלחה ממנו מסרים
נתעבים וזוועתיים

197
00:08:55,420 --> 00:08:59,645
לעצמה במשך שנה.

198
00:08:59,645 --> 00:09:01,770
במשך שנה. שנה.

199
00:09:01,770 --> 00:09:03,645
והיא ניסתה להאשים בכך

200
00:09:03,645 --> 00:09:05,802
את חברתו החדשה של
החבר-לשעבר שלה,

201
00:09:05,802 --> 00:09:09,443
ועלי להודות שכאשר
שמעתי על זה,

202
00:09:09,443 --> 00:09:11,355
הגבתי בהערצה.

203
00:09:11,355 --> 00:09:12,932
[צחוק]

204
00:09:12,932 --> 00:09:15,347
כי אם להיות מציאותיים,

205
00:09:15,347 --> 00:09:19,664
זאת יצירתיות אדירה,
גם אם מעוותת, נכון?

206
00:09:19,664 --> 00:09:22,084
זה משהו שלקוח מרומן.

207
00:09:22,084 --> 00:09:25,485
זה משהו שלקוח מרומן
של פטרישיה הייסמית'.

208
00:09:25,485 --> 00:09:27,655
הייסמית' במיוחד אהובה עלי.

209
00:09:27,655 --> 00:09:31,707
זאת האישה המבריקה והמוזרה
שכתבה את "מכתבים אמריקאיים".

210
00:09:31,707 --> 00:09:33,900
היא המחברת של "זרים ברכבת"

211
00:09:33,900 --> 00:09:35,948
ושל "הכשרון של מר ריפלי",

212
00:09:35,948 --> 00:09:39,013
ספרים שכולם עוסקים בקנאה,

213
00:09:39,013 --> 00:09:40,888
וכיצד היא מטריפה את דעתנו,

214
00:09:40,888 --> 00:09:43,882
ושמיד כשאנו בעולם הזה,
בעולם הקנאה,

215
00:09:43,882 --> 00:09:49,145
הקרום הדק שבין מה שנכון
ומה שייתכן

216
00:09:49,145 --> 00:09:52,038
עלול להתבקע תוך שניה.

217
00:09:52,038 --> 00:09:54,486
קחו לדוגמה את טום ריפלי,
הדמות הכי מוכרת שלה.

218
00:09:54,486 --> 00:09:57,325
טום ריפלי עובר מלרצות בכם

219
00:09:57,325 --> 00:09:59,501
או לרצות את מה שיש לכם,

220
00:09:59,501 --> 00:10:02,929
ל-להיות אתם ולהחזיק במה
שפעם היה לכם,

221
00:10:02,929 --> 00:10:04,462
ואתם קבורים מתחת ללוחות הריצפה,

222
00:10:04,462 --> 00:10:05,825
הוא עונה כשקוראים בשמכם,

223
00:10:05,825 --> 00:10:07,517
הוא עונד את טבעותיכם,

224
00:10:07,517 --> 00:10:09,518
מרוקן את חשבון הבנק שלכם.

225
00:10:09,518 --> 00:10:11,493
זאת אפשרות אחת.

226
00:10:11,493 --> 00:10:15,157
אבל מה נעשה אנו? איננו יכולים
ללכת בדרכו של טום ריפלי.

227
00:10:15,157 --> 00:10:17,194
אני לא יכולה לתת לכל העולם
"בלתי-מספיק"ים,

228
00:10:17,194 --> 00:10:20,041
ככל שהייתי מתה לעשות זאת
בימים מסוימים.

229
00:10:20,041 --> 00:10:23,539
וזה חבל, כי אנו חיים
בעיתות של קנאה.

230
00:10:23,539 --> 00:10:26,446
אנו חיים בתקופה של קנאה.

231
00:10:26,446 --> 00:10:28,459
נכון, כולנו אזרחים טובים
של המדיה החברתית,

232
00:10:28,459 --> 00:10:31,843
שבה המטבע העובר לסוחר
הוא קנאה, נכון?

233
00:10:31,843 --> 00:10:36,312
האם הרומן מספק לנו מוצא?
אני לא בטוחה בכך.

234
00:10:36,312 --> 00:10:39,753
אז הבה נעשה מה שדמויות
תמיד עושות כשהן לא בטוחות,

235
00:10:39,753 --> 00:10:41,929
כשהן אפופות תעלומה.

236
00:10:41,929 --> 00:10:44,203
בואו נלך לרחוב בייקר מס' 221ב'

237
00:10:44,203 --> 00:10:46,221
ונבקש את שרלוק הולמס.

238
00:10:46,221 --> 00:10:48,690
כשאנשים חושבים על הולמס,

239
00:10:48,690 --> 00:10:51,799
הם חושבים שאויבו הוא
פרופסור מוריארטי,

240
00:10:51,799 --> 00:10:54,006
אותו פושע גאון.

