Return to Video

כדי להבין את האוטיזם, אל תסירו את המבט.

  • 0:01 - 0:03
    הסתכל אלי!
  • 0:05 - 0:09
    במילים האלה הפכתי למאמנת של קשר עין.
  • 0:11 - 0:14
    אני אימא של איוון, בן 15.
  • 0:15 - 0:17
    איוון סובל מאוטיזם, הוא לא מדבר,
  • 0:18 - 0:20
    והוא מתקשר באמצעות אייפד
  • 0:20 - 0:24
    שבו עולם שלם של מילים מוצג בתמונות.
  • 0:26 - 0:30
    הוא אובחן בגיל שנתיים וחצי
  • 0:32 - 0:36
    ועד היום אני זוכרת את הרגע הזה
    עם הרבה כאב.
  • 0:37 - 0:40
    בעלי ואני הרגשנו אבודים.
  • 0:41 - 0:44
    לא ידענו איפה להתחיל.
  • 0:45 - 0:47
    לא היה אז אינטרנט כמו היום,
  • 0:47 - 0:50
    לא יכולנו לחפש מידע בגוגל,
  • 0:51 - 0:53
    כך שאת הצעדים הראשונים
  • 0:54 - 0:56
    עשינו מתוך אינטואיציה בלבד.
  • 0:58 - 1:00
    איוון לא יצר קשר עין,
  • 1:01 - 1:03
    הפסיק לדבר במילים שכבר למד,
  • 1:04 - 1:06
    לא הגיב לשמו
  • 1:06 - 1:08
    או לכל דבר שביקשנו ממנו,
  • 1:09 - 1:11
    כאילו המילים היו רק רעש.
  • 1:13 - 1:17
    הדרך היחידה שבה יכולתי
  • 1:17 - 1:20
    לדעת מה עובר עליו,
  • 1:20 - 1:22
    מה הוא מרגיש,
  • 1:22 - 1:24
    היתה להסתכל לו בעיניים.
  • 1:26 - 1:28
    אבל הגשר הזה היה שבור.
  • 1:31 - 1:33
    איך יכולתי להדריך את איוון?
  • 1:36 - 1:38
    כשעשיתי משהו שמצא חן בעיניו,
  • 1:38 - 1:39
    הוא הביט בי;
  • 1:39 - 1:41
    היינו ביחד.
  • 1:42 - 1:45
    כך שהקדשתי את הזמן לעשות את הדברים האלה,
  • 1:45 - 1:50
    כדי שיהיו לנו יותר ויותר רגעים של קשר עין.
  • 1:51 - 1:55
    העברנו שעות על גבי שעות במשחק תופסת
  • 1:55 - 1:58
    עם אחותו הגדולה, אלקסיה,
  • 1:58 - 2:01
    וכשהיה תורו לומר "אני אתפוס אתכן!"
  • 2:02 - 2:04
    הוא חיפש את מבטינו,
  • 2:05 - 2:10
    ובאותו רגע, הרגשתי שהוא חי.
  • 2:13 - 2:18
    בנוסף, בילינו שעות רבות בבריכה.
  • 2:19 - 2:23
    לאיוון תמיד היתה תשוקה חזקה למים.
  • 2:24 - 2:27
    אני זוכרת שכשהיה בן שנתיים וחצי,
  • 2:28 - 2:31
    ביום חורף אחד, כשירד הרבה גשם,
  • 2:31 - 2:34
    הבאתי אותו לבריכה מקורה,
  • 2:34 - 2:36
    כי אפילו בימים כאלה לא הפסקנו ללכת לבריכה.
  • 2:38 - 2:40
    נסענו בכביש המהיר,
  • 2:40 - 2:42
    ולקחתי את היציאה הלא נכונה.
  • 2:42 - 2:46
    והוא התחיל לבכות, ללא הפסקה,
  • 2:46 - 2:48
    עד שחזרתי לדרך הנכונה
  • 2:49 - 2:50
    ורק אז הוא נרגע.
  • 2:51 - 2:53
    איך זה יכול להיות
  • 2:53 - 2:58
    שבגיל שנתיים וחצי הוא לא הגיב לשמו,
  • 2:58 - 3:02
    אבל באמצע הגשם והערפל,
    כשאני לא הצלחתי לראות כלום,
  • 3:02 - 3:06
    הוא היה מסוגל לזהות בדיוק את הדרך?
  • 3:09 - 3:12
    וכך שמתי לב שלאיוון
    יש זיכרון חזותי יוצא דופן
  • 3:14 - 3:17
    ושזו הדרך שלי להגיע אליו.
  • 3:18 - 3:20
    התחלתי לצלם תמונות של כל מיני דברים,
  • 3:21 - 3:23
    וללמד אותו על החיים בדרך זו,
  • 3:23 - 3:27
    להראות לו אותם... תמונה אחרי תמונה.
  • 3:28 - 3:32
    גם היום זו הדרך שבה איוון מספר לנו
  • 3:33 - 3:36
    מה הוא רוצה, מה הוא צריך,
  • 3:36 - 3:39
