WEBVTT

00:00:03.539 --> 00:00:06.615
אנו קמים בבוקר,

00:00:06.615 --> 00:00:09.135
מתלבשים, נועלים נעליים,

00:00:09.135 --> 00:00:11.647
יוצאים אל העולם.

00:00:11.647 --> 00:00:15.898
מתכוונים לחזור הביתה,
להתפשט,

00:00:15.898 --> 00:00:18.123
ללכת למיטה,

00:00:18.123 --> 00:00:19.877
לקום, לעשות הכל מחדש,

00:00:19.877 --> 00:00:23.025
והציפייה הזו, הקצב הזה,

00:00:23.025 --> 00:00:25.295
נותן לנו מבנה

00:00:25.295 --> 00:00:28.883
שבו אנו מארגנים
את עצמנו ואת חיינו,

00:00:28.883 --> 00:00:32.363
ומעניק לנו
כושר ניבוי מסוים.

00:00:32.363 --> 00:00:34.751
כשחיים בעיר ניו-יורק, כמוני,

00:00:34.751 --> 00:00:41.990
זה כמעט כאילו - עם כל האנשים
שעושים כל-כך הרבה דברים

00:00:41.990 --> 00:00:45.340
בו-זמנית בשטח כה מצומצם,

00:00:45.340 --> 00:00:48.579
זה כמעט כאילו שהחיים
מחלקים לך קלפים נוספים

00:00:48.579 --> 00:00:50.105
מתוך אותה חפיסה.

00:00:50.105 --> 00:00:54.773
אתה מעולם... צירופי מקרים הם אפשריים

00:00:54.773 --> 00:00:59.776
והם לא...
אינכם מצפים שהם יקרו.

00:00:59.776 --> 00:01:02.119
ואינכם חושבים, "אני אהיה זה

00:01:02.119 --> 00:01:03.749
שהולך ברחוב

00:01:03.749 --> 00:01:07.171
ובגלל שבחרת ללכת
בצד זה או אחר,

00:01:07.171 --> 00:01:10.331
כל שארית חייך תשתנה לנצח.

NOTE Paragraph

00:01:10.331 --> 00:01:16.059
לילה אחד אני נוסע
ברכבת המקומית העירה.

00:01:16.059 --> 00:01:19.555
אני עולה לרכבת.
אני נוטה להיות קצת דרוך

00:01:19.555 --> 00:01:21.672
כשאני נכנס לרכבת התחתית.

00:01:21.672 --> 00:01:24.718
אני לא אחד מאלה
שמתנתקים מהעולם עם אוזניות

00:01:24.718 --> 00:01:26.101
או עם ספר.

00:01:26.101 --> 00:01:28.907
אז אני נכנס לקרון,
ואני מסתכל,

00:01:28.907 --> 00:01:31.491
ואני רואה זוג אחד,

00:01:31.491 --> 00:01:34.979
ילדים בגיל קולג'
נראים כמו סטודנטים,

00:01:34.979 --> 00:01:36.776
בחור ובחורה, יושבים זה ליד זה,

00:01:36.776 --> 00:01:39.425
הרגל שלה תלויה מעל הברך שלו,

00:01:39.425 --> 00:01:43.585
והם עושים -
יש להם אביזר קטן,

00:01:43.585 --> 00:01:45.343
והם קושרים קשרים כאלה,

00:01:45.343 --> 00:01:47.180
והם עושים את זה ביד אחת,

00:01:47.180 --> 00:01:51.144
ביד ימין וביד שמאל
ומהר מאוד,

00:01:51.144 --> 00:01:53.392
ואז היא מעבירה לו את זה
והוא עושה את זה.

00:01:53.392 --> 00:01:54.593
מעולם לא ראיתי דבר כזה.

00:01:54.593 --> 00:01:57.977
זה כאילו שהם מתרגלים להטוטים.

NOTE Paragraph

00:01:57.977 --> 00:02:02.296
בתחנה הבאה נכנס לקרון
בחור אחד,

00:02:02.296 --> 00:02:06.274
ויש לו מראה של 
של פרופסור אורח.

