WEBVTT 00:00:00.000 --> 00:00:04.000 כמו שכריס אמר, אני חוקר את המוח האנושי - 00:00:04.000 --> 00:00:06.000 את הפונקציות והמבנה של המוח האנושי. 00:00:06.000 --> 00:00:10.000 אני רוצה שתחשבו דקה מה זה אומר. 00:00:10.000 --> 00:00:14.000 יש לנו איבר שהוא 1.2 קילו של ג'לי 00:00:14.000 --> 00:00:17.000 שאפשר להחזיק בכף היד, 00:00:17.000 --> 00:00:21.000 והוא יכול לתפוס את המרחב של חלל בין כוכבי. 00:00:21.000 --> 00:00:23.000 הוא יכול להגות בנושא האינסוף 00:00:23.000 --> 00:00:28.000 והוא יכול לחשוב על עצמו הוגה על האינסוף. 00:00:28.000 --> 00:00:33.000 הדבר הרקורסיבי הזה נקרא מודעות עצמית, 00:00:33.000 --> 00:00:37.000 אני חושב שזה הגביע הקדוש של כל מדעי המוח, 00:00:37.000 --> 00:00:39.000 ואולי יום אחד, בתקווה, נוכל להבין איך זה קורה. NOTE Paragraph 00:00:40.000 --> 00:00:43.000 אז איך חוקרים את האיבר המסתורי הזה? 00:00:43.000 --> 00:00:47.000 יש לנו בערך 100 מיליארד תאי עצב, 00:00:47.000 --> 00:00:50.000 זרועות קטנות של פרוטופלסמה, מתקשרות אחת עם השנייה, 00:00:50.000 --> 00:00:54.000 ומהפעילות הזאת נוצר טווח עצום של יכולות 00:00:54.000 --> 00:00:57.000 שאנו קוראים להן מודעות אנושית. 00:00:57.000 --> 00:00:58.000 איך זה קורה? 00:00:58.000 --> 00:01:01.000 ובכן, יש הרבה דרכים לחקור את הפונקציות של המוח האנושי. 00:01:01.000 --> 00:01:04.000 גישה אחת, שנמצאת בשימוש רב, 00:01:04.000 --> 00:01:09.000 היא להתבונן באנשים שנפגעו באזורים קטנים במוח, 00:01:09.000 --> 00:01:11.000 ונוצרו שינויים גנטיים באזורים קטנים מאוד במוח. 00:01:11.000 --> 00:01:15.000 מה שקורה אז זה לא מחיקה מוחלטת 00:01:15.000 --> 00:01:17.000 של כל היכולות המוחיות שלכם, 00:01:17.000 --> 00:01:20.000 ביטול של יכולתכם השכלית. 00:01:20.000 --> 00:01:23.000 מה שקורה הוא איבוד ממוקד של פונקציה אחת 00:01:23.000 --> 00:01:25.000 כשכל הפונקציות האחרות נשארות תקינות. 00:01:25.000 --> 00:01:27.000 וזה נותן לנו ביטחון מסוים להניח 00:01:27.000 --> 00:01:31.000 שהאזור הזה של המוח אחראי איכשהו על הפונקציה הזאת. 00:01:31.000 --> 00:01:33.000 ואז אפשר להתאים פונקציה למבנה, 00:01:33.000 --> 00:01:36.000 ולמצוא מה עושים הקישורים המוחיים 00:01:36.000 --> 00:01:38.000 כדי לייצר את הפונקציה הזאת. 00:01:38.000 --> 00:01:40.000 זה מה שאנחנו מנסים לעשות. NOTE Paragraph 00:01:40.000 --> 00:01:43.000 הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות מדהימות לכך. 00:01:43.000 --> 00:01:47.000 למעשה, אני אתן לכם שלוש דוגמאות, כל אחת של שש דקות, במהלך השיחה הזאת. 00:01:47.000 --> 00:01:51.000 הדוגמה הראשונה היא תסמונת יוצאת דופן הנקראת תסמונת קפגראס. 00:01:51.000 --> 00:01:53.000 אם תסתכלו בתמונה כאן, 00:01:53.000 --> 00:01:58.000 הנה האונות הטמפורליות, האונות הפרונטליות, האונות הפריאטליות, 00:01:58.000 --> 00:02:00.000 האונות שמרכיבות את המוח. 00:02:00.000 --> 00:02:04.000 וכאן נמצא, חבוי בתוך האונות הטמפורליות 00:02:04.000 --> 00:02:06.000 כפי שאפשר לראות כאן, 00:02:06.000 --> 00:02:08.000 מבנה שנקרא פיתול דמוי-כישור (fusiform gyrus) 00:02:08.000 --> 00:02:11.000 ולזה מדענים קוראים אזור הפנים של המוח 00:02:11.000 --> 00:02:14.000 כיוון שכאשר הוא פגוע, לא ניתן לזהות פרצופים של אנשים. 00:02:14.000 --> 00:02:16.000 עדיין אפשר לזהות אותם לפי הקול שלהם 00:02:16.000 --> 00:02:18.000 ולהגיד, אה כן, זה ג'ו, 00:02:18.000 --> 00:02:21.000 אבל אי אפשר להסתכל על הפרצוף ולזהות מי זה. 00:02:21.000 --> 00:02:23.000 אי אפשר אפילו לזהות את עצמך במראה. 00:02:23.000 --> 00:02:26.000 אתה יודע שזה אתה, כי הוא קורץ כשאתה קורץ, 00:02:26.000 --> 00:02:28.000 ואתה יודע מה זאת מראה, 00:02:28.000 --> 00:02:31.000 אבל אתה לא באמת מסוגל לזהות את עצמך. NOTE Paragraph 00:02:31.000 --> 00:02:35.000 בסדר. התסמונת הזאת ידועה כתוצאה של נזק מוחי לפיתול הדמוי כישור. 00:02:35.000 --> 00:02:38.000 אבל יש תסמונת יותר נדירה, כל כך נדירה 00:02:38.000 --> 00:02:42.000 שמעט רופאים מכירים אותה, אפילו נוירולוגים 00:02:42.000 --> 00:02:44.000 והיא נקראת אשליית הקפגראס. 