שלום לכם.
אולי אני טועה, אבל לדעתי ההרצאה הזו מיוחדת
בכך שהיא היחידה בסדרה שנגמרת באורגזמה.
(צחוק)
אבל בואו לא נקדים את המאוחר.
(צחוק)
חשבתם פעם על העובדה
שאתם כאן, חיים על כדה"א,
משום שכל אחד מאבותיכם הקדומים התרבה?
כל אחד, בשרשרת שלא נשברה,
כל הדרך עד לחיים הראשונים בפלנטה,
לפני מעל 3.5 מיליארד שנה.
זה הרבה מאוד התרבות.
ובמהלך מיליארד השנים האחרונות,
אבותיכם התרבו באופן מיני.
אז מין הוא דבר חשוב.
אבל בטח כבר ידעתם את זה.
בואו נדבר על הזדווגות וזוגיות אנושיים.
למה זוגיות אנושית נראית כפי שהיא?
למה אנחנו נמשכים לאנשים מסויימים?
למה לפעמים אנחנו יוצרים
קשרים רומנטיים ארוכי-טווח?
למה לפעמים אנחנו בוגדים?
עכשיו, אני לא מתכוון
ללמה אנחנו עושים זאת באופן מודע.
אני גם לא מתכוון
ללמה קורה במוח שגורם לכך.
אלא, למה פיתחנו
את הרגשות וההתנהגויות האלה?
במילים אחרות,
איך תרמו הכימיה והמבנים המוחיים
העומדים בבסיס תכונות אלה,
להצלחת הרבייה של אבותינו,
כך שהן עברו מדור לדור והגיעו עד דורנו,
בניגוד לתכונות אחרות.
כדי לענות על שאלות אבולוציוניות כאלה
צריך לנהוג כמו חוקר זיהוי פלילי,
כי נשארו לנו עדויות,
ואנחנו צריכים לנסות ולהבין מה קרה.
אז בואו נחזור לאחור 6-7 מיליון שנה,
לאבותינו המוקדמים.
זה קורה ממש לאחר שהשושלת שלנו
נפרדה מזו שתביא בהמשך את השימפנזים.
עכשיו, אלה היו קופי אדם עם מוח קטן
שהלכו על שתיים,
והזכרים כנראה נלחמו זה בזה
על הזדמנויות להזדווגות.
אנחנו יודעים את זה כי זכרים
נלחמים על בנות זוג
בכל קרובי משפחתנו החיים:
שימפנזים, אורנגוטנים, גורילות.
ומשום שזכרים גדולים יותר מנקבות
כשהם נלחמים על נקבות.
ועדויות המאובנים מראות
שאבותינו הקדומים היו גדולים מאמהותינו.
אז זכרים נוטים להיות גדולים,
חזקים, ושריריים יותר
ויותר תוקפניים מבחינה פיזית,
כשהם נלחמים על נקבות.
ולמין שלנו יש את כל הסימנים
של מין שחווה היסטוריה אבולוציונית
של לחימת זכרים על נקבות.
למשל, לגברים יש בממוצע
60% יותר מסת שריר,
ו- 75% יותר מסת שריר עליונה,
וההבדלים האלה בשרירים
מתורגמים להבדלים גדולים בין המינים בכוח.
הגבר הממוצע חזק יותר מ- 99.9% מהנשים.
הנה נתונים על חוזק יד --
שמהווה מנבא טוב
לכוח בפלג הגוף העליון --
ממעל 600 גברים ונשים.
כפי שאפשר לראות, יש הבדל גדול בין המינים.
למעשה, אף לא לאחת מבין 400 הנשים
היה חוזק יד גדול מזה של הגבר הממוצע.
אז גברים יכולים לפתוח צנצנות.
(צחוק)
ולהזיז רהיטים.
לפחות שני דברים שטובים בנו.
למי אכפת, נכון?
התשובה היא שלגברים אכפת.
