WEBVTT

00:00:05.000 --> 00:00:07.000
אילו חייכם היו ספר,

00:00:07.000 --> 00:00:11.000
ואתם הייתם הסופרים,

00:00:11.000 --> 00:00:14.000
איך הייתם רוצים שתתפתח העלילה?

00:00:14.573 --> 00:00:17.662
זאת השאלה ששינתה את חיי
לנצח.

00:00:19.000 --> 00:00:22.000
כשגדלתי במדבר החם של לאס וגאס,

00:00:22.000 --> 00:00:24.322
כל מה שרציתי היה
להיות חופשיה.

00:00:25.000 --> 00:00:29.000
הייתי חולמת בהקיץ
על טיולים בעולם,

00:00:29.000 --> 00:00:32.000
על חיים במקום
שבו יורד שלג,

00:00:32.000 --> 00:00:35.000
והייתי מדמיינת את כל הסיפורים

00:00:35.000 --> 00:00:38.000
שהייתי יכולה לספר.

00:00:38.000 --> 00:00:40.000
בגיל 19,

00:00:40.000 --> 00:00:43.000
יום אחרי שסיימתי את התיכון,

00:00:43.000 --> 00:00:46.000
עברתי לגור במקום שבו
יורד שלג

00:00:46.000 --> 00:00:48.000
והפכתי למעסה מקצועית.

00:00:48.000 --> 00:00:51.000
בעבודה זו, כל מה שהיה נחוץ לי
היו שתי ידי

00:00:51.000 --> 00:00:54.000
ושולחן טיפולים,

00:00:54.000 --> 00:00:57.000
ויכולתי לנסוע לכל מקום.

00:00:57.245 --> 00:01:00.000
בפעם הראשונה בחיי

00:01:00.000 --> 00:01:03.000
חשתי חופשיה ועצמאית

00:01:03.525 --> 00:01:07.664
ובשליטה גמורה על חיי,

00:01:08.570 --> 00:01:12.000
כלומר, עד שחיי קיבלו תפנית.

00:01:14.000 --> 00:01:16.000
יום אחד הקדמתי לצאת מהעבודה
והלכתי הביתה,

00:01:16.000 --> 00:01:18.000
במחשבה שחטפתי שפעת,

00:01:18.813 --> 00:01:21.248
ותוך פחות מ-24 שעות

00:01:22.000 --> 00:01:24.000
הגעתי לבית-חולים

00:01:24.000 --> 00:01:26.000
בטיפול נמרץ,

00:01:26.000 --> 00:01:28.000
עם פחות מ-2% סיכוי
להישאר בחיים.

00:01:29.000 --> 00:01:31.000
רק אחרי כמה ימים,

00:01:31.000 --> 00:01:34.000
כששכבתי בתרדמת,

00:01:34.000 --> 00:01:36.000
הרופאים איבחנו אצלי

00:01:36.000 --> 00:01:39.000
דלקת חיידקית של קרום המוח,

00:01:39.000 --> 00:01:42.000
זיהום דמי שניתן למניעה בחיסון.

00:01:43.563 --> 00:01:45.948
במהלך חודשיים וחצי

00:01:45.969 --> 00:01:49.000
איבדתי את הטחול והכליות שלי,

00:01:49.665 --> 00:01:52.000
את השמיעה באוזני השמאלית

00:01:52.000 --> 00:01:55.000
ואת שתי רגלי מתחת לברכיים.

00:01:57.000 --> 00:01:59.824
כשהורי הוציאו אותי מבית החולים
בכיסא גלגלים,

00:01:59.824 --> 00:02:02.682
הרגשתי כאילו חיברו מחדש
את כל החלקים שלי

00:02:02.682 --> 00:02:04.578
כמו בובת טלאים.

00:02:06.000 --> 00:02:08.000
חשבתי שהרע מכל
כבר מאחורי,

00:02:08.607 --> 00:02:11.000
אך כעבור כמה שבועות
ראיתי את רגלי החדשות

00:02:11.000 --> 00:02:13.000
בפעם הראשונה.

00:02:13.000 --> 00:02:17.000
השוקיים היו גושי מתכת מגושמים

00:02:17.792 --> 00:02:20.720
עם צינורות מוברגים
בתור קרסוליים

00:02:21.505 --> 00:02:23.521
וכפות-רגליים מגומי צהוב

00:02:24.000 --> 00:02:27.411
כולל קו מוגבה מגומי
מהבוהן ועד לקרסול

00:02:27.411 --> 00:02:30.000
שהיה אמור להיראות כמו עורק.