00:02:44.000 --> 00:02:47.000 והיא מתבטאת אצל פציינטים נורמלים בכל דרך אחרת 00:02:47.000 --> 00:02:50.000 שחוו נזק מוחי, יוצאים מתרדמת, 00:02:50.000 --> 00:02:53.000 נורמלים מכל בחינה, אבל מסתכלים באמא שלהם 00:02:53.000 --> 00:02:56.000 ואומרים "האישה הזאת נראית כמו אמא שלי, 00:02:56.000 --> 00:02:58.000 אבל לא, היא מתחזה, 00:02:58.000 --> 00:03:00.000 היא אישה אחרת שמעמידה פנים שהיא אמא שלי." 00:03:00.000 --> 00:03:02.000 למה זה קורה? 00:03:02.000 --> 00:03:05.000 שימו לב, האדם הזה צלול ואינטיליגנטי מכל בחינה 00:03:05.000 --> 00:03:07.000 אבל כשהוא רואה את אמא שלו 00:03:07.000 --> 00:03:10.000 האשלייה מופיעה וטוענת שזאת לא אמא שלו. NOTE Paragraph 00:03:10.000 --> 00:03:12.000 הפרשנות הנפוצה ביותר לעניין הזה, 00:03:12.000 --> 00:03:14.000 אותה תמצאו בכל ספרי הפסיכיאטריה, 00:03:14.000 --> 00:03:18.000 היא הפרשנות הפרוידיאנית, שהיא שהבחור הזה, 00:03:18.000 --> 00:03:20.000 ואפשר לפרש אותו הדבר גם כלפי נשים, אגב, 00:03:20.000 --> 00:03:22.000 אבל נדבר כרגע על גברים - 00:03:22.000 --> 00:03:25.000 כשהיה תינוק, תינוק קטן מאוד, 00:03:25.000 --> 00:03:27.000 הייתה שלו משיכה מינית חזקה לאמא שלו. 00:03:27.000 --> 00:03:29.000 זה מה שנקרא תסביך אדיפוס של פרויד. 00:03:29.000 --> 00:03:31.000 אני לא אומר שאני מאמין בזה, 00:03:31.000 --> 00:03:33.000 אבל זה מה שפרויד אמר. 00:03:33.000 --> 00:03:36.000 וכשאתה גדל, קליפת המוח מתפתחת, 00:03:36.000 --> 00:03:40.000 ולומדת להכיל את הדחפים המיניים כלפי אמא שלך. 00:03:40.000 --> 00:03:44.000 למרבה המזל, אתה לא מגורה מינית כל פעם שאתה רואה את אמא שלך. 00:03:44.000 --> 00:03:46.000 ומה שקורה הוא, 00:03:46.000 --> 00:03:48.000 שאחרי נזק מוחי שפוגם בקליפה, 00:03:48.000 --> 00:03:52.000 הדחפים המיניים החבויים הללו יוצאים החוצה, 00:03:52.000 --> 00:03:55.000 עולים לפני השטח, ולפתע, באופן בלתי מוסבר 00:03:55.000 --> 00:03:58.000 אתה מתחיל להיות מגורה מינית על ידי אמא שלך. 00:03:58.000 --> 00:04:00.000 ואתה אומר "אם זאת אמא שלי, 00:04:00.000 --> 00:04:02.000 איך אני מגורה מינית? 00:04:02.000 --> 00:04:04.000 היא בטח לא אמא שלי, היא מתחזה." 00:04:04.000 --> 00:04:08.000 זאת הפרשנות היחידה ההגיונית למוח הפגוע. NOTE Paragraph 00:04:08.000 --> 00:04:11.000 הפרשנות הפרוידיאנית אף פעם לא נראתה לי הגיונית. 00:04:11.000 --> 00:04:14.000 היא די גאונית, כמו רוב הפרשנויות הפרוידיאניות... 00:04:14.000 --> 00:04:16.000 (צחוק מהקהל) 00:04:16.000 --> 00:04:21.000 אבל היא לא הייתה הגיונית כי ראיתי את אותה אשלייה, 00:04:21.000 --> 00:04:23.000 שהייתה לפציינט ביחס לפודל שלו. 00:04:23.000 --> 00:04:24.000 (צחוק מהקהל) 00:04:24.000 --> 00:04:29.000 הוא אמר, "דוקטור, היא נראית כמו פיפי, אבל היא לא, 00:04:29.000 --> 00:04:31.000 זה סתם כלב אחר." 00:04:31.000 --> 00:04:33.000 נראה אתכם משתמשים בפרשנות הפרוידיאנית עכשיו. 00:04:33.000 --> 00:04:34.000 (צחוק מהקהל) 00:04:34.000 --> 00:04:38.000 תתחילו לדבר על החיתיות החבויה בכל בני האדם, 00:04:38.000 --> 00:04:41.000 או משהו אבסורדי אחר. NOTE Paragraph 00:04:41.000 --> 00:04:43.000 אז מה באמת קורה כאן? 00:04:43.000 --> 00:04:45.000 אז כדי להסביר את התסמונת המוזרה הזאת, 00:04:45.000 --> 00:04:49.000 נתבונן במבנה ותפקוד המערכת הויזואלית במוח. 00:04:49.000 --> 00:04:52.000 באופן נורמלי, תמונות מגיעות דרך העיניים, 00:04:52.000 --> 00:04:54.000 ועוברות לאזורים הויזואליים במוח. 00:04:54.000 --> 00:04:57.000 יש למעשה 30 אזורים באחורי המוח שמיועדים אך ורק לראייה, 00:04:57.000 --> 00:05:00.000 ואחרי כל העיבוד, המידע מגיע למבנה קטן, 00:05:00.000 --> 00:05:05.000 ה-fusiform gyrus, שתופס פרצופים. 00:05:05.000 --> 00:05:07.000 יש שם נוירונים שרגישים פרצופים. 00:05:07.000 --> 00:05:10.000 אפשר לקרוא לזה אזור הפנים של המוח, כן? 00:05:10.000 --> 00:05:12.000 דיברתי על זה קודם. 00:05:12.000 --> 00:05:16.000 כשהאזור פגום אי אפשר לראות פרצופים, כן? NOTE Paragraph 00:05:16.000 --> 00:05:19.000 אבל מהאזור הזה המידע עובר 00:05:19.000 --> 00:05:22.000 למבנה שנקרא אמיגדלה, בתוך המערכת הלימבית, 00:05:22.000 --> 00:05:24.000 המרכז הריגשי של המוח, 00:05:24.000 --> 00:05:26.000 והמבנה הזה, שנקרא אמיגדלה, 00:05:26.000 --> 00:05:28.000 מחליט על החשיבות הריגשית של מה שמתבוננים בו. 00:05:28.000 --> 00:05:32.000 האם זה טרף? האם זה טורף? האם זה בן זוג? 00:05:32.000 --> 00:05:34.000 או האם זה משהו טריוויאלי, כמו חתיכת מוך, 00:05:34.000 --> 00:05:38.000 או חתיכת גיר, או - אני לא רוצה להצביע על זה - 00:05:38.000 --> 00:05:40.000 או נעל, או משהו כזה, כן? 00:05:40.000 --> 00:05:42.000 משהו שאפשר לחלוטין להתעלם ממנו. 00:05:42.000 --> 00:05:45.000 ואם האמיגדלה מגורה, סימן שזה משהו חשוב, 00:05:45.000 --> 00:05:48.000 ואז ההודעה עוברת למערכת העצבים האוטונומית. 