זה האחיין שלי, יואן יואן. הוא בן חמש, חמוד להפליא. לפני כמה ימים שאלתי אותו, "מה היית רוצה לקבל ליום ההולדת שלך השנה"? הוא אמר, "אני רוצה מסכת מראה חד-כיונית של ספיידרמן ". לא היה לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר, אז אמרתי, "וואו, זה ממש מגניב, אבל איך תוכל לקבל את זה? " הוא ענה לי, מבלי למצמץ, "אני אספר לאמא, ואבקש משאלה לפני השינה. אמא שלי תטלטל את הנייד שלה. ובבוקר, כשאתעורר דוד המסירה ייתן לי את זה". עמדתי להקניט אותו, אבל פתאום הבנתי שהוא פשוט אמר לי את האמת, האמת על איך שהקניות נראות בעיני הדור הזה. אם תחשבו על זה, עבור ילד כמו יואן יואן, קניות הם רעיון שונה מאוד לעומת מה שהדור שלי חשב. קניות תמיד נעשות באמצעות הנייד, והתשלום כולו וירטואלי. מהפכת קניות ענקית מתרחשת בסין עכשיו. הרגלי קניות, וגם פלטפורמות טכנולוגיות, התפתחו אחרת מאשר במקומות אחרים בעולם. למשל, מסחר אלקטרוני ממריא בסין . הוא גדל במהירות כפולה מאשר בארצות הברית והרבה מהצמיחה מגיעה מהנייד. מדי חודש, 500 מיליון צרכנים קונים בטלפון הנייד ואם לשים זאת בהקשר, זוהי כל אוכלוסיית ארה"ב, בריטניה וגרמניה גם יחד. אבל, לא מדובר רק על קנה המידה של המסחר האלקטרוני, אלא על מהירות האימוץ וההתפשטות של המערכות האקולוגיות. סין הפכה תוך פחות מחמש שנים למדינה של מסחר סלולרי, וזה בעיקר בגלל שתי פלטפורמות טכנולוגיות, אליבבה וטנסנט. שהם הבעלים של 90 אחוזים מהמסחר האלקטרוני - שזה פחות או יותר השוק כולו - 85% של המדיה החברתית, 85% של תשלומים באינטרנט. והם גם הבעלים של נפחים גדולים של תוכן דיגיטלי, וידאו, וסרטים מקוונים, ספרות, מידע על נסיעות, משחקים. כאשר בסיס ענק זה של קונים בנייד נפגש עם מערכות אקולוגיות מצטברות, תגובות כימיות מתרחשות. היום, סין היא כמו מעבדה ענקית שמחוללת כל מיני ניסויים. עליכם להגיע לסין, כי כאן תזכו להצצה אל העתיד. אחת המגמות שראיתי נוגעת לספונטניות של הקניות. לפני חמש שנים, במחקר על אופנה, מצאנו שבממוצע, הצרכן הסיני יקנה 5-8 זוגות נעליים. מספר זה הוכפל פי 3 והגיע לכ -25 זוגות נעליים בשנה. מי יזדקק לכל כך הרבה זוגות נעליים? אז שאלתי אותם, "מהן הסיבות שאתם קונים?" הם סיפקו לי רשימה של השראות: בלוגים, חדשות על סלבריטאים, מידע על אופנה. אך למעשה, לרבים מהם, לא היתה סיבה מיוחדת לקנות. הם פשוט רק שוטטו באתר בנייד שלהם ואז קנו כל דבר שהם ראו. ראינו את אותה רמה של ספונטניות בכל דבר מהמרכול ועד למוצרי ביטוח. אבל לא קשה להבין זאת אם אתם חושבים על זה. רבים מהצרכנים הסינים עדיין חדשים מאוד במעמד הבינוני שלהם או באורח החיים במעמד הבינוני-גבוה, עם רצון עז לקנות כל דבר חדש, מוצרים חדשים, שירותים חדשים. ועם מערכת אקולוגית משולבת זו, כל כך קל להם לקנות, קליק אחד אחרי השני. אבל, צורת קניות חדשה זו יוצרת הרבה אתגרים עבור אותם עסקים שהיו דומיננטיים בעבר. בעל חברת אופנה סיפר לי שהוא כל כך מתוסכל מכך שהלקוחות שלו שבים ומתלוננים שהמוצרים שלו אינם מספיק חדשים. ובכן, עבור חברת אופנה, זו תגובה ממש רעה. והוא כבר הגדיל את מס' המוצרים בכל קולקציה. ולא נראה שזה עובד. אז אמרתי לו שיש משהו יותר חשוב מזה חייבים לתת לצרכנים