Return to Video

אני לא ההשראה שלכם, תודה רבה

  • 0:00 - 0:02
    גדלתי בעיירה כפרית קטנה
  • 0:02 - 0:04
    בויקטוריה.
  • 0:04 - 0:08
    גדלתי בצורה נורמלית ורגילה.
  • 0:08 - 0:12
    הלכתי לבית ספר, יצאתי עם חברים שלי,
  • 0:12 - 0:14
    רבתי עם אחיותי הקטנות.
  • 0:14 - 0:16
    הכל היה מאוד נורמלי.
  • 0:16 - 0:20
    וכשהייתי בת 15, חבר בקהילה המקומית שלי
  • 0:20 - 0:21
    ניגש אל הורי
  • 0:21 - 0:23
    ורצה להציע אותי
  • 0:23 - 0:26
    לפרס הישגיות בקהילה.
  • 0:26 - 0:29
    והורי אמרו, "הממ, זה מאוד נחמד,
  • 0:29 - 0:32
    אבל יש סוג של בעיה גדולה עם זה.
  • 0:32 - 0:37
    היא לא השיגה למעשה כלום." (צחוק)
  • 0:37 - 0:39
    והם צדקו, אתם יודעים.
  • 0:39 - 0:42
    הלכתי לבית ספר, קיבלתי ציונים טובים,
  • 0:42 - 0:44
    היתה לי עבודה ממש רגילה אחרי בית הספר
  • 0:44 - 0:46
    בסלון השער של אימי,
  • 0:46 - 0:48
    וביליתי הרבה זמן בלצפות
  • 0:48 - 0:51
    "בבאפי קוטלת הערפדים" ו"דוסון קריק."
  • 0:51 - 0:55
    כן, אני יודעת. איזה ניגוד.
  • 0:55 - 0:56
    אבל הם צדקו, אתם יודעים.
  • 0:56 - 0:59
    לא עשיתי שום דבר שהיה יוצא דופן
  • 0:59 - 1:01
    בכלל.
  • 1:01 - 1:04
    לא עשיתי שום דבר שיכול להחשב כהשג
  • 1:04 - 1:07
    אם הוצאתם את המוגבלות מהמשוואה.
  • 1:07 - 1:11
    שנים מאוחר יותר,
    הייתי בסבב הלימוד השני שלי
  • 1:11 - 1:13
    בבית ספר במלבורן,
  • 1:13 - 1:18
    והייתי בערך 20 דקות לתוך
    שיעור משפטי של כיתה י"א
  • 1:18 - 1:19
    כשילד הרים את ידו ואמר,
  • 1:19 - 1:24
    "היי מיס, מתי תתחילי את הנאום שלך?"
  • 1:24 - 1:26
    ואמרתי, "איזה נאום?"
  • 1:26 - 1:27
    אתם יודעים, דיברתי איתם
  • 1:27 - 1:30
    על חוק הוצאת לשון הרע במשך 20 דקות.
  • 1:30 - 1:32
    והוא אמר, "את יודעת, כאילו,
  • 1:32 - 1:34
    נאום המוטיבציה שלך.
  • 1:34 - 1:36
    את יודעת, כשאנשים בכיסאות גלגלים
    באים לבית הספר,
  • 1:36 - 1:41
    הם בדרך כלל אומרים,
    כאילו, דברים מלאי השראה?"
  • 1:41 - 1:42
    (צחוק)
  • 1:42 - 1:47
    "זה בדרך כלל באולם גדול,"
  • 1:47 - 1:49
    ואז הבנתי:
  • 1:49 - 1:52
    הילד הזה חווה אנשים מוגבלים
  • 1:52 - 1:56
    רק כאובייקטים להשראה.
  • 1:56 - 1:58
    אנחנו לא, לילד הזה --
  • 1:58 - 1:59
    וזו לא אשמתו, אני מתכוונת,
  • 1:59 - 2:01
    זה נכון להרבה מאיתנו.
  • 2:01 - 2:04
    להרבה מאיתנו, אנשים מוגבלים
    הם לא המורים שלנו
  • 2:04 - 2:07
    או הרופאים שלנו או המניקוריסטיות שלנו.
  • 2:07 - 2:13
    אנחנו לא אנשים אמיתיים.
    אנחנו שם כדי לתת השראה.
