Return to Video

ילדים יכולים ללמד מבוגרים מהי המשמעות של בקשה לעזרה

  • 0:02 - 0:05
    מה נוכל ללמוד מילדים
    כדי להיות בני אדם טובים יותר?
  • 0:05 - 0:07
    הם נאמנים לחברים ללא פשרות,
  • 0:07 - 0:09
    ממהרים לגונן, אצים להתנצל,
  • 0:09 - 0:10
    ומזדרזים לסלוח.
  • 0:10 - 0:12
    אבל כגננת לשעבר --
  • 0:12 - 0:14
    ותמיד גננת בלב --
  • 0:14 - 0:17
    אני רוצה לשתף אתכם
    בשיעור מפתיע שקיבלתי מהם
  • 0:17 - 0:19
    על איך זה מרגיש
    כשפונים אליכם לעזרה.
  • 0:19 - 0:21
    אני אוהבת צורות התנהגות
    של בני אדם --
  • 0:21 - 0:24
    איך שהן משתנות
    במצבים שונים ובסביבה שונה --
  • 0:24 - 0:27
    ובני החמש החמודים הללו,
    עם הלחיים המתוקות
  • 0:27 - 0:30
    והגובה המושלם כדי לחבק בחום
    על הבוקר
  • 0:30 - 0:32
    וההתלהבות שלהם להתחרות על כיפים,
  • 0:32 - 0:34
    היו כל כך מעניינים.
  • 0:34 - 0:36
    הכיתה הראשונה שלי
    כונתה כיתת מאדים.
  • 0:37 - 0:38
    היו לי עשרה תלמידים,
  • 0:38 - 0:40
    כל אחד מהם עולם ומלואו.
  • 0:40 - 0:43
    אבל ילד אחד לא אשכח לעולם.
  • 0:43 - 0:45
    נכנה אותו "סאם".
  • 0:45 - 0:48
    סאם התנהג כאילו שכח
    שהוא רק בן חמש.
  • 0:49 - 0:50
    הוא היה כל כך עצמאי.
  • 0:50 - 0:53
    לא רק שידע לקשור
    את שרוכיו שלו,
  • 0:53 - 0:55
    אלא גם את שרוכיהם
    של ילדים אחרים.
  • 0:56 - 0:58
    לעולם לא חזר הביתה
    עם קופסת אוכל מלוכלכת,
  • 0:58 - 1:01
    כי היה שוטף אותה
    כשסיים לאכול צהריים.
  • 1:01 - 1:04
    ואם היה צריך להחליף בגדים
    באמצע היום,
  • 1:04 - 1:07
    הוא היה עושה זאת בעצמו,
    בשקט מופתי.
  • 1:07 - 1:09
    הוא עצמו לא ביקש עזרה,
  • 1:09 - 1:12
    אבל הוא היה הכתובת
    כשחבריו היו זקוקים לעזרה --
  • 1:14 - 1:17
    עזרה בדברים כמו, לאכול את ירקות הקימצ'י,
    כי הם חריפים מדי.
  • 1:17 - 1:20
    הוא לא אהב לגלות חיבה כלשהי
    כלפי מורים,
  • 1:20 - 1:22
    ונחשב ל"ילד המגניב."
  • 1:22 - 1:24
    אם נתת לו חיבוק בוקר טוב,
  • 1:24 - 1:25
    הוא היה מגלגל עינים
  • 1:25 - 1:27
    ועושה פרצוף
    כאילו להביע מורת רוחו,
  • 1:27 - 1:30
    אבל בכל זאת עמד והמתין
    אילו לא קיבל את החיבוק שלו.
  • 1:31 - 1:33
    הוא היה כל כך חכם ואחראי,
  • 1:33 - 1:35
    שאפילו אני הייתי שוכחת
    שהוא רק בן חמש.
  • 1:35 - 1:37
    כמורה מתחילה,
  • 1:37 - 1:38
    צפיתי שעות רבות
  • 1:38 - 1:41
    במורים מנוסים ממני
    כשהם מְתַקְשֵרִים עם התלמידים שלהם.