בדיוק את מה שהם רוצים כאשר הם עדיין רוצים את זה. והוא יוכל ללמוד מהמשווקים ברשת, בסין. חברות אלה אוספות משוב צרכנים אמיתי מאתרים לנייד, ממדיה חברתית, ולאחר מכן המעצבים שלהם יתרגמו מידע זה לרעיונות למוצרים, ולאחר מכן ייצרו אותם בקנה מידה קטן בסדנאות מיקרו סדנאות-מיקרו אלה הם באמת המפתח במערכת אקולוגית כוללת זו, כי הם לוקחים הזמנות קטנות, 30 פרטי לבוש בכל פעם, וביכולתם גם לייצר פריטים מותאמים אישית באופן חלקי. העובדה שכל הפריטים המעוצבים האלה מיוצרים באופן מקומי, כל התהליך, מההובלה ועד למוצר על המדף או באינטרנט לפעמים נמשכים רק שלושה עד ארבעה ימים. זה סופר מהיר, וזה מאוד קשוב למה שחם בשוק וזה גורם כאבי ראש עצומים לקמעונאים המסורתיים שחושבים רק על כמה קולקציות בשנה. וגם ישנה דרישת הצרכן לזכות באולטרה-נוחות. לפני כמה חודשים, הייתי עם חברה בטוקיו. היינו בחנות, ו 3-4 אנשים עמדו לפנינו ליד דלפק הקופה. די נורמלי, נכון? אבל שתינו זרקנו את מה שבחרנו והסתלקנו משם. עד כדי כך נעשינו חסרי סבלנות. אולטרה-נוחות לצרכן אינה רק משהו נחמד. זה חיוני כדי לוודא שהצרכן שלך בעצם קונה. ובסין למדנו שנוחות היא באמת הדבק שיקדם קניות באינטרנט התנהגות והרגל שנדבקים. זה לפעמים יעיל יותר מאשר תוכנית לשמירת נאמנות. קחו לדוגמה את Hema. זה קונספט מרכול קמעונאי שאליבבה פיתחו. הם מספקים סל מלא של מוצרים מ 4,000 מוצרים במלאי לדלת שלכם בתוך 30 דקות. מה שמדהים הוא שהם מספקים פשוט הכל: פירות וירקות, כמובן. הם גם מספקים דגים חיים וגם סרטני אלסקה קינג חיים. כמו שחברה אמרה לי פעם, "זה באמת התגשמות החלום שלי. סוף סוף, אני יכולה להרשים את חמותי כשהיא מופיעה לארוחת ערב באופן בלתי צפוי ". (צחוק) טוב, חברות כמו אמזון ופרש דיירקט גם מתנסות באותו תחום. העובדה ש Hema היא חלק מהמערכת האקולוגית של "אליבבה" עוזרת לה להיות מהירה יותר וקלה יותר ליישום. כמרכול מקוון, מאוד קשה, ויקר מאוד, לספק סל מלא במהירות, אבל ל Hema, יש אפליקציה לנייד, יש בה אפשרות תשלום בנייד, והיא גם פתחה 20 חנויות פיזיות באזורי צפיפות גבוהה בשנחאי. חנויות אלה הוקמו כדי להבטיח את רעננות המוצר - יש בהן מיכלים עם דגים בחנות - והן גם משמשות מיקומים שיאפשרו משלוח מהיר. אני יודעת מה השאלה שעולה לכם בראש. האם הם עושים כסף? כן, הם עושים כסף. הם נמצאים בנקודת איזון, ומדהים שההכנסות מהמכירות לחנות הוא פי 3-4 מאשר במרכול המסורתי, וחצי מההכנסות מגיעות מהנייד. זו באמת הוכחה שהצרכן, אם מאפשרים לו נוחות מירבית, בקניית מוצרי מכולת זה ממש עובד, והם יעברו לקניות באינטרנט תוך זמן קצר מאוד. אולטרה-נוחות וספונטניות אינם הסיפור כולו. המגמה השנייה שראיתי בסין הוא קניות חברתיות. קניות חברתיות במקומות אחרים בעולם, מתבצעות בתהליך לינארי. אתם בוחרים משהו בפייסבוק, מסתכלים בו, ואז עוברים לאמזון או ל brand.com כדי להשלים את מסע הקניות. נקי ופשוט. אבל בסין זה דבר אחר לגמרי. הצרכן יבלה בממוצע שעה אחת בקניות בנייד שלו. זה פי שלוש יותר מאשר בארצות הברית. מאיפה נובעת ההיצמדות הזו? מה הם באמת עושים על המסך הקטן הזה? אז הרשו לי לקחת אתכם למסע קניות בנייד שאני בדרך כלל חווה. 11 בלילה, שזה בדרך כלל הזמן