Return to Video

האירציונאליות בשירות הטיפול הבריאותי המשופר

  • 0:01 - 0:03
    התאריך הוא ה-7 באפריל 2007,
  • 0:03 - 0:06
    וג'ון קורזיין, מושל ניו-ג'רסי,
  • 0:06 - 0:09
    נקלע לתאונת דרכים איומה.
  • 0:09 - 0:12
    הוא במושב הנוסע הימני הקדמי
    של רכב השטח הזה,
  • 0:12 - 0:14
    כשזה התנגש בכביש המהיר "גרדן סטייט".
  • 0:14 - 0:16
    הוא הועבר למרכז הטראומה של ניו-ג'רסי
  • 0:16 - 0:19
    עם שברים וחתכים מרובים.
  • 0:20 - 0:22
    הוא זקוק לניתוח חירום,
    מספר מנות דם,
  • 0:22 - 0:25
    מכונת הנשמה שתעזור לו לנשום
  • 0:25 - 0:27
    ועוד כמה ניתוחים בהמשך.
  • 0:28 - 0:29
    מדהים שהוא נותר בחיים.
  • 0:30 - 0:31
    אבל אולי עוד יותר מדהים:
  • 0:31 - 0:34
    הוא לא חגר חגורת בטיחות.
  • 0:34 - 0:36
    למעשה, הוא מעולם לא חגר חגורת בטיחות,
  • 0:36 - 0:39
    ושוטרי משטרת התנועה של ניו-ג'רסי,
    שנהגו להסיע את המושל קורזיין,
  • 0:39 - 0:42
    היו מפצירים בו לחגור חגורת בטיחות,
  • 0:42 - 0:43
    אבל הוא סירב.
  • 0:43 - 0:45
    לפני שקורזיין הפך למושל ניו-ג'רסי,
  • 0:45 - 0:48
    הוא היה הסנאטור של ניו-ג'רסי,
  • 0:48 - 0:51
    ולפני כן הוא היה מנכ"ל
    "גולדמן-זקס",
  • 0:51 - 0:53
    שהיה אחראי להנפקת "גולדמן זקס",
  • 0:53 - 0:56
    והרוויח מאות מיליוני דולרים.
  • 0:56 - 0:58
    ולא משנה מה דעתכם
    מבחינה פוליטית על ג'ון קורזיין
  • 0:58 - 1:00
    או על הדרך בה
    הרוויח את כספו,
  • 1:00 - 1:02
    איש לא יכול לומר
    שהוא טיפש.
  • 1:02 - 1:03
    אבל ראו אותו:
  • 1:03 - 1:06
    נוסע לא-חגור בתאונת מכוניות
  • 1:06 - 1:11
    כשכל אמריקני יודע
    שחגורות בטיחות מצילות חיים.
  • 1:12 - 1:15
    הסיפור הזה לבדו
    משקף חולשה יסודית
  • 1:15 - 1:18
    בגישתנו לשיפור ההתנהגות הבריאה.
  • 1:18 - 1:21
    כמעט כל מה שאנו אומרים לרופאים
    וכל מה שאנו אומרים למטופלים
  • 1:21 - 1:25
    מבוסס על הרעיון לפיו
    אנו מתנהגים בהגיון.
  • 1:25 - 1:29
    אם תתנו לי מידע,
    אעבד את המידע בראשי
  • 1:29 - 1:31
    וכתוצאה מכך תשתנה התנהגותי.
  • 1:32 - 1:35
    נראה לכם שג'ון קורזיין לא ידע
    שחגורות בטיחות מצילות חיים?
  • 1:35 - 1:37
    נראה לכם שהוא כאילו
    לא קיבל את המזכר?
  • 1:37 - 1:38
    (צחוק)
  • 1:38 - 1:41
    ג'ון קורזיין לא סבל
    מגרעון מידע,
  • 1:41 - 1:43
    אלא מגרעון התנהגותי.
  • 1:43 - 1:45
    זה לא שהוא לא ידע
    איך נכון להתנהג.
