תאמינו או לא, באתי להציע פתרון
לחלק חשוב מאד בבעיה רחבה יותר זו,
עם ההתמקדות המתבקשת באקלים.
והפתרון שאני מציע
נועד לנאשם הגדול ביותר
בהתעללות המסיבית הזו בעולמנו
מצד המין האנושי,
ובהידרדרות הנובעת מכך בביוספירה.
הנאשמים הם העסקים והתעשיה,
שבהם ביליתי את 52 השנים האחרונות
מאז סיימתי את לימודי ב"ג'ורג'יה טק" ב-1956,
כמהנדס תעשיה
שאפתן ולאחר מכן יזם מצליח.
לאחר שייסדתי מאפס את החברה שלי "אינטרפייס"
ב-1973, לפני 36 שנה,
כדי לייצר שטיחונים באמריקה
עבור השוק העיסקי והמוסדי,
ותוך הובלת החברה משלב ההזנק וההישרדות
ועד לשגשוג והובלה עולמית בתחום פעילותה,
קראתי את ספרו של פול הוקינס,
"האקולוגיה של המסחר",
בקיץ 1994.
בספרו מצביע פול על העסקים והתעשייה
ראשית, כנאשמים העיקריים
בגרימת הידרדרות הביוספירה,
ושנית, כאירגונים היחידים שגדולים מספיק,
נפוצים מספיק וחזקים מספיק
שבכוחם להוציא את האנושות מעסק הביש הזה.
ואגב כך הוא האשים אותי
כמי ששודד את כוכב הלכת.
לפיכך הצבתי אתגר לעובדי "אינטרפייס", החברה שלי,
להנהיג את חברתנו ואת כל עולם התעשייה לעבר קיימות.
שאותה הגדרנו כמטרה לתפעל
את חברתנו עתירת הנפט באופן כזה
שתיקח מן האדמה
רק מה שהאדמה יכולה לחדש בטבעיות ובמהירות,
מבלי להשתמש ולו בטיפת נפט חדשה,
ומבלי לגרום כל נזק לביוספירה.
לא לקחת דבר. לא להזיק.
אמרתי פשוט, "אם הוקינס צודק
והעסקים והתעשיה הם שצריכים להנהיג,
מי ינהיג את העסקים והתעשיה?
מישהו צריך לעשות את זה."
זאת אקסיומה. מודע לא אנחנו?
והודות לאנשי "אינטרפייס",
הפכתי לשודד מחזיר.
[צחוק]
[מחיאות כפיים]
אמרתי פעם לכתב של "פורצ'ן"
שיום אחד אנשים כמוני יושלכו לכלא.
וזו הפכה להיות כותרת של מאמר ב"פורצ'ן".
הם תיארו אותי בתור המנכ"ל הכי ירוק באמריקה.
משודד - לשודד מחזיר -
ולמנכ"ל הכי ירוק באמריקה, וכל זה ב-5 שנים.
זו היתה באמת פרשנות עגומה
לגבי המנכ"לים האמריקאיים ב-1999.
לימים, כשנשאלתי בסרט התיעודי הקנדי, "התאגיד",
למה התכוונתי בהערת הכלא שלי,
עניתי שגניבה היא פשע.
ושגניבת עתיד ילדינו תיחשב יום אחד לפשע.
אבל הבנתי שכדי שזה אכן יהיה כך,
שגניבת עתידם של ילדינו תיחשב לפשע,
צריכה להיות חלופה ברורה ומוכחת
למערכת התעשייתית של קח-ייצר-זרוק
ששולטת כל כך בתרבות שלנו,
ושהיא הנאשמת הראשית בגניבת עתיד ילדינו,
ע"י כריית אדמה,
והפיכתה למוצרים שבמהרה ייהפכו לפסולת
באיזו מזבלה או משרפה.
ובקיצור, כריית האדמה והפיכתה לזיהום.
לפי פול ו-אן ארליך,
ומשוואה מפורסמת של ההשפעה על הסביבה,
ההשפעה-- דבר רע--
היא תוצר של אוכלוסיה, שפע וטכנולוגיה.
כלומר, ההשפעה נגרמת ע"י בני אדם,
מה שהם צורכים בעזרת השפע שלהם,
וכיצד זה מיוצר.