00:05:48.000 --> 00:05:50.000 הלב מתחיל לפעום יותר מהר, 00:05:50.000 --> 00:05:53.000 אתם מתחילים להזיע כדי לפזר את החום שהגוף עומד להוציא 00:05:53.000 --> 00:05:55.000 כתוצאה מפעולות השרירים. 00:05:55.000 --> 00:05:59.000 וזה טוב, כי אנחנו יכולים לשים שתי אלקטרודות על כף היד 00:05:59.000 --> 00:06:03.000 ולמדוד את השינויים בהולכה החשמלית של העור, כתוצאה מהזעה. 00:06:03.000 --> 00:06:05.000 אז אני יכול לבדוק, כשאתם מסתכלים על משהו, 00:06:05.000 --> 00:06:09.000 האם אתם נרגשים או מגורים או לא, אוקיי? 00:06:09.000 --> 00:06:11.000 אני אחזור לזה עוד דקה. NOTE Paragraph 00:06:11.000 --> 00:06:15.000 אז לפי התיאוריה שלי, כשהבחור הזה מסתכל על חפץ, 00:06:15.000 --> 00:06:19.000 כל חפץ, והתמונה עוברת לאיזורים הויזואליים 00:06:19.000 --> 00:06:22.000 ומעובדת ב-fusiform gyrus, 00:06:22.000 --> 00:06:25.000 והוא רואה שזה צמח אפונה, או שולחן, 00:06:25.000 --> 00:06:27.000 או אמא שלו, נגיד, בסדר? 00:06:27.000 --> 00:06:30.000 ואז המידע עובר לאמיגדלה, 00:06:30.000 --> 00:06:32.000 ואז למערכת העצבים האוטונומית. 00:06:32.000 --> 00:06:37.000 אבל אצל הבחור הזה, הקישור בין מערכת העצבים לאמיגדלה, 00:06:37.000 --> 00:06:40.000 המרכז הריגשי של המוח, ניתק בתאונה. 00:06:40.000 --> 00:06:42.000 ובגלל שה-fusiform gyrus תקין, 00:06:42.000 --> 00:06:45.000 הבחור עדיין יזהה את אמא שלו, 00:06:45.000 --> 00:06:47.000 ויגיד "אוקיי, זה נראה כמו אמא שלי." 00:06:47.000 --> 00:06:50.000 אבל בגלל שהקישור למרכז הריגשי לא קיים, 00:06:50.000 --> 00:06:54.000 הוא אומר "אם זאת אמא שלי, איך אני לא מרגיש חם בלב?" 00:06:54.000 --> 00:06:56.000 או אימה, כן? תלוי באיזו אמא. 00:06:56.000 --> 00:06:57.000 (צחוק מהקהל) 00:06:57.000 --> 00:07:03.000 ואז הוא אומר "איך אני מסביר את ההיעדר המוחלט של רגשות? 00:07:03.000 --> 00:07:05.000 זאת לא יכולה להיות אמא שלי. 00:07:05.000 --> 00:07:07.000 זאת מישהי אחרת שמעמידה פנים." NOTE Paragraph 00:07:07.000 --> 00:07:09.000 איך אפשר לבדוק את זה? 00:07:09.000 --> 00:07:11.000 אני יכול לקחת כל אחד מכם ולהושיב אתכם מול מסך, 00:07:11.000 --> 00:07:14.000 ולבדוק את ההולכה החשמלית של העור שלכם, 00:07:14.000 --> 00:07:16.000 כשאתם רואים תמונות על המסך, 00:07:16.000 --> 00:07:19.000 כלומר לבדוק כמה אתם מזיעים כשאתם רואים משהו. 00:07:19.000 --> 00:07:22.000 אם זה שולחן או מטריה, אתם כמובן לא מזיעים. 00:07:22.000 --> 00:07:27.000 אם זה תמונה של אריה, או נמר, או בחורה, אתם מזיעים, כן? 00:07:27.000 --> 00:07:30.000 ותאמינו או לא, אם אני אראה לכם תמונה של אמא שלכם 00:07:30.000 --> 00:07:32.000 אם אתם אנשים נורמליים, אתם תתחילו להזיע. 00:07:32.000 --> 00:07:34.000 אתם אפילו לא חייבים להיות יהודים. 00:07:34.000 --> 00:07:36.000 (צחוק מהקהל) NOTE Paragraph 00:07:36.000 --> 00:07:40.000 עכשיו, מה קורה עם הבחור הזה? 00:07:40.000 --> 00:07:44.000 מראים לו תמונות על מסך 00:07:44.000 --> 00:07:46.000 ובודקים את ההזעה שלו. 00:07:46.000 --> 00:07:51.000 כסאות ושולחנות וכולי, שום דבר, כרגיל, 00:07:51.000 --> 00:07:53.000 אבל גם כשמראים לו תמונה של אמא שלו 00:07:53.000 --> 00:07:55.000 הוא לא מזיע בכלל. 00:07:55.000 --> 00:07:57.000 אין שום תגובה רגשית לאמא שלו. 00:07:57.000 --> 00:08:02.000 כי הקישור בין אזורי הראיה לאזורי הרגש במוח נקטע. 00:08:02.000 --> 00:08:05.000 הראיה שלו נורמלית, כי מרכז הראיה שלו תקין 00:08:05.000 --> 00:08:08.000 הרגשות שלו נורמליים, הוא צוחק, הוא בוכה, 00:08:08.000 --> 00:08:11.000 אבל הקישור בין הראיה לרגשות נחתך 00:08:11.000 --> 00:08:14.000 ולכן הוא מאמין שאמא שלו היא מתחזה. 00:08:14.000 --> 00:08:17.000 זאת דוגמה נהדרת של מה שאנחנו עושים, 00:08:17.000 --> 00:08:21.000 לוקחים תסמונת פסיכיאטרית נוירולוגית ביזארית ובלתי ניתנת להבנה 00:08:21.000 --> 00:08:23.000 ומניחים שהגישה הפרוידיאנית שגויה, 00:08:23.000 --> 00:08:27.000 ואפשר להגיע להסבר יותר מדויק 00:08:27.000 --> 00:08:29.000 בעזרת האנטומיה של המוח. NOTE Paragraph 00:08:29.000 --> 00:08:31.000 דרך אגב, אם הבחור ההוא הולך לחדר אחר, 00:08:31.000 --> 00:08:36.000 ואמא שלו מטלפנת אליו מהחדר הסמוך, 00:08:36.000 --> 00:08:40.000 הוא מרים את השפופרת ואומר "היי, אמא, איפה את?" 00:08:40.000 --> 00:08:42.000 אין אשליה דרך הטלפון. 00:08:42.000 --> 00:08:44.000 אחר כך היא באה אליו, והוא אומר "מי את? 00:08:44.000 --> 00:08:46.000 את נראית כמו אמא שלי." בסדר? 00:08:46.000 --> 00:08:48.000 הסיבה היא שיש מסלול נפרד המקשר 00:08:48.000 --> 00:08:52.000 בין אזורי השמיעה במוח לאזורי הרגשות 00:08:52.000 --> 00:08:54.000 והוא לא נפגע בתאונה. 