  • 1:45 - 1:46
    הוא ידע טוב מאד.
  • 1:46 - 1:49
    אבל הוא לא שיפר את התנהגותו.
  • 1:50 - 1:55
    אני חושב שהנפש
    היא מוליך בעל התנגדות גבוהה.
  • 1:55 - 1:58
    קשה לשנות את הדעה
    בעזרת מידע,
  • 1:59 - 2:03
    וקשה שבעתיים לשנות
    בעזרת מידע את ההתנהגות.
  • 2:04 - 2:07
    הדרך היחידה שבה נכניס
    שיפורים משמעותיים
  • 2:07 - 2:08
    בבריאות ובשירותי הבריאות
  • 2:08 - 2:13
    היא ע"י שינויים משמעותיים בהתנהגות
    בבריאות ובשירותי הבריאות.
  • 2:14 - 2:17
    אם תכו בגיד פיקת הברך שלי
    בפטיש רפלקס,
  • 2:17 - 2:19
    הרגל שלי תנתר קדימה,
  • 2:19 - 2:22
    והיא תנתר קדימה מהר יותר
    ובאופן צפוי יותר
  • 2:22 - 2:25
    מאשר אילו היה עלי
    לחשוב על כך בעצמי.
  • 2:25 - 2:26
    זהו רפלקס.
  • 2:26 - 2:30
    עלינו לחפש את הרפלקסים
    ההתנהגותיים המקבילים
  • 2:30 - 2:33
    ולרתום אליהם את עגלת
    שירותי הבריאות שלנו.
  • 2:34 - 2:35
    אלא שמסתבר
  • 2:35 - 2:38
    שרוב הגישות הרגילות
    להנעת בני-אדם
  • 2:38 - 2:41
    מבוססות על רעיון החינוך.
  • 2:41 - 2:44
    אנו מניחים שאם אנשים
    לא מתנהגים כמו שצריך,
  • 2:44 - 2:46
    הרי זה משום שחסר להם ידע.
  • 2:46 - 2:49
    "אילו ידעו שהעישון מזיק לבריאות,
    האנשים לא היו מעשנים."
  • 2:50 - 2:52
    או כלכלה.
  • 2:52 - 2:54
    ההנחה היא שכולנו
    עוסקים כל הזמן בחישובים
  • 2:54 - 2:57
    של העלות והתועלת
    של כל פעולותינו
  • 2:57 - 3:01
    וממטבים אותן כך שנקבל
    את ההחלטה המושלמת וההגיונית.
  • 3:01 - 3:03
    אילו זה היה נכון,
    היינו רק צריכים
  • 3:03 - 3:05
    למצוא את מערכת השכר המושלמת לרופאים
  • 3:05 - 3:08
    או את התשלומים הנלווים והניכויים
    המושלמים עבור המטופלים,
  • 3:08 - 3:10
    והכל היה מסתדר.
  • 3:10 - 3:14
    הכלכלה ההתנהגותית מציעה גישה טובה יותר.
  • 3:14 - 3:17
    הכלכלן ההתנהגותי מכיר בכך
    שכולנו לא-רציונאליים.
  • 3:17 - 3:19
    החלטותינו מבוססות על רגש,
  • 3:19 - 3:22
    או רגישות לניסוח ולהקשר החברתי.
  • 3:22 - 3:26
    לא תמיד אנו עושים
    את מה שטוב לנו לאורך ימים.
  • 3:26 - 3:29
    אבל התרומה המרכזית
    של הכלכלה ההתנהגותית
  • 3:29 - 3:32
    אינה בזיהוי העובדה
    שאנו לא-רציונאליים,
  • 3:32 - 3:36
    אלא בזיהוי העובדה שאנו לא-רציונאליים
    בדרכים בנות-חיזוי מאד.
  • 3:36 - 3:40
    למעשה, אפשרות החיזוי של
    חולשותינו הפסיכולוגיות
  • 3:40 - 3:43
    היא שמאפשרת לנו לתכנן
    שיטות להתגבר עליהן.