ואף שהמשוואה היא סובייקטיבית מאד,
אפשר אולי לכמת בני אדם ואולי לכמת שפע,
אך הטכנולוגיה היא פוגענית בדרכים רבות מכדי לכמת.
ולכן המשוואה היא רעיונית,
אך היא עדיין עוזרת לנו להבין את הבעיה.
ולכן נערכנו ב"אינטרפייס", ב-1994
ליצור דוגמא,
לשינוי שיטת ייצור השטיחים
ממוצר עתיר-נפט וגם אנרגיה.
ולשנות את הטכנולוגיות שלנו
כך שיפחיתו את ההשפעה על הסביבה,
במקום להגבירה.
המשוואה הסביבתית של פול ו-אן ארליך:
ה' שווה א' כפול ש' כפול ט'.
אוכלוסיה, שפע וטכנולוגיה.
רציתי ש"אינטרפייס" תשכתב את המשוואה כך:
ה' שווה א' כפול ש' חלקי ט'.
בעלי המוח המתמטי יבינו מיד
ש-ט' במונה מגדיל את ההשפעה - לא טוב.
אבל ט' במכנה מקטין את ההשפעה.
שאלתי היתה, "מה יעביר את ט', הטכנולוגיה,
מן המונה, נקרא לו ט1,
שבו הוא מגביר את ההשפעה,
אל המכנה, נקרא לו ט2,
שבו הוא מקטין את ההשפעה?
חשבתי על מאפייני
המהפכה התעשייתית הראשונה,
ט1, כפי שעבדנו ב"אינטרפייס",
והיו לכך המאפיינים הבאים.
מיצוי: הוצאת חומרי גלם מן האדמה.
קוויות: קח-ייצר-זרוק.
מונעים באנרגיית דלקי מאובנים.
עתיר-פסולת: פוגעני ומתמקד בפריון עבודה.
יותר שטיחים לכל שעת עובד.
כשחשבתי על כך היטב, הבנתי שכל המאפיינים האלה
צריכים להשתנות כדי ש-ט' יעבור אל המכנה.
במהפכה התעשייתית החדשה המיצוי יוחלף בכושר התחדשות,
הקוויות תוחלף במחזוריות,
אנרגיית דלקי המאובנים באנרגיה מתחדשת, אור שמש.
עתיר-פסולת בנטול-פסולת.
הפוגענות - בעדינות.
ופריון עבודה - בפריון משאבים.
ולהבנתי, אם נוכל לחולל את השינויים האלה,
ולהיפטר בכלל מ-ט1,
נוכל להקטין את השפעתנו לאפס,
כולל השפעתנו על האקלים.
וזו הפכה להיות התכנית של "אינטרפייס" ב-1995.
והיא נותרה כזו מאז ועד היום.
מדדנו את התקדמותנו בקפדנות רבה.
כך שביכולתי לומר לכם כמה התקדמנו ב-12 השנים מאז.
נטו פליטות גזי חממה
ירידה של 82% במונחי טונאז' מוחלטים.
[מחיאות כפיים]
במרוצת אותה תקופה
המכירות עלו בשיעור שני שלישים והרווחים הוכפלו.
אז מדובר בצמצום מוחלט של 82 אחוז
המיתרגם ל-90 אחוז ירידה
בעוצמת גזי החממה יחסית למכירות.
אלה סדרי הגודל
של הצמצום, שהטכנוספירה העולמית כולה
חייבת להשיג עד 2050
כדי למנוע התערערות אקלימית קטסטרופלית.
כך אומרים לנו המדענים.
השימוש בדלקי מאובנים ירד ב-60% ליחידת ייצור,
הודות להתייעלות בתחום המקורות המתחדשים.
היום, חבית הנפט הכי זולה ובטוחה שיש
היא זו שלא משתמשים בה, הודות להתייעלות.
השימוש במים ירד ב-75%
בעסקי ייצור השטיחונים שלנו בכל העולם.
וירד ב-40% בעסקי השטיחים נטולי התפרים,
עסק שרכשנו ב-1993
כאן בקליפורניה, בעיר תעשייתית,
שבה המים כל כך יקרים.