00:08:54.000 --> 00:08:59.000 אז בטלפון הוא מזהה את אמא שלו בלי בעיה. 00:08:59.000 --> 00:09:02.000 ואז פנים מול פנים הוא טוען שהיא מתחזה. NOTE Paragraph 00:09:02.000 --> 00:09:06.000 בסדר, אז איך כל המערכת המורכבת הזאת נבנית במוח? 00:09:06.000 --> 00:09:09.000 האם זה הטבע? הגנים? הסביבה? 00:09:09.000 --> 00:09:11.000 אנחנו בוחנים את השאלה הזאת 00:09:11.000 --> 00:09:15.000 בעזרת תסמונת נוספת שנקראת איבר הפנטום. 00:09:15.000 --> 00:09:17.000 בטח שמעתם על תופעת איבר הפנטום. 00:09:17.000 --> 00:09:20.000 כשקוטעים למישהו יד או רגל, בגלל זיהום, 00:09:20.000 --> 00:09:22.000 או שמישהו מאבד יד או רגל במלחמה, מלחמת עיראק לדוגמה, 00:09:22.000 --> 00:09:24.000 שהפכה מאוד בעייתית לאחרונה, 00:09:24.000 --> 00:09:28.000 הוא עדיין ממשיך להרגיש בקיומה של היד החסרה, 00:09:28.000 --> 00:09:31.000 וזה מה שנקרא יד פנטום או רגל פנטום. 00:09:31.000 --> 00:09:33.000 למעשה, אפשר לקבל פנטום בכל איבר בגוף. 00:09:33.000 --> 00:09:36.000 תאמינו או לא, אפילו איברים פנימיים. 00:09:36.000 --> 00:09:40.000 הייתה לי חולה שעברה ניתוח כריתת רחם, 00:09:40.000 --> 00:09:45.000 והיה לה פנטום רחם, כולל כאבי מחזור פנטומיים 00:09:45.000 --> 00:09:47.000 בזמנים הנכונים במחזור החודשי. 00:09:47.000 --> 00:09:49.000 ולמעשה, סטודנט אחד שאל אותי 00:09:49.000 --> 00:09:51.000 אם היא גם מקבלת תסמונת קדם-וסתית פנטום? 00:09:51.000 --> 00:09:52.000 (צחוק מהקהל) 00:09:52.000 --> 00:09:56.000 נושא חשוב מאוד למדע, שטרם הספקנו לחקור. NOTE Paragraph 00:09:56.000 --> 00:09:59.000 בכל מקרה, השאלה הבאה היא 00:09:59.000 --> 00:10:02.000 מה אפשר ללמוד על איברי פנטום מניסויים? 00:10:02.000 --> 00:10:04.000 אחד הדברים שגילינו הוא 00:10:04.000 --> 00:10:06.000 שבערך חצי מהפציינטים עם איברי פנטום 00:10:06.000 --> 00:10:08.000 טוענים שהם יכולים להזיז את הפנטום. 00:10:08.000 --> 00:10:10.000 לטפוח לאח על כתפו, 00:10:10.000 --> 00:10:12.000 להרים את הטלפון, לנופף לשלום. 00:10:12.000 --> 00:10:15.000 כל אלה תחושות מאוד חזקות. 00:10:15.000 --> 00:10:17.000 החולה לא הוזה. 00:10:17.000 --> 00:10:19.000 הוא יודע שהיד שלו לא שם 00:10:19.000 --> 00:10:22.000 אך למרות זאת, התחושה מאוד חזקה עבור החולה. 00:10:22.000 --> 00:10:25.000 אבל אצל החצי השני של הפציינטים, זה לא קורה. 00:10:25.000 --> 00:10:29.000 איבר הפנטום, הם אומרים "אבל דוקטור, איבר הפנטום משותק. 00:10:29.000 --> 00:10:32.000 הוא מכווץ וספאסטי וזה כואב נורא. 00:10:32.000 --> 00:10:35.000 אילו רק יכולתי להזיז אותו, אולי הכאב היה משתחרר." NOTE Paragraph 00:10:35.000 --> 00:10:38.000 למה שאיבר הפנטום יהיה משותק? 00:10:38.000 --> 00:10:40.000 זה נשמע כמו אוקסימורון. 00:10:40.000 --> 00:10:43.000 אבל מהסתכלות על המסמכים שלהם מצאנו 00:10:43.000 --> 00:10:45.000 שאצל כל אלה עם איברי פנטום משותקים, 00:10:45.000 --> 00:10:49.000 האיבר המקורי גם הוא היה משותק בגלל פגיעה בעצבים, 00:10:49.000 --> 00:10:52.000 העצבים שמניעים את היד נפגעו 00:10:52.000 --> 00:10:54.000 נחתכו בגלל תאונת אופנוע, או משהו כזה. 00:10:54.000 --> 00:10:57.000 אז לפציינט היתה באמת יד משותקת כואבת 00:10:57.000 --> 00:11:01.000 שהייתה במתלה במשך כמה חודשים או שנה, 00:11:01.000 --> 00:11:04.000 ואז בניסיון שגוי להפסיק את הכאב, 00:11:04.000 --> 00:11:06.000 המנתח קטע לו את היד, 00:11:06.000 --> 00:11:10.000 ואז הוא קיבל יד פנטום עם אותם כאבים בדיוק, כן? 00:11:10.000 --> 00:11:12.000 וזאת בעיה קלינית חמורה מאוד. 00:11:12.000 --> 00:11:14.000 אנשים נכנסים לדיכאון. 00:11:14.000 --> 00:11:16.000 חלקם מתאבדים בסופו של דבר. NOTE Paragraph 00:11:16.000 --> 00:11:18.000 אז איך מטפלים בתסמונת הזאת? 00:11:18.000 --> 00:11:20.000 למה הם מקבלים איבר פנטום משותק? 00:11:20.000 --> 00:11:24.000 אז מסתבר שהייתה להם יד אמיתית לפני הפנטום, 00:11:24.000 --> 00:11:27.000 והמערכת העצבית שלהם נקטעה, 00:11:27.000 --> 00:11:30.000 והיד האמיתית הפכה משותקת, 00:11:30.000 --> 00:11:34.000 והייתה במתלה כמה חודשים לפני הקטיעה, 00:11:34.000 --> 00:11:40.000 ואז הכאב ממשיך אחרי הקטיעה אל הפנטום. NOTE Paragraph 00:11:40.000 --> 00:11:42.000 למה זה קורה? 00:11:42.000 --> 00:11:44.000 כשהיד עדיין הייתה קיימת, אבל משותקת, 00:11:44.000 --> 00:11:47.000 המוח שולח פקודות ליד מקדמת המוח ואומר "זוזי!" 00:11:47.000 --> 00:11:49.000 אבל העיניים שלו רואות שהיא לא זזה. 00:11:49.000 --> 00:11:53.000 זוזי! לא זזה. זוזי! לא זזה. זוזי! לא זזה. 00:11:53.000 --> 00:11:56.000 והמוח לומד את זה ומקבע את זה, 00:11:56.000 --> 00:11:59.000 וזה נקרא שיתוק נלמד, אוקיי? 