There's No Tomorrow (2012) למידע נוסף בעברית, בקרו באתר delek-info.co.il

The first production by http://www.incubatepictures.com:
A 34 minute animated documentary about resource depletion and the impossibility of infinite growth on a finite planet.

אין עתיד

זהו כדור הארץ

כפי שהוא נראה לפני 90 מיליון שנה.

גיאולוגים מכנים את התקופה הזו "הקרטיקון העליון".

זו הייתה תקופה של התחממות גלובאלית קיצונית,

כשהדינוזאורים עדיין משלו על כדור הארץ.

הם חיו להם את חייהם,

שאננים ובוטחים במקומם בראש שרשרת המזון,

ולא הבחינו בשינויים המתחוללים סביבם.

היבשות החלו להיפרד,

ובקעים עצומים נפערו בקרום של כדור הארץ.

הם הוצפו, והפכו להיות ימים.

אצות שגשגו בחום הכבד,

והרעילו את המים.

האצות גוועו

ונפלו בטריליונים למעמקי הבקעים.

נהרות סחפו את המשקעים אל הים,

עד שהשאריות האורגניות של האצות נקברו.

ככל שהלחץ גבר, כך החום עלה

עד שתגובה כימית הפכה את החומר האורגני

לדלק מאובנים פחמימני:

נפט וגז טבעי.

תהליך דומה אירע על פני היבשה,

ונוצר פחם.

לקח לטבע כחמישה מיליון שנים

ליצור את דלקי המאובנים שהעולם צורך בשנה אחת.

אורח החיים המודרני

מאז 1860,
גילו הגיאולוגים מעל שני טריליון חביות נפט.

מאז, השתמש העולם בחצי מהן, פחות או יותר.

לפני שאפשר לשאוב נפט, יש לגלות אותו.

בהתחלה, היה קל למצוא נפט וזול להפיק אותו.

שדה הנפט האמריקאי הראשון הגדול היה ספינדלטופ,

שהתגלה ב-1900.

שדות נפט רבים נוספים התגלו בעקבותיו.

הגיאולוגים חרשו את אמריקה.

הם מצאו מאגרים עצומים של נפט, גז טבעי ופחם.

אמריקה ייצרה נפט יותר מכל מדינה אחרת,

מה שאיפשר לה להפוך למעצמת-על תעשייתית.

ברגע שבאר נפט מתחילה להפיק נפט,

זה רק עניין של זמן עד שהיא מתחילה להידלדל.

לכל באר נפט יש דרגת תפוקה משלה.

כאשר עושים ממוצע בין כולן,

הגרף המשותף נראה כמו עקומה בצורת פעמון.

בדרך כלל,

חולפות ארבעים שנים מנקודת השיא של גילוי המאגרים במדינה מסוימת

שלאחריה התפוקה נכנסת לירידה מתמדת

בשנות החמישים,

בשנות החמישים, גיאו-פיזיקאי של חברת הנפט "של", מריון קינג האברט,

העריך שאמריקה תגיע לשיא התפוקה שלה
בשנת 1970.

ארבעים שנה לאחר שארצות הברית הגיעה לשיא גילויי מאגרי הנפט בשטחה

מעטים האמינו לו

אולם, ב-1970,

תפוקת הנפט של אמריקה הגיעה לשיאה,

והחלה להצטמצם באופן קבוע

האברט צדק

מנקודה זו והלאה,

אמריקה החלה להיות תלויה יותר ויותר על נפט מיובא

מה שהפך אותה פגיעה להפרעות באספקה

ותרם למשבר הכלכלי של 1973

ולהלם הנפט של 1979.