חומרים מתחדשים או ברי-מיחזור הם 25% מסה"כ, ועולים.
האנרגיה המתחדשת תופסת 27%,
במגמה להגיע ל-100%.
הסטנו 148 מיליון ליברות--
שהן 74,000 טונות--
של שטיחים משומשים, מדרכם למזבלה.
סגרנו את לולאת זרם החומרים
בעזרת לוגיסטיקה הפוכה
וטכנולוגיות מיחזור פוסט-צרכניות
שלא היו בנמצא כשהתחלנו לפני 14 שנים.
טכנולוגיות מחזוריות חדשות אלה
תרמו בצורה עצומה לכך שייצרנו ומכרנו
71 מיליון מ"ר של שטיח-לכל-מזג-אוויר
מאז 2004.
כשהמשמעות היא אפס תרומה נטו לערעור האקלים העולמי
בייצור שטיח זה לכל אורך שרשרת האספקה,
מהמכרה והבאר ועד לאיחזור בסוף השימוש.
מאושר לשימוש עצמאי של צד שלישי.
אנו מכנים אותו "קול קרפט".
ויש לו השפעת שוק רבת עוצמה,
מבחינת הגדלת המכירות והרווחים.
לפני 3 שנים השקנו שטיחון ביתי,
בשם המותג "פלור",
F-L-O-R
אפשר להקליק באתר פלור.קום
ושטיח "קול קרפט" יגיע לביתך תוך 5 ימים.
הוא שימושי וגם יפה.
[צחוק]
[מחיאות כפיים]
אנו משערים שעברנו קצת מעל מחצית הדרך
בדרך למטרתנו - אפס השפעה, אפס עקבות.
קבענו את שנת 2020 כשנת השגת האפס,
ההגעה לפסגה של הר הקיימות.
אנו מכנים זאת "משימה אפס".
וזהו אולי ההיבט החשוב מכולם.
מצאנו ש"משימה אפס" טובה להפליא לעסקים.
דגם עיסקי משופר.
דרך משופרת לרווחים גדולים יותר.
והנה הטיעון העיסקי בזכות הקיימות:
על סמך הנסיון בפועל, העלויות יורדות ולא עולות,
ומשקפות בכך כ-400 מיליון דולר
בעלויות שנחסכו במלחמה על אפס פסולת.
הצלע הראשונה של הר הקיימות.
זה כיסה את כל העלויות של השינוי ב"אינטרפייס".
וגם הפריך מיתוס,
אותה ברירה כוזבת בין הסביבה לכלכלה.
המוצרים שלנו הם בשיא טיבם,
בהיותם מתוכננים לאור הקיימות,
הם מקור בלתי נדלה לחדשנות.
אנשינו מאוחדים בלהט סביב מטרה משותפת נעלה זו.
זו הדרך הכי טובה למשוך את מיטב האנשים
ולחבר ביניהם.
והרצון הטוב של השוק הוא מדהים.
שום מידה של פרסום או תעמולה שיווקית מחוכמת
בכל מחיר שהוא, יכלו להפיק או ליצור
כל כך הרבה רצון טוב.
עלויות, מוצרים, אנשים, שווקים.
מה עוד יש?
זהו דגם עיסקי טוב יותר.
והנה תיעוד 14 שנות מכירותינו ורווחינו.
יש כאן נפילה, בין 2001 ל-2003,
כשהמכירות שלנו במשך שלוש שנים
ירדו ב-17 אחוזים.
אבל השוק ירד ב-36 אחוזים.
הרווחנו במפורש נתח שוק
לא היינו שורדים את המיתון הזה
אילולא יתרונות הקיימות שלנו.
אילו כל עסק היה נוהג לפי תכניות "אינטרפייס"
האם זה היה פותר את כל בעיותינו?
אינני חושב כך.
מטריד אותי התיקון במשוואת ארליך,
ה' שווה א' כפול ש' חלקי ט2.
כש-ש' היא ש' מודגשת,
דהיינו השפע הפך למטרה בפני עצמה.
אך מה אם נמשיך לשנות את משוואת ארליך?
ומה אם היינו מקטינים את ש',
דהיינו, שמדובר באמצעי ולא במטרה,
כשהמטרה היא אושר.
יותר אושר עם פחות חפצים.
