Return to Video

כיצד שינוי הסיפור שלכם יכול לשנות את חייכם

  • 0:01 - 0:03
    אני אתחיל בכך שאספר לכם על דוא"ל
  • 0:03 - 0:05
    שקיבלתי לאחרונה בתיבת הדואר הנכנס שלי.
  • 0:05 - 0:08
    תיבת דואר הנכנס שלי היא די יוצאת דופן
  • 0:08 - 0:10
    כי אני תרפיסטית
  • 0:10 - 0:13
    ואני כותבת טור ייעוץ בשם "מטפלת יקרה",
  • 0:13 - 0:16
    כך שאתם יכולים לדמיין מה יש שם.
  • 0:16 - 0:20
    קראתי אלפי מכתבים מאוד אישיים
  • 0:20 - 0:22
    מאנשים זרים מכל רחבי העולם.
  • 0:23 - 0:25
    והמכתבים נעים מנושאים כמו שברון לב ואובדן,
  • 0:25 - 0:27
    ועד למריבות עם הורים ואחים.
  • 0:27 - 0:30
    אני שומרת אותם בתיקיה במחשב הנישא שלי,
  • 0:30 - 0:32
    שקראתי לה " הבעיות שבחיים".
  • 0:32 - 0:36
    אז קיבלתי את האימייל הזה, אני מקבלת
    הרבה אימיילים כאלה,
  • 0:36 - 0:38
    ואני רוצה להכניס אתכם לשניה לעולם שלי
  • 0:38 - 0:40
    ולהקריא לכם את אחד המכתבים האלה.
  • 0:40 - 0:42
    וכך זה הולך.
  • 0:47 - 0:48
    "מטפלת יקרה,
  • 0:48 - 0:50
    אני נשואה 10 שנים
  • 0:50 - 0:53
    והכל היה טוב עד לפני כמה שנים.
  • 0:53 - 0:55
    כשבעלי הפסיק לרצות לקיים איתי יחסי מין
    בתדירות שנהג עד אז.
  • 0:55 - 0:57
    וכעת, כמעט שאיננו
    מקיימים יחסים כלל."
  • 0:57 - 0:59
    אני בטוחה חברים, שלא צפיתם את זה.
  • 0:59 - 1:00
    (צחוק)
  • 1:00 - 1:04
    "ובכן, אתמול גיליתי שבחודשים האחרונים,
  • 1:04 - 1:06
    הוא ניהל בחשאי שיחות טלפון
    ארוכות מאוחר בלילה
  • 1:06 - 1:08
    עם אישה ממשרדו.

  • 1:08 - 1:10
    גיגלתי אותה והיא מהממת.
  • 1:10 - 1:12
    אני לא מאמינה שזה קורה.
  • 1:12 - 1:15
    אבי ניהל רומן עם עמיתה
    לעבודה כשהייתי צעירה
  • 1:15 - 1:17
    וזה פירק את המשפחה שלנו.

  • 1:17 - 1:20
    מיותר לציין שאני הרוסה.
  • 1:20 - 1:21
    אם אשאר בנישואים האלה,
  • 1:21 - 1:23
    לעולם לא אוכל לסמוך שוב על בעלי,
  • 1:23 - 1:25
    אך גם איני רוצה שילדינו יתמודדו
    עם גירושים,
  • 1:25 - 1:27
    עם אם חורגת, וכדומה.
  • 1:27 - 1:29
    מה עלי לעשות?"
  • 1:31 - 1:34
    ובכן, מה אתם חושבים שהיא צריכה לעשות?
  • 1:35 - 1:36
    לו קיבלתם את המכתב הזה,
  • 1:36 - 1:39
    הייתם עשויים לחשוב עד כמה בגידה כואבת.
  • 1:40 - 1:43
    או אולי עד כמה מקרה זה כואב במיוחד
  • 1:43 - 1:46
    בגלל מה שהיא חוותה כשגדלה עם אביה.
  • 1:46 - 1:49
    וכמוני, ודאי תחושו אמפתיה לאישה הזו,
  • 1:49 - 1:50
    ואולי יהיו לכם אפילו כמה,
  • 1:50 - 1:52
    איך לומר בעדינות,
  • 1:52 - 1:55
    בואו נקרא להם רגשות "לא כל כך חיוביים"
    כלפי בעלה.
  • 1:55 - 1:58
    דברים כאלה עוברים גם לי בראש,
  • 1:58 - 2:00
    כשאני קוראת את המכתבים האלה באימייל שלי
  • 2:00 - 2:03
    אבל עלי להיות ממש זהירה
    כשאני מגיבה למכתבים האלה
  • 2:03 - 2:07
    כי אני יודעת שכל מכתב שאני מקבלת
    הוא בעצם רק סיפור
  • 2:07 - 2:09
    שנכתב על ידי מחבר ספציפי.
  • 2:09 - 2:12
    ושקיימת גם גרסה אחרת של הסיפור הזה.
  • 2:12 - 2:14
    זה קורה תמיד.
  • 2:14 - 2:15
    ואני יודעת זאת
  • 2:15 - 2:18
    כי אם למדתי משהו כתרפיסטית,
  • 2:18 - 2:21
    הוא שכולנו מספרים לא אמינים של חיינו שלנו.
  • 2:21 - 2:22
    אני כזו.
  • 2:23 - 2:24
    אתם.
  • 2:24 - 2:27
    וגם כל מי שאתם מכירים.
  • 2:27 - 2:29
    מה שכנראה לא הייתי צריכה לומר לכם
  • 2:29 - 2:31
    כי עכשיו אתם לא תאמינו לשיחת הTED שלי.
  • 2:31 - 2:34
    תראו, אני לא מתכוונת שאנחנו מטעים בכוונה.
  • 2:34 - 2:37
    רוב מה שאנשים אומרים לי הוא נכון לחלוטין,
  • 2:37 - 2:39
    מנקודת המבט הנוכחית שלהם.
  • 2:39 - 2:41
    תלוי במה הם מדגישים או ממזערים,
  • 2:42 - 2:43
    מה שהם מכלילים, מה שהם משאירים בחוץ,
  • 2:43 - 2:45
    מה שהם רואים ורוצים שאראה,
  • 2:45 - 2:48
    הם מספרים את סיפוריהם בדרך מסוימת.