00:11:59.000 --> 00:12:03.000 המוח לומד, בעזרת הקשר האסוציאטיבי של הב, 00:12:03.000 --> 00:12:06.000 שכשהוא שולח פקודה להזיז את היד 00:12:06.000 --> 00:12:08.000 הוא מקבל הרגשה של יד משותקת, 00:12:08.000 --> 00:12:10.000 ואז, כשהיד נקטעת, 00:12:10.000 --> 00:12:14.000 השיתוק הנלמד הזה מועבר לדימוי הגוף 00:12:14.000 --> 00:12:17.000 ומועבר ליד הפנטום. אוקיי? NOTE Paragraph 00:12:17.000 --> 00:12:19.000 אז איך עוזרים לפציינטים כאלו? 00:12:19.000 --> 00:12:21.000 איך גורמים למוח לשכוח את השיתוק הנלמד 00:12:21.000 --> 00:12:25.000 כך שהוא יפסיק לחוש את הכאב הבלתי נסבל המכווץ 00:12:25.000 --> 00:12:27.000 של יד הפנטום? 00:12:27.000 --> 00:12:32.000 אז אמרנו, מה אם נשלח את הפקודה לפנטום, 00:12:32.000 --> 00:12:36.000 ונעביר לו משוב ויזואלי כאילו היד כן זזה? 00:12:36.000 --> 00:12:39.000 אולי זה ישחרר את כאב הפנטום, את ההתכווצות. 00:12:39.000 --> 00:12:41.000 איך עושים את זה? טוב, עם מציאות מדומה. 00:12:41.000 --> 00:12:43.000 אבל זה עולה מיליונים. 00:12:43.000 --> 00:12:46.000 אז מצאתי פיתרון שעולה שלושה דולר, 00:12:46.000 --> 00:12:48.000 אבל אל תספרו למממנים שלי. 00:12:48.000 --> 00:12:49.000 (צחוק) NOTE Paragraph 00:12:49.000 --> 00:12:53.000 מה שעושים הוא ליצור קופסת מראה. 00:12:53.000 --> 00:12:55.000 קרטון ובאמצעו מראה, 00:12:55.000 --> 00:12:59.000 ואתה שם את הפנטום... דרק המטופל הראשון הגיע. 00:12:59.000 --> 00:13:02.000 ידו נקטעה לפני 10 שנים. 00:13:02.000 --> 00:13:05.000 היתה לו קריעה של העצב הברכיאלי 00:13:05.000 --> 00:13:09.000 היד היתה משותקת ולאחר שנה נקטעה. 00:13:09.000 --> 00:13:11.000 היתה לו יד פנטום עם כאב חמור והוא לא יכול היה להניעה. 00:13:11.000 --> 00:13:13.000 יד פנטום משותקת. NOTE Paragraph 00:13:13.000 --> 00:13:17.000 הוא הגיע ונתתי לו קופסא ובתוכה מראה, 00:13:17.000 --> 00:13:20.000 כאמור "קופסת מראה". 00:13:20.000 --> 00:13:23.000 והוא שם את יד הפנטום השמאלית המאוגרפת 00:13:23.000 --> 00:13:25.000 בצידה השמאלי של המראה, 00:13:25.000 --> 00:13:27.000 ואת ידו הימנית הבריאה בצידה הימני, 00:13:27.000 --> 00:13:31.000 באותה תנוחה עוויתית, 00:13:31.000 --> 00:13:34.000 והסתכל במראה, ומה הוא חווה? 00:13:34.000 --> 00:13:37.000 הוא התבונן ביד הפנטום קמה לתחיה, 00:13:37.000 --> 00:13:41.000 כי הוא מתבונן על הבבואה של היד הבריאה במראה, 00:13:41.000 --> 00:13:43.000 וכאילו שיד הפנטום קמה לתחיה. 00:13:43.000 --> 00:13:46.000 "עכשיו", ביקשתי, "הזז את האצבעות 00:13:46.000 --> 00:13:50.000 האצבעות האמיתיות, תוך כדי צפיה במראה". 00:13:50.000 --> 00:13:54.000 הוא כמובן יקבל את החוויה הויזואלית שהפנטום זז. 00:13:54.000 --> 00:13:56.000 זה ברור. אך הדבר המדהים הוא 00:13:56.000 --> 00:13:59.000 שהפציינט צעק בהתלהבות: "אלוהים, הפנטום שלי זז! " 00:13:59.000 --> 00:14:01.000 והכאב שכח. NOTE Paragraph 00:14:01.000 --> 00:14:04.000 זכרו, הפציינט הראשון שלי- 00:14:04.000 --> 00:14:05.000 (מחיאות כפיים) 00:14:05.000 --> 00:14:09.000 תודה. 00:14:09.000 --> 00:14:12.000 הפציינט הראשון שלי הגיע והסתכל במראה, 00:14:12.000 --> 00:14:15.000 וביקשתי, "התבונן על הבבואה של הפנטום שלך". 00:14:15.000 --> 00:14:17.000 הוא התחיל לגחך ואמר "אני רואה את הפנטום שלי". 00:14:17.000 --> 00:14:19.000 אבל הוא לא טיפש. הוא יודע שזה לא אמיתי 00:14:19.000 --> 00:14:21.000 אלא רק בבואת מראה, 00:14:21.000 --> 00:14:23.000 אך עדין זו חוויה חושית משכנעת. 00:14:23.000 --> 00:14:26.000 "עכשיו" אמרתי, "הזז את היד הבריאה ואת הפנטום". 00:14:26.000 --> 00:14:28.000 "אתה יודע שאיני יכול להניע את הפנטום, זה כואב". 00:14:28.000 --> 00:14:30.000 אמרתי, "הזז את היד הבריאה." 00:14:30.000 --> 00:14:32.000 והוא מיד אמר "אני לא מאמין! הפנטום שלי נע!" 00:14:32.000 --> 00:14:35.000 "והכאב הוקל". 00:14:35.000 --> 00:14:36.000 ואז ביקשתי, "עצום עיניים." 00:14:36.000 --> 00:14:38.000 הוא עצם את עיניו. 00:14:38.000 --> 00:14:39.000 "הזז את היד הבריאה." 00:14:39.000 --> 00:14:40.000 "כלום- היד שוב קפוצה." 00:14:40.000 --> 00:14:42.000 " אוקיי, פתח את העיניים." 