Return to Video

אנו מטפלים לא-נכון בכל עניין המוות | קן הילמן | TEDxסידני

  • 0:12 - 0:14
    זהו תצלום שבו סבי ואני
  • 0:15 - 0:18
    מטיילים באמצע שנות ה-50 בסידני.
  • 0:19 - 0:21
    כעבור שנים מספר, בערך ב-1959,
  • 0:22 - 0:25
    סבי מת בנוחות הרבה של ביתו
  • 0:25 - 0:28
    בהשגחתו של הרופא הכללי שלו.
  • 0:29 - 0:31
    זאת הרצאה על מוות וגסיסה,
  • 0:32 - 0:35
    מאוחר מדי להסתלק והדלתות נעולות.
  • 0:35 - 0:36
    (צחוק)
  • 0:36 - 0:40
    אבל מדובר במוות ובגסיסה
    רק של הזקנים מאד
  • 0:40 - 0:43
    שקרבים לסוף חייהם
    באופן טבעי ונורמלי.
  • 0:44 - 0:49
    אז איך קרה שלסבי היה מותר
    למות בבית בתנאים נוחים למדי,
  • 0:49 - 0:53
    ואילו אצל אמי, 25 שנה לאחר מכן,
    הסיפור היה שונה לגמרי?
  • 0:53 - 0:55
    מיד אגיע לכך.
  • 0:56 - 1:00
    אחת הסיבות לכך היתה שבזמנו,
    בתיקו של הרופא הכללי
  • 1:01 - 1:05
    היה פחות או יותר
    מה שיש בבית החולים.
  • 1:06 - 1:08
    זה לא היה כל-כך מזמן.
  • 1:08 - 1:13
    הייתם הולכים לבית החולים
    אם חליתם או משהו,
  • 1:13 - 1:15
    אבל גם אם הייתם עניים.
  • 1:15 - 1:19
    ישבתם במיטה שלכם
    וקיבלתם טיפול קפדני מאד,
  • 1:19 - 1:22
    ולפעמים החלמתם,
    ולפעמים - לא.
  • 1:23 - 1:26
    רואים את זה בסרטים של התקופה,
  • 1:26 - 1:30
    שבהם, כשמישהו נפצע ברחוב,
    נורה או נדקר,
  • 1:30 - 1:34
    ישנו תמיד עובר-אורח שצועק,
    "מהרו והזעיקו רופא!"
  • 1:35 - 1:37
    אחרי כמה שנים
    עובר האורח אמר,
  • 1:37 - 1:40
    "הזמינו מהר אמבולנס!"
  • 1:40 - 1:43
    אז מה הדבר שהשתנה בבתי החולים?
  • 1:43 - 1:48
    זה היה בתחילת שנות ה-60.
    היתה פריחה טכנולוגית,
  • 1:48 - 1:52
    אמצעים מופלאים שיכלו לצלם
    כל חלק בגוף,
  • 1:53 - 1:54
    ניתוחים מורכבים,
  • 1:54 - 1:57
    חילקנו את הגוף ל"אולוגיות" -
  • 1:57 - 2:02
    נוירולוגיה, קרדיולוגיה,
    גסטרואנתרולוגיה וכו' -
  • 2:02 - 2:07
    וגם המנתחים חילקו את הגוף
    לחלקים השונים עליהם עבדו
  • 2:07 - 2:10
    ונתנו לעצמם כל מיני תארים.
  • 2:11 - 2:13
    ואז, כמובן, הופיע הטיפול הנמרץ.
  • 2:14 - 2:17
    ו-25 שנה אחרי שסבי מת,
  • 2:17 - 2:22
    הפכתי לרופא מומחה באגף הטיפול הנמרץ
    בבית חולים לימודי גדול בלונדון.
  • 2:23 - 2:26
    וחשבתי שאצליח לגרום לאנשים
    לחיות לנצח.
  • 2:26 - 2:29
    אלה היו ימיו הראשונים
    של הטיפול הנמרץ.