  • 2:48 - 2:51
    הפסיכולוג ג'רום ברונר תיאר זאת יפה -
    הוא אמר:
  • 2:51 - 2:56
    "לספר סיפור זה, באופן בלתי נמנע,
    לנקוט עמדה מוסרית."
  • 2:56 - 2:59
    כולנו מסתובבים עם סיפורים על חיינו.
  • 2:59 - 3:01
    מדוע בחירות נעשו, למה דברים השתבשו,
  • 3:01 - 3:03
    מדוע התייחסנו למישהו בצורה מסוימת --
  • 3:03 - 3:05
    כי ברור שהגיע להם --
  • 3:05 - 3:07
    מדוע מישהו התייחס אלינו בדרך מסוימת --
  • 3:07 - 3:09
    למרות שברור שלא הגיע לנו.
  • 3:09 - 3:12
    סיפורים הם הדרך שבה אנו
    מוצאים היגיון בחיינו.
  • 3:12 - 3:14
    אבל מה קורה כשהסיפורים שאנחנו מספרים
  • 3:14 - 3:18
    מטעים או לא שלמים או פשוט לא נכונים?
  • 3:19 - 3:21
    ובכן, במקום לספק בהירות,
  • 3:21 - 3:22
    הסיפורים הללו משאירים אותנו תקועים.
  • 3:23 - 3:26
    אנו מניחים שהנסיבות שלנו
    מעצבות את הסיפורים שלנו.
  • 3:26 - 3:28
    אבל מה ששבתי ומצאתי בעבודתי
  • 3:28 - 3:30
    זה שההפך הגמור קורה.
  • 3:30 - 3:34
    הדרך בה אנו מספרים את חיינו
    מעצבת את מה שהם הופכים להיות.
  • 3:35 - 3:37
    זו הסכנה בסיפורים שלנו,
  • 3:37 - 3:38
    כי הם באמת יכולים להזיק לנו,
  • 3:38 - 3:40
    אבל זה גם הכוח שלהם.
  • 3:40 - 3:43
    כי זה אומר שאם נוכל לשנות
    את הסיפורים שלנו,
  • 3:43 - 3:45
    נוכל לשנות את חיינו.
  • 3:45 - 3:47
    והיום, אני רוצה להראות לכם כיצד.
  • 3:48 - 3:49
    אמרתי לכם שאני תרפיסטית,
  • 3:49 - 3:52
    וזה מה שאני באמת.
    אני לא מספרת לא אמינה.
  • 3:52 - 3:55
    אבל אם נניח שאני נמצאת במטוס למשל,
  • 3:55 - 3:56
    ומישהו שואל אותי במה אני עוסקת,
  • 3:57 - 3:59
    אני בדרך כלל אומרת שאני עורכת.
  • 3:59 - 4:02
    וחלק מהסיבה שאני אומרת זאת
    היא שאם אומר שאני תרפיסטית,
  • 4:02 - 4:05
    אני תמיד מקבלת תגובה מביכה, כמו,
  • 4:05 - 4:06
    "הו, תרפיסטית.
  • 4:06 - 4:08
    האם את הולכת לעשות לי פסיכואנליזה?"
  • 4:08 - 4:10
    ואני חושבת "א': לא,
  • 4:10 - 4:12
    ב' : מדוע שאעשה זאת כאן?
  • 4:13 - 4:14
    אם הייתי אומרת שאני גניקולוגית,
  • 4:14 - 4:17
    היית שואל אותי האם אני
    עומדת לבדוק לך את האגן?"
  • 4:17 - 4:19
    (צחוק)
  • 4:19 - 4:21
    אבל הסיבה העיקרית שאני אומרת שאני עורכת
  • 4:21 - 4:23
    היא משום שזה נכון.
  • 4:23 - 4:26
    תפקידם של כל התרפיסטים
    הוא לעזור לאנשים בעריכה,
  • 4:26 - 4:29
    אבל מה שמעניין בתפקיד הספציפי שלי
    כ"תרפיסטית יקרה"
  • 4:29 - 4:32
    הוא שכשאני עורכת, אני לא עורכת
    רק לאדם אחד.
  • 4:32 - 4:34
    אני מנסה ללמד קבוצה שלמה
    של קוראים כיצד לערוך,
  • 4:34 - 4:36
    כשאני משתמשת במכתב אחד בכל שבוע כדוגמה.
  • 4:36 - 4:38
    אז אני חושבת על דברים כמו,
  • 4:38 - 4:40
    "איזה חומר אינו רלוונטי?"
  • 4:40 - 4:43
    "האם הגיבור נע קדימה או הולך במעגלים,
  • 4:43 - 4:46
    האם הדמויות התומכות חשובות
    או שהן מהוות הסחת דעת?"
  • 4:46 - 4:48
    "האם נקודות העלילה חושפות נושא?"
  • 4:49 - 4:50
    ומה ששמתי לב אליו
  • 4:50 - 4:54
    הוא שהסיפורים של רוב האנשים נוטים
    להסתובב סביב שני נושאים עיקריים.
  • 4:54 - 4:56
    הראשון הוא חופש,