  • 2:13 - 2:16
    ולמעשה, אני יושבת על הבמה
  • 2:16 - 2:19
    ונראית ככה בכיסא גלגלים,
  • 2:19 - 2:22
    ואתם כנראה סוג של מצפים ממני
  • 2:22 - 2:27
    לתת לכם השראה. נכון? (צחוק)
  • 2:27 - 2:30
    כן.
  • 2:30 - 2:32
    ובכן, גבירותי ורבותי, אני חוששת
  • 2:32 - 2:35
    שאני אאכזב אתכם דרמטית.
  • 2:35 - 2:37
    אני לא פה כדי לתת השראה.
  • 2:37 - 2:40
    אני פה להגיד לכם ששיקרו לנו
  • 2:40 - 2:42
    בנוגע לנכות.
  • 2:42 - 2:44
    כן, מכרו לנו את השקר
  • 2:44 - 2:49
    שנכות היא דבר רע, ב 'ד' גדולה, ו'ר' גדולה.
  • 2:49 - 2:52
    זה דבר רע, ולחיות עם נכות
  • 2:52 - 2:54
    גורם לכם להיות יוצאי דופן.
  • 2:54 - 2:57
    זה לא דבר רע, וזה לא
  • 2:57 - 3:00
    גורם לכם להיות יוצאי דופן.
  • 3:00 - 3:01
    ובכמה שנים האחרונות, היינו מסוגלים
  • 3:01 - 3:04
    להכניס את השקר הזה אפילו עמוק יותר
  • 3:04 - 3:06
    דרך המדיה החברתית.
  • 3:06 - 3:08
    אולי ראיתם תמונות כמו זו:
  • 3:08 - 3:12
    "הנכות היחידה בחיים היא גישה גרועה."
  • 3:13 - 3:17
    או זו: "התרוץ שלכם נכה." באמת.
  • 3:17 - 3:24
    או זה: לפני שאתם פורשים, תנסו!"
  • 3:24 - 3:25
    אלה רק כמה דוגמאות,
  • 3:25 - 3:27
    אבל יש הרבה מהתמונות האלה.
  • 3:27 - 3:29
    אתם ידועים, אתם אולי ראיתם את זו,
  • 3:29 - 3:31
    הילדה הקטנה ללא ידיים
  • 3:31 - 3:34
    מציירת עם עיפרון מוחזק בפיה.
  • 3:34 - 3:36
    אתם אולי ראיתם את הילד הזה רץ
  • 3:36 - 3:39
    על רגליים תותבות מסיבי פחמן.
  • 3:39 - 3:40
    והתמונות האלה,
  • 3:40 - 3:42
    יש הרבה מהן שם בחוץ,
  • 3:42 - 3:46
    הן מה שאחנו קוראים לו פורנו השראה.
  • 3:46 - 3:48
    (צחוק)
  • 3:48 - 3:50
    ואני משתמשת במושג פורנו בכוונה,
  • 3:50 - 3:53
    מפני שהם הופכים לעצמים קבוצה אחת של אנשים
  • 3:53 - 3:56
    לתועלת של קבוצה אחרת של אנשים.
  • 3:56 - 3:59
    אז במקרה הזה, אנחנו הופכים נכים לעצמים
  • 3:59 - 4:02
    לתועלת האנשים הלא נכים.
  • 4:02 - 4:04
    המטרה של התמונות האלו
  • 4:04 - 4:08
    היא לתת לכם השראה, לתת לכם מוטיבציה,
  • 4:08 - 4:10
    כך שתוכלו להביט בהם
  • 4:10 - 4:13
    ולחשוב, "ובכן, כמה שהחיים שלי גרועים,
  • 4:13 - 4:15
    הם יכולים להיות גרועים יותר.
  • 4:15 - 4:18
    הייתי יכול להיות האדם ההוא."
  • 4:18 - 4:22
    אבל מה אם הייתם האדם ההוא?
  • 4:22 - 4:24
    איבדתי את הספירה של מספר הפעמים
  • 4:24 - 4:26
    שבאו אלי זרים
  • 4:26 - 4:29
    ורצו להגיד לי שהם חושבים שאני אמיצה
  • 4:29 - 4:31
    או מלאת השראה,
  • 4:31 - 4:33
    וזה היה הרבה לפני שלעבודה שלי
  • 4:33 - 4:35
    היה כל סוג של פרופיל ציבורי.
