1
00:00:20,000 --> 00:00:25,000
אמנות חייבת להיות יפה. האמן חייב להיות יפה.

2
00:00:26,000 --> 00:00:30,000
אמנות חייבת להיות יפה...

3
00:00:37,000 --> 00:00:41,000
אמנות חייב להיות יפה. האמן חייב להיות יפה...

4
00:00:49,000 --> 00:00:56,000
בשנות ה-70, אם לאמן היה שפתון אדום ולכה, או כל סוג של קשר לאופנה,

5
00:00:56,000 --> 00:01:01,000
זה נחשב כמו להיות אמן ממש גרוע, מעיד על רצון להיות מקובל,

6
00:01:01,000 --> 00:01:06,000
כי העבודה שלך לא עושה זאת. זה היה מאד לא מקובל.

7
00:01:08,000 --> 00:01:13,000
עצמים יצגתי את עצמי רק בצורה אחת, מאוד צנועה, מאד נזירית.

8
00:01:13,000 --> 00:01:17,000
בימים ההם, בגדי ההופעה היו תמיד אותם בגדים,

9
00:01:17,000 --> 00:01:21,000
עירום מלא, או שחור מלוכלך או לבן מלוכלך. ככה זה היה.

10
00:01:21,000 --> 00:01:27,000
מעולם לא היה שפתון, מעולם לא היתה לכה לצפרנים, או נעלי עקב, מאד נוקשה.

11
00:01:27,000 --> 00:01:37,000
היה לי יצוג כמעט גברי. כאשר התחלתי לעבוד בעצמי בתחילת שנות השבעים,

12
00:01:37,000 --> 00:01:42,000
העבודה שלי באמת דחפה את הגבולות הפיזיים לנקודה

13
00:01:42,000 --> 00:01:46,000
של כמעט תאונה או איזה סוף נורא.

14
00:01:50,000 --> 00:02:04,000
[איש ואישה] . אהה... . אהה...

15
00:02:13,000 --> 00:02:21,000
. אהה...

16
00:02:22,000 --> 00:02:31,000
לאולי, כפי שאני רואה עכשיו, היה באמת פתרון חדש שנוכל להמציא ביחד

17
00:02:31,000 --> 00:02:34,000
וליצור משהו כמו זהות שלישית.

18
00:02:35,000 --> 00:02:39,000
אז אולי בא לי כמו ברכה.

19
00:02:39,000 --> 00:02:42,000
וזה באמת עבד.

20
00:02:45,000 --> 00:02:55,000
. אהה.... אהה.... אהה...

21
00:02:55,000 --> 00:02:59,000
וכמו שיחסים עובדים, הם באים לסיומם, וזה היה לי קשה מאוד,

22
00:02:59,000 --> 00:03:06,000
כי אני שונא כשלונות ואני לא רציתי להודות בזה שזה בעצם לא עובד יותר.

23
00:03:06,000 --> 00:03:12,000
אבל, זה באמת נגמר ולכן החומה הסינית היתה הצורה המושלמת לסיים זאת.

24
00:03:23,000 --> 00:03:29,000
אני סיימתי ללכת על החומה הסינית ואמרתי שלום לשותף שלי, אולי.

25
00:03:29,000 --> 00:03:35,000
וזה היה אחד הרגעים הכואבים ביותר של החיים שלי, הכל התרסק איתי.

26
00:03:35,000 --> 00:03:39,000
העבודה שלי, חיי הפרטיים. ואני הייתי מין אפס.

27
00:03:40,000 --> 00:03:47,000
רק רציתי לצחוק. רציתי צחוק, רציתי להרגיש שוב בחיים. רציתי להיות שוב שמחה.

28
00:03:47,000 --> 00:03:50,000
רק רציתי להיות שוב אישה.

29
00:03:54,000 --> 00:04:00,000
אחרי שסיימתי את החומה הסינית, לא הרגשתי צורך להוכיח לאף אחד שום דבר יותר.

30
00:04:01,000 --> 00:04:03,000
. זו באמת היתה נקודת המפנה שלי.

31
00:04:03,000 --> 00:04:11,000
כשאמרתי, "בסדר, אני חושבת שאני בסדר כאמן. אני יכול באמת להנות מהחיים ולאמץ את האופנה."

32
00:04:11,000 --> 00:04:18,000
וזה היה עוד דבר משחרר. ואני באמת חושבת שזה בסדר. אני לא מתביישת בזה...

33
00:04:20,000 --> 00:04:24,000
. זה לגמרי הבלי העולם... וזה רק מראה את הסתירה.

34
00:04:24,000 --> 00:04:33,000
. כן, אני יכול לשבת 736 ימים במוזיאון MoMA, הופעה מאוד קשה.

35
00:04:33,000 --> 00:04:42,000
ואז יום אחרי ג'יבנשי ארגן ארוע אופנה, שבו הייתה לי שמלה מדהימה

36
00:04:42,000 --> 00:04:47,000
נוצר על ידי ריקרדו טיצ׳י, והז'קט היה עשוי מעור של 101 נחשים.

37
00:04:47,000 --> 00:04:51,000
. לפחות, אני בטוחה שהם מתו מוות טבעי, אבל זה לא משנה.

38
00:04:53,000 --> 00:04:58,000
אתה רואה, לקבל את כל תשומת הלב בעולם האופנה בגיל 65 זה שונה מאוד.

39
00:04:58,000 --> 00:05:01,000
כאשר אתה עושה את זה בגיל 20, זה איכשהו טבעי.

40
00:05:01,000 --> 00:05:06,000
אבל עכשיו אני בת שישים וחמש. ואני הייתי על השער של מגזין האופנה V.

41
00:05:06,000 --> 00:05:13,000
זה הרבה יותר כיף, כי זה איכשהו מגביר את הבטחון שלי בעצמי.

42
00:05:13,000 --> 00:05:17,000
וזה מעולם לא היה לי כל כך, בתור אישה. בתור אמנית זה היה לי,