00:02:06.274 --> 00:02:08.394
יש לו ילקוט עור
מלא וגדוש

00:02:08.394 --> 00:02:11.704
ותיק מסמכים מלבני
ותיק של מחשב נייד

00:02:11.704 --> 00:02:14.216
ומקטורן טוויד עם טלאי עור,

00:02:14.216 --> 00:02:16.193
ו- [צחוק]

00:02:16.193 --> 00:02:19.016
הוא מביט בהם, ואז

00:02:19.016 --> 00:02:22.032
כהרף-עין,
הוא כורע ברך לפניהם,

00:02:22.032 --> 00:02:23.697
ומתחיל לומר,

00:02:23.697 --> 00:02:25.766
"תקשיבו, ככה עושים את זה, הביטו,

00:02:25.766 --> 00:02:28.385
אם תעשו ככה- "
והוא לוקח מידיהם את השרוכים

00:02:28.385 --> 00:02:31.696
ומתחיל מיד לקשור
את הקשרים האלה,

00:02:31.696 --> 00:02:36.357
ואפילו יותר טוב מהם,
באופן מדהים.

00:02:36.357 --> 00:02:39.437
מסתבר שהם סטודנטים לרפואה

00:02:39.437 --> 00:02:41.549
והם בדרך להרצאה אודות

00:02:41.549 --> 00:02:44.775
שבטכניקות התפירה העדכניות,
וזה האיש שירצה שם.

00:02:44.775 --> 00:02:46.383
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:02:46.383 --> 00:02:48.797
אז הוא מתחיל להגיד להם
דברים כמו,

00:02:48.797 --> 00:02:51.305
"לא, זה חשוב מאד כאן. אתם יודעים,

00:02:51.305 --> 00:02:53.585
כשתצטרכו את הקשרים האלה,

00:02:53.585 --> 00:02:55.177
זה יהיה, כאילו,

00:02:55.177 --> 00:02:58.930
הכל יקרה בו-זמנית,
זה יהיה -

00:02:58.930 --> 00:03:02.567
מידע יגיע אליכם
בבת אחת,

00:03:02.567 --> 00:03:04.063
יהיו אברים
שיפירעו לכם לגשת,

00:03:04.063 --> 00:03:06.098
זה יהיה חלקלק,

00:03:06.098 --> 00:03:07.408
וגם,

00:03:07.408 --> 00:03:10.166
חשוב מאוד
שתוכלו לעשות את זה

00:03:10.166 --> 00:03:13.536
אפילו יותר מטבע שני,
בכל יד, ימין, שמאל,

00:03:13.536 --> 00:03:16.364
עליכם להיות מסוגלים לעשות זאת
מבלי לראות את אצבעותיכם."

00:03:16.364 --> 00:03:18.734
ובאותו רגע, כששמעתי את זה,

00:03:18.734 --> 00:03:25.806
פשוט הועפתי מקרון התחתית
לתוך לילה אחד

00:03:25.806 --> 00:03:28.940
שבו קיבלתי טרמפ מאמבולנס

00:03:28.940 --> 00:03:33.431
שאסף אותי מהמדרכה
שבה דקרו אותי

00:03:33.431 --> 00:03:37.750
לטיפול נמרץ
של ביה"ח סנט וינסנט שבמנהטן,

00:03:37.750 --> 00:03:39.739
מה שקרה היה,

00:03:39.739 --> 00:03:42.948
שכנופיה אחת הגיעה מברוקלין.

00:03:42.948 --> 00:03:45.571
כחלק מטקס החניכה
של 3 מחבריה,

00:03:45.571 --> 00:03:47.275
היה עליהם להרוג מישהו,

00:03:47.275 --> 00:03:50.662
ויצא שאני הייתי האיש
שצעד ברחוב בליקר

00:03:50.662 --> 00:03:51.959
באותו לילה,

00:03:51.959 --> 00:03:56.396
והם התנפלו עלי ללא מילה.