    וגם מה הוא מרגיש.
  • 3:42 - 3:45
    אבל לא היה מדובר רק במבט של איוון.
  • 3:47 - 3:49
    אלא גם במבט של כל השאר.
  • 3:51 - 3:52
    איך נצליח לגרום
  • 3:52 - 3:55
    שיראו לא רק את האוטיזם,
  • 3:55 - 3:56
    אלא שיסתכלו עליו,
  • 3:57 - 3:59
    עם כל מה שהוא יכול לתת?
  • 4:00 - 4:02
    עם כל מה שהוא מסוגל לעשות?
  • 4:03 - 4:06
    הדברים שהוא אוהב, ואלה שלא,
  • 4:06 - 4:08
    כמו כל אחד מאיתנו?
  • 4:09 - 4:12
    בשביל זה, גם אני
    הייתי צריכה לעשות את חלקי.
  • 4:14 - 4:16
    הייתי צריכה למצוא את הכוח לשחרר אותו.
  • 4:17 - 4:19
    וזה היה לי קשה מאוד.
  • 4:21 - 4:24
    איוון היה בן 11,
  • 4:24 - 4:28
    והוא היה מטופל קרוב לבית, בשכונה אחרת.
  • 4:29 - 4:33
    וערב אחד, בזמן שחיכיתי לו,
  • 4:33 - 4:34
    נכנסתי למכולת אחת,
  • 4:34 - 4:37
    מכולת טיפוסית בשכונה שיש בה קצת מהכל.
  • 4:38 - 4:40
    ובזמן הקנייה,
  • 4:40 - 4:43
    התחלתי לדבר עם חוסה, בעל המכולת.
  • 4:45 - 4:48
    סיפרתי לו על איוון, על האוטיזם שלו,
  • 4:49 - 4:54
    ושאני רוצה שהוא ילמד ללכת לבד ברחוב,
  • 4:54 - 4:56
    בלי שאיש יחזיק לו את היד.
  • 4:57 - 4:59
    והעזתי לשאול אותו
  • 4:59 - 5:01
    אם בימי חמישי בשתיים אחר הצהריים,
  • 5:01 - 5:05
    איוון יוכל לבוא לעזור לו
    לסדר את המדפים עם בקבוקי המים
  • 5:05 - 5:07
    כי הוא מאוד אהב לארגן דברים,
  • 5:08 - 5:11
    ובתור תגמול, לקנות עוגיות שוקולד,
  • 5:12 - 5:13
    העוגיות האהובות עליו.
  • 5:16 - 5:17
    הוא הסכים מיד.
  • 5:19 - 5:22
    וכך במשך שנה,
  • 5:22 - 5:24
    איוון הגיע למכולת של חוסה,
  • 5:25 - 5:28
    ועזר לו לסדר את המדפים עם בקבוקי המים
  • 5:28 - 5:31
    עם התוויות מסודרות באופן מושלם
  • 5:31 - 5:33
    ופונות לאותו צד בדיוק של מילימטרים.
  • 5:34 - 5:36
    והוא יצא מהמכולת שמח
  • 5:36 - 5:38
    עם עוגיות השוקולד שלו.
  • 5:44 - 5:47
    חוסה הוא לא מומחה לאוטיזם.
  • 5:49 - 5:52
    לא חייבים להיות מומחים,
  • 5:53 - 5:57
    או לעשות מעשי גבורה, כדי לשתף את האחר.
  • 6:00 - 6:02
    אנחנו צריכים פשוט להיות --
  • 6:02 - 6:04
    (מחיאות כפיים)
  • 6:14 - 6:15
    באמת, בלי גבורה.
  • 6:17 - 6:19
    פשוט צריך להיות קרובים.
  • 6:22 - 6:24
    ואם אנחנו מפחדים ממשהו,
  • 6:25 - 6:28
    או לא מבינים משהו, לשאול;
  • 6:29 - 6:31
    להיות סקרנים,
  • 6:32 - 6:36
    אבל לעולם לא אדישים.
  • 6:38 - 6:42
    שיהיה לנו את האומץ להשיר מבט,
  • 6:44 - 6:46
    כי עם כל מבט שלנו,
  • 6:46 - 6:50
    אנחנו יכולים לפתוח עולם שלם למישהו אחר.
  • 6:51 - 6:54
    (מחיאות כפיים)
  • 6:54 - 6:56
    (תשואות)
Title:
כדי להבין את האוטיזם, אל תסירו את המבט.
Speaker:
קרינה מוריו
Description:

קרינה מוריו לא ידעה כמעט דבר על אוטיזם כשבנה איוון אובחן, מלבד העובדה שהוא לא דיבר ולא הגיב למילים, ושעליה למצוא דרכים משלה לתקשר איתו. קרינה מספרת כיצד למדה לעזור לבנה לתפקד בכך שעודדה אותו לסקרנות.

more » « less
Video Language:
Spanish
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
07:09

Hebrew subtitles

Revisions