00:14:42.000 --> 00:14:43.000 "הו אלוהים, זה שוב זז!" 00:14:43.000 --> 00:14:45.000 הוא היה מאושר כמו ילד בחנות ממתקים. NOTE Paragraph 00:14:45.000 --> 00:14:50.000 אז אמרתי, אוקיי, זה מוכיח את התיאוריה שלי על "השיתוק הנלמד" 00:14:50.000 --> 00:14:52.000 ועל התפקיד המכריע של הראיה בו, 00:14:52.000 --> 00:14:54.000 אך לא אקבל פרס נובל 00:14:54.000 --> 00:14:56.000 על שהצלחתי לגרום למישהו להניע איבר פנטום 00:14:56.000 --> 00:14:57.000 (צחוק) 00:14:57.000 --> 00:14:58.000 (מחיאות כפיים) 00:14:58.000 --> 00:15:01.000 אם חושבים על זה, זה כשרון חסר תועלת לחלוטין. 00:15:01.000 --> 00:15:02.000 (צחוק) 00:15:02.000 --> 00:15:06.000 אבל אז חשבתי שיתכן ולסוגים אחרים של שיתוק 00:15:06.000 --> 00:15:11.000 כמו שבץ או דיסטוניה מקומית- 00:15:11.000 --> 00:15:13.000 יכול להיות מרכיב נלמד 00:15:13.000 --> 00:15:16.000 שניתן להתגבר עליו ע"י שימוש במתקן פשוט כמו ראי. NOTE Paragraph 00:15:16.000 --> 00:15:18.000 אז אמרתי לדרק- 00:15:18.000 --> 00:15:21.000 הרי הוא לא יכול להסתובב עם ראי כל הזמן כדי להקל על הכאבים- 00:15:21.000 --> 00:15:25.000 אמרתי לו "קח את המראה הביתה ותתאמן כמה שבועות. 00:15:25.000 --> 00:15:27.000 אולי לאחר האימון 00:15:27.000 --> 00:15:29.000 תוכל להניח למראה, לבטל את השיתוק הנלמד 00:15:29.000 --> 00:15:31.000 ולהתחיל להניע את היד המשותקת, 00:15:31.000 --> 00:15:33.000 וכך להקל על הכאבים." 00:15:33.000 --> 00:15:35.000 הוא הסכים ולקח את המראה לביתו. 00:15:35.000 --> 00:15:37.000 אחרי הכל זה רק שני דולר. NOTE Paragraph 00:15:37.000 --> 00:15:40.000 לאחר שבועיים הוא מטלפן אלי, 00:15:40.000 --> 00:15:42.000 ואומר "דוקטור אתה לא תאמין!" 00:15:42.000 --> 00:15:43.000 "מה?" אמרתי. 00:15:43.000 --> 00:15:45.000 "זה נעלם!" 00:15:45.000 --> 00:15:46.000 "מה נעלם?" שאלתי. 00:15:46.000 --> 00:15:48.000 חשבתי שאולי קופסת המראה נעלמה. 00:15:48.000 --> 00:15:49.000 (צחוק) 00:15:49.000 --> 00:15:52.000 "הפנטום שהיה לי בעשר שנים האחרונות, 00:15:52.000 --> 00:15:54.000 פשוט נעלם." 00:15:54.000 --> 00:15:56.000 התחלתי לחשוש, אמרתי לעצמי, אלוהים, 00:15:56.000 --> 00:15:58.000 הרי שיניתי את דימוי הגוף של הבחור, 00:15:58.000 --> 00:16:01.000 מה עם האתיקה המחקרית על ניסויים בבני אדם וכל זה? 00:16:01.000 --> 00:16:03.000 אז אמרתי, "דרק, זה מפריע לך?" 00:16:03.000 --> 00:16:06.000 "מה פתאום, בשלושת הימים האחרונים לא היתה לי יד פנטום 00:16:06.000 --> 00:16:09.000 ולכן לא היו לי כאבים במרפק, ביד הקפוצה, 00:16:09.000 --> 00:16:12.000 ובזרוע. כל הכאבים נעלמו. 00:16:12.000 --> 00:16:16.000 הבעיה היא שעדיין יש לי אצבעות פנטום שיוצאות מהכתף, 00:16:16.000 --> 00:16:18.000 והקופסא לא מגיעה לשם." 00:16:18.000 --> 00:16:19.000 (צחוק) 00:16:19.000 --> 00:16:22.000 "אתה יכול לשנות אותה ולשים לי אותה על המצח 00:16:22.000 --> 00:16:25.000 כדי שאוכל להיפטר מאצבעות הפנטום?" 00:16:25.000 --> 00:16:27.000 הוא חשב שאני איזה מין קוסם. NOTE Paragraph 00:16:27.000 --> 00:16:28.000 עכשיו, למה זה קרה? 00:16:28.000 --> 00:16:31.000 המח חווה קונפליקט חושי משמעותי. 00:16:31.000 --> 00:16:34.000 מצד אחד הוא מקבל מידע ויזואלי שהפנטום חזר. 00:16:34.000 --> 00:16:36.000 מצד שני אין תגובה תואמת 00:16:36.000 --> 00:16:40.000 מהשרירים האומרת שאין יד, נכון? 00:16:40.000 --> 00:16:42.000 ובנוסף יש פקודות מוטוריות שאומרות שיש יד, 00:16:42.000 --> 00:16:45.000 ובגלל הקונפליקט הזה, המח אומר - לעזאזל 00:16:45.000 --> 00:16:48.000 אין פנטום, אין יד, נכון? 00:16:48.000 --> 00:16:50.000 סוג של הכחשה- מתעלם מהאותות. 00:16:50.000 --> 00:16:54.000 וכשהיד נעלמת, הבונוס הוא שהכאב נעלם 00:16:54.000 --> 00:16:58.000 כי לא יתכן כאב חסר גוף שמרחף באויר. 00:16:58.000 --> 00:17:00.000 אז זהו הבונוס. NOTE Paragraph 00:17:00.000 --> 00:17:02.000 הטכניקה הזו נוסתה על עשרות מטופלים 00:17:02.000 --> 00:17:04.000 על ידי קבוצות אחרות בהלסינקי 00:17:04.000 --> 00:17:07.000 ויתכן שהיא יעילה כטיפול לכאבי פנטום, 00:17:07.000 --> 00:17:09.000 ואנשים ניסו אותה גם בשיקום משבץ מוחי. 00:17:09.000 --> 00:17:12.000 בדרך כלל חושבים על שבץ כעל נזק לסיבים העצביים, 00:17:12.000 --> 00:17:14.000 ושאי אפשר לעשות דבר בקשר לזה. 00:17:14.000 --> 00:17:19.000 אך כנראה יש מרכיב בשיתוק של שבץ שהוא שיתוק נלמד, 00:17:19.000 --> 00:17:22.000 ואולי ניתן יהיה להתגבר עליו בעזרת מראות. 