  • 1:41 - 1:43
    ושמתי לב למשהו מאד משונה.
  • 1:44 - 1:46
    כשילדים מועדים,
  • 1:46 - 1:48
    הם בדרך כלל לא פורצים בבכי מיד.
  • 1:48 - 1:50
    הם קמים, מבולבלים,
  • 1:50 - 1:51
    כאילו מנסים להבין --
  • 1:51 - 1:53
    "מה זה היה?"
  • 1:53 - 1:55
    "האם זה מספיק רציני כדי שאבכה?
  • 1:55 - 1:57
    "זה כואב? מה קורה פה?"
  • 1:57 - 2:01
    בדרך כלל הם בסדר, עד שעיניהם
    נפגשות בעיניו של מבוגר אחראי:
  • 2:01 - 2:04
    מישהו שהם סומכים עליו לעזור להם.
  • 2:04 - 2:08
    עיניים נפגשות, ואז,
    הם פורצים בבכי.
  • 2:08 - 2:11
    כששמתי לב לזה,
    כל כך רציתי שזה יקרה אתי,
  • 2:11 - 2:14
    כי עבורי, המשמעות היא
    שרכשתי את אמונו של ילד
  • 2:14 - 2:17
    והוכחתי לו שאני מסוגלת
    לעזור לו בכל דבר.
  • 2:17 - 2:18
    שנהייתי הגיבורה שלו.
  • 2:19 - 2:22
    במשך שבועות צפיתי בילדים
  • 2:22 - 2:23
    כשהם רצים
    אל מורים אחרים בדמעות,
  • 2:23 - 2:25
    וצפיתי בקנאה.
  • 2:25 - 2:26
    הו, כמה שקינאתי.
  • 2:26 - 2:29
    כמובן שלא רציתי שהילדים ימעדו,
  • 2:29 - 2:31
    אבל כל כך כמהתי
    לקבל את החותמת
  • 2:31 - 2:35
    שאכן, הצלחתי לרכוש את אמונו של ילד,
    ואליי הוא יפנה לעזרה.
  • 2:36 - 2:38
    וסוף סוף זה קרה.
  • 2:38 - 2:39
    זה היה יום יפהפה,
  • 2:39 - 2:42
    בזמן הפסקה בפינת המשחקים
    בתוך בית הספר.
  • 2:42 - 2:43
    הילדים שיחקו,
  • 2:43 - 2:45
    ואני עסקתי בהכנת חומרי לימוד --
  • 2:45 - 2:48
    כי מורים כל הזמן מכינים חומרי לימוד --
  • 2:48 - 2:49
    בחדר המורים הסמוך.
  • 2:49 - 2:53
    ואז שמעתי ילד צועק,
    "המורה, המורה, סאם נפל."
  • 2:54 - 2:55
    יצאתי להציץ,
  • 2:55 - 2:56
    חיפשתי את סאם,
  • 2:56 - 2:59
    והוא עמד שם, מבולבל למדי,
  • 2:59 - 3:02
    כאילו מנסה לפתור
    תרגיל חשבון מסובך.
  • 3:02 - 3:03
    הוא הביט בי,
  • 3:03 - 3:05
    עינינו נפגשו,
  • 3:05 - 3:06
    ואז זה קרה.
  • 3:06 - 3:08
    השפה התחתונה שלו החלה לרעוד
  • 3:08 - 3:11
    ועיניו הקטנטנות התמלאו בדמעות.
  • 3:11 - 3:14
    הוא פרץ בבכי ורץ אליי,
  • 3:14 - 3:15
    וזה היה מרהיב.
  • 3:15 - 3:17
    לעולם לא אשכח את הרגע הזה.
  • 3:17 - 3:20
    הוא נתן לי לחבק אותו עד שיירגע,
  • 3:20 - 3:23
    ומסתבר שאכן, הוא פשוט מעד ונפל
  • 3:23 - 3:26
    ולכן לא היה במי לנזוף
    חוץ מאשר ברצפה.