נראה שגברים, ובמיוחד גברים צעירים,
עסוקים מאוד בשאלה מי הכי חזק או קשוח,
או הכי מאיים פיזית,
ולפעמים הם מפתחים דרכים מורכבות
כדי לענות על השאלה הזו.
מגיל מוקדם,
בנים וגברים הם יותר תוקפניים פיזית
מבנות ונשים,
בכל העולם,
ולפעמים התוקפנות הזו מביאה לאלימות.
לגברים יש מונופול וירטואלי
על רצח מאותו המין.
כלומר, יש סיכוי הרבה יותר גדול
שגבר ירצח גבר,
מאשר שאשה תרצח אשה.
אלה נתונים מכל חברה ובכל תקופה בהיסטוריה
שניתן היה להשיג בזמן עריכת המחקר,
על אחוז מקרי הרצח מאותו המין
שנעשה על-ידי גברים.
וכפי שאפשר לראות,
האחוז תמיד קרוב ל 100%.
בממוצע, 95% מהרציחות של אותו המין
בוצעו על-ידי זכרים,
וחשוב לציין,
זה לא כולל הרוגים במלחמות,
שהיו מקרבים את האחוזים קרוב יותר ל- 100%.
ומהעדויות העומדות לרשותנו,
דומיננטיות בקרב גברים
מתורגמת להזדמנויות חיזור ורבייה.
אז אנחנו מין שחווה היסטוריה אבולוציונית
בה אבותינו הזכרים זכו בהזדמנויות לזיווג
באמצעות שימוש או איום בכוח.
במובן הזה, התפוח שלנו לא נפל רחוק
מהעץ האבולוציוני.
אבל בדרכים אחרות, חיזור והזדווגות אנושיים
שונים מאוד ממה שרואים בקרובינו,
והם השתנו מאוד מימי אבותינו המוקדמים.
למשל, בקרב שימפנזים, אורנגוטנים וגורילות,
הזכרים משקיעים זמן ומאמץ בתחרות על נקבות,
אבל לא משקיעים זמן רב
בנקבות מסויימות,
ולא מספקים משאבים.
הם לא מספקים מזון לצאצאיהם.
אז זה שינוי גדול.
למרות שרוב החברות האנושיות מאפשרות
נישואים פוליגמיים,
כלומר, גבר אחד הנשוי למספר נשים,
אפילו בחברות פוליגמיות,
רוב הנישואים הם מונוגמיים.
ובחברה הממוצעת של ציידים-לקטים,
כמעט 80% מהנשים הנשואות הן מונוגמיות,
אז זה שונה.
והכי חשוב, גברים מספקים משאבים
לבנות זוגן ולצאצאיהם.
אז איך הגענו לשם?
ובכן, במינים בהם הזכרים
נלחמים זה עם זה על נקבות,
לזכרים הדומיננטיים -- מסומנים כאן
בסמל זכר כהה גדול --
יש יותר הזדמנויות להזדווג,
ולכן גם יותר צאצאים.
ואילו זכרים זוטרים
נוטים לקבל פחות הזדמנויות להזדווג,
ולכן יש להם סיכוי גבוה יותר שלא להתרבות,
ולא להביא לעולם צאצאים.
אז זה יוצר מצב מעניין, כי לזכר הזוטר
יהיה כדאי לנסות מונוגמיה,
במקום להתחרות על הרבה נסיונות הזדווגות.
בת זוג אחת עדיפה על פני כלום.
הבעיה היא שבאופן כללי,
זכרים זוטרים אינם יכולים להגן על נקבות
מפני זכרים דומיננטים.
בנוסף לכך, נקבות נוטות להעדיף להזדווג
עם זכרים דומיננטיים,
בשל היתרונות הגנטיים,
היוצרים צאצאים בריאים וחזקים יותר.
אז הסיבה לשינוי נבעה כנראה מכמה תמורות
שהתרחשו יחד בערך באותה התקופה.