00:17:22.000 --> 00:17:24.000 גם זה נמצא במחקרים קליניים, 00:17:24.000 --> 00:17:26.000 ועוזר להמון חולים. NOTE Paragraph 00:17:26.000 --> 00:17:30.000 אוקיי, תנו לי להעביר הילוך ולעבור לחלק השלישי של ההרצאה, 00:17:30.000 --> 00:17:34.000 והוא על עוד תופעה מרתקת בשם סינסתזיה (Synaesthesia). 00:17:34.000 --> 00:17:37.000 שהתגלתה על ידי פראנסיס גאלטון במאה ה-19. 00:17:37.000 --> 00:17:39.000 בן דודו של צ'ארלס דרווין. 00:17:39.000 --> 00:17:41.000 הוא שם לב שלחלק מהאוכלוסיה, 00:17:41.000 --> 00:17:45.000 שבאופן כללי הם בריאים לחלוטין, יש את התופעה המוזרה הבאה 00:17:45.000 --> 00:17:48.000 כל פעם שהם רואים מספר, יש לו צבע. 00:17:48.000 --> 00:17:52.000 חמש הוא כחול, שבע הוא צהוב, שמונה ירקרק, 00:17:52.000 --> 00:17:54.000 תשע אינדיגו וכו'. 00:17:54.000 --> 00:17:57.000 שימו לב שהאנשים הללו נורמלים לחלוטין מבחינות אחרות. 00:17:57.000 --> 00:18:00.000 לפעמים צלילים שונים מחוללים צבעים. 00:18:00.000 --> 00:18:03.000 דו דיאז הוא כחול, פה דיאז ירוק, 00:18:03.000 --> 00:18:06.000 צליל אחר יהיה אולי צהוב. טוב? NOTE Paragraph 00:18:06.000 --> 00:18:08.000 למה זה קורה? 00:18:08.000 --> 00:18:10.000 גאלטון קרא לזה סינסטזיה, 00:18:10.000 --> 00:18:12.000 ערבוב של חושים. 00:18:12.000 --> 00:18:14.000 אצלנו החושים נבדלים. 00:18:14.000 --> 00:18:16.000 האנשים הללו מערבבים את חושיהם. 00:18:16.000 --> 00:18:17.000 למה זה קורה? 00:18:17.000 --> 00:18:19.000 יש שני היבטים מעניינים לבעיה הזאת. 00:18:19.000 --> 00:18:21.000 ראשית, התכונה הזאת משפחתית, 00:18:21.000 --> 00:18:24.000 אז גאלטון אמר שיש בה בסיס תורשתי, גנטי. 00:18:24.000 --> 00:18:28.000 שנית...וזה מחזיר אותי לנושא המרכזי 00:18:28.000 --> 00:18:31.000 של ההרצאה- יצירתיות- 00:18:31.000 --> 00:18:36.000 סינסטזיה שכיחה פי שמונה אצל אמנים, משוררים, סופרים 00:18:36.000 --> 00:18:39.000 ואנשים יצירתיים אחרים מאשר בשאר האוכלוסיה. 00:18:39.000 --> 00:18:40.000 למה שזה יהיה כך? 00:18:40.000 --> 00:18:42.000 אני אענה על השאלה הזו. 00:18:42.000 --> 00:18:44.000 מעולם לא ענו עליה לפני כן. NOTE Paragraph 00:18:44.000 --> 00:18:45.000 אוקיי, מהי סינסטזיה? מה גורם לה? 00:18:45.000 --> 00:18:46.000 אז יש הרבה תיאוריות. 00:18:46.000 --> 00:18:48.000 תיאוריה אחת היא שהם סתם משוגעים. 00:18:48.000 --> 00:18:51.000 זו לא באמת תיאוריה מדעית אז אפשר לשכוח ממנה. 00:18:51.000 --> 00:18:55.000 תיאוריה אחרת שהם מסוממים, כן? 00:18:55.000 --> 00:18:57.000 יתכן שיש משהו בזה 00:18:57.000 --> 00:18:59.000 כי התופעה יותר שכיחה באיזור המפרץ מאשר בסן דייגו. 00:18:59.000 --> 00:19:00.000 (צחוק) 00:19:00.000 --> 00:19:03.000 התיאוריה השלישית... 00:19:03.000 --> 00:19:08.000 בואו נשאל את עצמנו מה באמת קורה בסינסטזיה? NOTE Paragraph 00:19:08.000 --> 00:19:11.000 אז אנחנו מצאנו שאזורי הצבעים והמספרים 00:19:11.000 --> 00:19:14.000 הם מאוד סמוכים במח, בפיתול דמוי-כישור (fusiform gyrus). 00:19:14.000 --> 00:19:16.000 אז אמרנו שישנו חיווט מקרי 00:19:16.000 --> 00:19:19.000 בין איזורי הצבע והמספרים במח. 00:19:19.000 --> 00:19:22.000 אז כל פעם שאתה רואה מספר, אתה רואה את הצבע התואם לו, 00:19:22.000 --> 00:19:24.000 ולכן יש סינסטזיה. 00:19:24.000 --> 00:19:26.000 מדוע זה קורה? 00:19:26.000 --> 00:19:28.000 למה שיהיה חיווט כזה אצל אנשים מסוימים? 00:19:28.000 --> 00:19:30.000 זוכרים שאמרתי שזה משפחתי? 00:19:30.000 --> 00:19:32.000 זה הרמז. 00:19:32.000 --> 00:19:34.000 והוא שיש איזשהו גן חריג, 00:19:34.000 --> 00:19:37.000 מוטציה בגן שגורמת לחיווט החריג הזה. NOTE Paragraph 00:19:37.000 --> 00:19:39.000 כולנו, כך מתברר, 00:19:39.000 --> 00:19:43.000 נולדים כשהכל מחוזר להכל. 00:19:43.000 --> 00:19:46.000 כל איזור במח מחובר לכל איזור אחר, 00:19:46.000 --> 00:19:48.000 והקשרים האלה עוברים גיזום כדי ליצור 00:19:48.000 --> 00:19:51.000 את המבנה המודולרי האופייני של המוח הבוגר. 