00:03:56.396 --> 00:03:58.721
המזל הגדול היה,

00:03:58.721 --> 00:04:01.729
כשהייתי ב"נוטרדאם"
השתתפתי בנבחרת האגרוף,

00:04:01.729 --> 00:04:06.377
אז הרמתי מיד את ידי,
אינסטינקטיבית.

00:04:06.377 --> 00:04:09.929
לבחור מימין היה סכין
עם להב של 25 ס"מ,

00:04:09.929 --> 00:04:13.222
והוא נכנס מתחת למרפק שלי,

00:04:13.222 --> 00:04:17.689
והוא עלה למעלה וחתך
את הווריד הנבוב התחתון שלי.

00:04:17.689 --> 00:04:19.409
מי שמבין קצת באנטומיה

00:04:19.409 --> 00:04:21.117
יודע שזה לא מקום טוב
להיחתך בו,

00:04:21.117 --> 00:04:24.275
כולל כל מה שנמצא
בדרך אליו למעלה,

00:04:24.275 --> 00:04:26.165
ואז - ידי היו עדיין מורמות -

00:04:26.165 --> 00:04:28.654
הוא משך את הסכין
וכיוון לצוואר שלי,

00:04:28.654 --> 00:04:32.859
ותקע אותו בצוואר שלי
עד לידית,

00:04:32.859 --> 00:04:35.583
הצלחתי גם להחטיף
ימנית ישירה אחת

00:04:35.583 --> 00:04:37.354
ולהשכיב בנוק-אאוט
את זה שבאמצע.

00:04:37.354 --> 00:04:39.567
השני המשיך לעבוד עלי,

00:04:39.567 --> 00:04:41.432
גרם לקריסת הריאה השניה שלי,

00:04:41.432 --> 00:04:47.412
ובזכות העובדה שהצלחתי להשכיב את ההוא,
זכיתי להפוגה של רגע.

00:04:47.412 --> 00:04:49.505
ברחתי במורד הרחוב והתמוטטתי,

00:04:49.505 --> 00:04:52.552
החבר'ה באמבולנס
צינררו אותי על המדרכה

00:04:52.552 --> 00:04:55.025
והודיעו לטיפול נמרץ

00:04:55.025 --> 00:04:56.643
שהם מביאים מישהו.

NOTE Paragraph

00:04:56.643 --> 00:04:59.642
ואחת מהשפעות הלוואי

00:04:59.642 --> 00:05:03.583
של אובדן דם חמור

00:05:03.583 --> 00:05:05.430
הוא ראיית מנהרה,

00:05:05.430 --> 00:05:07.243
אז אני זוכר את עצמי
על האלונקה

00:05:07.243 --> 00:05:11.248
עם שדה-ראיה בגודל של מטבע,

00:05:11.248 --> 00:05:12.797
כשאני מזיז את הראש לצדדים,

00:05:12.797 --> 00:05:14.153
ואז הגענו לסנט וינסנט,

00:05:14.153 --> 00:05:15.796
אנו טסים במסדרון,

00:05:15.796 --> 00:05:18.064
ואני רואה את האורות חולפים,

00:05:18.064 --> 00:05:24.792
ולזיכרונות כאלה
יש השפעה משונה.

00:05:24.792 --> 00:05:28.971
הם לא הולכים למקום שאליו
זכרונות רגילים הולכים.

00:05:28.971 --> 00:05:34.175
יש להם מין כספת
שבה הם מאוחסנים בהפרדה גבוהה,

00:05:34.175 --> 00:05:38.660
כשג'ורג' לוקאס אחראי
על כל האפקטים הקוליים. [צחוק]

00:05:38.660 --> 00:05:43.156
כך שלפעמים, לזכור אותם,

00:05:43.156 --> 00:05:46.880
לא דומה לשום זיכרון אחר.