241
00:10:54,006 --> 00:10:56,469
אבל אני תמיד העדפתי
את המפקח לסטראד,

242
00:10:56,469 --> 00:10:59,374
מפקד הסקוטלנד-יארד
בעל פני העכבר,

243
00:10:59,374 --> 00:11:01,104
שזקוק נואשות להולמס,

244
00:11:01,104 --> 00:11:03,408
שזקוק לגאונותו של הולמס
אבל כועס עליו.

245
00:11:03,408 --> 00:11:05,265
הו, זה כה מוכר לי.

246
00:11:05,265 --> 00:11:09,282
לסטראד זקוק לו, כועס עליו,

247
00:11:09,282 --> 00:11:12,593
ודי רותח במרירות
במהלך התעלומות.

248
00:11:12,593 --> 00:11:16,470
אבל כשהם עובדים ביחד,
משהו מתחיל להשתנות.

249
00:11:16,470 --> 00:11:19,513
ולבסוף, ב"תעלומת ששת הנפוליאונים",

250
00:11:19,513 --> 00:11:23,443
כשהולמס נכנס, ומסנוור את כולם
עם פתרון התעלומה,

251
00:11:23,443 --> 00:11:26,884
לסטראד פונה אל הולמס ואומר,

252
00:11:26,884 --> 00:11:31,165
"אנו לא מקנאים בך,
מר הולמס.

253
00:11:31,165 --> 00:11:34,524
"אנו גאים בך."

254
00:11:34,524 --> 00:11:36,853
וממשיך ואומר שאין איש
בסקוטלנד-יארד

255
00:11:36,853 --> 00:11:39,852
שלא רוצה ללחוץ את ידו
של שרלוק הולמס.

256
00:11:39,852 --> 00:11:42,237
זו אחת הפעמים הבודדות
שאנו רואים שהולמס מתרגש

257
00:11:42,237 --> 00:11:44,332
בכל התעלומות שלו,
ובעיני זה מאד מרגש,

258
00:11:44,332 --> 00:11:47,396
הסצנה הקטנה הזו,
אבל היא גם מסתורית, נכון?

259
00:11:47,396 --> 00:11:49,309
נראה שהיא מתייחסת לקנאה

260
00:11:49,309 --> 00:11:52,047
כאל בעיה הנדסית ולא כאל רגש.

261
00:11:52,047 --> 00:11:54,913
לרגע הולמס ניצב נגד לסטראד,

262
00:11:54,913 --> 00:11:56,836
וברגע הבא הם באותו צד.

263
00:11:56,836 --> 00:11:58,983
לפתע, לסטראד מתיר לעצמו

264
00:11:58,983 --> 00:12:01,950
להעריץ את המוח
אותו הוא שונא.

265
00:12:01,950 --> 00:12:03,879
אולי זה בעצם
עד כדי כך פשוט?

266
00:12:03,879 --> 00:12:06,310
מה אם הקנאה היא
רק עניין של הנדסת מרחב?

267
00:12:06,310 --> 00:12:10,020
רק עניין של המקום בו
אנו מתירים לעצמנו לעמוד

268
00:12:10,020 --> 00:12:12,350
ביחס לזולת?

269
00:12:12,350 --> 00:12:14,221
אולי אז לא ניאלץ להתמרמר

270
00:12:14,221 --> 00:12:16,282
על מצויינותו של אחר.

271
00:12:16,282 --> 00:12:19,656
נוכל להתייצב לצידה.

272
00:12:19,656 --> 00:12:21,912
אבל אני אוהבת תכניות חלופיות.

273
00:12:21,912 --> 00:12:24,248
אז בעוד אנו מצפים שזה יקרה,

274
00:12:24,248 --> 00:12:26,944
הבה נזכור שביכולתנו להתנחם בבדיון.

275
00:12:26,944 --> 00:12:29,395
רק הבדיון מבהיר את הקנאה.

276
00:12:29,395 --> 00:12:31,478
רק הבדיון מאלף ומביית אותה,

277
00:12:31,478 --> 00:12:33,356
ומזמין אותה להצטרף לשולחן.

278
00:12:33,356 --> 00:12:35,229
וראו מי היושבים סביבו:

279
00:12:35,229 --> 00:12:39,065
לסטראד המתוק,
טום ריפלי המפחיד,

280
00:12:39,065 --> 00:12:43,534
סוואן המטורף,
מרסל פרוסט בכבודו ובעצמו.

281
00:12:43,534 --> 00:12:45,948
אנו בחברה מצוינת.

282
00:12:45,948 --> 00:12:47,368
תודה לכם.

283
00:12:47,368 --> 00:12:52,184
[מחיאות כפיים]