שאני קונה. היה לי צ'אט ב- WeChat עם החברים שלי. אחד מהם הוציא שקית חטיפים ופרסם את הקישור למוצר בחדר הצ'אטים הזה. אני שונאת את זה, כי בדרך כלל אני לוחצת על הקישור הזה ונוחתת על דף המוצר. הרבה מידע, צבעוני מאוד, מטמטם. בעודי מתבוננת בו מישהו מהחנות נכנס לאינטרנט ושואל אותי, "איך אוכל לעזור לך הלילה?" כמובן שקניתי את החטיפים. מה שיפה יותר זה שלמחרת, ב 12:00בצהריים, חבילת החטיפים תגיע אלי למשרד. אני יכולה לאכול אותם ולשתף אותם עם עמיתי ומחיר המשלוח, לא יעלה על דולר אחד. בדיוק כשעמדתי לעזוב את אתר הקניות, עוד מסך צץ. זו הזרמת מדיה של סלבריטאים פופולריים שמלמדים אותי איך למרוח צבע חדש של שפתון צפיתי במשך 30 שניות - היה קל מאוד להבין - וגם יש קישור לקניות ממש בסמוך, לחצתי עליו, וקניתי אותו תוך כמה שניות. חזרה לחדר הצ'אטים. הרכילות עדיין נמשכת. חבר אחר שלי פרסם את קוד ה-QR של עוד חבילת חטיפים. לחצתי עליו, וקניתי אותו. אז כל החוויה דומה לשיטוט בפארק שעשועים. זה כאוטי, זה כיף וזה אפילו קצת ממכר. זה מה שקורה כשיש לכם מערכת אקולוגית משולבת זו. הקניות מוטבעות במערך החברתי, והחברתיות מתפתחת לחוויה רב-ממדית. השילוב של מערכות אקולוגיות מגיע לרמה חדשה לגמרי. וכך גם הדומיננטיות שלו בכל ההיבטים של חיינו. וכמובן, יש הזדמנויות מסחריות ענקיות מאחורי זה. יצרנית חטיפים סינית , "תרי סקווירלז" (3 סנאים) הקימה עסק של חצי מיליארד דולר בתוך שלוש שנים בלבד בעזרת השקעה של 300 עד 500 עובדי החנות שיספקו שירותים מקוונים ברשת בכל שעות היום. בסביבת המדיה החברתית, הם כמו החברים שלך בשכונה. גם כאשר אתה לא קונה, הם רק יספרו לך כמה בדיחות שישמחו אותך. במערכת אקולוגית משולבת זו, מדיה חברתית יכולה להגדיר מחדש את היחסים בין המותג, לקמעונאי ולצרכן. אלה הם רק רסיסים מהשינויים האדירים שראיתי בסין. במעבדה הענקית הזאת, נוצרים הרבה ניסויים מדי יום. המערכות האקולוגיות עוברות רפורמה, שרשרת ההפצה של האספקה, שיווק, חדשנות המוצר, הכל. הצרכן מחליט מה ירצה לקנות, מתי הוא רוצה לקנות, איך הוא רוצה לקנות, ואיך לשלב זאת חברתית. על מנהיגי העסקים של העולם לפקוח את העיניים, ולראות מה קורה בסין, לחשוב על זה ולנקוט פעולות. תודה. (תְשׁוּאוֹת) מאסימו פורטינקאסו: אנג'לה, מה ששיתפת אותנו הוא באמת מרשים וכמעט לא ייאמן, נראה לי שאני ורבים בקהל, ירצו לשאול את השאלה, שהיא: האם סוג זה של צריכה אימפולסיבית הן מבחינה כלכלית והן מבחינה סביבתית יתקיים לאורך זמן? ומהו המחיר הכולל שישולם עבור חוייה קמעונאית אוטומטית ואולטרה-נוחה? אנג'לה וואנג: כן. דבר אחד עלינו לזכור הוא, שאנחנו ממש בתחילתה של טרנספורמציה ענקית. אז עם העלאת צרכי המסחר של הצרכן, יחד עם האבולוציה של המערכת האקולוגית, יש הרבה הזדמנויות, וגם אתגרים. וראיתי כמה סימנים מוקדמים לכך שהמערכות האקולוגיות מתמקדות כעת על תושמת לב כיצד לפתור את האתגרים האלה. לדוגמה, נותנים יותר חשיבות לקיימות ובד בבד על המהירות, וגם על איכות מעל לכמות. אבל אין באמת תשובות פשוטות לשאלות אלו. וזו בדיוק הסיבה שאני כאן כדי לספר לכולם שעלינו לראות, ללמוד, ולמלא תפקיד באבולוציה הזאת. מ.פ: תודה רבה. א.וו: תודה לכם. (מחיאות כפיים)