00:02:30.000 --> 00:02:33.000
לא ידעתי למה לצפות

00:02:33.000 --> 00:02:36.000
אבל ודאי שלא ציפיתי לזה.

00:02:36.000 --> 00:02:39.000
כשאמי לצידי,

00:02:39.000 --> 00:02:43.306
והדמעות זולגות על פנינו,

00:02:44.712 --> 00:02:48.000
חגרתי את הרגליים המגושמות הללו

00:02:48.000 --> 00:02:50.507
ונעמדתי.

00:02:51.000 --> 00:02:55.000
זה היה כה מכאיב וכה מגביל

00:02:55.000 --> 00:02:57.580
עד שכל מה שיכולתי
לחשוב עליו

00:02:58.000 --> 00:03:00.000
היה, "איך אוכל בכלל
לטייל בעולם

00:03:00.000 --> 00:03:02.000
"עם הדברים האלה?

00:03:02.000 --> 00:03:04.000
"איך אוכל אי-פעם לחיות

00:03:04.000 --> 00:03:06.728
"חיים מלאים בהרפתקות וסיפורים

00:03:06.728 --> 00:03:09.000
"כפי שתמיד רציתי?

00:03:09.000 --> 00:03:12.904
"ואיך אוכל לגלוש שוב
על גלשן-שלג?"

00:03:13.825 --> 00:03:17.000
באותו יום חזרתי הביתה,
זחלתי למיטה,

00:03:17.000 --> 00:03:19.000
וכך נראו חיי

00:03:19.000 --> 00:03:21.000
בחודשים הבאים.

00:03:21.441 --> 00:03:25.000
עזבתי את עצמי, ברחתי מהמציאות

00:03:25.621 --> 00:03:29.443
כשרגלי נחות ליד מיטתי.

00:03:30.000 --> 00:03:35.520
מבחינה גופנית ורגשית
הייתי שבורה לגמרי.

00:03:38.284 --> 00:03:42.000
אך ידעתי שכדי להמשיך

00:03:42.000 --> 00:03:46.000
עלי לוותר על איימי הישנה

00:03:47.228 --> 00:03:51.000
וללמוד לאהוב את איימי החדשה.

00:03:53.016 --> 00:03:55.630
ואז קלטתי

00:03:56.346 --> 00:03:59.000
שכבר אינני צריכה להיות
בגובה מטר שישים.

00:04:00.698 --> 00:04:03.000
אני יכולה להיות באיזה גובה
שבא לי!

00:04:03.000 --> 00:04:07.000
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

00:04:08.676 --> 00:04:11.911
או כמה נמוכה שבא לי,
בהתאם למי שאני יוצאת איתו.

00:04:12.000 --> 00:04:14.000
[צחוק]

00:04:14.000 --> 00:04:16.570
ואם אשוב לגלוש על גלשן-שלג,

00:04:16.570 --> 00:04:18.430
לא יהיה לי קר ברגליים.

00:04:18.430 --> 00:04:20.214
[צחוק]

00:04:20.214 --> 00:04:22.000
והכי טוב, חשבתי על זה

00:04:22.449 --> 00:04:25.696
שאוכל להתאים את כפות רגלי
לכל הנעליים

00:04:25.696 --> 00:04:28.615
שבמבצע.
[צחוק]

00:04:28.676 --> 00:04:30.000
וזה מה שעשיתי!

00:04:30.590 --> 00:04:33.000
אז יש כאן יתרונות!

00:04:33.000 --> 00:04:35.665
וזה היה הרגע
בו שאלתי את עצמי

00:04:35.665 --> 00:04:38.000
את השאלה שהגדירה את חיי:

00:04:38.592 --> 00:04:40.932
"אילו חיי היו ספר

00:04:40.932 --> 00:04:43.510
"ואני הסופרת,

00:04:44.141 --> 00:04:46.500
"איזה סיפור הייתי רוצה
שייכתב בו?"

00:04:46.942 --> 00:04:49.000
והתחלתי לחלום בהקיץ.

00:04:49.000 --> 00:04:52.000
חלמתי בהקיץ כפי שעשיתי
כשהייתי ילדה קטנה

00:04:52.211 --> 00:04:55.000
ודמיינתי את עצמי

00:04:55.000 --> 00:04:58.000
צועדת בחן,

00:04:58.000 --> 00:05:00.441
עוזרת לאנשים אחרים
דרך מה שעברתי

00:05:00.441 --> 00:05:03.000
וחוזרת לגלוש.