  • 2:29 - 2:32
    חשבתי שאין סוף למה שנוכל לעשות.
  • 2:32 - 2:36
    ובמובנים רבים, מבחינות מסוימות,
    זה אכן כך.
  • 2:37 - 2:41
    אם לחולה היו
    מוח וכבד יחסית תקינים,
  • 2:41 - 2:43
    יכולתי לדאוג שכל היתר ימשיך לפעול.
  • 2:44 - 2:46
    באותה עת היו לי
    בטיפול הנמרץ שש מיטות.
  • 2:47 - 2:53
    היום אני עובד ביחידת טיפול נמרץ
    שיש בה 40 מיטות.
  • 2:53 - 2:57
    4,000 דולר אוסטרלי למטופל ליום.
  • 2:58 - 3:01
    אבל לא רק מספר המיטות השתנה,
  • 3:01 - 3:06
    אלא גם סוג החולים שבהם
    אנו מטפלים בטיפול הנמרץ של היום.
  • 3:07 - 3:09
    רבים הם בני יותר מ-60,
  • 3:10 - 3:13
    רבים מהם הם בשנות
    ה-80 וה-90 שלהם,
  • 3:13 - 3:17
    ורבים מאלה נמצאים בימים
    או בשבועות האחרונים לחייהם.
  • 3:18 - 3:20
    איך זה קרה?
  • 3:20 - 3:22
    ובכן, זה קצת כמו מסוע.
  • 3:23 - 3:26
    כשסבי חלה בקהילה שלו,
  • 3:26 - 3:30
    הציפייה היתה שהטיפול וההשגחה
    ייעשו בבית.
  • 3:31 - 3:34
    בימינו, כשאתם חולים בקהילה,
  • 3:34 - 3:37
    כמעט תמיד מזמינים אמבולנס.
  • 3:37 - 3:42
    מפחיד מאד כשמישהו
    נעשה חולה מאד.
  • 3:42 - 3:45
    האמבולנס לוקח אתכם
    לחדר המיון הקרוב.
  • 3:45 - 3:48
    בחדרי מיון הלחץ תמיד גדול.
  • 3:49 - 3:52
    הם מבצעים בכם החייאה,
    אורזים אתכם
  • 3:52 - 3:55
    ומכינים אתכם לאישפוז.
  • 3:56 - 3:59
    ובבית החולים אתם נעשים
    עוד יותר חולים.
  • 3:59 - 4:04
    וכאן אני נכנס לתמונה,
    בקצה המסוע,
  • 4:04 - 4:07
    ביחידת הטיפול הנמרץ,
    ממתין לכם.
  • 4:08 - 4:12
    זאת תמונה של אמי
    עם אחי ואחיותי.
  • 4:13 - 4:17
    עבור אמי,
    זה לא היה כמו עם סבי.
  • 4:17 - 4:19
    בששת חודשי חייה האחרונים
  • 4:19 - 4:23
    היא אושפזה 22 פעם
    בבתי חולים למקרים חמורים.
  • 4:24 - 4:27
    לא נאמר לה מה בדיוק
    לא תקין אצלה.
  • 4:28 - 4:30
    איש לא אמר לה
  • 4:30 - 4:33
    שכאשר מזדקנים, המצב מתחיל להידרדר
  • 4:34 - 4:35
    ואת נעשית חולה יותר.
  • 4:36 - 4:39
    לא ניתנה לה שום ברירה בעניין.
  • 4:39 - 4:43
    היא פשוט חלתה
    והועלתה על המסוע,
  • 4:43 - 4:45
    ואושפזה בבית חולים.
  • 4:46 - 4:50
    במצבים האלה היה עלי
    להיות בן, ולא רופא,
  • 4:50 - 4:54
    ולכן לא התערבתי באותן החלטות
  • 4:54 - 4:57
    עד שלבסוף, רופא מיוחד מאד
    הושיב את כולנו ואמר,
  • 4:58 - 5:00
    "אמכם זקנה, והיא גוססת,
  • 5:01 - 5:03
    "וכדאי שנניח לה ללכת בשלווה."