בשנות ה-30 נרשם המספר הגבוה ביותר
של תגליות נפט בהיסטוריה של ארה"ב

למרות ההתפתחויות בטכנולוגיה,

הירידה בגילויי שדות נפט חדשים בארה"ב לא עצרה

ממצאים חדשים יותר, כמו ב-ANWR באלסקה,

יוכלו לספק לכל היותר נפט ל-17 חודשים

אפילו מאגרי הנפט שהתגלו במפרץ מכסיקו

יוכלו לענות לביקוש של כמה חודשים בלבד

ועל אף גודלם, אף אחד מהמאגרים האלה אינו
קרוב למלא

את צורכי האנרגיה של אמריקה

כעת, מצטברות ראיות לכך

שתפוקת הנפט העולמית מגיעה לשיאה, או שהיא קרובה לכך

ברמה העולמית,
קצב גילויי שדות הנפט החדשים הגיע לשיאו בשנות הששים,

ארבעים שנה לאחר מכן,

הירידה בגילויי מאגרים חדשים

נראית בלתי ניתנת לעצירה

54 מתוך 65 מפיקות הנפט הגדולות

כבר הגיעו לשיא התפוקה שלהן

רבות מהאחרות צפויות ללכת בעקבותיהן בעתיד הקרוב

העולם צריך למצוא מאגרי נפט חדשים

בסדר גודל שמקביל לתפוקה של סעודיה

כדי לפצות את הירידה בתפוקה של שדות הנפט הקיימים

בשנות השישים,

שש חביות נפט נמצאו עבור כל חבית שנעשה בה שימוש

ארבעה עשורים לאחר מכן,

העולם צורך בין שלוש לשש חביות נפט

על כל חבית שמופקת

ברגע שתפוקת הנפט העולמית תגיע לשיאה,

הביקוש לנפט יעלה על ההיצע

ומחיר הדלק יזנק כלפי מעלה,

מה שישפיע הרבה מעבר לעלות הנעת המכוניות

ערים מודרניות תלויות בדלקי מאובנים.

אפילו כבישים עשויים מאספלט

שהוא תוצר של נפט,

כמו גגות של בתים רבים.

אזורים גדולים יהפכו להיות בלתי ראויים למגורים,

ללא חימום בחורף או מיזוג בקיץ

מגורים בפרברים מעודדים לבני אדם רבים לנסוע מרחקים גדולים

לעבודה, לבית הספר ולחנויות.

בערים מרכזיות יש הפרדה בין אזורי מגורים

לאזורי מסחר מרוחקים,

מה שמחייב בני אדם לנסוע במכוניות.

ערי הפרברים, וקהילות רבות אחרות,

תוכננו על בסיס ההנחה שיש שפע של נפט ומקורות אנרגיה

כימיקלים המופקים מדלקי מאובנים,

או פטרוכימיקלים,

חיוניים לתהליך הייצור של אינספור מוצרים

שיטת החקלאות המודרנית,

תלויה גם היא בדלקי מאובנים,

וכן בתי החולים שלנו

מערכות התחבורה האוויריות,

מערכות הולכת מים,

והצבא האמריקאי,

שהוא לבדו משתמש ב-140 מיליון חביות נפט בשנה

דלקי מאובנים חיוניים גם ליצירת פלסטיק ופולימרים,

מרכיבי מפתח במחשבים, במערכות בידור, ובבגדים

הכלכלה העולמית הנוכחית תלויה בצמיחה אינסופית,

ודורשת גידול באספקת אנרגיה זולה

אנחנו כל כך תלויים בנפט ובשאר דלקי המאובנים,

שכל הפרעה קטנה באספקה

משפיעה על אספקטים רבים של חיינו

אנרגיה

אנרגיה היא היכולת לבצע עבודה.

כיום, לאמריקאי הממוצע יש אנרגיה זמינה
השווה לעבודה של 150 עבדים, שעובדים 24 שעות ביממה.

החומרים האוצרים בתוכם את האנרגיה הזו
נקראים "דלקים"

יש דלקים האוצרים יותר אנרגיה מאחרים.

זה נקרא "צפיפות אנרגיה".

מבין הדלקים האלה, נפט הוא המשמעותי ביותר.

העולם צורך 30 מיליארד חביות נפט בשנה,

המשתווים למייל מעוקב של נפט,

המכיל אנרגיה

ש-52 כורים גרעיניים

אמנם הנפט מספק רק 1.6% מצריכת החשמל של ארה"ב

אך הוא מספק 96% מכלל צורכי התחבורה.

ב-2008, שני שלישים מהנפט של אמריקה היו מיובאים

הרוב היה מקנדה,

מכסיקו,

סעודיה,

ונצואלה, .

ניגריה, עיראק ואנגולה

כמה מאפיינים הופכים את הנפט לייחודי:

הוא בעל צפיפות אנרגיה גבוהה

חבית אחת של נפט מכילה את האנרגיה

המקבילה ל-3 שנות עבודה של אדם.

הוא נוזלי בטמפרטורת החדר,

קל לשינוע

ואפשר להשתמש בו במנועים קטנים.

כדי להפיק אנרגיה, יש להשתמש באנרגיה.

החוכמה היא להוציא כמה שפחות אנרגיה כדי למצוא ולהפיק כמה שיותר אנרגיה.

זה נקרא האה"א:

אנרגיה מוחזרת על אנרגיה מושקעת.