  • 4:56 - 4:58
    והשני הוא שינוי.
  • 4:58 - 4:59
    וכשאני עורכת,
  • 4:59 - 5:01
    אלה הנושאים שאני מתחילה איתם.
  • 5:01 - 5:04
    אז בואו ונסתכל בחופש לרגע.
  • 5:04 - 5:06
    הסיפורים שלנו על חופש הולכים כך:
  • 5:06 - 5:08
    אנו מאמינים, באופן כללי,
  • 5:08 - 5:12
    שיש לנו כמות עצומה של חופש.
  • 5:12 - 5:14
    למעט כשזה מגיע לבעיה שעל הפרק,
  • 5:14 - 5:17
    במקרה כזה, פתאום, אנחנו מרגישים
    שאין לנו חופש כלל.
  • 5:17 - 5:20
    רבים מהסיפורים שלנו מתארים
    תחושת מלכוד, נכון?
  • 5:20 - 5:22
    אנו חשים כלואים על ידי
    המשפחות שלנו, העבודה שלנו,
  • 5:22 - 5:24
    מערכות היחסים שלנו, העבר שלנו.
  • 5:25 - 5:28
    לפעמים, אנחנו אפילו כולאים את עצמנו
    בעזרת סיפור של הלקאה עצמית -
  • 5:28 - 5:30
    אני יודעת שכולכם מכירים
    את הסיפורים האלה.
  • 5:30 - 5:32
    "לכולם יש חיים יותר טובים משלי",
  • 5:32 - 5:33
    באדיבות המדיה החברתית.
  • 5:33 - 5:36
    סיפור ה"אני מתחזה",
    סיפור ה"אני לא אהוב".
  • 5:36 - 5:38
    סיפור ה"שום דבר לא יסתדר לי אף פעם".
  • 5:38 - 5:40
    סיפור ה"כשאני אומר
    'היי, סירי,' והיא לא עונה לי,
  • 5:40 - 5:43
    זה אומר שהיא שונאת אותי".
  • 5:43 - 5:45
    עליתי עליכם, ראיתם, אני לא היחידה.
  • 5:46 - 5:47
    האישה שכתבה לי את המכתב ההוא,
  • 5:47 - 5:49
    גם כן מרגישה לכודה.
  • 5:49 - 5:52
    אם היא תישאר עם בעלה,
    היא לעולם לא תסמוך עליו יותר,
  • 5:52 - 5:55
    אבל אם היא תעזוב, ילדיה יסבלו.
  • 5:55 - 5:58
    יש סרט מצויר שלדעתי מהווה דוגמה מושלמת
  • 5:58 - 6:00
    למה שבאמת קורה בסיפורים האלה.
  • 6:00 - 6:03
    הסרט המצויר מראה אסיר שמנענע את הסורגים,
  • 6:03 - 6:05
    ומנסה נואשות לצאת.