  • 5:03 - 5:06
    זו היתה רווחה עצומה לכולנו,
  • 5:06 - 5:08
    וגם, כמובן, לאמי.
  • 5:08 - 5:11
    אז כ-48 שעות לאחר מכן,
  • 5:11 - 5:14
    אמי עברה בנוחות רבה מן העולם.
  • 5:15 - 5:16
    ממה מתה אמי?
  • 5:17 - 5:22
    כשהייתי מתמחה,
    היה לנו מותר לכתוב "מזקנה",
  • 5:22 - 5:24
    אבל היום כבר אסור לנו
    לעשות זאת.
  • 5:24 - 5:26
    עלינו להמציא מונח רפואי.
  • 5:26 - 5:27
    למשל,
  • 5:28 - 5:32
    ליבו של כל מי שמת עוצר,
    אז אנו כותבים: "מחלת לב",
  • 5:33 - 5:37
    ולכן "מחלת לב" היא צורת המוות
    הנפוצה ביותר בקהילה שלנו.
  • 5:37 - 5:40
    (צחוק)
  • 5:40 - 5:44
    מה שבאמת הטריד אותי היה
    שאמי שאלה כל הזמן,
  • 5:44 - 5:46
    "מה לא בסדר אצלי, קן?
  • 5:46 - 5:48
    "אם רק יגלו מה לא בסדר אצלי,
  • 5:49 - 5:51
    "אפשר יהיה לעשות משהו."
  • 5:51 - 5:53
    קשה מאד להסביר את זה,
  • 5:54 - 5:58
    כי כשאתה מזדקן, אתה נעשה חולה,
  • 5:58 - 6:01
    וקשה מאד להניח את האצבע
    בדיוק על מה שקורה לך.
  • 6:02 - 6:06
    חוץ מזה,
    ביסודה של הרפואה עומד האבחון.
  • 6:06 - 6:08
    זה מה שאנו לומדים
    במשך שש שנים:
  • 6:08 - 6:10
    לאבחן.
  • 6:11 - 6:12
    לאבחן אבחון אחד ויחיד.
  • 6:12 - 6:14
    בתי החולים הם מקומות נהדרים
  • 6:14 - 6:17
    אם יש לכם בעיה
    אחת ויחידה שאפשר לתקן.
  • 6:19 - 6:21
    אבל כשמזדקנים,
  • 6:21 - 6:26
    השילב של כל המחלות
    ה"כרוניות" או ה"קו-מורבידיות" -
  • 6:26 - 6:29
    יהיה אשר יהיה המונח הרפואי -
  • 6:29 - 6:30
    מסתכם במשהו
  • 6:30 - 6:34
    שעד כה אין לנו עבורו
    שם או מספר.
  • 6:35 - 6:37
    אני אוהב את המילה "תשישות",
  • 6:37 - 6:40
    כי בכך מדובר
    מנקודת מבטו של המטופל.
  • 6:40 - 6:42
    אין זו סדרה של מונחים רפואיים,
  • 6:43 - 6:44
    אלא תשישות.
  • 6:44 - 6:49
    ואני בטוח שלרבים מכם בקהל
    יש נסיון עם אנשים זקנים יותר,
  • 6:49 - 6:52
    ואתם יודעים מה קורה
    כשנעשים תשושים,
  • 6:52 - 6:53
    כשנעשים תשושים יותר.
  • 6:53 - 6:56
    ואני במיוחד אוהב
    את מדד התשישות הזה
  • 6:56 - 6:57
    בגלל התמונות הנחמדות.
  • 6:57 - 6:59
    מתחילים במס' 1,
  • 6:59 - 7:01
    אתם כשירים מאד
    בשנות ה-60 או ה-70 שלכם,
  • 7:01 - 7:04
    ובהדרגה אתם נעשים
    יותר ויותר תשושים,
  • 7:04 - 7:06
    יותר ויותר פגיעים.