בערך לפני 2.5 מיליון שנה,
התחלנו לשלב יותר בשר בתזונה שלנו.
אנחנו יודעים את זה ממספר עדויות,
כולל -- וזה ממש יפה --
סימני חתכים של כלי אבן על עצמות בע"ח
המתוארכות ללפני 2.5 מיליון שנה.
זה יפה. אני מת על הדברים האלה!
ואז, בערך לפני 2 מיליון שנה,
המוח ממש החל לגדול,
ועם זה הגיעה התארכות של תקופת הילדות,
אז עכשיו ילדים נהיו יקרים מאוד,
ולאורך זמן רב מאוד.
אתם יודעים.
וזה גרם לכך שההשקעה הגברית
נהייתה אפשרית וגם חיונית.
אפשרית, כי היה קל הרבה יותר להביא הביתה
קלוריות, חלבונים ושומן, בצורת בשר,
מאשר לעשות זאת באמצעות ניוד מזונות צמחיים,
וחיונית, כי הילדים הפכו
כ"כ יקרים מבחינה אנרגטית,
שנקבות לבד היו מתקשות לספק
משאבים גם להן וגם לצאצאיהן.
וכשמסתכלים על חברות מודרניות
של ציידים-לקטים,
זה בדיוק מה שרואים.
אלה נתונים מקובצים
של מספר חברות ציידים-לקטים
על מאזן קלורי יומי, נטו.
האם אתם מכניסים יותר קלוריות
ממה שאתם צורכים,
באיסוף מזון,
או שאתם צורכים יותר ממה שאתם מכניסים?
והעמודות הירוקות מראות
את העודף הקלורי היומי,
כלומר, מכניסים מעבר למה שאתם צורכים.
והעמודות האדומות מראות חסר,
כשאתם צורכים יותר ממה שאתם מכניסים.
ותראו שגברים מגיל 20 עד גיל 60
נמצאים בעודף קלורי.
הם מכניסים, בד"כ בצייד,
יותר קלוריות ממה שהם צורכים,
והקלוריות האלה מחולקות.
אם זה צייד גדול, מחלקים אותו בד"כ
שווה בשווה לכל המחנה או הכפר.
אפשר להעביר דברים קטנים יותר למשפחה אחת,
אבל זה לא מה שקורה אצל נשים,
כשהן בגיל הפוריות,
הן פועלות בחסר קלורי יומי.
הריון, הנקה, נשיאת תינוקות,
כל אלה יקרים מאוד מבחינה אנרגטית
ומגבילים את היכולת של הפרט לחפש מזון היטב.
אז השקעה גברית באמצעות ציד,
היא גם אפשרית וגם הכרחית.
ולזה היו השלכות עמוקות
על חיזור ורבייה אנושיים.
במובן מסוים, זה הטה את הכף עבור נקבות.
כי כעת היה כדאי לפעמים להתחבר לזכר זוטר,
גם אם הגנים שלו לא היו הכי טובים,
אם הוא סיפק משאבים.
וזו פורנוגרפיה של בבונים.
(צחוק)
הייתי צריך להזהיר אתכם שתהיה
פורנוגרפיה של קופים.
זה ממגזין פלייבבון.
טוב, אני אפסיק עם הבדיחות.
זוהי נקבת בבון מיוחמת,
אז איברי המין שלה נפוחים,
וזה קורה בהרבה מיני פרימאטים.
החזות של הנקבות משתנה במהלך המחזור,
ונהיית אטרקטיבית יותר,
וזה גורם לזכרים להתחרות על הנקבות
במהלך החלק הפורה של המחזור,
כשזכרים דומיננטיים משתלטים על ההזדווגויות
הקרובות יותר לביוץ.
אנחנו לא נראים כך.
ידעתם את זה.
אבל מה שאולי לא ידעתם
זה שהאטרקטיביות הנשית משתנה במהלך המחזור.