נפט קונבנציונלי הוא דוגמה טובה.

הנפט הגולמי האיכותי, שקל יותר להפיק אותו, נשאב קודם

אנשי חברות הנפט הוציאו אנרגיה בשווי של חבית אחת כדי למצוא ולהפיק 100 חביות.

ההאה"א של הנפט היה 100.

לאחר שהנפט שקל למצוא נשאב,

החיפושים עברו למים עמוקים,

או לארצות רחוקות

תוך הוצאתה של יותר ויותר אנרגיה.

עכשיו, הנפט שמוצאים בדרך כלל הוא גולמי כבד או גולמי חמוץ,

ויקר לזקק אותו.

ההאה"א של נפט היום נמוך עד כדי 10.

אם מוציאים יותר אנרגיה על הפקת הדלק מאשר הדלק הזה מכיל,

אין שום סיבה להתאמץ להפיקו.

אפשר להמיר מקור דלק אחד באחר.

בכל פעם שעושים זאת,

חלק מהאנרגיה המוכלת בדלק המקורי מתבזבזת.

לדוגמה, יש נפט לא קונבנציונלי:

חולות זפת ופצלי שמן.

חולות זפת נמצאים בעיקר בקנדה.

שני שלישים של פצלי השמן בעולם נמצאים בארה"ב.

ניתן להמיר את שני הדלקים האלה לנפט גולמי סינתטי.

עם זאת, נדרות לכך כמויות גדולות של חום ושל מים נקיים,

מה שמוריד את מדד ההאה"א שלהם

לטווח שבין חמש לאחד וחצי.

פצלי שמן הם דלק דל במיוחד,

ביחס שווה לשליש האנרגיה.

פחם מצוי בשפע,

ומניע כמחצית מצריכת החשמל העולמית.

העולם משתמש בכ-2 מיילים מעוקבים של פחם בשנה.

עם זאת, תפוקת הפחם העולמית תגיע כנראה לשיאה לפני 2040.

הטענה שבאמריקה יש פחם בכמות שתספיק למאות שנים היא מטעה,

שכן היא אינה לוקחת בחשבון את העלייה בביקוש ואת הירידה באיכות.

רוב הפחם מסוג אנתרכיט באיכות גבוהה נגמר כבר,

ונשאר פחם מאיכות נמוכה, בעל צפיפות אנרגיה פחותה.

עלויות ההפקה גדלות ככל שכמות הפחם בגובה פני השטח מוצתה

וכורים נאלצים לחפור עמוק יותר ובאזורים פחות נגישים.

רבים השתמשו בשיטות של הרס פסגות ההרים

במטרה להגיע למאגרים שתחתיהן וגרמו לאסונות סביבתיים.

לעתים קרובות מוצאים גז טבעי לצד נפט ופחם.

גילויי הגז הקונבנציונאלי בצפון אמריקה הגיעו לשיאם בשנות ה-50,

ושיא התפוקה היה בשנות השבעים המוקדמות.

אם מזיזים את הגרף של הגילויים קדימה ב-23 שנים,

מתבררת האפשרות העתידית.

פריצות דרך מהזמן האחרון איפשרו להפיק גז טבעי לא קונבנציונאלי

כמו גז מפצלי שמן, שעשוי אולי לסייע לדחות את המחסור בשנים הקרובות.

גז טבעי לא קונבנציונאלי הוא עניין שנוי במחלוקת,

כי הוא דורש מחירי אנרגיה גבוהים כדי שהפקתו תהיה רווחית.

אפילו עם גז לא קונבנציונאלי,

תפוקת הגז העולמית עלולה להגיע לשיאה בסביבות 2030.

מרבצים גדולים של אוראניום לביקוע גרעיני עדיין קיימים.

כדי שאלה ייתנו מענה על עשר הטרה-וואט שהעולם מייצר היום מדלקי מאובנים,

יהיה צורך ב-10,000 תחנות כוח גרעיניות.

בקצב הזה, מרבצי האוראניום הידועים
יספיקו רק ל-10 עד 20 שנים.

ניסויים בכורי תרבית מואצת מבוססי פלוטוניום

בצרפת וביפן

נכשלו וגבו מחיר יקר.

היתוך גרעיני ניצב בפני מכשולים טכניים רבים.

ויש מקורות האנרגיה המתחדשת.

לאנרגיית הרוח יש האה"א גבוה, אבל היא אקראית.

כוח הידראולי הוא אמין,

אבל רוב הנהרות בעולם המפותח כבר סכורים.