  • 7:06 - 7:09
    עד שאתם מתקשים להסתדר בעצמכם,
  • 7:09 - 7:11
    עד שאתם נעשים
    עוד יותר פגיעים.
  • 7:11 - 7:13
    ואז אתם רתוקים לכסא-גלגלים,
  • 7:13 - 7:17
    ולבסוף אין לכם עוד כוח
    לקום מהמיטה.
  • 7:19 - 7:22
    עם כל תחומי ההתמחות
    וכל התרופות,
  • 7:22 - 7:24
    וכל הדברים הנפלאים
    שאנו, ברפואה, יודעים לעשות,
  • 7:25 - 7:29
    התשישות הקשורה לגיל
    אינה ברת-ריפוי.
  • 7:30 - 7:32
    הרצאות TED אינן מציגות בעיות בלבד,
  • 7:32 - 7:34
    אלא גם פתרונות,
  • 7:34 - 7:36
    והיום ברצוני לתאר לכם
  • 7:36 - 7:39
    מה אנו מנסים לעשות בעניין
    בבית החולים שלי.
  • 7:41 - 7:48
    לא מדובר בטכנולוגיה משוכללת,
    בתקשורת נתונים וכדומה.
  • 7:48 - 7:49
    זה לא משהו מפואר.
  • 7:49 - 7:53
    אבל למזלי הגדול אני עובד בארגון
  • 7:53 - 7:56
    שקיימת בו תרבות של הסתכלות אחרת:
  • 7:57 - 8:00
    לשים את המטופל במרכז,
    להיפטר מכל היתר
  • 8:00 - 8:03
    ולתהות איך נוכל
    להתנהל טוב יותר.
  • 8:05 - 8:07
    אז תאמינו או לא,
  • 8:07 - 8:10
    רופאים ובתי חולים מתקשים מאד
  • 8:10 - 8:13
    לזהות מתי אנשים נמצאים בסוף חייהם.
  • 8:13 - 8:16
    אני יודע שקשה מאד להאמין בכך.
  • 8:16 - 8:20
    אז אנו עובדים על כלי
    שנותן לנו מושג מסוים
  • 8:20 - 8:23
    מתי לאנשים נותרו חודשים אחדים
    או שנה אחת לחיות.
  • 8:23 - 8:25
    הכלי הזה קרוי "קריסטל".
  • 8:25 - 8:29
    הוא פשוט מאד וכל אחד
    יכול להשתמש בו ליד מיטת החולה.
  • 8:30 - 8:33
    זהו פשוט שילוב של דברים הגיוניים,
  • 8:33 - 8:36
    כמו גיל, מדד תשישות ודברים כאלה.
  • 8:38 - 8:41
    בכל מה שאנו עושים ברפואה
  • 8:41 - 8:43
    קיימת אי-ודאות.
  • 8:43 - 8:45
    אי-הוודאות טבועה ברפואה.
  • 8:46 - 8:51
    קחו למשל אדם בן 20
    עם גידול סופני במוח -
  • 8:51 - 8:54
    אנו מבצעים את כל הבדיקות
    ומגלים שהוא סופני.
  • 8:55 - 8:56
    הדבר הראשון שאנו עושים -
  • 8:56 - 8:58
    הדבר הראשון שאותו אדם
    רוצה לדעת הוא,
  • 8:58 - 9:00
    "כמה זמן נשאר לי לחיות?"
  • 9:00 - 9:05
    אז רק לפי הנתונים שלנו
    לגבי כל האנשים עם הגידול הזה,
  • 9:05 - 9:07
    אנו יכולים לומר, "אולי שנה,
  • 9:08 - 9:09
    "אולי חצי שנה,
  • 9:09 - 9:10
    "אולי שנתיים.
  • 9:11 - 9:15
    "ואולי, בנסיבות יוצאות-דופן,
    שלוש שנים.
  • 9:15 - 9:20
    "אבל המחלה הזאת סופנית
    ואיננו יכולים לעשות הרבה בעניינה."
  • 9:20 - 9:22
    וכך גם עם בני-אדם זקנים.
