אני כאן כדי לדבר על שינוי אקלים,

אבל אני לא פעיל איכות סביבה.

למעשה, מעולם לא החשבתי את עצמי כחובב טבע.

מעולם לא יצאתי לקאמפינג,
מעולם לא טיילתי ברגל,

ומעולם לא היתה לי חיית מחמד.

חייתי תמיד בערים,

למעשה רק בעיר אחת.

ולמרות שאני אוהב לבקר בטבע,

תמיד חשבתי שזה משהו שקורה במקום אחר,

רחוק מאד,

ושהחיים המודרניים הם כמו מבצר מול כוחותיו.

במילים אחרות,

כמו כמעט כל מי שהכרתי,

חייתי את חיי בשאננות

ותחת רושם מוטעה

לגבי איום ההתחממות הגלובלית.

שחשבתי שקורה באיטיות,

שקורה מרחוק

ומאיים רק במקצת על דרך החיים שלי.

בכל אחד מהדברים האלה,

טעיתי מאד.

רוב האנשים, אם יספרו לכם על שינויי אקלים,

יספרו לכם על העתיד.

אם הייתי עושה את זה, הייתי אומר,

"לפי האו"ם, אם לא נשנה כיוון,
עד סוף המאה,

סביר שנראה התחממות של 4 מעלות בערך."

יש מדענים שמאמינים שזה יגרום

להכפלה במספר המלחמות,

לירידה בחצי מכמות המזון,

ותל"ג עולמי נמוך ב-20% מזה שיכול היה להיות
לולא היה שינוי באקלים.

אלה נזקים קשים יותר מאשר "השפל הגדול",

והם יהיו בלתי הפיכים.

אבל למעשה הנזקים מתרחשים
מוקדם בהרבה מאשר 2100.

מעריכים שעד 2050,

בהרבה ערים גדולות בדרום אסיה ובמזרח התיכון

יהיה כמעט בלתי אפשרי לחיות בחום של הקיץ.

בערים אלה חיים היום
10, 12, 15 מיליון בני אדם.

ותוך שלושה עשורים בלבד,

לא תוכלו להסתובב בהן בחוץ

בלי להסתכן במכת חום ואפילו מוות.

כדור הארץ חם היום ב-1.1 מעלות

משהיה לפני התיעוש.

זה אולי לא נשמע הרבה,

אבל זה מוציא אותנו לגמרי מחלון הטמפרטורות

שהקיף את כל ההיסטוריה האנושית.

זה אומר שכל מה שאי פעם ידענו בתור מין,

האבולוציה של בעל החיים האנושי,

התפתחות החקלאות,

התפתחות הציוויליזציה הראשונית,

והציוויליזציה המודרנית,
והציווליזציה המתועשת,

כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו
כיצורים ביולוגיים,

כיצורים חברתיים, כיצורים פוליטיים,

כולו תוצאה של תנאי אקלים

שכבר השארנו מאחור.

זה כאילו נחתנו על כוכב שונה לגמרי,

בעל אקלים שונה לגמרי.

ועכשיו עלינו להבין

איזה חלק מהציוויליזציה שהבאנו איתנו

יכול לעמוד בתנאים החדשים האלה

ואיזה חלק לא.

והמצב יחמיר מכאן ואילך.

במשך זמן רב,

אמרו לנו ששינוי אקלים הוא עניין איטי.

הוא התחיל עם המהפיכה התעשייתית,

ועלינו מוטלת המשימה

לנקות את הבלגן שהשאירו הסבים שלנו

כדי שנכדינו לא יצטרכו להתמודד עם התוצאות.

זה היה סיפור של מאות שנים.

למעשה, מחצית מכל פליטות הגז

שאי פעם נוצרו משריפת דלק מאובן

בכל ההיסטוריה האנושית

נוצרו ב-30 השנים האחרונות בלבד.

מאז שהתפרסם הספר הראשון
של אל גור על ההתחממות.

מאז שהאו"ם הקים את IPCC -
הפאנל הבין‑ממשלתי לשינוי האקלים.

מאז גרמנו יותר נזק

מאשר בכל המאות הקודמות,
בכל האלפים הקודמים.

אני בן 37,

כלומר החיים שלי כוללים את כל הסיפור הזה.