NOTE Paragraph

00:05:46.880 --> 00:05:49.552
אני מגיע לטיפול נמרץ,

00:05:49.552 --> 00:05:52.574
והם מחכים לי, והאורות דולקים,

00:05:52.574 --> 00:05:57.869
וכעת יכולתי לנשום מעט יותר,

00:05:57.869 --> 00:06:01.348
כי הדם יצא.
הדם מילא את הריאות שלי

00:06:01.348 --> 00:06:03.314
והיה לי קשה מאד לנשום,

00:06:03.314 --> 00:06:06.356
אבל עכשיו הכל יצא
על האלונקה.

00:06:06.356 --> 00:06:09.660
אמרתי, "אני יכול לעזור במשהו?"

00:06:09.660 --> 00:06:11.432
ו- [צחוק] -

00:06:11.432 --> 00:06:14.746
האחות צחקה צחוק היסטרי משהו,

00:06:14.746 --> 00:06:16.994
ואני מפנה את הראש
כדי לראות את כולם,

00:06:16.994 --> 00:06:20.810
ועלה בי זיכרון מוזר,
כאילו אני בקולג'

00:06:20.810 --> 00:06:23.722
ואני עורך התרמה,

00:06:23.722 --> 00:06:27.779
אני מגייס כספים
עבור קורבנות השיטפון בבנגלדש,

00:06:27.779 --> 00:06:30.236
ואז אני רואה שהרופא המרדים

00:06:30.236 --> 00:06:31.769
מרכיב עלי מסכה,
ואני חושב לעצמי,

00:06:31.769 --> 00:06:33.830
"הוא נראה מבנגלדש,"
[צחוק]

00:06:33.830 --> 00:06:37.315
ויש לי רק את שתי העובדות האלו, ואני רק חושב,

00:06:37.315 --> 00:06:41.029
"זה יכול לעבוד איכשהו." [צחוק]

NOTE Paragraph

00:06:41.029 --> 00:06:43.307
ואז אני יוצא,

00:06:43.307 --> 00:06:45.083
והם עובדים עלי במשך כל הלילה,

00:06:45.083 --> 00:06:50.096
והייתי צריך בערך 40 יחידות של דם כדי להחזיק מעמד

00:06:50.096 --> 00:06:53.141
בזמן שהם עבדו,

00:06:53.141 --> 00:06:57.365
והמנתח הוציא בערך שליש מהמעיים שלי,

00:06:57.365 --> 00:07:00.784
המעי העיוור, אברים שלא ידעתי שיש לי,

00:07:00.784 --> 00:07:03.155
ומאוחר יותר הוא אמר לי שאחד הדברים האחרונים שהוא עשה

00:07:03.155 --> 00:07:06.500
בזמן שהוא היה שם היה להסיר את התוספתן שלי,

00:07:06.500 --> 00:07:08.723
חשבתי שזה נפלא, אתם יודעים,

00:07:08.723 --> 00:07:11.886
רק לסדר קצת שם בסוף. [צחוק]

00:07:11.886 --> 00:07:16.204
והתעוררתי בבוקר.

00:07:16.204 --> 00:07:18.020
מההרדמה, הוא הודיע להם

00:07:18.020 --> 00:07:21.508
שהוא רוצה להיות שם, והוא נתן לי

00:07:21.508 --> 00:07:24.703
בערך שני אחוז לחיות.

NOTE Paragraph

00:07:24.703 --> 00:07:26.615
אז הוא היה שם כשהתעוררתי,

00:07:26.615 --> 00:07:28.776
וזה היה, להתעורר היה כמו

00:07:28.776 --> 00:07:34.993
לשבור את הקרח לתוך אגם קפוא של כאב.

00:07:34.993 --> 00:07:37.096
זה עטף את כולי.

00:07:37.096 --> 00:07:41.268
והיתה רק נקודה אחת שלא כאבה

00:07:41.268 --> 00:07:42.741
יותר ממה שאי פעם הרגשתי,

00:07:42.741 --> 00:07:44.147
וזה היה קימור כף הרגל,

00:07:44.147 --> 00:07:47.893
והוא החזיק את הקשת של הרגל שלי

00:07:47.893 --> 00:07:51.761
ושפשף את הקימור באגודל שלו.