  • 3:26 - 3:28
    וידאנו שהוא לא נפצע,
  • 3:28 - 3:31
    והוא התאושש
    עם אף לא סריטה אחת.
  • 3:31 - 3:33
    באותו הרגע, כמה מוזר --
  • 3:33 - 3:35
    הרגשתי שלא אני זו שהיתה שם
    כדי לעזור לסאם,
  • 3:35 - 3:37
    אלא שדווקא הוא זה שנותן לי
    את המתנה הזו,
  • 3:37 - 3:39
    את ההזדמנות לעזור לו.
  • 3:39 - 3:43
    זה משהו ממש מוזר
    שקשה להסביר במלים.
  • 3:44 - 3:47
    הפגיעות שלו כשהוא בא אליי לעזרה
    בעודו בטוח שאני יכולה לעזור לו,
  • 3:48 - 3:50
    היה אפשר לחשוב
    שזה שם את הכח בידיים שלי.
  • 3:50 - 3:51
    אבל באותם רגעים,
  • 3:51 - 3:53
    לא, זה היה בדיוק ההיפך,
  • 3:53 - 3:55
    והכח לחלוטין עבר אליו.
  • 3:56 - 3:58
    כשפונים אליכם לעזרה זו זכות,
  • 3:58 - 4:01
    מתנה שמאפשרת לכם
    לעשות משהו עבור מישהו אחר,
  • 4:01 - 4:04
    במיוחד כשזה בא
    מהמקום הפגיע שלהם.
  • 4:04 - 4:06
    לקחתי כל מה שלמדתי מגן הילדים,
  • 4:06 - 4:08
    או מעבודתי כגננת,
  • 4:08 - 4:10
    והמשכתי הלאה
    כדי לכבוש דברים אחרים בחיים.
  • 4:11 - 4:12
    תריצו קדימה תשע שנים,
  • 4:12 - 4:15
    ואני נוחתת באיגוד מנהלי פרויקטים,
  • 4:15 - 4:18
    בתפקיד הכרוך בהתקשרות נרחבת
    עם מתנדבים.
  • 4:18 - 4:21
    זו חוויה נהדרת לעבוד עם מתנדבים,
  • 4:21 - 4:24
    אבל הלוואי שהיו מזהירים אותי
    מפני דברים מסויימים,
  • 4:24 - 4:26
    למשל, איך להציב גבולות.
  • 4:26 - 4:29
    קל מאד להיכנס לפלונטר :
  • 4:29 - 4:31
    "כי הם מתנדבים."
  • 4:31 - 4:33
    שיחות מאוחר בלילה?
  • 4:33 - 4:35
    כן, כי הם מתנדבים
    ועובדים בשעות היום.
  • 4:35 - 4:39
    נסיעות עבודה בעיקר בסופי שבוע?
  • 4:39 - 4:42
    כן, כי הם מתנדבים
    ועובדים בשעות היום.
  • 4:42 - 4:44
    לא שאני רוצה לתת לעצמי
    טפיחה על השכם,
  • 4:44 - 4:46
    אבל די הצטיינתי בתפקיד.
  • 4:46 - 4:48
    הקשרים שיצרתי הפיחו בי חיים.
  • 4:49 - 4:52
    והדרך שלי לוודא
    שרכשתי את אמונו של מישהו
  • 4:52 - 4:55
    היתה אם היו פונים אליי לעזרה.
  • 4:55 - 4:56
    כמה שאהבתי זה.
  • 4:56 - 4:58
    כל פעם שיצאנו לגיבוש סוף שנה
  • 4:58 - 5:00
    ודיברנו על מה שנרצה להיות
    בשנה הבאה,
  • 5:01 - 5:03
    מילות המפתח שלי תמיד היו
    "עזרה" או "לעזור."
  • 5:03 - 5:05
    הבעיה היתה שלא הסתפקתי בלעזור.