כשנולדתי, האקלים של כדור הארץ נראה יציב.

היום,

אנחנו על סף אסון.

משבר האקלים אינו מורשת של אבותינו.

הוא מעשה ידיו של דור אחד.

הדור שלנו.

כל זה נשמע אולי כמו חדשות רעות.

ואלו אכן חדשות רעות.

אבל אני חושב שיש בהן גם

קצת חדשות טובות, לפחות באופן יחסי.

מפחיד כמה הנזקים האלה גדולים.

אבל אני חושב שהם גם מלהיבים.

כי בסופו של דבר הם מראים

כמה כוח יש לנו על האקלים.

אם נגיע לתרחישי האימים ההם,

זה יקרה כי אנחנו גרמנו להם,

כי אנחנו בחרנו לתת להם לקרות.

וזה אומר שאנחנו יכולים לבחור
גם שתרחישים אחרים יקרו.

אולי זה נשמע כמו אמונה אופטימית מדי

והמכשולים הפוליטיים הם אכן עצומים.

אבל זאת עובדה פשוטה --

הגורם העיקרי להתחממות הכדור
הוא פעולות בני האדם:

כמה פחמן אנחנו פולטים לאטמוספירה.

הידיים שלנו שולטות בברזים האלה.

ואנחנו בעצמנו יכולים לכתוב את
עתיד האקלים של כדור הארץ.

לא רק יכולים -- אנחנו כבר עושים זאת.

כי אי-פעולה היא גם סוג של פעולה,

אנחנו נכתוב את הסיפור בעצמנו
אם נרצה ואם לא נרצה.

זה לא סתם סיפור,

כולנו מחזיקים בידיים שלנו
את העתיד של כדור הארץ.

זה סוג של סיפור שהכרנו רק במיתולוגיה

ובתיאולוגיה.

דור אחד

שהביא סימן שאלה על עתיד האנושות

ועכשיו מוטל עליו להבטיח עתיד חדש.

אז איך זה יראה?

זה יכול להיות מערך של לוחות סולאריים
שמכסים את כדור הארץ,

ממש בכל מקום.

ויכול להיות שאם נפתח טכנולוגיה טובה יותר,

לא נצטרך לפרוס אותם כל כך בהרחבה,

כי כבר העריכו שאפילו פיסה קטנה ממדבר סהרה

קולטת אנרגיה סולארית שיכולה לספק
אנרגיה לעולם כולו.

אבל כנראה נזדקק לרשת חשמל חדשה,

כזו שלא תפסיד שני-שליש מהזרם
על חום מבוזבז,

כפי שקורה היום בארצות הברית.

אולי נוכל להשתמש יותר באנרגיה גרעינית,

אבל זה יהיה חייב להיות סוג חדש לגמרי
של אנרגיה גרעינית,

כי הטכנולוגיה היום פשוט לא משתלמת

עם האנרגיה המתחדשת שמחיריה יורדים במהירות.

נזדקק לסוג חדש של מטוס,

כי אני לא חושב שזה יהיה מעשי

לבקש מכל העולם לוותר על טיסות,

במיוחד כשרבים כל כך מחצי הכדור הדרומי

יכולים, לראשונה, להרשות אותן לעצמם.

אנחנו זקוקים למטוסים שלא יפלטו פחמן.

אנחנו זקוקים לחקלאות מסוג חדש.

כי אנחנו לא יכולים לבקש מאנשים
לוותר כליל על בשר ולהפוך לטבעונים,

וזה אומר שדרושה דרך חדשה לגדל בקר.

או אולי דרך ישנה,

כי אנחנו כבר יודעים ששיטות המרעה המסורתיות

יכולות להפוך חוות בקר

ממקורות פחמן, שמייצרים פחמן דו-חמצני,

לקולטי פחמן, שסופגים אותו.

אם אתם מעדיפים פתרון טכנולוגי,

אולי נוכל לגדל חלק מהבשר במעבדה.

נוכל גם להאכיל פרות אמיתיות באצות,

וזה יקצץ את פליטת המתאן שלהן
ב-95 עד 99 אחוזים.

כנראה שנצטרך לעשות את כל הדברים האלה,

כי כמו כל חלק של הפאזל הזה,

הבעיה פשוט נרחבת ומורכבת מדי

ואין לה פתרון קסם אחד.