  • 4:35 - 4:36
    הם פשוט סוג של שיבחו אותי
  • 4:36 - 4:38
    על להיות מסוגלת לקום בבוקר
  • 4:38 - 4:42
    ולזכור את השם שלי. (צחוק)
  • 4:42 - 4:45
    וזה מחפיץ.
  • 4:45 - 4:47
    התמונות האלו, התמונות האלו
  • 4:47 - 4:49
    מחפיצות אנשים מוגבלים
  • 4:49 - 4:51
    לתועלת של אנשים לא מוגבלים.
  • 4:51 - 4:54
    הם שם כדי שנוכל להסתכל עליהם
  • 4:54 - 4:57
    ולחשוב שהדברים לא כל כך רעים בשבילכם,
  • 4:57 - 5:01
    לשים את הדאגות שלכם בפרספקטיבה.
  • 5:01 - 5:04
    והחיים כאדם מוגבל
  • 5:04 - 5:06
    הם למעשה מעט קשים.
  • 5:06 - 5:08
    אנחנו באמת מתגברים על כמה דברים.
  • 5:08 - 5:10
    אבל הדברים שאנחנו מתגברים עליהם
  • 5:10 - 5:13
    הם לא הדברים שאתם חושבים שהם.
  • 5:13 - 5:16
    הם לא הדברים שקשורים לגוף שלנו.
  • 5:16 - 5:18
    אני משתמשת במושג "אנשים מוגבלים" בכוונה,
  • 5:18 - 5:22
    מפני שאני מתאימה למה שנקרא
    המודל החברתי של נכות,
  • 5:22 - 5:24
    שאומר לנו שאנחנו יותר מוגבלים
  • 5:24 - 5:28
    על ידי החברה בה אנו חיים
  • 5:28 - 5:31
    מאשר על ידי הגוף או האבחנה שלנו.
  • 5:31 - 5:35
    אז חייתי בגוף הזה הרבה זמן.
  • 5:35 - 5:37
    אני די אוהבת אותו.
  • 5:37 - 5:40
    הוא עושה את הדברים שאני צריכה שיעשה,
  • 5:40 - 5:44
    ולמדתי להשתמש בכל יכולותיו
  • 5:44 - 5:45
    ממש כמוכם,
  • 5:45 - 5:48
    וזה העניין עם הילדים בתמונות האלו.
  • 5:48 - 5:51
    הם לא עושים שום דבר יוצא דופן.
  • 5:51 - 5:53
    הם פשוט מתמשים בגוף שלהם
  • 5:53 - 5:56
    בדרך הכי טובה שהם יכולים.
  • 5:56 - 5:59
    אז האם זה באמת הוגן להחפיץ אותם
  • 5:59 - 6:01
    בדרך בה אנחנו עושים,
  • 6:01 - 6:03
    כדי לחלוק את התמונות האלו?
  • 6:03 - 6:08
    אנשים, כשהם אומרים, "אתם נותנים השראה,"
  • 6:08 - 6:11
    הם מתכוונים לזה כמחמאה.
  • 6:11 - 6:12
    ואני יודעת למה זה קורה.
  • 6:12 - 6:15
    זה בגלל השקר, זה בגלל שמכרו לנו
  • 6:15 - 6:19
    את השקר הזה שמוגבלות
    הופכת אתכם ליוצאי דופן.
  • 6:19 - 6:21
    ובאמת היא לא.
  • 6:21 - 6:22
    ואני יודעת מה אתם חושבים.
  • 6:22 - 6:25
    אתם יודעים, אני פה למעלה מציקה להשראה,
  • 6:25 - 6:27
    ואתם חושבים, "באמת, סטלה,
  • 6:27 - 6:31
    את לא מקבלת לפעמים השראה ממשהו?"
  • 6:31 - 6:33
    והעניין הוא, אני כן.
  • 6:33 - 6:36
    אני לומדת ממוגבלים אחרים כל הזמן.
  • 6:36 - 6:41
    אני לומדת לא שיש לי יותר מזל מלהם, עם זאת,
  • 6:41 - 6:44
    אני לומדת שזה רעיון גאוני
  • 6:44 - 6:45
    להשתמש בזוג מלקחי מנגל
  • 6:45 - 6:51
    כדי להרים דברים שהפלתם. (צחוק)
  • 6:51 - 6:54
    אני לומדת את הטריק המגניב
    הזה שאתם יכולים להטעין
  • 6:54 - 6:58
    את הסלולרי שלהם מסוללת הכיסא.