00:05:03.000 --> 00:05:05.000
ולא רק ראיתי את עצמי

00:05:05.000 --> 00:05:07.000
גולשת במורד הר מושלג,

00:05:07.000 --> 00:05:10.000
אלא יכולתי ממש לחוש בכך.

00:05:10.000 --> 00:05:13.000
יכולתי לחוש את הרוח על פני

00:05:13.000 --> 00:05:16.000
ואת דהירת לבי

00:05:16.000 --> 00:05:20.000
כאילו זה קורה
ממש באותו רגע.

00:05:21.000 --> 00:05:24.500
ואז החל פרק חדש בחיי.

00:05:27.400 --> 00:05:31.000
כעבור 4 חודשים
הייתי שוב על גבי גלשן-שלג,

00:05:31.000 --> 00:05:33.420
אם כי הדברים
לא התפתחו כמצופה:

00:05:33.420 --> 00:05:36.000
ברכי וקרסולי לא יכלו להתכופף

00:05:36.000 --> 00:05:39.550
ובשלב מסוים גרמתי הלם
לכל הגולשים במעלית המושבים--

00:05:41.000 --> 00:05:44.520
[צחוק]
כשנפלתי, ורגלי,

00:05:44.700 --> 00:05:47.000
שנותרו מחוברות לגלשן-השלג --

00:05:47.000 --> 00:05:51.000
[צחוק]

00:05:51.000 --> 00:05:54.000
עפו במורד ההר --

00:05:54.000 --> 00:05:57.000
ואני נותרתי על פסגתו.

00:05:57.000 --> 00:05:59.000
[צחוק]
הייתי כה מזועזעת,

00:05:59.000 --> 00:06:02.958
הייתי מזועזעת כמו כולם,
והייתי כה מיואשת,

00:06:03.294 --> 00:06:07.000
אבל ידעתי שאם אוכל למצוא
את זוג הרגליים הנכונות

00:06:07.000 --> 00:06:09.000
אוכל לעשות זאת שוב.

00:06:09.000 --> 00:06:12.000
ואז נוכחתי לדעת
שהגבולות שלפנינו

00:06:12.000 --> 00:06:14.798
והמכשולים שלפנינו
יכולים לעשות שני דברים בלבד:

00:06:16.000 --> 00:06:19.000
האחד: לבלום אותנו,

00:06:19.000 --> 00:06:22.000
או השני:
לאלץ אותנו להיות יצירתיים.

00:06:23.186 --> 00:06:25.600
ערכתי מחקר במשך שנה,
ולא הצלחתי להחליט

00:06:25.600 --> 00:06:27.000
באיזה סוג רגליים להשתמש,

00:06:27.000 --> 00:06:29.647
לא הצלחתי למצוא מקורות
להיעזר בהם.

00:06:29.647 --> 00:06:32.000
לכן החלטתי ליצור
בעצמי זוג רגליים.

00:06:32.566 --> 00:06:35.637
בונה הרגליים שלי ואני
חיברנו חלקים באקראי

00:06:35.637 --> 00:06:38.542
ויצרנו זוג רגליים
שאוכל לגלוש בעזרתן.

00:06:39.000 --> 00:06:41.000
כפי שאתם רואים,

00:06:41.000 --> 00:06:45.000
ברגים חלודים, גומי,
עץ וסרט הדבקה בוורוד זוהר.

00:06:48.000 --> 00:06:51.000
וכן, אני גם יכולה להחליף
את הצבע של לק הציפורניים.

00:06:51.000 --> 00:06:53.000
הרגליים האלה,

00:06:53.000 --> 00:06:56.695
יחד עם המתנה הכי טובה
שיכולתי לקבל ליום הולדתי ה-21 -

00:06:56.695 --> 00:06:59.452
כליה חדשה מאבי -

00:06:59.452 --> 00:07:02.000
הן שאיפשרו לי להגשים שוב
את חלומותי.

00:07:02.000 --> 00:07:04.000
התחלתי לגלוש על גלשן-שלג,

00:07:04.000 --> 00:07:06.436
וחזרתי לעבודה, חזרתי לביה"ס,

00:07:06.436 --> 00:07:09.875
וב-2005 השתתפתי בייסוד מלכ"ר

00:07:09.875 --> 00:07:12.852
למען נוער וצעירים
בעלי נכויות גופניות

00:07:12.852 --> 00:07:16.000
כדי שיוכלו לעסוק בספורט אתגרי.