במעבדה שלי ובאחרות הראו שהפנים, הקול,
אפילו הריח של האשה,
מושכים גברים יותר,
כשהן בחלק הפורה של המחזור.
אבל אלה שינויים מאוד עדינים.
ובהשוואה לפרימאטים אחרים,
העדויות מצביעות על כך
שנבררנו לדכא סימני ייחום.
במובן הזה, הביוץ מוסתר בבני אדם.
אבל, חשבו איזו השפעה היתה לזה.
זה היה אומר שזכרים דומינטיים
לא יכלו להשתלט על ההזדווגויות בזמן הייחום.
זה היה מגן על קשר זוגי
מפני פלישה של זכר דומיננטי.
כך שלזכר בקשר זוגי היה בטחון רב יותר
שהוא אבי הצאצאים.
הזוג היה מקיים יחסי מין במהלך המחזור כולו.
וזה ייחודי לזוגיות אנושית,
לא רואים את זה בהרבה פרימאטים אחרים.
אנחנו עושים סקס במהלך המחזור כולו.
וזה היה מגביר את הבטחון של הזכר באבהותו,
כי זכר דומיננטי או אחר
לא יכול היה להתמקד בנקבה
ולהגיע אליה בכוח כשהיא פוריה.
ולזה היו השלכות חשובות בנוגע להשקעה הורית,
בפרט, גברים שמספקים משאבים לצאצאיהם.
כי מעבר למינים שונים,
כשזכרים מספקים משאבים לצאצאים,
הם מכוונים את המשאבים האלה
לצאצאיהם הביולוגיים,
ונמנעים מלהשקיע בצאצאיהם
של זכרים זרים.
וכך האבולוציה של טיפול גברי בצאצאים,
של השקעת משאבים בצאצאים,
של זוגיות וייחום חבוי,
התפתחו יחד במהלך האבולוציה שלנו.
אנחנו גם פיתחנו פסיכולוגיה ייחודית
ליצירת קשרים רומנטיים ארוכי ימים,
עם אפשרות להשקעה משותפת בצאצאים.
אנחנו מתאהבים.
מסביב לעולם, אנשים מעדיפים
בני זוג טובי לב ונדיבים,
שיכולים ומסוגלים לדאוג לבני זוגם ולצאצאים.
באחד המחקרים הבין-תרבותיים הגדולים ביותר
שנערכו על העדפות זוגיות בבני אדם,
שכיסה 33 מדינות המסומנות כאן באדום,
הקריטריון החשוב ביותר בבן זוג,
לגברים ולנשים כאחד,
היה אהבה הדדית ומשיכה.
אבל כפי שאתם יודעים,
אנשים לא תמיד שומרים על נאמנות זוגית מלאה.
ונשים, בפרט, עומדות מול הבחירה
בין גנים טובים למשאבים.
נשים מוצאות את עצמן לפעמים בקשר עם גברים
שהם אולי משקיעים ודואגים,
אבל אין להם את הגנים הכי איכותיים
שיהפכו את הצאצאים לחזקים ובריאים.
ונראה שחלק מהמאפיינים
בפסיכולוגיה הזוגית של נשים
נבררו, חלקית, על מנת
לפתור את הקונפליקט הזה.
וכוונתי ל"גיוס גנים"
מחוץ לקשר ארוך הטווח.
לדוגמא, לנשים יש יותר פנטזיות מיניות
על גברים שאינם בני זוגם
כשהן בשלב הפורה של המחזור,
ביחוד אם לבן הזוג הקבוע ישנם סימנים פיזיים
המעידים על איכות גנטית נמוכה,
למשל שהוא פחות מושך פיזית.
לדעתי זה מעניין.
(צחוק)
לכן אני מדבר על זה.
אני מקווה שזה מעניין גם אתכם.
וההעדפות הזוגיות של נשים
גם משתנות לאורך המחזור,
כך שהן מעדיפות גברים
יותר דומיננטיים וגבריים
בחלק הפורה של המחזור.