  • 6:05 - 6:07
    אבל מימין ומשמאל זה פתוח.
  • 6:07 - 6:09
    אין סורגים.
  • 6:09 - 6:11
    האסיר אינו נמצא בכלא.
  • 6:12 - 6:13
    אלה הם רובנו.
  • 6:13 - 6:15
    אנחנו מרגישים לכודים לחלוטין,
  • 6:15 - 6:17
    תקועים בתא הכלא הרגשי שלנו.

  • 6:17 - 6:19
    אבל אנחנו לא הולכים סביב הסורגים אל החופש
  • 6:19 - 6:21
    כי אנחנו יודעים שישנו מלכוד
  • 6:21 - 6:23
    חופש בא עם אחריות.
  • 6:24 - 6:28
    ואם ניקח אחריות על תפקידנו בסיפור
  • 6:28 - 6:30
    אולי נצטרך להשתנות.

  • 6:30 - 6:33
    וזה נושא משותף נוסף
    שאני רואה בסיפורים שלנו: שינוי.
  • 6:33 - 6:35
    הסיפורים האלה נשמעים כך:
  • 6:35 - 6:37
    אדם אומר, "אני רוצה להשתנות."

  • 6:37 - 6:39
    אבל למה שהם באמת מתכוונים זה,

  • 6:39 - 6:42
    "אני רוצה שדמות אחרת בסיפור תשתנה."
  • 6:42 - 6:44
    מטפלים מתארים דילמה זו כ:
  • 6:44 - 6:47
    "אם למלכה היו ביצים, היא הייתה המלך."
  • 6:47 - 6:48
    אני מתכוונת --
  • 6:48 - 6:49
    (צחוק)
  • 6:49 - 6:51
    זה לא הגיוני, נכון?
  • 6:52 - 6:54
    מדוע שלא נרצה שהדמות הראשית,
  • 6:54 - 6:56
    שהיא הגיבור בסיפור, תשתנה?
  • 6:56 - 6:58
    ובכן, זה יכול להיות כי שינוי,
  • 6:58 - 7:00
    אפילו שינוי ממש חיובי,
  • 7:00 - 7:02
    כרוך בכמות מפתיעה של הפסדים.
  • 7:02 - 7:04
    אובדן המוכר.
  • 7:04 - 7:07
    גם אם המוכר אינו נעים, או אומלל לחלוטין,
  • 7:07 - 7:10
    לפחות אנו מכירים את הדמויות,
    התפאורה והעלילה,
  • 7:10 - 7:12
    עד לדיאלוג החוזר
    בסיפור הזה.
  • 7:12 - 7:14
    "אתה אף פעם לא עושה כביסה!"
  • 7:14 - 7:15
    "עשיתי את זה בפעם שעברה!"
  • 7:15 - 7:16
    אה, כן? מתי?"
  • 7:16 - 7:18
    יש משהו מנחם באופן משונה
  • 7:18 - 7:20
    בידיעה איך בדיוק הסיפור הולך
  • 7:20 - 7:22
    כל פעם מחדש.
  • 7:22 - 7:26
    לכתוב פרק חדש זה להעז לפלוש אל הלא נודע
  • 7:26 - 7:28
    זה לנעוץ עיניים בדף ריק.
  • 7:28 - 7:30
    וכפי שכל כותב יאמר לכם,
  • 7:30 - 7:32
    אין דבר יותר מפחיד מדף ריק.
  • 7:32 - 7:34
    אבל הנה הקטע.
  • 7:34 - 7:36
    ברגע שאנו עורכים את הסיפור שלנו,
  • 7:36 - 7:39
    הפרק הבא הופך להיות להרבה יותר קל לכתיבה.
  • 7:39 - 7:43
    אנחנו מדברים כל כך הרבה בתרבות שלנו
    על הצורך להכיר את עצמנו.

