הייתי רוצה להציג את הטפיל החביב עלי.

יש מליונים שיכולתי לבחור מהם

וזה הוא:

הוא נקרא צירעת התכשיט.

אתם יכולים למצוא אותה בחלקים של אפריקה ואסיה.

היא באורך של קצת פחות מ2.5 ס"מ,

וזה טפיל יפיפה.

עכשיו, אתם אולי אומרים לעצמכם,

"זה לא טפיל.

זה לא תולעת סרט,

זה לא וירוס,

איך צרעה יכולה להיות טפילה?"

אתם כנראה חושבים על צרעות רגילות,

אתם יודעים, אלה שבונות קינים מנייר כבית.

ובכן, העניין הוא שצרעת התכשיט

יוצרת את ביתה בתוך מקק חי.

הנה איך שזה קורה.

צרעת תכשיט מעופפת באזור, מחפשת מקק.

כשהיא רואה אחד, היא נוחתת ונושכת את הכנף שלו.

אז, אני אהיה המקק.

אוי! אוי!

והמקק מתחיל לנער אותה,

"רדי ממני!"

הצרעה מתחילה מהר לעקוץ את המקק.

פתאום, המקק לא יכול לזוז,

למשך דקה בערך.

ואז הוא מתאושש

ונעמד.

הוא יכול לברוח עכשיו,

אבל הוא לא.

הוא פשוט לא רוצה.

הוא פשוט נשאר שם.

הוא הופך לעבר זומבי.

שוב, אני לא ממציא את זה.

הצרעה מתעופפת,

היא הולכת ומחפשת חור

וחופרת אותו, והופכת אותו למחילה.

היא חוזרת.

זה יכול לקחת עד חצי שעה.

המקק עדיין שם.

מה עושים עכשיו?

הצרעה תופסת אחד מהמחושים,

נושכת אותו,

מהמקק,

ומושכת את המקק.

והמקק אומר, "בסדר,"

והולך כמו כלב על רצועה.

הצרעה לוקחת אותו לעומק המחילה.

המקק אומר, "מקום נחמד."

הצרעה מטפלת בכמה עניינים

ואז עוזבת את המחילה

ואוטמת אותה,

משאירה את המקק קבור בחשכה, עדיין חי.

המקק אומר," אוקיי, אני אשאר כאן אם את רוצה."

עכשיו, הזכרתי שהמקק טיפל,

אה, הצרעה טיפלה בעניין קטן

לפני שעזבה את המחילה.

העניין היה הטלת ביצה

על בטן המקק.

הביצה בוקעת.

ויוצא זחל של צרעה.

הוא נראה כמו רימה עם מלתעות גדולות ומאיימות.

הוא לועס חור לתוך המקק

ומתחיל לאכול מבחוץ.

הוא גדל, כמו שאתם יכולים לראות כאן.

ואז כשהוא גדול מספיק,

הוא מחליט לזחול לתוך החור,

לתוך המקק.

אז עכשיו הוא בתוך המקק שעדיין חי

ולמקק לא ממש אכפת.

זה ממשיך בערך חודש.

הזחל גדל וגדל וגדל,

אז הופך לגולם, סוג של פקעת.

בפנים הוא מגדל עיניים,

הוא מגדל כנפיים,

הוא מגדל רגליים,

המקק עדיין חי, עדיין מחכה.

לבסוף הצרעה מוכנה לעזוב,

ואז המקק מת לבסוף

מפני שהצרעה הבוגרת

זוחלת מחוץ לגוף המקק הגוסס.

הצרעה מתנערת,

יוצאת מהמחילה,

ויוצאת למצוא צרעה אחרת להזדווג איתה

כדי להתחיל את כל המחזור המשוגע הזה מהתחלה.

אז, זה לא מדע בדיוני,

זה קורה כל יום, בכל העולם.

ומדענים מוקסמים מזה לגמרי.

הם רק מתחילים להבין איך כל זה קורה.

וכשאתם באמת מתחילים להביט במדע של זה,

אתם מתחילים לכבד את הצרעה המפחידה הזו.

אתם מבינים, העניין הוא שכשהיא תוקפת את המקק,

היא לא רק עוקצת בפראות,

היא עוקצת שתי עקיצות מדוייקות.

היא מכירה את מערכת העצבים של המקק הזה

כמו שאתם מכירים את גב ידכם.

העקיצה הראשונה הולכת לנקודה ההיא שם,

שנקראת "מחוללי קצב ערות,"

וכמו שאתם יכולים לנחש,

אלה הניורונים ששולחים אותות

לרגליים לזוז.

זה חוסם את המעברים שהניורונים משתמשים בהם

לשלוח את הסיגנלים האלה.

אז המקק רוצה ללכת, הוא רוצה לברוח,

אבל הוא לא יכול כי הוא לא יכול להזיז את הרגליים.

וזה נמשך בערך דקה.

זה באמת פרמקולוגיה מתוחכמת.

אנחנו למעשה משתמשים באותה שיטה,

סם שנקרא איברמקטין,

כדי לרפא עיוורון נהרות,

שנגרם בגלל תולעת טפילית

שנכנסת לתוך עיניכם.

אם אתם לוקחים איברמקטין, אתם משתקים את התולעת

באותה שיטה.

עכשיו, גילינו את זה בשנות ה70,

הצרעה עשתה את זה במשך מיליוני שנים.

אז מגיעה העקיצה השניה.

עכשיו העקיצה השניה פוגעת בשני מקומות בדרך.

ולנסות לדמיין איך זה קורה,

אני רוצה שתדמיינו את עצמכם עם חבר

שיש לו מחט ממש ארוכה וממש ממש מפחידה.

והחבר שלכם,

או לפחות חשבתם שהוא חבר,

נועץ אותה בצווארכם,

נכנס לתוך הגוגולת,

עוצר באזור אחד של מוחכם

ומזריק סם כלשהו,

אז ממשיך להכנס לתוך מוחכם

ומזריק עוד.

יש שתי נקודות ספציפיות,

מסומנות פה, "SEG",

ואתם יכולים לראות את הקצה שלה בתוך המוח, מסומן ב "Br".

עכשיו, אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל זה ממש קשה בשבילנו.

זה נקרא נתינת סם סטריאוטקטית.

אתם צריכים לשים את החולה לתוך מסגרת מתכת גדולה

כדי להחזיק אותם שלא יזוזו,

אתם צריכים סורק CAT כדי לדעת לאן אתם הולכים,

כך שאתם מביטים בתמונה ואומרים,

"אנחנו בכיוון הנכון?"

לצרעת התכשיט יש רגשים על העוקץ

ומדענים חושבים שהיא יכולה למעשה להרגיש את הדרך

דרך מוח המקק עד שהיא מגיעה

למקום המדוייק,

ואז חודרת לניורון יחיד

ואז מספקת את הסחורה.

אז, זה משהו די מדהים,

ומה שנראה שקורה אז

זה שהצרעה מסירה את השליטה

שיש למקק על גופו.

זה מסיר את הרצון החופשי של המקק.

לא באמת הערכנו שלמקקים

יש רצון חופשי עד שהצרעה הזו הראתה לנו.

ואין לנו מושג איך היא עושה את זה,

אנחנו עדיין לא יודעים מה יש בתוך הארס

ואנחנו לא יודעים באיזה מעגלים

היא פוגעת במוח המקק,

ואני חושב שזו הסיבה שזה,

בעיקר, הטפיל האהוב עלי

מפני שיש לנו כל כך הרבה דברים ללמוד ממנה.

תודה רבה לכם.