  • 5:06 - 5:08
    עם הזמן, דרשתי מעצמי
  • 5:08 - 5:10
    להיות יותר ויותר עסוקה
  • 5:10 - 5:12
    ותמיד להצליח בעבודה.
  • 5:12 - 5:16
    די מהר הערך העצמי שלי
    היה תלוי בביצועים שלי בעבודה,
  • 5:16 - 5:18
    שזה מתכון בדוק לאסון.
  • 5:18 - 5:21
    אבל אל דאגה,
    היה לי מנגנון התמודדות מעולה,
  • 5:21 - 5:23
    כלומר, הכחשה,
  • 5:23 - 5:25
    הסחת דעת עם אפילו עוד יותר עבודה
  • 5:25 - 5:26
    ושתיית אלכוהול --
  • 5:26 - 5:27
    והרבה.
  • 5:27 - 5:30
    הייתי כל כך עסוקה בלעזור,
    ובלהיות עצמאית
  • 5:30 - 5:31
    וגם בלהיות "סאם" מוצלח,
  • 5:31 - 5:34
    ששכחתי איך מבקשים עזרה
    כשזקוקים לה.
  • 5:34 - 5:36
    הייתי רק צריכה לבקש,
  • 5:36 - 5:39
    ואם באמת האמנתי
    שלבקש עזרה זה להעניק מתנה,
  • 5:39 - 5:41
    אז הייתי אמורה לעשות את זה יותר,
    לא?
  • 5:42 - 5:44
    ובכן, לעתים קורה
    שזה אחד בפה ואחד בלב,
  • 5:44 - 5:45
    אבל לפני כשנתיים
  • 5:45 - 5:47
    חטפתי תזכורת כמו סטירה לפנים.
  • 5:47 - 5:51
    הייתי שחוקה לגמרי אז, בלשון המעטה.
  • 5:51 - 5:53
    אבל הודות למנגנון ההתמודדות שלי, האלכוהול,
  • 5:53 - 5:55
    היה נדמה שאני עושה חיים.
  • 5:56 - 5:57
    עד שיום אחד,
  • 5:57 - 5:59
    בדיוק כמו סאם בפינת המשחקים,
  • 5:59 - 6:01
    מעדתי ונפלתי.
  • 6:02 - 6:03
    איבדתי את ההכרה
  • 6:03 - 6:06
    והתעוררתי על שברי זכוכית
    ועם חתך גדול ברגל,
  • 6:06 - 6:08
    עיניים נפוחות מבכי
  • 6:08 - 6:11
    וקול כל כך צרוד
    שכנראה יללתי בקולי קולות.
  • 6:12 - 6:15
    אני לא ממש זוכרת מה קרה,
  • 6:15 - 6:18
    אבל אני זוכרת שהרגשתי מתוסכלת,
    עצובה ומפוחדת.
  • 6:19 - 6:21
    אתם מכירים אותי
    עשר דקות בערך,
  • 6:21 - 6:24
    אבל בטח כבר הבחנתם
    שזה לא טיפוסי לי,
  • 6:24 - 6:26
    אז כשהתעשתי והבנתי מה קרה,
  • 6:26 - 6:28
    הייתי בהלם.
  • 6:28 - 6:31
    אין הגדרה אחרת
    חוץ מלומר שהייתי זקוקה לעזרה.
  • 6:31 - 6:34
    גם עזרה במובן של טיפול נפשי
  • 6:34 - 6:37
    וגם עזרה לצאת מהמצב הזה.
  • 6:37 - 6:39
    זה היה אחד הרגעים השפלים בחיי,
  • 6:39 - 6:40
    ואפילו אז
  • 6:40 - 6:44
    המוח שלי עבד במצב טורבו,
    מכוונן לפתרון בעיות.
  • 6:44 - 6:46
    מה אני עושה עם זה?
  • 6:46 - 6:49
    אם לא אתקן את זה,
    אני אפילו עוד יותר מאכזבת.
  • 6:49 - 6:52
    אם לא אפתור את זה,
    הכשלון שלי אפילו גדול יותר.