  • 7:43 - 7:46
    אבל חלק מההיכרות עם עצמכם היא
    לבטל את הכרת עצמך
  • 7:46 - 7:50
    להרפות מהגרסה האחת של הסיפור שסיפרת לעצמך
  • 7:50 - 7:52
    כך שתוכל לחיות את חייך,
  • 7:52 - 7:54
    ולא את הסיפור שסיפרת לעצמך
  • 7:54 - 7:55
    על חייך.
  • 7:56 - 7:59
    וכך אנו הולכים סביב הסורגים האלה.
  • 7:59 - 8:03
    אז אני רוצה לחזור למכתב של האישה,
    על הרומן.
  • 8:03 - 8:05
    היא שאלה אותי מה עליה לעשות.
  • 8:05 - 8:07
    עכשיו המילה הזו מודבקת במשרד שלי:
  • 8:07 - 8:09
    אולטרהקרפידריאניזם.
  • 8:09 - 8:14
    ההרגל לתת עצות או חוות דעת שהם
    מחוץ לידע או לכשירות של האדם.
  • 8:14 - 8:15
    זו מילה נהדרת, נכון?
  • 8:15 - 8:17
    אתם יכולים להשתמש בה בכל מיני הקשרים,
  • 8:17 - 8:20
    אני בטוחה שתשתמשו בה אחרי שיחת TED זו.
  • 8:20 - 8:23
    אני משתמשת בה כי זה מזכיר לי שכתרפיסטית,
  • 8:23 - 8:25
    אני יכולה לעזור לאנשים
    להבין מה הם רוצים לעשות,
  • 8:25 - 8:27
    אבל איני יכולה לעשות עבורם
    את הבחירות שלהם לחייהם.
  • 8:28 - 8:30
    רק אתם יכולים לכתוב את הסיפור שלכם,
  • 8:30 - 8:32
    וכל מה שאתם צריכים אלה כמה כלים.
  • 8:33 - 8:34
    אז אני רוצה
  • 8:34 - 8:37
    שנערוך יחד את המכתב של האישה הזו, ממש כאן,
  • 8:37 - 8:40
    כדרך להראות איך כולנו יכולים לשנות
    את הסיפורים שלנו.
  • 8:40 - 8:42
    ואני רוצה להתחיל בלבקש מכם
  • 8:42 - 8:46
    לחשוב על סיפור שאתם מספרים לעצמכם ברגע זה
  • 8:46 - 8:48
    שאולי לא משרת אתכם טוב.
  • 8:48 - 8:51
    הוא יכול להיות קשור לנסיבות שאתם חווים,
  • 8:51 - 8:53
    הוא אולי קשור לאדם בחיים שלכם,
  • 8:53 - 8:55
    הוא יכול להיות אפילו על עצמכם.
  • 8:56 - 8:59
    ואני רוצה שתסתכלו על הדמויות התומכות.
  • 8:59 - 9:01
    מי הם האנשים שעוזרים לכם
  • 9:01 - 9:04
    לתמוך בגרסה הלא נכונה של הסיפור?
  • 9:04 - 9:07
    למשל, אם האישה שכתבה לי את המכתב הזה
  • 9:07 - 9:08
    סיפרה לחברותיה מה קרה,
  • 9:08 - 9:11
    הן כנראה היו מציעות לה מה שמכונה
    "חמלה אידיוטית."
  • 9:11 - 9:14
    בחמלה אידיוטית, אנחנו הולכים עם הסיפור,
  • 9:14 - 9:16
    אנחנו אומרים, "את צודקת,
    זה כל כך לא הוגן,"
  • 9:16 - 9:19
    כשחבר מספר לנו שהוא לא קיבל
    את הקידום שהוא רצה,
  • 9:19 - 9:22
    למרות שאנחנו יודעים שזה כבר קרה
    כמה פעמים בעבר
  • 9:22 - 9:24
    כי הוא לא באמת משקיע מאמץ,
  • 9:24 - 9:26
    והוא כנראה גם גונב ציוד משרדי.
  • 9:26 - 9:27
    (צחוק)
  • 9:27 - 9:30
    אנו אומרים, "כן, אתה צודק, הוא אידיוט,"
  • 9:30 - 9:33
    כשחברה מספרת לנו שהחבר שלה נפרד ממנה,
  • 9:33 - 9:35
    למרות שאנחנו יודעים שיש דרכים מסוימות
  • 9:35 - 9:37
    שהיא נוטה להתנהג במערכות יחסים,
  • 9:37 - 9:40
    כמו לשלוח טקסטים ללא הפסק,
    או לחטט במגירות שלו,
  • 9:40 - 9:41
    שנוטים להוביל לתוצאה זו.
  • 9:41 - 9:43
    אנו רואים את הבעיה, זה כמו,
  • 9:43 - 9:46
    אם פורצת קטטה בכל בר שאליו אתם הולכים,
  • 9:46 - 9:47
    יכול להיות שאתם הבעיה.
  • 9:47 - 9:49
    (צחוק)
  • 9:49 - 9:53
    כדי להיות עורכים טובים,
    עלינו להציע חמלה חכמה,
  • 9:53 - 9:55
    לא רק לחברים שלנו, אלא לעצמנו.
  • 9:55 - 9:58
    הדבר נקרא - אני חושבת שהמונח הטכני
    יכול להיות --
  • 9:58 - 10:01
    "שליחת פצצות אמת חומלות."
  • 10:01 - 10:03
    ופצצות האמת האלו הן חומלות,
  • 10:03 - 10:06
    כי הן עוזרות לנו לראות את מה
    שהשארנו מחוץ לסיפור.
  • 10:06 - 10:07
    האמת היא,
  • 10:07 - 10:10
    שאנחנו לא יודעים אם בעלה
    של האישה הזו מנהל רומן,
  • 10:10 - 10:13
    או מדוע חיי המין שלהם השתנו לפני שנתיים,
  • 10:13 - 10:16
    או על מה באמת דיברו
    בשיחות הטלפון מאוחר בלילה.
  • 10:16 - 10:18
    ויכול להיות שבגלל ההיסטוריה שלה,
  • 10:18 - 10:20
    היא כותבת סיפור יחודי של בגידה,
  • 10:21 - 10:22
    אבל יש כנראה עוד משהו
  • 10:22 - 10:25
    שהיא לא רוצה לאפשר לי לראות במכתב שלה,
  • 10:25 - 10:27
    או אולי אפילו לראות בעצמה.