ברור לכם שזה ישנה את הציוויליזציה עצמה--
[מחיאות כפיים]
ואת כל מערכת הכלכלה שלנו,
אם לא למין שלנו, אולי למין שיבוא אחרינו.
המין בר-הקיימא שיחיה בעולם סופי.
במוסריות, באושר ובצורה אקולוגית
באיזון עם הטבע
וכל מערכותיו למשך אלף דורות,
או 10,000 דורות.
כלומר, לעתיד לא מוגבל.
אך האם האדמה צריכה להמתין להכחדתנו כמין?
אולי. אך איני חושב כך.
ב"אינטרפייס" אנו בהחלט מתכוונים להביא את
חברת האבטיפוס שלנו, בת הקיימא ואפס העקבות
לקיום מלא עד 2020.
כעת אנו יכולים לראות את דרכנו
בבירור, עד לפסגת ההר הזה.
והאתגר נמצא עכשיו בביצוע.
וכפי שידידי הטוב ויועצי אמורי לובינס אומר,
"אם משהו קיים, הוא ודאי אפשרי."
[צחוק]
אם אנו אכן יכולים לעשות זאת, זה ודאי אפשרי.
אם אנו, חברת עתירת-נפט, יכולה לעשות זאת, כל אחד יכול.
ואם כל אחד יכול, הדעת נותנת שכולם יכולים.
עסקים ותעשיה שמגשימים את חזונו של הוקינס,
מרחיקים את המין האנושי מן התהום.
כי אם תימשך ההידרדרות הבלתי נשלטת של הביוספירה,
אדם יקר מאד יימצא בסיכון.
ולמען האמת, סיכון בלתי קביל.
מיהו אותו אדם?
לא אתם. לא אני.
הבה ואציג לכם את מי שהכי נתון בסיכון כאן.
ואני עצמי פגשתי בו בימי תחילת הטיפוס על ההר.
בבוקר יום שלישי אחד במרץ 1996.
הרציתי בפני אנשים, כמנהגי אז בכל הזדמנות,
מנסה להלהיב אותם מבלי לדעת אם אני מגיע אליהם.
אך כעבור 5 ימים, כששבתי לאטלנטה,
קיבלתי דוא"ל מגלן תומס,
אחד מאנשי שנכח בפגישה בקליפורניה.
הוא שלח לי שיר פרי עטו,
שכתב אחרי שנפגשנו באותו יום שלישי בבוקר.
כשקראתי אותו, זה היה מרגעי התרוממות הרוח של חיי.
כי הבנתי: בשם אלוהים, יש מי שהבין זאת.
הנה מה שגלן כתב, והנה האדם שנתון בסכנה הגדולה ביותר.
הכירו בבקשה את "ילד המחר".
"לא שם ולא תואר לך, ואין לדעת מתי והיכן,
ילד המחר, אף שטרם נולדת,
לראשונה הכרתיך בבוקר יום שלישי האחרון.
ידיד חכם הפגיש בינינו.
ודרך מבט עיניו המפוכח
ראיתי יום בו תחזה, אך לא אני.
היכרתיך, ואורח חשיבתי השתנה.
כי מעולם לא חשדתי בכך
שיום אחד מעשי ידי
יאיימו איכשהו עליך.
ילדי המחר, בתי, בני,
חוששני שרק עתה התחלתי לחשוב עליכם
ועל טובתכם, אף שתמיד ידעתי שזו חובתי.
אתחיל, אם כן,
לשלם את מחיר ביזתי ומה שאבד,
ולעולם לא אשכח שגם אתם
תחיו כאן יום אחד."
ומאז, כל יום מימי חיי,
"ילד המחר" דיבר אל ליבי
במסר פשוט אך מעמיק,
שאני מתיר לעצמי לחלוק עמכם.
כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו,
חלק ממארג של חיים.
כן, רצף האנושות, אך במובן רחב יותר, מארג החיים עצמם.
ומוטל עלינו לבחור
במשך ביקורנו הקצרצר
בעולם הכחול-ירוק היפהפה והחי הזה,
האם לפגוע בו, או לתרום לו.
מבחינתכם, זוהי בחירתכם.
תודה רבה.
[מחיאות כפיים]