תחנות כוח גיאותרמיות קונבנציונאליות

ממוקמות בנקודות (גיאולוגיות) חמות נתונות הקרובות לפני השטח של כדור הארץ.

הן מוגבלות לאותם האזורים.

במערכת אי.ג'י.אס. הניסיונית,

שני פירים נחפרים לעומק של 6 מיילים

דרך אחד שואבים מים, המתחממים בבקיעים.

לפי דו"ח מעודכן של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT),

הטכנולוגיה הזו אולי תוכל לספק 10% מצריכת החשמל בארצות הברית עד 2050.

אנרגיה המופקת מגלים מוגבלת לאזורי חוף.

צפיפות האנרגיה של הגלים משתנה מאזור לאזור.

העברת החשמל המופק מגלים לפנים היבשה תהווה אתגר.

כמו כן, המלח שבמים גורם לקורוזיה בטורבינות.

דלקים ביולוגים הם דלקים שיש לגדל אותם.

לעץ יש צפיפות אנרגיה נמוכה, והוא צומח לאט.

העולם צורך 3.7 מיילים מעוקבים של עץ בשנה.

ביודיזל ואתנול

מיוצרים מיבולים התלויים בחקלאות תעשייתית,
המבוססת על בנזין.

הרווח האנרגטי של דלקים אלה הוא נמוך מאוד.

כמה פוליטיקאים מציעים להפוך תירס לאתנול.

השימוש באתנול כדי לספק עשירית מצריכת הנפט הצפויה
בארה"ב ב-2020,

ידרוש 3% משטחה של אמריקה.

כדי לספק שליש, יידרש שטח גדול פי שלושה
מהשטח המשמש כיום לגידול מזון.

כדי לספק את כל צריכת הנפט הצפויה בארה"ב ב-2020,

יידרש שטח גדול פי שניים מהשטח שעליו מגדלים מזון.

מימן מפיקים מגז טבעי, מפחם או ממים,

מה שדורש יותר אנרגיה ממה שהמימן יספק.

כלומר, אין סבירות לכלכלה מבוססת על מימן.

כל ההתקנים הסולאריים הפוטוולטאיים בעולם
מייצרים חשמל.

כמו שתי תחנות כוח פחמיות

שווה ערך לאחד עד ארבעה טון של פחם

נדרש בייצור פאנל סולארי יחיד.

נצטרך לכסות שטח של 140.000 מיילים רועים בפאנלים סולאריים

כדי לענות על הביקוש העולמי הנוכחי.

נכון ל-2007, יש רק ארבעה מיילים רבועים.

לאנרגיה שמש מרוכזת, או תרמו-סולארי, יש פוטנציאל גדול,

אולם כרגע מופעל מספר קטן מאוד של תחנות כוח תרמו-סולאריות.

הם גם מוגבלים לאזורים שטופי שמש,

מה שדורש כמות גדולה של חשמל

כדי להעביר אותם מרחקים גדולים.

כל החלופות לנפט תלויות במכונות המופעלות בנפט,

או דורשות חומרים כמו פלסטיק שמופקים מנפט.

כשבוחנים הצהרות עתידיות על דלקים והמצאות חדשים ומדהימים,

תשאלו:

האם למקדם הרעיון יש מודל תפעולי להמצאה?

מה צפיפות האנרגיה?

האם ניתן לאגור או להפיץ אותה בקלות?

האם זה קבוע או אקראי?

האם זה נותן מענה ברמה הארצית?

האם יש אתגרים הנדסיים חבויים?

מה הוא מדד ההאה"א?

מה הן ההשלכות על הסביבה?

זיכרו כי מספרים גדולים יכולים להטעות.

למשל, מיליארד חביות נפט

יענו על הביקוש העולמי רק למשך 12 יום.

מעבר מדלקי מאובנים יהיה אתגר עצום.

נכון ל-2007, 48.5% מהחשמל של ארה"ב מיוצר מפחם

21.6% מיוצר מגז טבעי,

1.6% מיוצר מבנזין,

19.4% מכוח גרעיני,

5.8% מכוח הידראולי.

רק 2.5% מיוצרים ממקורות אנרגיה מתחדשת אחרים.

האם אפשר להחליף מערכת המבוססת על דלקי מאובנים

בטלאי על טלאי של חלופות?