  • 10:28 - 10:30
    זה כמו הבחור הזה שעושה מבחן רורשאך.
  • 10:30 - 10:32
    כולכם יודעים מהם מבחני רורשאך?
  • 10:32 - 10:35
    פסיכולוג מראה לכם כמה כתמי דיו,
    הם נראים ככה,
  • 10:35 - 10:38
    ושואל "מה אתה רואה?"
  • 10:38 - 10:41
    אז הבחור מסתכל בכתם הדיו שלו ואומר,
  • 10:41 - 10:44
    "אני בהחלט לא רואה דם."
  • 10:46 - 10:47
    והבוחן אומר,
  • 10:47 - 10:51
    "בסדר, אמור לי מה עוד אתה בהחלט לא רואה."
  • 10:52 - 10:54
    בכתיבה זה נקרא נקודת מבט.
  • 10:54 - 10:57
    מה שהמספר לא מוכן לראות?
  • 10:57 - 11:00
    אז אני רוצה להקריא לכם מכתב נוסף.
  • 11:01 - 11:03
    והוא הולך ככה.
  • 11:05 - 11:07
    "תרפיסטית יקרה,
  • 11:08 - 11:10
    אני זקוק לעזרה עם אשתי.
  • 11:10 - 11:12
    בזמן האחרון כל מה שאני עושה מרגיז אותה,
  • 11:12 - 11:15
    אפילו דברים קטנים, כמו הרעש שאני עושה
    כשאני לועס.
  • 11:15 - 11:16
    בארוחת הבוקר,
  • 11:16 - 11:20
    שמתי לב שהיא אפילו מנסה
    לשים בחשאי יותר חלב בגרנולה שלי
  • 11:20 - 11:21
    כדי שהיא תהיה פחות פריכה."
  • 11:21 - 11:22
    (צחוק)
  • 11:22 - 11:27
    "אני מרגיש שהיא נעשתה ביקורתית כלפי
    לאחר שאבי נפטר לפני שנתיים.