00:19:51.000 --> 00:19:53.000 אז אם הגן שאחראי לגיזום הזה 00:19:53.000 --> 00:19:55.000 עובר מוטציה, 00:19:55.000 --> 00:19:58.000 אז מקבלים פגם בגיזום בין איזורים קרובים במח, 00:19:58.000 --> 00:20:01.000 ואם זה בין איזורי הצבע והמספרים, מקבלים סינסטזית צבע-מספר, 00:20:01.000 --> 00:20:04.000 ואם זה בין איזורי הצלילים והצבעים, מקבלים סינאסטזית צליל-צבע. 00:20:04.000 --> 00:20:06.000 עד כאן מובן. NOTE Paragraph 00:20:06.000 --> 00:20:08.000 עכשיו, מה אם הגן הזה מבוטא בכל המח, 00:20:08.000 --> 00:20:09.000 כך שהכל מחווט להכל? 00:20:09.000 --> 00:20:15.000 ובכן, חישבו מה משותף לאמנים, סופרים ומשוררים, 00:20:15.000 --> 00:20:18.000 היכולת שלהם לבצע חשיבה מטפאורית, 00:20:18.000 --> 00:20:20.000 לחבר בין מושגים שהם לכאורה לא קשורים 00:20:20.000 --> 00:20:23.000 כמו "זהו המזרח ויוליה היא השמש." 00:20:23.000 --> 00:20:25.000 אתם לא אומרים, "יוליה היא השמש" 00:20:25.000 --> 00:20:27.000 זה אומר שהיא כדור אש בוער? 00:20:27.000 --> 00:20:30.000 סכיזופרנים עושים זאת אך זה סיפור אחר, נכון? 00:20:30.000 --> 00:20:33.000 אנשים בריאים אומרים שהיא חמה כמו השמש, 00:20:33.000 --> 00:20:35.000 קורנת, או מטפחת כמו השמש. 00:20:35.000 --> 00:20:37.000 מיד מוצאים את הקשרים. NOTE Paragraph 00:20:37.000 --> 00:20:40.000 אז אם אנו מניחים שהחיווט המוגבר 00:20:40.000 --> 00:20:43.000 הוא בחלקים שונים של המח, 00:20:43.000 --> 00:20:46.000 אז זה ייצור נטיה מוגברת 00:20:46.000 --> 00:20:49.000 לחשיבה מטפאורית ויצירתית 00:20:49.000 --> 00:20:51.000 אצל אנשים עם סינסטזיה. 00:20:51.000 --> 00:20:54.000 ולכן סינסטזיה שכיחה פי שמונה אצל 00:20:54.000 --> 00:20:56.000 משוררים, אמנים וסופרים. 00:20:56.000 --> 00:20:59.000 זוהי השקפה מאוד מוחית על סינאסטזיה. 00:20:59.000 --> 00:21:01.000 ההדגמה האחרונה... אפשר עוד דקה? 00:21:01.000 --> 00:21:03.000 (מחיאות כפיים) NOTE Paragraph 00:21:03.000 --> 00:21:08.000 אוקיי. אני אראה לכם שלכולכם יש סינסטזיה, אבל אתם בהכחשה. 00:21:08.000 --> 00:21:12.000 הנה לפניכם אלפבית חייזרי. ממש כמו האלפבית שלנו, 00:21:12.000 --> 00:21:15.000 איי הוא איי, בי הוא בי, סי הוא סי, 00:21:15.000 --> 00:21:18.000 צורות שונות לצלילים שונים. בסדר? 00:21:18.000 --> 00:21:20.000 וכאן יש לכם אלפבית חייזרי. 00:21:20.000 --> 00:21:22.000 אחד מהם הוא קיקי ואחד הוא בובה. 00:21:22.000 --> 00:21:24.000 מיהו מי? 00:21:24.000 --> 00:21:26.000 כמה חושבים שזה קיקי וזה בובה? הרימו ידיים 00:21:26.000 --> 00:21:28.000 טוב, באחד או שנים יש מוטציות. 00:21:28.000 --> 00:21:29.000 (צחוק) 00:21:29.000 --> 00:21:31.000 כמה חושבים שזה בובה וזה קיקי? 00:21:31.000 --> 00:21:33.000 תשעים ותשעה אחוזים. NOTE Paragraph 00:21:33.000 --> 00:21:35.000 אף אחד מכם לא חייזר, אז איך ידעתם? 00:21:35.000 --> 00:21:40.000 זה מכוון שאתם משתמשים בחשיבה מופשטת-סינסטתית. 00:21:40.000 --> 00:21:44.000 כלומר, אתם אומרים שהצורה המשוננת-קי קי, 00:21:44.000 --> 00:21:49.000 ובאוזן תאי השערה מעוררים-קי קי, 00:21:49.000 --> 00:21:52.000 מחקים את הצורה המשוננת הויזואלית. 00:21:52.000 --> 00:21:55.000 וזה מאוד חשוב, כי זה אומר 00:21:55.000 --> 00:21:57.000 שהמח יוצר משהו בסיסי... 00:21:57.000 --> 00:21:59.000 זה נראה כמו אשליה מטופשת, 00:21:59.000 --> 00:22:03.000 אך חלקיקי האור בעין יוצרים צורה, 00:22:03.000 --> 00:22:06.000 ותאי השערה באוזן יוצרים דפוס אודיטורי, 00:22:06.000 --> 00:22:11.000 והמח יכול לשלוף את המכנה המשותף. 00:22:11.000 --> 00:22:13.000 זו צורה בסיסית של חשיבה מופשטת, 00:22:13.000 --> 00:22:18.000 ואנו כעת יודעים שזה קורה בפיתול דמוי-הכישור במח 00:22:18.000 --> 00:22:19.000 כי כשהוא נפגע, 00:22:19.000 --> 00:22:23.000 אובדת היכולת הזו של קיקי ובובה, 00:22:23.000 --> 00:22:25.000 וגם היכולת המטפאורית. NOTE Paragraph 00:22:25.000 --> 00:22:29.000 אם נשאל אדם כזה מה המשמעות 00:22:29.000 --> 00:22:31.000 של "לא כל הנוצץ זהב הוא", 00:22:31.000 --> 00:22:33.000 הוא יאמר "אם זה מתכתי ונוצץ, זה לא אומר שזה זהב, 00:22:33.000 --> 00:22:36.000 צריך לשקול את זה". אוקיי? 00:22:36.000 --> 00:22:39.000 כלומר הם מפספסים לגמרי את המשמעות המטפאורית. 00:22:39.000 --> 00:22:42.000 אז האזור הזה גדול אצל בני אדם פי שמונה 00:22:42.000 --> 00:22:45.000 מאשר אצל יונקים ירודים. 00:22:45.000 --> 00:22:48.000 משהו מאוד מעניין קורה בפיתול הזה, 00:22:48.000 --> 00:22:51.000 והוא הצומת בין השמיעה, הראיה והמישוש, 00:22:51.000 --> 00:22:55.000 והפך להיות ענק אצל בני אדם. 00:22:55.000 --> 00:22:58.000 אני חושב ששם הבסיס להרבה יכולות אנושיות יחודיות 00:22:58.000 --> 00:23:01.000 כמו חשיבה מופשטת, מטפאורות ויצירתיות. 00:23:01.000 --> 00:23:04.000 כל השאלות הללו שפילוסופים חוקרים אלפי שנים, 00:23:04.000 --> 00:23:08.000 אנו המדענים יכולים להתחיל לחקור על ידי הדמיית מח, 00:23:08.000 --> 00:23:10.000 ושאילת שאלות נכונות את המטופלים. 00:23:10.000 --> 00:23:12.000 תודה רבה. 00:23:12.000 --> 00:23:13.000 (מחיאות כפיים) 00:23:13.000 --> 00:23:14.000 מצטער על זה... 00:23:14.000 --> 00:23:15.000 (צחוק)