00:07:16.459 --> 00:07:19.690
מאז הזדמן לי לנסוע
לדרום אפריקה

00:07:20.000 --> 00:07:23.255
ושם עזרתי להנעיל אלפי ילדים

00:07:23.255 --> 00:07:25.461
כדי שיוכלו להגיע לבית הספר.

00:07:25.461 --> 00:07:27.640
וממש בפברואר האחרון,

00:07:27.661 --> 00:07:31.900
זכיתי ברציפות בשתי מדליות זהב
על שיאי עולם -

00:07:32.000 --> 00:07:36.822
[מחיאות כפיים]

00:07:41.366 --> 00:07:42.750
- מה שהציב אותי

00:07:42.750 --> 00:07:45.673
בדירוג הגבוה ביותר
לגלישת נשים על גלשן-שלג מתכוונן

00:07:45.673 --> 00:07:47.540
בעולם.

00:07:47.759 --> 00:07:51.000
לפני 11 שנה,
כשאיבדתי את רגלי,

00:07:51.000 --> 00:07:54.000
לא היה לי מושג מה יהיה.

00:07:54.449 --> 00:07:56.000
אבל אם תשאלו אותי היום,

00:07:56.000 --> 00:07:58.000
אם ארצה אי-פעם
לשנות את מצבי,

00:07:58.000 --> 00:08:01.000
יהיה עלי לענות שלא.

00:08:01.000 --> 00:08:03.000
כי רגלי לא הפכו אותי לנכה,

00:08:03.000 --> 00:08:05.540
אדרבא: הן הגבירו את יכולתי.

00:08:05.540 --> 00:08:09.000
הן אילצו אותי
להסתמך על דמיוני

00:08:09.000 --> 00:08:12.000
ולתת אמון באפשרויות,

00:08:12.000 --> 00:08:13.860
ומסיבה זו אני מאמינה

00:08:13.880 --> 00:08:16.000
שהדמיון שלנו יכול לשמש לנו כלי

00:08:16.000 --> 00:08:18.000
לפרוץ גבולות

00:08:18.000 --> 00:08:21.000
משום שבמוחנו
אנו מסוגלים לעשות הכל

00:08:21.000 --> 00:08:24.000
ולהיות הכל.

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
האמונה באותם חלומות

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
וההתמודדות הישירה עם פחדינו

00:08:29.000 --> 00:08:31.000
הן שמאפשרות לנו
לחיות את חיינו

00:08:31.000 --> 00:08:34.000
מעבר למגבלותינו.

00:08:34.464 --> 00:08:37.860
ולמרות שהיום הנושא הוא
"חדשנות ללא גבולות",

00:08:37.860 --> 00:08:41.000
עלי לומר שבחיי,

00:08:41.000 --> 00:08:43.428
החדשנות התאפשרה רק בגלל

00:08:43.428 --> 00:08:46.000
הגבולות שלי.

00:08:46.585 --> 00:08:50.115
למדתי שהגבולות נמצאים
היכן שהממשי מסתיים,

00:08:51.000 --> 00:08:54.000
אבל שם גם הדמיון והסיפור

00:08:54.000 --> 00:08:56.000
מתחילים.

00:08:56.927 --> 00:08:59.496
כך שהמחשבה שאני רוצה
לאתגר אתכם בה היום

00:09:00.000 --> 00:09:03.824
היא שאולי במקום לראות
את אתגרינו ומגבלותינו

00:09:04.000 --> 00:09:07.000
כמשהו שלילי או רע,

00:09:07.000 --> 00:09:10.000
אנו יכולים להתחיל
לראות בהם ברכה,

00:09:10.000 --> 00:09:14.325
מתנות מופלאות שבעזרתן אפשר
להצית את דמיוננו

00:09:15.516 --> 00:09:19.265
ולהיעזר בהן כדי להרחיק לכת
הרבה יותר מכפי שחשבנו שנוכל.

00:09:21.027 --> 00:09:25.000
העניין איננו למוטט את הגבולות,

00:09:25.000 --> 00:09:27.520
אלא להיהדף מהם

00:09:28.340 --> 00:09:31.000
ולראות את המקומות המדהימים

00:09:31.000 --> 00:09:33.000
שבכוחם להביא אלינו.

00:09:33.000 --> 00:09:34.210
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]