  • 11:27 - 11:28
    הייתי מאוד קרוב אליו,
  • 11:28 - 11:30
    ואביה עזב כשהייתה צעירה,
  • 11:30 - 11:32
    כך שהיא לא יכולה היתה להתייחס למה שעברתי.
  • 11:32 - 11:35
    יש לי חבר בעבודה שאביו נפטר
    לפני כמה חודשים,
  • 11:35 - 11:37
    והוא מבין את הצער שלי.
  • 11:37 - 11:40
    הלוואי שיכולתי לדבר עם אשתי
    כמו שאני מדבר איתו
  • 11:40 - 11:43
    אבל אני מרגיש שהיא בקושי סובלת אותי עכשיו.
  • 11:43 - 11:45
    איך אוכל להחזיר אלי את אשתי? "
  • 11:45 - 11:46
    בסדר.
  • 11:47 - 11:49
    אז מה שכנראה קלטתם
  • 11:49 - 11:52
    הוא שזה אותו סיפור שהקראתי לכם קודם,
  • 11:52 - 11:55
    רק מסופר מנקודת מבטו של מספר אחר.
    .
  • 11:55 - 11:57
    הסיפור שלה היה על בעל בוגד,
  • 11:57 - 12:01
    הסיפור שלו הוא על אישה שלא מסוגלת
    להבין את יגונו.
  • 12:01 - 12:04
    אבל מה שבולט הוא שלמרות כל ההבדלים ביניהם,
  • 12:05 - 12:08
    שני סיפורים אלה הם על געגוע לקשר.
  • 12:09 - 12:11
    ואם נצליח לצאת מנקודת המבט
    של המספר הראשון
  • 12:11 - 12:14
    ולכתוב את הסיפור מנקודת מבטה של דמות אחרת,
  • 12:14 - 12:17
    לפתע אותה דמות אחרת הופכת להיות
    הרבה יותר סמפתית,
  • 12:17 - 12:19
    והעלילה נפתחת.
  • 12:19 - 12:22
    זה הצעד הקשה ביותר בתהליך העריכה,
  • 12:22 - 12:24
    אבל זה גם המקום בו מתחיל השינוי.
  • 12:25 - 12:28
    מה היה קורה לו הייתם מסתכלים בסיפור שלכם
  • 12:28 - 12:31
    והייתם כותבים אותו מנקודת מבטו של אדם אחר?
  • 12:32 - 12:35
    מה הייתם רואים כעת מנקודת המבט
    היותר רחבה הזו?
  • 12:36 - 12:38
    זו הסיבה שכשאני פוגשת באנשים עם דיכאון,
  • 12:38 - 12:39
    אני לפעמים אומרת,
  • 12:39 - 12:43
    "אתה לא האדם הכי נכון
    כדי לדבר אתו עליך כעת,"
  • 12:43 - 12:46
    משום שדיכאון מעוות את הסיפורים שלנו
    בדרך מסוימת מאוד
  • 12:46 - 12:47
    הוא מצמצם את נקודות המבט שלנו.
  • 12:47 - 12:51
    כך גם כאשר אנו חשים בודדים
    או פגועים או דחויים.
  • 12:51 - 12:52
    אנחנו יוצרים כל מיני סיפורים,
  • 12:52 - 12:54
    מעוותים מבעד לעדשה צרה מאוד
  • 12:54 - 12:56
    שאנחנו אפילו לא יודעים שאנו מביטים דרכה.
  • 12:57 - 13:00
    ואז ביעילות הפכנו להיות
    חדשות הכזב של עצמנו
  • 13:01 - 13:03
    יש לי וידוי.
  • 13:04 - 13:07
    אני כתבתי את גרסת הבעל של
    המכתב שהקראתי לכם.
  • 13:07 - 13:09
    אינכם מתארים לעצמכם כמה זמן ביליתי
  • 13:09 - 13:11
    בהתלבטות בין גרנולה לחטיפי צ'יפס,
  • 13:11 - 13:14
    כתבתי את זה על סמך כל
    הסיפורים האלטרנטיביים
  • 13:15 - 13:16
    שראיתי במהלך השנים,
  • 13:16 - 13:20
    לא רק בפרקטיקה הטיפולית שלי
    אלא גם בטור שלי.
  • 13:20 - 13:21
    כשקרה פעם
  • 13:21 - 13:23
    ששני בני אדם שמעורבים באותה סיטואציה
  • 13:23 - 13:26
    כתבו לי מבלי לדעת אחד על האחר,
  • 13:26 - 13:28
    ויש לי שתי גרסאות של אותו סיפור
  • 13:28 - 13:29
    בתיבת הדואר הנכנס שלי,
  • 13:30 - 13:31
    זה באמת קרה.
  • 13:32 - 13:35
    איני יודעת מהי הגרסה האחרת
    של מכתבה של אשה זו,
  • 13:35 - 13:36
    אבל אני כן יודעת את זה:
  • 13:36 - 13:38
    היא צריכה לכתוב אותה.
  • 13:38 - 13:40
    כי בעריכה אמיצה,
  • 13:40 - 13:44
    היא תכתוב גירסה של המכתב ששלחה לי
    עם הרבה יותר ניואנסים
  • 13:44 - 13:47
    גם אם בעלה מנהל רומן מכל סוג שהוא -
  • 13:47 - 13:48
    ואולי הוא אכן מנהל רומן --
  • 13:48 - 13:51
    היא לא צריכה לדעת מהי העלילה עדיין.
  • 13:52 - 13:55
    משום שרק בזכות העריכה,