התקדמות טכנולוגית משמעותית נדרשת,

כמו גם רצון פוליטי ושיתוף פעולה,

השקעה כספית עצומה,

קונצנזוס בינלאומי,

שידוד מערכות בכלכלה הגלובלית של 45 טריליון דולר,

כולל תחבורה,

תעשיות ייצור,

מערכות החקלאות,

וכן בעלי תפקידים המסוגלים לנהל את המעבר.

אם כל אלה יתממשו,

האם נוכל להמשיך בדרך החיים הנוכחית?

צמיחה

חיידקים אלה חיים בבקבוק.

האוכלוסייה שלהם מתרבה בכל דקה.

ב-11 בבוקר יש חיידק אחד.

ב-12 בצהריים הבקבוק מלא.

הבקבוק מלא למחצה ב-11:59,

ויש מספיק מקום רק לעוד הכפלה אחת.

החיידקים קולטים את הסכנה.

הם מחפשים עוד בקבוקים חדשים ומוצאים שלושה.

הם מניחים שהבעיה שלהם נפתרה.

ב-12:00, הבקבוק הראשון יתמלא.

ב-12:01, השני יתמלא.

ב-12:02, כל הבקבוקים יתמלאו.

זו הבעיה העומדת בפנינו,

בגלל ההכפלות הנוצרות כתוצאה מצמיחה אקספוננציאלית.

כשהאנושות החלה להשתמש בפחם ובנפט כדלקים,

היא החלה לגדול באופן חסר תקדים.

אפילו צמיחה בשיעור נמוך מגיעה למספרים גדולים במשך הזמן.

בשיעור צמיחה של 1%,

המשק מוכפל בתוך 70 שנה.

בשיעורי צמיחה של 2% הוא יוכפל בתוך 35 שנה

בשיעור צמיחה של 10%,

המשק יוכפל בתוך שבע שנים בלבד.

אם כלכלה צומחת בקצב הנוכחי של 3%

היא תוכפל כל 23 שנה.

עם כל הכפלה, הביקוש לאנרגיה ולמשאבים

יעלה על כל ההכפלות הקודמות גם יחד.

המערכת הכלכלית מבוססת על הנחת העבודה של צמיחה

הדורשת יותר ויותר אספקה של אנרגיה כדי לתמוך בה.

בנקים מלווים כסף שאין להם,

ולמעשה מייצרים אותו.

הלווים משתמשים בכסף החדש שנוצר מההלוואה כדי לטפח את עסקיהם

ומשלמים חזרה את החוב,

עם ריבית הדורשת עוד צמיחה.

בשל הנפקת כסף הנוצר מחוב,

רוב הכסף בעולם מייצג חוב עם ריבית שיש לשלם.

ללא דורות חדשים וגדלים תדיר ,

של לווים שייצרו צמיחה

וכך ישלמו את חובותיהם,

כלכלת העולם תתמוטט.

כמו הונאת פונזי (פירמידה),

המערכת חייבת להתרחב או לגווע.

בין השאר בגלל שיטת החוב הזו,

ההשלכות של צמיחה כלכלית הן מרחיקות לכת:

בתוצר לאומי גולמי,

בסכירת נהרות,

שימוש במים,

צריכה של דשנים,

אוכלוסייה עירונית,

צריכת נייר,

כלי רכב,

תקשורת

ותיירות

אוכלוסיית העולם גדלה ל-7 מיליארד,

והיא צפויה לעבור את ה-9 מיליארד עד 2050.

על פלנטה שטוחה ואינסופית, זה לא היה מהווה בעיה.

אבל הארץ עגולה וסופית,

ובסופו של דבר נגיע לגבולותיה של הצמיחה.

התרחבות כלכלית

גרמה לעלייה בשיעור החמצן הדו-חנקני,

והמתאן באטמוספירה

דילול האוזון,

ריבוי שטפונות עצומים,

נזק למערכות אקולוגיות באוקיינוסים,

כולל זליגת חנקן,

אובדן של יערות גשם וחורש,

הגדלת השטחים המיושבים

והכחדה של זנים.

אם נניח גרגר אחד של אורז

על המשבצת הראשונה של לוח שחמט,

נכפיל אותו ונשים שני גרגרים על הריבוע השני,

נכפיל שוב ונשים 4 על השלישי,

נכפיל שוב ונניח 8 על הרביעי,,

וכן הלאה

ונשים בכל משבצת מספר כפול של גרגרים

מזה ששמנו על המשבצת הקודמת

עד שנגיע אל הריבוע האחרון,

נזדקק למספר אסטרונומי של גרגרים:

9 קוונטיליון,

223 קוואדריליון,

372 טריליון,

36 מיליארד,

854 מיליון,

ו-776 אלף גרגרים.