  • 6:58 - 6:59
    גאוני.
  • 6:59 - 7:02
    אנחנו לומדים מהחוזקות
    והעמידות אחד של השני,
  • 7:02 - 7:05
    לא מול הגוף והאבחנות שלנו,
  • 7:05 - 7:08
    אלא מול עולם שאומר שאנחנו יוצאי דופן
  • 7:08 - 7:10
    וומחפיץ אותנו.
  • 7:10 - 7:13
    אני באמת חושבת שהשקר הזה שמכרו לנו
  • 7:13 - 7:17
    על מוגבלות הוא האי צדק הכי גדול.
  • 7:17 - 7:21
    זה מקשה על חיינו.
  • 7:21 - 7:25
    והציטוט הזה, "הנכות היחידה בחיים
  • 7:25 - 7:27
    היא גישה גרועה."
  • 7:27 - 7:30
    הסיבה שזה בולשיט
  • 7:30 - 7:32
    היא בגלל שזה פשוט לא נכון,
  • 7:32 - 7:34
    בגלל המודל החברתי של מוגבלות.
  • 7:34 - 7:38
    אף כמות של חיוכים מול גרם מדרגות
  • 7:38 - 7:43
    לא הפכו אתם לרמפה.
  • 7:43 - 7:50
    מעולם. (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 7:50 - 7:52
    חיוך מול צג טלביזיה
  • 7:52 - 7:54
    לא יגרום לכתוביות להופיע
  • 7:54 - 7:55
    לאנשים חרשים.
  • 7:55 - 7:58
    אף כמות של עמידה במרכז חנות ספרים
  • 7:58 - 8:00
    והקרנת גישה חיובית
  • 8:00 - 8:02
    לא תהפוך את כל הספרים לברייל.
  • 8:02 - 8:07
    זה פשוט לא יקרה.
  • 8:07 - 8:09
    אני באמת רוצה לחיות בעולם
  • 8:09 - 8:13
    בו מוגבלות היא לא יוצאת דופן, אלא הנורמה.
  • 8:13 - 8:15
    אני רוצה לחיות בעולם בו לא יתיחסו
  • 8:15 - 8:17
    לילדה בת 15 שיושבת בחדר השינה
  • 8:17 - 8:19
    צופה ב"באפי ציידת הערפדים"
  • 8:19 - 8:22
    כאילו השיגה משהו
  • 8:22 - 8:24
    בגלל שהיא עושה את זה בישיבה.
  • 8:24 - 8:25
    אני רוצה לחיות בעולם
  • 8:25 - 8:28
    בו אין לנו כאלה ציפיות נמוכות
  • 8:28 - 8:30
    מאנשים מוגבלים
  • 8:30 - 8:32
    שאנחנו מבורכים שיצאנו מהמיטה
  • 8:32 - 8:35
    וזכרנו את שמנו בבוקר.
  • 8:35 - 8:38
    אני רוצה לחיות בעולם בו אנחנו
    מעריכים השגים אמיתיים
  • 8:38 - 8:40
    של אנשים מוגבלים,
  • 8:40 - 8:42
    ואני רוצה לחיות בעולם
  • 8:42 - 8:45
    בו ילד בכיתה י"א בתיכון במלבורן
  • 8:45 - 8:48
    לא מופתע
  • 8:48 - 8:51
    שהמורה החדשה שלו בכיסא גלגלים.
  • 8:51 - 8:54
    מוגבלות לא הופכת אתכם ליוצאי דופן,
  • 8:54 - 8:57
    אבל לשאול מה אתם חושבים
    שאתם יודעים על זה, כן.
  • 8:57 - 8:59
    תודה לכם.
  • 8:59 - 8:59
    (מחיאות כפיים)
Title:
אני לא ההשראה שלכם, תודה רבה
Speaker:
סטלה יאנג
Description:

סטלה יאנג היא קומיקאית ועיתונאית שבמקרה מתניידת ביום יום בכיסא גלגלים -- עובדה שלא, כמו שהיא מבהירה, הופכת אותה מיד להשראה אצילה לכל האנושות.

בהרצאה המאוד מצחיקה הזו, יאנג מפרקת את ההרגל של החברה להפוך אנשים מוגבלים ל "פורנו השראה".
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
09:16

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.