NOTE Paragraph

00:07:51.761 --> 00:07:54.697
והסתכלתי למעלה, והוא כאילו,

00:07:54.697 --> 00:07:55.818
"טוב לראות אותך,"

00:07:55.818 --> 00:07:59.754
וניסיתי להיזכר מה קרה

00:07:59.754 --> 00:08:01.472
וניסיתי לקלוט את הכל,

00:08:01.472 --> 00:08:05.529
והכאב היה פשוט מכריע, והוא אמר,

00:08:05.529 --> 00:08:08.905
"אתה יודע, לא סיפרנו אותך. חשבתי

00:08:08.905 --> 00:08:13.277
שאולי קיבלת כוח מהשער כמו שימשון,

00:08:13.277 --> 00:08:16.060
ואתה תצטרך את כל הכוח שיש לך."

00:08:16.060 --> 00:08:19.769
ובימים ההם, השיער שלי הגיע למותניים,

00:08:19.769 --> 00:08:22.641
רכבתי על אופנוע, הייתי רווק,

00:08:22.641 --> 00:08:27.950
הייתי בעלים של בר, זו הייתה תקופה שונה.
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:08:27.950 --> 00:08:30.210
אבל

00:08:30.210 --> 00:08:33.182
שלושה ימים הייתי מחובר למכונות תומכות חיים,

00:08:33.182 --> 00:08:36.963
וכולם ציפו,

00:08:36.963 --> 00:08:41.456
בגלל כמות הדברים הגדולה שהם היו צריכים לעשות

00:08:41.456 --> 00:08:43.284
שאני לא אשאר בחיים,

00:08:43.284 --> 00:08:45.329
אז אלה היו שלושה ימים של

00:08:45.329 --> 00:08:48.156
כולם חיכו שאני או אמות או אחרבן,

00:08:48.156 --> 00:08:49.752
ו - [צחוק] -

00:08:49.752 --> 00:08:52.711
כשבסופו של דבר חירבנתי, אז זה איכשהו,

00:08:52.711 --> 00:08:56.118
מבחינת הניתוח, זה כאילו עברתי איזה גבול טוב,

00:08:56.118 --> 00:08:57.158
ו- הממ - [צחוק] -

00:08:57.158 --> 00:09:00.423
באותו היום, המנתח נכנס

00:09:00.423 --> 00:09:03.615
והוריד את הסדינים ממני.

00:09:03.615 --> 00:09:05.276
היו איתו שלושה או ארבעה חברים,

00:09:05.276 --> 00:09:07.678
והוא עשה ככה, והם הסתכלו,

00:09:07.678 --> 00:09:09.559
ולא היה זיהום,

00:09:09.559 --> 00:09:12.429
והם התכופפו מעלי והם דחפו ובחנו,

00:09:12.429 --> 00:09:14.526
והם כאילו, "אין שטפי דם, בלה בלה,

00:09:14.526 --> 00:09:17.396
תסתכל על הצבע," והם מדברים ביניהם

00:09:17.396 --> 00:09:20.319
ואני כמו איזה רכב מתוקן

00:09:20.319 --> 00:09:23.510
שהוא כאילו, "כן, אני עשיתי את זה." [צחוק]

00:09:23.510 --> 00:09:26.534
וזה היה פשוט,

00:09:26.534 --> 00:09:29.670
זה היה מדהים, מפני שהחבר'ה האלה החליקו לו

00:09:29.670 --> 00:09:31.730
על כמה טוב יצאתי, אתם יודעים? [צחוק]

00:09:31.730 --> 00:09:35.251
וזה הריצ'רץ' שלי, והסיכות עדיין בפנים

00:09:35.251 --> 00:09:36.487
והכל.