יותר מכל מה שהאנושות גידלה

בעשרת אלפים השנים האחרונות.

המשק המודרני,

כמו הגרגרים שעל לוח השחמט,

מוכפל בכל כמה עשרות שנים.

על איזו משבצת של לוח השחמט אנחנו עכשיו?

חוץ מאנרגיה,

ציוויליזציה צריכה אינספור משאבים חיוניים:

מים נקיים,

אדמה פורייה,

מזון,

יערות

וסוגים רבים של מינרלים ומתכות

צמיחה מוגבלת

על ידי המשאב החיוני החסר ביותר.

חבית עשויה מקורות עץ,

וכפי שמים ממלאים חבית,

צמיחה אינה יכולה לגדול אל מעבר לאורכה של הקורה
הקצרה ביותר,

או המשאב החיוני המוגבל ביותר.

בני האדם משתמשים כרגע

ב-40% של כל הפעילות הפוטוסינתטית על פני הארץ.

אמנם אולי אפשר להשתמש ב-80%,

אבל לעולם לא נוכל להשתמש ב-160%.

אוכל

אספקת המזון עולמית

תלויה מאוד בדלקי מאובנים.

לפני מלחמת העולם הראשונה,

כל החקלאות הייתה אורגנית.

בעקבות המצאת דשנים ומדבירי חרקים המופקים מדלקי מאובנים,

חלו שיפורים בקנה מידה עצום בייצור המזון,

מה שאיפשר גידול משמעותי באוכלוסייה.

השימוש בדשנים מלאכותיים

האכיל הרבה יותר אנשים ממה שהיה אפשרי

עם חקלאות אורגנית בלבד.

דלקי מאובנים נדרשים לציוד מכאני,

לשינוע,

לקירור,

לאריזה – בפלסטיק,

ולבישול.

החקלאות המודרנית משתמשת באדמה
כדי להפוך דלקי מאובנים לאוכל

החקלאות המודרנית משתמשת באדמה
– ואוכל לאנשים.

כ-7 קלוריות של אנרגיה מדלק מאובנים

משמשות לייצור קלוריה אחת של מזון.

באמריקה, האוכל עובר בערך 1.500 מייל מהחווה עד הלקוח.

לבד מהתמעטות דלק המאובנים,

יש כמה וכמה איומים על השיטה הקיימת של ייצור מזון:

אנרגיה זולה,

טכנולוגיה משופרת

וסובסידיות איפשרו דיג מאסיבי.

הדייג הכלל-עולמי הגיע לשיאו בסוף שנות השמונים,

ואילץ את הדייגים לעבור למים עמוקים.

החנקן הדולף מדשנים המיוצרים מדלקי מאובנים

מזהם את הנהרות ואת הימים, ויוצר אזורים מתים עצומים.

בקצב הזה,

כל אוכלוסיות הדגים צפויות לקרוס

ב-2048.

גשם חומצי מערים ומתעשיות מעקר את האדמה
מיסודות מזון חיוניים

כמו אשלגן,

סידן

ומגנזיום

איום נוסף הוא מחסור במים.

חוות רבות שואבות מים ממאגרים תת-קרקעיים (אקוויפרים) להשקיה.

לאקוויפרים נדרשו אלפי שנים להתמלא,

אבל אפשר לרוקן אותם כליל בשאיבה בתוך עשרות בודדות של שנים,

כמו בארות נפט.

אקוויפר הענק אוגללה באמריקה ירד לרמות כה נמוכות,

שחוואים רבים נאלצו לחזור לחקלאות מדבר בתפוקות נמוכות יותר.

בנוסף, השימוש בהשקיה ובדשנים עלול להוביל להמלחת קרקעות.

זהו הגורם העיקרי למדבור.

איום נוסף הוא אובדן שכבת הקרקע העליונה.

לפני 200 שנים,

היו 6 רגל של קרקע עליונה בערבות של אמריקה.

היום, בשל החריש ובשל שיטות עבודה קלוקלות,

קרוב לחצי אבד.

השקיה מעודדת פטריות גבעול כמו יו.ג'י-99,

שיש בכוחה להשמיד 80% מיבולי הדגנים הכלל עולמיים.

לפי נורמן בורלג,

אבי המהפכה הירוקה,

לפטריות הגבעול "יש כוח עצום להרס חברתי ואנושי".

השימוש בדלקים ביולוגיים משמעו שפחות אדמה

תהיה זמינה לייצור מזון.