  • 3:43 - 3:46
    אזהרה מראש מאפשרת היערכות.
  • 3:46 - 3:48
    למעשה, הכלכלה ההתנהגותית
    מרבה לנצל
  • 3:48 - 3:52
    בדיוק את אותם רפלקסים התנהגותיים
    שמכניסים אותנו לצרה
  • 3:52 - 3:54
    ולהפוך אותם כך שיעזרו לנו
  • 3:54 - 3:55
    במקום להזיק לנו.
  • 3:56 - 4:01
    אנו רואים את האי-רציונאליות
    במשהו שמכונה "הטיית ההווה,"
  • 4:01 - 4:04
    כשהתוצאות שלנגד עינינו
    נותנות לנו הרבה יותר מוטיבציה,
  • 4:04 - 4:09
    אפילו מהתוצאות החשובות בהרבה
    שבעתיד הרחוק.
  • 4:10 - 4:12
    אם אני בדיאטה --
    ואני תמיד בדיאטה --
  • 4:12 - 4:14
    (צחוק)
  • 4:14 - 4:18
    ומישהו מציע לי פרוסת
    עוגת שוקולד עסיסית למראה,
  • 4:18 - 4:21
    ברור לי שלא כדאי לי
    לאכול את עוגת השוקולד הזאת.
  • 4:22 - 4:27
    עוגת השוקולד הזאת תגיע
    לאזור הזה בגופי - לנצח -
  • 4:27 - 4:29
    היכן שמזון מסוג זה
    מתיישב באופן טבעי.
  • 4:29 - 4:31
    אבל עוגת השוקולד
    נראית כה נאה וטעימה,
  • 4:31 - 4:33
    והיא ממש כאן, לפני,
  • 4:33 - 4:35
    אז הדיאטה יכולה לחכות למחר.
  • 4:35 - 4:38
    פעם אהבתי את הקומיקאי סטיבן רייט.
  • 4:38 - 4:40
    היו לו שנינויות-זֶן כאלה.
  • 4:40 - 4:42
    הכי אהובה עלי היתה זו:
  • 4:42 - 4:44
    "עבודה קשה משתלמת בעתיד,
  • 4:44 - 4:47
    "אבל העצלנות משתלמת כרגע."
  • 4:47 - 4:48
    (צחוק)
  • 4:48 - 4:50
    גם למטופלים יש הטיית הווה.
  • 4:51 - 4:53
    אם יש לך לחץ-דם גבוה,
  • 4:53 - 4:55
    אפילו אם אתה רוצה נואשות
    להימנע מהתקף-לב,
  • 4:55 - 4:58
    וברור לך שנטילת תרופות
    נוגדות יתר לחץ דם
  • 4:58 - 5:01
    היא אחת הדרכים הטובות ביותר
    לצמצם את הסיכון,
  • 5:01 - 5:04
    הרי שההתקף שאתה מונע
    נמצא הרחק בעתיד,
  • 5:04 - 5:06
    ונטילת התרופות היא עכשיו.
  • 5:06 - 5:10
    כמעט חצי מהחולים שנרשמו להם
    תרופות נוגדות יתר לחץ דם
  • 5:10 - 5:12
    הפסיקו לקחת אותן בתוך שנה.
  • 5:13 - 5:15
    חישבו כמה חיים יכולנו להציל
  • 5:15 - 5:18
    אילו הצלחנו לפתור
    רק את הבעיה הזאת.
  • 5:20 - 5:24
    אנו גם נוטים להעריך יותר מדי
    הסתברויות קטנות.
  • 5:24 - 5:27
    זה בעצם מסביר
    את הפופולריות של הלוטו,
  • 5:27 - 5:30
    אפילו אם זוכים בפרוטות
    לעומת ההשקעה.
  • 5:30 - 5:31
    חלק מכם אולי קונים כרטיסי לוטו --
  • 5:31 - 5:34
    זה כיף,
    יש סיכוי שתביאו את המכה...