ולא משנה בכמה פתרונות נשתמש,

כנראה לא נצליח לסלק את הפחמן בזמן.

זה החשבון המחריד שעומד מולנו.

לא נצליח להביס את שינוי האקלים,

אלא רק לחיות איתו ולהגביל אותו.

וזה אומר שכנראה נזדקק

לכמות מסויימת של "פליטה שלילית",

שבעצם סופגת פחמן מהאטמוספירה.

מיליארדי עצים חדשים, אולי טריליונים.

ומטעים שלמים של "מכונות לוכדות-פחמן".

כנראה תעשיה כפולה או גדולה פי ארבעה

מתעשיית הנפט והגז של היום

כדי לבטל את הנזק שגרמו
תעשיות אלו בעשורים האחרונים.

נזדקק לסוג חדש של תשתיות,

בנויות מסוג חדש של מלט,

כי היום, אם מלט היה מדינה,

הוא היה פולט הגז השלישי בגודלו בעולם.

וסין יוצקת בשלוש שנים כמות מלט זהה

לזו שיצקה ארצות הברית בכל המאה העשרים.

נצטרך לבנות סוללות וסכרים

כדי להגן על אנשים שחיים על החופים,

שרבים מהם עניים מדי
ולא יכולים לבנות אותם עכשיו,

ולכן זה מחייב אותנו להפסיק
את הפוליטיקות הלאומיות הצרות

שמאפשרות לנו להגדיר את סבלם
של אלה שחיים במקומות אחרים בעולם

כחסר חשיבות,

אם אנחנו בכלל מכירים בו.

העתיד המשופר הזה לא יהיה קל.

אבל המכשולים היחידים יהיו אנושיים.

זאת כנראה לא ממש נחמה,

אם אתם יודעים מה שאני יודע
על האכזריות והאדישות של בני אדם,

אבל תאמינו לי, זאת הברירה העדיפה.

המדע לא מונע מאיתנו לפעול,

וגם לא הטכנולוגיה.

יש לנו עכשיו את הכלים
שאנו צריכים כדי להתחיל.

כמובן, יש לנו גם את הכלים
לשים קץ לעוני בעולם,

למגיפות,

וגם לניצול והתעללות בנשים.

לכן, יותר מאשר כלים חדשים,
אנחנו זקוקים לפוליטיקה חדשה,

להתגבר על כל המכשולים האנושיים האלה --

התרבות שלנו, הכלכלה שלנו,

הנטיה שלנו לשמירה על מצב קיים,

אי-הרצון שלנו לקחת ברצינות
כל דבר שבאמת מפחיד אותנו.

קוצר הראייה שלנו.

הדאגה שלנו לתועלתנו האישית.

והאנוכיות של בעלי ההון וההשפעה בעולם,

שלהם יש את התמריץ הנמוך ביותר לעשות שינוי.

גם הם יסבלו,

אבל לא כמו אלה שיש להם הכי פחות,

אלה שגרמו הכי פחות להתחממות

ואלה שהרוויחו הכי פחות

מהתהליכים שהביאו אותנו לנקודת המשבר הזאת

אבל הם ישאו ברוב הנטל בעשורים הבאים.

פוליטיקה חדשה

תהפוך את ניהול הנטל הזה,

על מי הוא מוטל ובאיזה כובד,

לעדיפות העליונה של זמננו.

לא משנה מה נעשה, שינוי האקלים
ישנה את החיים המודרניים.

כמות מסוימת של התחממות
כבר קיימת ובלתי נמנעת,

וזה אומר שגם כמות מסוימת של סבל נוסף.

ואפילו אם ננקוט בפעולות דרמטיות

ונמנע כמה מהתרחישים
הגרועים והמחרידים ביותר,

זה אומר שנחיה בעולם שונה לגמרי.

עם פוליטיקה חדשה, כלכלה חדשה,

מערכת יחסים חדשה עם טכנולוגיה

ומערכת יחסים חדשה עם הטבע.

עולם חדש לחלוטין.

אבל יחסית ראוי לחיים.

יחסית משגשג.

וירוק.

למה לא לבחור בעולם כזה?

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)