  • 9:22 - 9:28
    מדד כזה יכול לכל הפחות
    לאפשר לנו לעבור לשלב הבא.
  • 9:29 - 9:31
    וגם השלב הבא
    איננו מסובך במיוחד.
  • 9:32 - 9:33
    אבל תאמינו או לא,
  • 9:33 - 9:38
    לרופאים מאד לא-נוח
    לדבר עם זקנים על המוות.
  • 9:39 - 9:41
    אני לא ממש יודע
    מדוע זה כך.
  • 9:41 - 9:47
    אז השלב הבא, אחרי שזיהינו
    אנשים אלה, הוא לקיים דיון
  • 9:47 - 9:50
    באופן כן ואמפטי.
  • 9:51 - 9:54
    גם השלב שלאחר מכן
    הוא הגיוני,
  • 9:54 - 9:56
    אבל, האמינו או לא,
    גם הוא לא נעשה:
  • 9:56 - 10:01
    לחזק את המטופל ואת מטפליו
    במתן ברירות.
  • 10:01 - 10:04
    כלומר, להיות כנים לגבי
    השלב בו הוא נמצא לדעתנו,
  • 10:05 - 10:09
    כמה זמן נותר לו לחיות
    ואיך הוא רוצה לחיות אותו.
  • 10:09 - 10:12
    אולי הוא יעדיף להמשיך
    לצאת מבית החולים ולחזור אליו,
  • 10:12 - 10:15
    אולי הוא ירצה
    בטיפול התוקפני ביותר הזמין,
  • 10:15 - 10:18
    אבל זה לפחות יתבסס
    על נתונים נכונים
  • 10:18 - 10:21
    ועל קבלת-החלטות נכונה.
  • 10:22 - 10:24
    עם זאת, רבים, כך מצאנו,
  • 10:24 - 10:27
    אינם רוצים להמשיך להגיע לבית החולים
  • 10:27 - 10:30
    מעת שנודע להם שלא נותר להם
    הרבה זמן לחיות.
  • 10:31 - 10:34
    למעשה, כ-70% מהאנשים,
  • 10:34 - 10:37
    בארץ הזאת, באמריקה ובבריטניה,
  • 10:38 - 10:41
    כששואלים אותם, אומרים
    שהם מעדיפים למות בבית.
  • 10:41 - 10:43
    מול זה עומדת העובדה
  • 10:44 - 10:50
    שכ-70% מכם ימותו
    במוסדות למקרים החמורים, בבתי חולים.
  • 10:50 - 10:52
    יש כאן סתירה
  • 10:52 - 10:54
    שאיכשהו מאששת את זה
  • 10:54 - 10:58
    שאיננו מדברים על זה עם אנשים
    בצורה הנכונה.
  • 10:59 - 11:02
    הפתרונות לטווח ארוך
    אינם מצויים בבתי החולים.
  • 11:02 - 11:04
    הפתרונות לטווח הארוך
    הם דברים כמו
  • 11:05 - 11:07
    להציב את רופא המשפחה
    יותר במרכז הטיפול;
  • 11:08 - 11:10
    הנחיות רפואיות מקדימות,
  • 11:10 - 11:13
    העידוד לחשוב על זה
    כל עוד זה אפשרי,
  • 11:13 - 11:16
    לדבר עם יקיריכם
    ולכתוב את הדברים.
  • 11:17 - 11:21
    אבל נצטרך גם
    להעביר משאבים ואנשי סיעוד
  • 11:21 - 11:23
    אם אנשים ימותו יותר בבית,
  • 11:23 - 11:25
    כדי שיזכו לטיפול והשגחה,
  • 11:26 - 11:28
    כדי שיזכו לטיפול של מנוחה.
  • 11:29 - 11:34
    כאן ברצוני לחלוק על המקובל
    ולומר שאינני מאמין
  • 11:34 - 11:39
    שהחודשים או השנה האחרונים
    בחייו של אדם זקן מאד
  • 11:39 - 11:40
    הם אתגר רפואי.
