ב 1996, 56 מתנדבים לקחו חלק במחקר

כדי לבחון משכך כאבים חדש בשם טריבריקיין.

בכל משתתף, אצבע מורה אחת
כוסתה במשכך הכאבים החדש

בעוד באחרת לא נגעו.

אז, שתיהן נלחצו במלחציים כואבות.

האנשים דיווחו שהאצבע המטופלת
כאבה פחות מהלא מטופלת.

זה לא צריך להיות מפתיע.

חוץ מהעובדה שטריבריקיין
לא היתה משככת כאבים למעשה,

פשוט תמיסה מזוייפת ללא
תכונות שיכוך כאבים בכלל.

מה גרם לסטודנטים להיות כל כך בטוחים
שהתרופה מדומה עבדה?

התשובה נחה באפקט הפלסיבו,

תופעה לא מוסברת

בה תרופות, טיפולים,
ותרפיות שלא אמורות להשפיע,

והרבה פעמים לא אמיתיות,

למרבה הפלא גורמות לאנשים
להרגיש טוב יותר.

רופאים השתמשו במונח פלסיבו מאז המאה ה 18

כשהם הבינו את הכוח של תרופות מדומות
שמשפרות את הסימפטומים של אנשים.

אלה סופקו כשהתרופות המתאימות
לא היו זמינות,

או אם מישהו דימיין שהוא חולה.

למעשה, המילה פלסיבו משמעה
"אני ארצה" בלטינית,

מה שמרמז על הסטוריה של הרגעת חולים בצרה.

פלסיבו היה חייב לדמות את הטיפול האמיתי
כדי להיות משכנע,

אז הוא לקח את הצורה של כדורי סוכר,

זריקות מלאות מים,

או אפילו ניתוחים מדומים.

במהרה, רופאים הבינו שלשיטוי אנשים בדרך זו
היה שימוש נוסף:

בניסויים קליניים.

עד שנות ה 50, חוקרים השתמשו בפלסיבו
ככלי סטנדרטי

כדי לבחון טיפולים חדשים.

כדי להעריך תרופה חדשה, לדוגמה,

חצי מהחולים בניסוי היו יכולים
לקבל תרופה אמיתית.

החצי השני היה מקבל פלסיבו שנראה אותו הדבר.

מאחר והחולים לא היו יודעים אם הם קיבלו
את התרופה האמיתית או המדומה,

התוצאה לא היתה מוטה,

כך האמינו החוקרים.

אז, אם התרופה החדשה הראתה
שיפור משמעותי מול הפלסיבו,

היא היתה מוכחת כאפקטיבית.

היום, זה פחות נפוץ להשתמש בפלסיבו
בדרך זו בגלל שיקולים אתיים.

אם זה אפשרי להשוות תרופה חדשה
מול גרסה ישנה,

או תרופה קיימת אחרת,

זה עדיף על פשוט לא לתת למישהו טיפול בכלל,

בעיקר אם יש להם מחלה חמורה.

במקרים האלה, פלסיבו נמצא הרבה פעמים
כבקרה כדי לכוונן את המבחן

כך שההשפעות של תרופה חדשה מול ישנה
או תרופה אלטרנטיבית

יכולה להיות מושווה במדוייק.

אבל כמובן, אנחנו יודעים שהפלסיבו משפיע
גם השפעה משלו.

תודות לאפקט הפלסיבו,

חולים חוו הקלה ממגוון של מחלות,

כולל בעיות לב,

אסטמה,

וכאב חמור,

למרות שכל מה שהם קיבלו היה טיפול מזוייף
או ניתוח מדומה.

אנחנו עדיין מנסים להבין איך.

כמה מאמינים שבמקום להיות אמיתיים,

מבלבלים בין אפקט הפלסיבו לגורמים אחרים,

כמו חולים שמנסים לרצות את הרופאים
על ידי דיווח מזוייף של שיפור.

מצד שני,

חוקרים חושבים שאם אדם מאמין
שטיפול מזוייף הוא אמיתי,

הציפיות שלהם להחלמה למעשה
מפעילות גורמים פיזיולוגיים

שמשפרים את הסימפטומים שלהם.

נראה שפלסיבו מסוגל לגרום
לשינוי מדיד בלחץ דם,

דופק,

והשחרור של כימיקלים מפחיתי כאב,
כמו אנדורפינים.

זה מסביר למה אנשים במחקרי כאב הרבה פעמים
אומרים שפלסיבו מקל על חוסר הנוחות שלהם.

פלסיבו אולי אפילו מפחית את הורמוני הלחץ,

כמו אדרנלין,

שיכול להאט את ההשפעות המזיקות של מחלה.

אז אנחנו לא צריכים לחגוג את התועלות
המוזרות של הפלסיבו?

לא בהכרח.

אם מישהו מאמין שטיפול מזוייף
יכול לרפא אותו,

הם אולי יפספסו תרופה או תרפיה
שמוכחות כעובדות.

וגם, ההשפעה החיובית אולי תעלם עם הזמן,

וכך קורה הרבה פעמים.

פלסיבו גם מטשטש תוצאות קליניות,

וונתן למדענים יותר מוטיבציה לגלות

איך הם מחזיקים כזה כוח עלינו.

למרות כל מה שאנחנו יודעים על הגוף האנושי,

יש עדיין כמה דברים מוזרים ומסתוריים,

כמו אפקט הפלסיבו.

אז איזה פלאים אחרים
שלא התגלו אנחנו אולי מכילים?

זה קל לחקור את העולם סביבנו

ולשכוח שאחד הנושאים הכי מרתקים שלו

נמצא ממש מאחורי עיניינו.