לשטח יש יכולת הכלה מוגבלת.

זהו מספר בעלי החיים או האנשים

שיכולים לחיות עליו ללא הגבלה.

כשזן מסוים חורג מיכולת ההכלה של השטח,

הוא יגווע עד שהאוכלוסייה תחזור למגבלותיה הטבעיות.

העולם נמנע עד כה מצמצום כזה

בכך שנמצאו אדמות חדשות ליישב,

או בהגברת הייצור,

שהיו אפשריים בעיקר בזכות הנפט.

כדי להמשיך בצמיחה,

נדרשים יותר משאבים ממה שכדור הארץ יכול לספק,

אבל אין עוד כוכבי לכת זמינים.

לנוכח כל האתגרים האלה,

תפוקת המזון העולמית חייבת לגדול פי שניים עד 2050

כדי להאכיל את אוכלוסיית העולם המתרבה.

מיליארד בני אדם כבר עכשיו סובלים מתת-תזונה או גוועים ברעב.

זה יהיה אתגר להאכיל יותר מ-9 מיליארד אנשים בשנים הקרובות,

כשהתפוקה העולמית של נפט וגז טבעי תקטן.

הסוף הטוב

הכלכלה הגלובלית גדלה באופן אקספוננציאלי,

כ-3% בשנה בקירוב,

ומכלה יותר ויותר דלקי מאובנים,

מינרלים ומתכות בלתי מתחדשים,

כמו גם משאבים מתחדשים

כמו מים, יערות, אדמות ודגה

בקצב גבוה יותר מזה שבו הם יכולים להתחדש.

אפילו בשיעור צמיחה של 1%,

משק יכפיל את עצמו בתוך שבעים שנה.

הבעיה מתעצמת בגלל גורמים נוספים:

הגלובליזציה מאפשרת לאנשים ביבשת אחת

לקנות מוצרים ומזון שאנשים מייצרים ביבשת אחרת.

קווי האספקה ארוכים,

ומשיתים לחצים על משאבי הנפט המוגבלים.

אנחנו עכשיו נסמכים על ארצות רחוקות
כדי למלא את צרכינו הבסיסיים.

הערים המודרניות תלויות בדלקי מאובנים.

רוב המערכות הבנקאיות מבוססות על חוב,

ומאלצות אנשים להיכנס לסחרור של הלוואות או החזרים,

וכך ומייצרים צמיחה.

מה אנחנו יכולים לעשות לנוכח הבעיות האלה?

רבים סבורים שהמשבר יכול להימנע,

בעזרת חיסכון

טכנולוגיה,

צמיחה חכמה,

מיחזור,

מכוניות חשמליות והיברידיות,

אנרגיות חלופיות

או הצבעה בבחירות.

חיסכון יחסוך לך כסף,

אבל הוא לבדו לא יציל את הכוכב הזה.

אם כמה אנשים יקצצו בשימוש בנפט,

הביקוש המופחת יוריד את המחיר,

ויאפשר לאחרים לקנות אותו יותר בזול.

בדומה לכך,

מנוע יעיל וחסכוני יותר

יוביל, באורח פרדוקסלי, לשימוש מוגבר באנרגיה.

במאה ה-19,

הכלכלן הבריטי ויליאם סטנלי ג'בונס,

הבין כי מנועי קיטור משופרים הפכו את הפחם

למקור דלק משתלם יותר,

מה שהוביל לשימוש מוגבר במנועי קיטור,

שהגביר את סך כל צריכת הפחם.

צמיחה בשימוש תכלה כל אנרגיה או משאבים.

שהחיסכון ישמר

רבים מאמינים שהמדענים

יפתרו את הבעיות האלה באמצעות טכנולוגיות חדשות.

אבל טכנולוגיה אינה אנרגיה.

טכנולוגיה יכולה לתעל אנרגיה לעבודה,

אבל אינה יכולה להחליף אותה.

היא גם צורכת משאבים:

למשל,

כדי לייצר מחשב נדרשת עשירית האנרגיה

הנדרשת לייצור מכונית.

טכנולוגיות מתקדמות

עלולות להחמיר את המצב,

שכן רבות מהן דורשות מינרלים נדירים,

שאף הם קרובים לכליה.

לדוגמה,

97% מהיסודות הנדירים בעולם מופקים בסין,

רובם ממכרה אחד בודד במרכז מונגוליה.