  • 6:53 - 6:55
    אלו המחשבות שרצו לי בראש,
  • 6:55 - 6:58
    ואפילו לא עלה בדעתי
    שאני יכולה לבקש עזרה.
  • 6:58 - 7:02
    הייתי מוקפת בהרבה אנשים
    שאיכפת להם ושרצו לעזור,
  • 7:02 - 7:05
    אבל פשוט לא הצלחתי לראות אותם.
  • 7:05 - 7:09
    עד שלבסוף, היה צריך
    לתפוס אותי בכתפיים
  • 7:09 - 7:11
    ולהכריח אותי לבקש עזרה.
  • 7:12 - 7:14
    "את מסוגלת לעשות את זה?"
  • 7:14 - 7:15
    "לא."
  • 7:15 - 7:16
    "את זקוקה לעזרה?"
  • 7:17 - 7:18
    "כן."
  • 7:18 - 7:20
    "תתני לי לעזור לך?"
  • 7:20 - 7:21
    "כן."
  • 7:21 - 7:24
    "תני לי לבקש עזרה מעוד אנשים
    שאוהבים אותך?"
  • 7:25 - 7:26
    "כן."
  • 7:26 - 7:29
    זו היתה גרסת המבוגרים שלי
    למפגש עיניים בין תלמיד למורה.
  • 7:29 - 7:30
    ולפתע, משום מקום,
  • 7:30 - 7:33
    ברגע שאמרתי
    "כן, אני מסכימה לקבל עזרה"
  • 7:33 - 7:34
    בצבצו בתוכי ניצנים של תקווה
  • 7:34 - 7:36
    ומידה מסויימת של תחושת שליטה.
  • 7:36 - 7:38
    וכשחושבים על זה,
  • 7:38 - 7:40
    כמה מוזר שבילדותנו
  • 7:40 - 7:42
    אנחנו אלופים בלבקש עזרה
  • 7:42 - 7:45
    ומצופה מאיתנו להפוך למבוגרים
    כל יכולים,
  • 7:45 - 7:47
    ואז אנחנו נהיים כל כך טובים בזה
  • 7:47 - 7:50
    שצריך להזכיר לנו
    שזה בסדר לבקש עזרה.
  • 7:50 - 7:53
    לימים, אותו הרגע עזר לי
    להבין כל כך הרבה דברים.
  • 7:54 - 7:56
    הרי אני תמיד שמחה לעזור לאחרים
    ונהנית מזה.
  • 7:56 - 7:59
    אז למה שאחרים לא ירצו לעזור גם לי?
  • 7:59 - 8:00
    ויותר מזה,
  • 8:00 - 8:03
    למה שלא אעניק גם לאחרים
    את האושר והשמחה
  • 8:03 - 8:05
    שמרגישים כשעוזרים
    ל"סאמים" של העולם?
  • 8:06 - 8:08
    כולנו רוצים להיות
    ה"סאמים" המוצלחים ביותר:
  • 8:08 - 8:11
    חזקים, עצמאיים ובעלי תושיה.
  • 8:11 - 8:13
    אבל לא חייבים להיות כאלה כל הזמן.
  • 8:13 - 8:16
    אז בואו נתחיל לבקש יותר עזרה,
  • 8:16 - 8:19
    כי לעזור ל"סאמים" זו זכות וגם מתנה.
  • 8:19 - 8:21
    תודה.
Title:
ילדים יכולים ללמד מבוגרים מהי המשמעות של בקשה לעזרה
Speaker:
יא-יון קים
Description:

אתם זקוקים לעזרה? זה בסדר לבקש, אומרת יא-יון קים, גננת לשעבר, שלמדה מתלמידיה את העוצמה והאומץ שבלפנות לעזרה. קים משתפת אותנו באחת התקופות הקשות בחייה, שבמהלכה גילתה את השמחה והאושר המצויים בלהישען על האהובים שלנו בעת צרה - ומעודדת גם אותנו להתחיל לבקש יותר עזרה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
08:34

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.