NOTE Paragraph

00:09:36.487 --> 00:09:38.702
ו-

00:09:38.702 --> 00:09:41.313
מאוחר יותר, כשהשתחררתי

00:09:41.313 --> 00:09:46.925
והפלאשבקים

00:09:46.925 --> 00:09:51.430
והסיוטים הקשו עלי,

00:09:51.430 --> 00:09:53.112
חזרתי אליו

00:09:53.112 --> 00:09:57.005
ושאלתי אותו, פחות או יותר,

00:09:57.005 --> 00:09:59.186
מה אני אעשה?

00:09:59.186 --> 00:10:03.794
ואני חושב, סוג של, כמנתח, הוא אמר,

00:10:03.794 --> 00:10:05.520
"ילד, אני הצלתי את החיים שלך.

00:10:05.520 --> 00:10:08.170
כאילו, עכשיו אתה יכול לעשות מה שתרצה, כאילו,

00:10:08.170 --> 00:10:09.836
אתה צריך להתחיל עם זה.

00:10:09.836 --> 00:10:11.668
זה כאילו נתתי לך מכונית חדשה

00:10:11.668 --> 00:10:13.960
ואתה מתלונן שאתה לא מוצא חנייה.

00:10:13.960 --> 00:10:17.561
כאילו, רק, צא, ואתה יודע, תעשה את המקסימום האפשרי.

00:10:17.561 --> 00:10:22.367
אבל אתה חי. זה העניין."

NOTE Paragraph

00:10:22.367 --> 00:10:28.148
ואז אני שומע, "בינג-בונג," ודלתות התחתית נסגרות,

00:10:28.148 --> 00:10:34.387
והתחנה הבאה היא שלי, ואני מביט בילדים האלה,

00:10:34.387 --> 00:10:36.256
ואז אני, אני חושב לעצמי,

00:10:36.256 --> 00:10:37.818
"אני ארים את החולצה שלי

00:10:37.818 --> 00:10:39.435
ואראה להם," - [צחוק] -

00:10:39.435 --> 00:10:41.664
ואז אני חושב, "לא, זו הרכבת התחתית של ניו יורק,

00:10:41.664 --> 00:10:45.295
זה יוביל לדברים אחרים." [צחוק]

NOTE Paragraph

00:10:45.295 --> 00:10:49.337
אז אני רק חושב, הם צריכים ללכת להרצאה שלהם.

00:10:49.337 --> 00:10:53.298
אני יורד, ועומד שם על הרציף,

00:10:53.298 --> 00:10:56.162
ומרגיש את האצבע שלי

00:10:56.162 --> 00:10:58.341
בתוך

00:10:58.341 --> 00:11:02.044
הצלקת הראשונה שאי פעם קיבלתי,

00:11:02.044 --> 00:11:05.158
מחבל הטבור שלי,

00:11:05.158 --> 00:11:08.396
ואז מסביב לזה, עקבתי

00:11:08.396 --> 00:11:10.892
אחרי הצלקת האחרונה שקיבלתי

00:11:10.892 --> 00:11:13.269
מהמנתח שלי,

00:11:13.269 --> 00:11:18.583
ואני חושב, שהמפגש האקראי הזה

00:11:18.583 --> 00:11:22.472
עם הילדים האלה ברחוב עם הסכינים

00:11:22.472 --> 00:11:24.905
הוביל אותי

00:11:24.905 --> 00:11:28.030
לצוות הרפואי שלי,

00:11:28.030 --> 00:11:32.105
וההכשרה שלהם

00:11:32.105 --> 00:11:34.221
והכישורים שלהם

00:11:34.221 --> 00:11:37.641
ותמיד גם עם מעט מזל

00:11:37.641 --> 00:11:40.612
הדפו את הכאוס.

NOTE Paragraph

00:11:40.612 --> 00:11:44.666
תודה לכם. [מחיאות כפיים]

00:11:44.666 --> 00:11:53.610
[מחיאות כפיים]

00:11:53.610 --> 00:12:00.030
תודה לכם. אני בר מזל שאני פה. תודה לכם.
[מחיאות כפיים]