  • 11:41 - 11:44
    אם כואב או לא נוח לו -
    כמובן שכן,
  • 11:44 - 11:48
    אבל בעיקר מדובר בתמיכה בקהילה:
  • 11:48 - 11:50
    לדאוג לסיעוד,
  • 11:50 - 11:53
    לוודא שהבית נקי, שיש להם אוכל,
  • 11:53 - 11:55
    לוודא שרוחצים אותם
  • 11:56 - 11:57
    וכל הדברים האלה.
  • 11:57 - 12:01
    זו לא כל-כך בעיה
    בריאותית או רפואית.
  • 12:03 - 12:05
    כלומר, מותם של הזקנים "נחטף".
  • 12:07 - 12:10
    המטופל מחולק לאיברים שונים
  • 12:10 - 12:14
    ואנו מנסים לכוונן ולשפר
    איברים שונים אלה.
  • 12:15 - 12:18
    קצת כמו נושא הלידה
    בשנות ה-50 או ה-60,
  • 12:18 - 12:20
    שגם הוא "נחטף".
  • 12:20 - 12:22
    נשים עם צירים נלקחו לבית החולים,
  • 12:22 - 12:25
    נקשרו למיטה ברגליים פשוקות,
    התינוק נשלף,
  • 12:25 - 12:27
    התינוק הונח יחד
    עם כל שאר התינוקות,
  • 12:27 - 12:30
    האבות לא הורשו
    להיות עם נשותיהם,
  • 12:30 - 12:32
    האבות אפילו לא הורשו
    להחזיק את התינוק.
  • 12:32 - 12:36
    זו היתה הצורה הנורמלית
    שבה ניהלנו את נושא הלידה
  • 12:36 - 12:37
    בשנות ה-50 וה-60.
  • 12:37 - 12:41
    זה דומה למה שקורה כיום
    עם הזקנים.
  • 12:43 - 12:45
    כאן רבים מכם מתים:
  • 12:46 - 12:47
    מוקפים בטכנולוגיה משוכללת,
  • 12:48 - 12:51
    בטיפולם של אנשים טובי-כוונות
  • 12:51 - 12:56
    עם המון מומחיות,
    כל אחד ואחת בתחומיהם.
  • 12:58 - 13:01
    כאן גם אנו שומעים
  • 13:01 - 13:05
    על נסים רפואיים
    כמעט מידי יום,
  • 13:05 - 13:07
    וזה מרגש.
  • 13:07 - 13:12
    אבל אנו שומעים על מה
    שמערכת הבריאות והרפואה יודעות לעשות
  • 13:12 - 13:15
    אך איננו מרבים לשמוע על מה
    שהרפואה המודרנית לא יכולה לעשות.
  • 13:15 - 13:19
    עלינו להיות כנים הרבה יותר
    עם הקהילה
  • 13:19 - 13:22
    ביחס למגבלות הרפואה המודרנית.
  • 13:23 - 13:28
    אין כמעט יום שבו אני עורך
    סיבוב רופאים במחלקה עם עמיתי,
  • 13:28 - 13:33
    ומישהו מאיתנו אינו אומר,
    "הלוואי שזה לא יקרה לי!"
  • 13:34 - 13:38
    אז זאת אחת ההחלטות
    הכי חשובות בחיים.
  • 13:38 - 13:42
    עליכם לקחת את השליטה
    על סיום חייכם.
  • 13:43 - 13:44
    תודה רבה לכם.
  • 13:45 - 13:50
    (מחיאות כפיים)
Title:
אנו מטפלים לא-נכון בכל עניין המוות | קן הילמן | TEDxסידני
Description:

קן הילמן הוא דמות עולמית נחשבת בניהול הטיפול בבני-אדם חולים מאד. שיטותיו החדשניות לטיפול בחולים קריטיים הפכו לתקן הזהב באוסטרליה, ארה"ב ואירופה. תפקידו אמנם לשמור אנשים בחיים, אבל הוא מבקש מאיתנו לתהות אם זה תמיד טוב.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
14:03

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.