אלה תוצאות מחקר שערכתי
על העדפות של נשים לקולות של גברים.
השתמשתי בתוכנת מחשב כדי לשנות
קולות מוקלטים של גברים,
ולהפוך אותם ליותר גבריים ודומיננטיים,
או ליותר זוטרים ונשיים.
ונשים דרגו את רמת האטרקטיביות
של הגברים האלה
לקשר קצר טווח, רק למטרות סקס,
ולקשר ארוך טווח, ליחסים עם מחוייבות.
אספתי גם מידע על השלב בו הנשים היו במחזור.
האם הן היו בשלב הפורה, או הלא פורה במחזור?
כל הנשים לא לקחו גלולות נגד הריון.
ומה שמצאתי היה שנשים העדיפו
את הקול הגברי הדומיננטי,
במיוחד כשהן היו בשלב הפורה,
ורק לצורך קשר מיני קצר,
בהשוואה לקשר ארוך ומחויב.
עכשיו, זה נשמע כמו מדע בדיוני,
אבל זה מדע, עובדה.
כי התוצאה הזו תועדה פעמים רבות
במגוון תחומים כולל העדפות לקולות של גברים,
וזה נמצא גם במעבדה אחרת,
וגם העדפות לפנים ומבנה גוף של גברים,
ריחות, ואפילו התנהגות.
טוב, אמרתי שבסוף נגיע לאורגזמה.
(צחוק)
והגענו.
אני רק רוצה לומר שאני בעד.
(צחוק)
אני בעד אורגזמה.
לדעתי אנשים צריכים לחוות יותר אורגזמות.
אבל מנקודת מבט מדעית,
האורגזמה הנשית היא מרתקת במיוחד,
כי ישנן עדויות לכך שהיא מגבירה את הסיכוי
שבעקבות האקט המיני תהיה התעברות.
ישנן עדויות לכך שהאורגזמה מעלה את הזרע
בדרכי הרבייה הנשיים, אל הביצית.
חשבו מה יכולות להיות ההשלכות של זה.
אם נשים היו מגיעות לאורגזמה
עם גברים מסויימים יותר מאשר עם אחרים,
זה יכול היה להיות מנגנון
דרכו הן בוחרות, לא במודע,
הפריה על-ידי גברים מסויימים, ולא אחרים.
ולא הייתם מנבאים
שלנשים יהיה סיכוי מוגבר לאורגזמה
עם גברים באיכות גנטית גבוהה?
למעשה, מחקר במעבדה שלי פורסם לפני כמה שנים
ומצא שנשים דיווחו על כך שקל להן יותר
להגיע לאורגזמה מוקדמת ביחסי מין,
כשבן הזוג שלהן גברי ודומיננטי יותר.
ומה שמעניין הוא שזה היה נכון
רק לגבי יחסי מין מלאים,
ולא לסוגי סקס זוגי אחרים.
אשאיר את זה לדמיון שלכם.
אז ראינו שחשיבה כמו אבולוציוניסט
מאפשרת לנו לנבא דברים על עצמנו
שלא ידענו קודם,
ולא היינו מנחשים זמן רב.
לא ידענו שההעדפות הזוגיות של נשים
משתנות במהלך המחזור.
עד שחשיבה אבולוציונית
הובילה אותנו לתגלית הזו.
אז זו נקודה אחת שאני רוצה להדגיש.
אבל ראינו גם איך חשיבה אבולוציונית
יכולה להבהיר ולאחד
חלקים שונים בחוויה האנושית,
ולעזור לנו להבין את הטוב והרע שבנו,
מאלימות, תוקפנות ובוגדנות,
עד טיפול של גברים בילדיהם,
משיכה מינית, הנאה מינית,
ואפילו את כוחה ושבריריותה של אהבה רומנטית.
תודה.
(מחיאות כפיים)