אני אזרחית ואמנית
מבראדוק שבפנסילבניה.

כשהייתי צעירה החלטתי

ליצור עבודות שתהיינה בעלות

מודעות חברתית ופוליטית.

היו לי המון שאלות.

תמיד הטלתי ספק בסמכות.

תמיד פקפקתי בממשל.

תמיד הטלתי ספק
במה שמציגה התקשורת.

מעולם לא ממש האמנתי
במה שראיתי

בגלל שחוויותי היו

שונות בתכלית.

בעבודה שלי על בראדוק אני למעשה

מדברת על ההיסטוריה האמריקאית

ועל השפעת המהפכה התעשייתית:

הדברים שאנשים לא מדברים עליהם.

אנשים הרי תמיד נורא גאים בכך

שאמריקה מייצרת פלדה,
אך הם מעולם לא

מבליטים את הצד האפל של זה

או מה שקרה
מאז שמפעלי הפלדה הועברו לחו"ל

ונסגרו כאן.

בראדוק היא אחד המקומות
הכי רעילים

באמריקה.

כולנו שם גוססים מסרטן,

קצרת,

מחלות כגון זאבת.

המנכ"ל של "ליווייס"

החליט שהוא רוצה להשתמש בבראדוק

עבור מסע הפרסום לג'ינס שלהם

והוא החליט להשתמש בעיר
משום שיש בה

ריאליזם מחוספס,
וזה יכול להיות מגניב

וזה יכול להיות רווחי
וזה יכול למכור את הג'ינסים שלהם.

וזה באמת צעד ערמומי
לשים גבר שחור

בצילום, ולהדביק מלמעלה:

"העבודה של כולם
חשובה באותה מידה",

במיוחד כשמכירים את ההיסטוריה

של מפעלי הפלדה של בראדוק.

הם לא רצו להעסיק אותנו.

הם בקושי העסיקו אותנו.

"ליווייס" השתמשה ברעיון
שבראדוק היא

הגבול החדש.

ולקרוא לבראדוק "הגבול החדש",

כאילו, קאובויז, אינדיאנים,

עבדות, זה מעלה הרבה דברים

שמזכירים את הצד האפל

בהיסטוריה האמריקאית.

אני חושבת שמשונה
שהפרסומת של "ליווייס"

הופיעה בכל העולם עם ההצהרה
שהעבודה של כולם

חשובה באותה מידה

בעוד שהמרכז הרפואי של פיטסבורג

החליט לצאת מהעיר שלנו באומרו

שהם לא עושים עלינו
מספיק רווח.

אני רואה איך סבתי גוועת

בזמן שהורסים את בית החולים
והיא גרה

ממש לידו.

האם הציבור האמריקאי יודע על זה?

מול זה שהעבודה של כולם
חשובה באותה מידה,

המעסיק העיקרי שלנו בבראדוק,
המרכז הבריאותי של אונ' פנסילבניה,

נוטש את העיר שלנו
ומפטר מעל 600 איש.

ואנו, לא רק שאין לנו
שירותי בריאות,

ולא רק שאין לנו עבודה,
אנו גם מקבלים את "ליווייס"

עם מסע הפרסום שלהם שמצהיר,

"קדימה!"

אני מעוניינת לדעת,

קדימה לאן?

זו הרי המשימה שלי כאמנית,

אני יכולה לשאול את השאלות האלה.

זו המשימה שלי,
לשאול את השאלות האלה -

זה מה שאמנים אמורים לעשות.

ואני חשה כרגע דחיפות

לחזור הביתה ולעשות באמת משהו

לא כאמנית לה-טויה רובי פרייז'ר

אלא כאזרחית של

בראדוק שבפנסילבניה
ששמה לה-טויה רובי פרייז'ר.

לעשות משהו כאזרחית
לגבי מה שהם עוללו

לקהילה שלי.