אמנות חייבת להיות יפה. האמן חייב להיות יפה.

אמנות חייבת להיות יפה...

אמנות חייב להיות יפה. האמן חייב להיות יפה...

בשנות ה-70, אם לאמן היה שפתון אדום ולכה, או כל סוג של קשר לאופנה,

זה נחשב כמו להיות אמן ממש גרוע, מעיד על רצון להיות מקובל,

כי העבודה שלך לא עושה זאת. זה היה מאד לא מקובל.

עצמים יצגתי את עצמי רק בצורה אחת, מאוד צנועה, מאד נזירית.

בימים ההם, בגדי ההופעה היו תמיד אותם בגדים,

עירום מלא, או שחור מלוכלך או לבן מלוכלך. ככה זה היה.

מעולם לא היה שפתון, מעולם לא היתה לכה לצפרנים, או נעלי עקב, מאד נוקשה.

היה לי יצוג כמעט גברי. כאשר התחלתי לעבוד בעצמי בתחילת שנות השבעים,

העבודה שלי באמת דחפה את הגבולות הפיזיים לנקודה

של כמעט תאונה או איזה סוף נורא.

[איש ואישה] . אהה... . אהה...

. אהה...

לאולי, כפי שאני רואה עכשיו, היה באמת פתרון חדש שנוכל להמציא ביחד

וליצור משהו כמו זהות שלישית.

אז אולי בא לי כמו ברכה.

וזה באמת עבד.

. אהה.... אהה.... אהה...

וכמו שיחסים עובדים, הם באים לסיומם, וזה היה לי קשה מאוד,

כי אני שונא כשלונות ואני לא רציתי להודות בזה שזה בעצם לא עובד יותר.

אבל, זה באמת נגמר ולכן החומה הסינית היתה הצורה המושלמת לסיים זאת.

אני סיימתי ללכת על החומה הסינית ואמרתי שלום לשותף שלי, אולי.

וזה היה אחד הרגעים הכואבים ביותר של החיים שלי, הכל התרסק איתי.

העבודה שלי, חיי הפרטיים. ואני הייתי מין אפס.

רק רציתי לצחוק. רציתי צחוק, רציתי להרגיש שוב בחיים. רציתי להיות שוב שמחה.

רק רציתי להיות שוב אישה.

אחרי שסיימתי את החומה הסינית, לא הרגשתי צורך להוכיח לאף אחד שום דבר יותר.

. זו באמת היתה נקודת המפנה שלי.

כשאמרתי, "בסדר, אני חושבת שאני בסדר כאמן. אני יכול באמת להנות מהחיים ולאמץ את האופנה."

וזה היה עוד דבר משחרר. ואני באמת חושבת שזה בסדר. אני לא מתביישת בזה...

. זה לגמרי הבלי העולם... וזה רק מראה את הסתירה.

. כן, אני יכול לשבת 736 ימים במוזיאון MoMA, הופעה מאוד קשה.

ואז יום אחרי ג'יבנשי ארגן ארוע אופנה, שבו הייתה לי שמלה מדהימה

נוצר על ידי ריקרדו טיצ׳י, והז'קט היה עשוי מעור של 101 נחשים.

. לפחות, אני בטוחה שהם מתו מוות טבעי, אבל זה לא משנה.

אתה רואה, לקבל את כל תשומת הלב בעולם האופנה בגיל 65 זה שונה מאוד.

כאשר אתה עושה את זה בגיל 20, זה איכשהו טבעי.

אבל עכשיו אני בת שישים וחמש. ואני הייתי על השער של מגזין האופנה V.

זה הרבה יותר כיף, כי זה איכשהו מגביר את הבטחון שלי בעצמי.

וזה מעולם לא היה לי כל כך, בתור אישה. בתור אמנית זה היה לי,