המינרלים האלה משמשים בממירים קטליטיים לרכב,

במנועי מטוסים,

במגנטים בעלי יעילות מוגברת וכוננים קשיחים,

סוללות של מכוניות היברידיות,

לייזרים,

קרני רנטגן ניידות,

מעטפת הגנה לכורים גרעיניים,

תקליטורים,

מנועים של מכוניות היברידיות,

נורות חשמל חסכוניות,

סיבים אופטיים

וצגים שטוחים.

סין החלה להגביל את הייצוא של המינרלים האלה,

בעקבות הזינוק בביקוש.

מה שמכונה "צמיחה בת קיימא" או "צמיחה חכמה" לא יעזור,

כי גם היא משתמשת בשיעורים גדלים והולכים

של מתכות ומינרלים מתכלים,

כולל יסודות נדירים.

מיחזור גם לא יפתור את הבעיה,

כי הוא דורש אנרגיה,

והתהליך אינו יעיל במאת האחוזים.

אפשר להשתמש רק בחלק קטן מהחומרים הממוחזרים,

חלק נכבד הולך לאיבוד כפסולת.

מכוניות חשמליות פועלות על חשמל.

מכיוון שרוב תחנות הכוח מופעלות בדלקי מאובנים,

זה אינו פתרון.

כמו כן, מכוניות מכל הסוגים זוללות נפט בתהליך הייצור שלהן.

כל צמיג יחיד דורש שבעה גלונים של נפט.

יש כשמונה מאות מיליון מכוניות בעולם, נכון ל-2010.

בשיעורי הצמיחה הנוכחיים,

המספר הזה עלול להגיע לשני מיליארד ב-2025.

אין זה סביר שכוכב הלכת הזה יוכל לכלכל כל כך הרבה כלי רכב לזמן רב,

בלי קשר למקור האנרגיה שלהם.

כלכלנים רבים מאמינים

שהשוק החופשי יחליף מקור אנרגיה אחד באחר .

בעקבות חדשנות טכנולוגיות

אולם, התחליפים העיקריים לנפט

עומדים בפני ירידה בקצב התפוקה משלהם.

בנוסף, ההצעות לתחליפים אינן מביאות בחשבון את הזמן שנדרש להכנה למעבר.

דו"ח הירש של מחלקת האנרגיה של ארה"ב

מעריך כי יידרשו לפחות
שני עשורים כדי להתכונן

להשפעות של שיא תפוקת הנפט.

הבעיות של מחסור באנרגיה,

הידלדלות משאבים,

אובדן קרקע עליונה,

וזיהום, כולם סימפטומים של בעיה אחת גדולה מכולן:

צמיחה.

כל עוד שהשיטה הכלכלית שלנו דורשת צמיחה אינסופית,

רפורמה אינה צפויה להצליח.

מה הוא, אם כן, העתיד המצפה לנו?

האופטימיסטים מאמינים שהצמיחה תמשיך לעד .

ללא הגבלה

הפסימיסטים מאמינים שאנו עומדים לפני תקופת אבן חדשה

או הכחדה.

האמת נמצאת כנראה בין שני הקטבים.

אפשר שהחברה תשוב למצב פשוט יותר,

כזה שבו משתמשים הרבה פחות באנרגיה.

המשמעות היא חיים קשים יותר לרוב האנשים.

יותר עבודה ידנית,

יותר עבודת חקלאות,

ויותר ייצור מקומי של סחורות, אוכל ושירותים.

מה עלינו לעשות כדי להתכונן לעתיד אפשרי כזה?

צפו לירידה באספקת מזון וסחורות ממקומות רחוקים.

התחילו ללכת או לרכוב על אופניים.

התרגלו להשתמש בפחות חשמל.

צאו מחובות.

השתדלו להימנע מבנקים.

במקום לקנות ברשתות גדולות,

תימכו בעסקים מקומיים.

קנו מזון הגדל באזורכם, בשווקים כפריים.

במקום לשתול דשא, שיקלו לגדל את מזונכם שלכם.

לימדו איך לשמר אותו.

שיקלו את השימוש במטבעות מקומיים

למקרה שהכלכלה הגדולה תפסיק לתפקד.

ופתחו יכולת להסתמך יותר על עצמכם.

אף אחד מהצעדים האלה לא ימנע התמוטטות,

אבל הם יוכלו לשפר את סיכויכם בעתיד של פחות אנרגיה.

שבו נהיה חייבים להיות יותר עצמאיים,

כפי שהיה בדורות הקודמים

אינקיובייט הפקות מציגים

בשיתוף עם המכון הבתר-פחמני

כל שלוש שנים