  • 13:55 - 13:58
    יהיו לה כל כך הרבה אפשרויות נוספות
    למה שהעלילה יכולה להפוך,
  • 13:59 - 14:03
    לפעמים קורה שאני רואה אנשים שבאמת תקועים,
  • 14:03 - 14:06
    והם ממש שקועים בתקיעות שלהם.
  • 14:06 - 14:09
    אנו קוראים להם מתלוננים דוחי-עזרה.
  • 14:09 - 14:10
    אני בטוחה שאתם מכירים אנשים כאלה.
  • 14:10 - 14:13
    אלה הם האנשים שכשאתם מנסים להציע להם הצעה,
  • 14:14 - 14:18
    הם דוחים אותה עם
    "כן, זה אף פעם לא יעבוד, כי..."
  • 14:19 - 14:22
    "כן, לא, זה בלתי אפשרי
    כי אני לא יכול לעשות את זה."
  • 14:22 - 14:26
    "כן, אני באמת רוצה יותר חברים,
    אבל אנשים פשוט כל כך מעצבנים."
  • 14:26 - 14:28
    (צחוק)
  • 14:28 - 14:30
    מה שהם באמת דוחים
  • 14:30 - 14:34
    זה עריכה לסיפור שלהם על סבל ותקיעות.
  • 14:34 - 14:38
    וכך, עם האנשים האלה, אני בדרך כלל
    נוקטת בגישה אחרת.
  • 14:38 - 14:40
    ומה שאני עושה, זה אומרת עוד משהו.
  • 14:40 - 14:42
    אני אומרת להם,
  • 14:42 - 14:44
    "כולנו נמות."
  • 14:45 - 14:48
    אני בטוחה שאתם ממש שמחים שאני
    לא התרפיסטית שלכם כרגע.
  • 14:48 - 14:49
    כי הם מסתכלים עלי
  • 14:49 - 14:52
    כמו שאתם מסתכלים עלי כעת,
  • 14:52 - 14:53
    עם מבט של בלבול מוחלט.
  • 14:53 - 14:55
    אבל אז אני מסבירה שיש סיפור
  • 14:55 - 14:58
    שנכתב בסופו של דבר על כולנו.
  • 14:58 - 15:00
    הוא נקרא הספד.
  • 15:01 - 15:05
    ואני אומרת שבמקום להיות הסופרים
    של האומללות שלנו,
  • 15:05 - 15:08
    אנו זוכים לעצב את הסיפורים הללו
    בזמן שעודנו בחיים.
  • 15:09 - 15:12
    אנו זוכים להיות הגיבור ולא הקורבן
    בסיפורים שלנו,
  • 15:12 - 15:15
    אנו זוכים לבחור את מה
    שמתרחש על הדף שחי במוחנו
  • 15:15 - 15:16
    ומעצב את המציאות שלנו.
  • 15:17 - 15:21
    אני אומרת להם שהחיים הם על היכולת
    להחליט לאיזה סיפורים להקשיב
  • 15:21 - 15:23
    ואיזה מהם זקוקים לעריכה.
  • 15:23 - 15:26
    ושווה להתאמץ ולערוך אותם
  • 15:26 - 15:29
    כי אין דבר חשוב יותר לאיכות חיינו
  • 15:29 - 15:31
    מאשר הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
  • 15:31 - 15:34
    אני אומרת שכשהדבר נוגע לסיפורי חיינו,
  • 15:34 - 15:38
    עלינו לכוון את עצמנו לזכייה
    בפרס פוליצר האישי שלנו.
  • 15:38 - 15:41
    רובנו איננו מתלוננים דוחי-עזרה,
  • 15:41 - 15:44
    או לפחות איננו מאמינים שאנו כאלה.
  • 15:44 - 15:46
    אבל זהו תפקיד שכל כך קל למעוד אליו
  • 15:46 - 15:50
    כשאנחנו חשים חרדים, כעוסים או פגיעים.
  • 15:50 - 15:52
    אז בפעם הבאה שאתם נאבקים במשהו,
  • 15:52 - 15:54
    זיכרו,
  • 15:54 - 15:55
    כולנו הולכים למות.
  • 15:55 - 15:57
    (צחוק)
  • 15:57 - 15:59
    ואז שילפו את כלי העריכה שלכם
  • 15:59 - 16:01
    ושאלו את עצמכם:
  • 16:01 - 16:04
    מה אני רוצה שהסיפור שלי יהיה?
  • 16:05 - 16:08
    ואז, לכו וכיתבו את יצירת המופת שלכם.
  • 16:09 - 16:10
    תודה רבה.
  • 16:10 - 16:13
    (מחיאות כפיים)
Title:
כיצד שינוי הסיפור שלכם יכול לשנות את חייכם
Speaker:
לורי גוטליב
Description:

סיפורים עוזרים לכם להבין את חייכם - אך כאשר העלילות הללו הן חלקיות או מטעות, הן יכולות להחזיק אתכם תקועים במקום לספק לכם בהירות. בשיחה שימושית, לורי גוטליב, פסיכותרפיסטית וכותבת טור ייעוץ, מראה כיצד להשתחרר מהסיפורים שסיפרתם לעצמכם על-ידי הפיכתכם לעורכים של עצמכם ושכתוב מחדש של העלילה שלכם מנקודת מבט אחרת.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:41

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.