  • 5:34 - 5:36
    אבל הבה נודה בכך:
  • 5:36 - 5:39
    יהיה נורא להשקיע ככה
    את הפנסיה שלכם.
  • 5:40 - 5:43
    ראיתי פעם מדבקת פגוש,
    ואני לא ממציא את זה:
  • 5:43 - 5:48
    "הלוטו הוא מס מיוחד
    בשביל מי שלא יודע חשבון."
  • 5:48 - 5:50
    (צחוק)
  • 5:50 - 5:51
    זה לא שאיננו יודעים חשבון,
  • 5:51 - 5:54
    אלא שאיננו מרגישים אותו.
  • 5:54 - 5:57
    אנו גם מבזבזים
    יותר מדי זמן על חרטה.
  • 5:58 - 6:00
    כולנו שונאים את תחושת ההחמצה.
  • 6:00 - 6:04
    למען האמת, היתה לאחרונה
    הגרלת לוטו, הגרלה ענקית
  • 6:04 - 6:07
    על פרס דמיוני,
    משהו כמו יותר ממיליארד דולר.
  • 6:07 - 6:10
    ובמשרד שלי כולם שמו כסף
    כדי לקנות כרטיסי לוטו,
  • 6:10 - 6:12
    ואני החלטתי שלא להשתתף.
  • 6:12 - 6:14
    הסתובבתי במשרד והתרברבתי:
  • 6:14 - 6:17
    "הלוטו הוא מס מיוחד
    בשביל מי שלא יודע חשבון."
  • 6:17 - 6:18
    (צחוק)
  • 6:18 - 6:19
    ואז קלטתי:
  • 6:20 - 6:21
    אוי ואבוי.
  • 6:21 - 6:22
    מה אם הם יזכו?
  • 6:22 - 6:25
    (צחוק)
  • 6:25 - 6:26
    אני אהיה היחיד שיגיע מחר לעבודה.
  • 6:26 - 6:28
    (צחוק)
  • 6:28 - 6:30
    זה לא שלא רציתי
    שחברי לעבודה יזכו,
  • 6:30 - 6:33
    אלא רק שלא כולם יזכו חוץ ממני.
  • 6:33 - 6:37
    היה קל יותר אילו לקחתי
    את שטר ה-20 דולר שלי
  • 6:37 - 6:39
    והכנסתי אותו למגרסה של המשרד,
  • 6:39 - 6:41
    בתוצאות זהות.
  • 6:41 - 6:43
    אז אף על פי שידעתי
    שלא כדאי לי להשתתף,
  • 6:43 - 6:46
    נתתי את ה-20 דולר שלי
  • 6:46 - 6:48
    ויותר לא ראיתי אותם.
  • 6:48 - 6:49
    (צחוק)
  • 6:49 - 6:53
    ערכנו מספר ניסויים עם מטופלים
  • 6:53 - 6:55
    שבהם נתנו להם
    בקבוקי תרופות אלקטרוניות
  • 6:55 - 6:58
    כדי שנוכל לראות
    אם הן נוטלים אותן.
  • 6:58 - 7:00
    והפרס שלהם היה הגרלה.
  • 7:02 - 7:03
    הם מקבלים פרסים.
  • 7:03 - 7:05
    אבל הם מקבלים פרסים
  • 7:05 - 7:08
    רק אם נטלו ביום הקודם
    את התרופות שלהם.
  • 7:08 - 7:11
    במידה ולא,
    הם מקבלים הודעה בסגנון,
  • 7:11 - 7:13
    "היית יכול לזכות במאה דולר,
  • 7:13 - 7:16
    "אבל אתמול לא לקחת את התרופות שלך,
    אז לא תקבל."
  • 7:16 - 7:18
    מסתבר שהמטופלים לא אוהבים את זה.
  • 7:18 - 7:20
    הם שונאים את תחושת ההחמצה,
  • 7:20 - 7:23
    והיות שהם יכולים לחזות
    את תחושת החרטה,
  • 7:23 - 7:25
    ורוצים להימנע ממנה,
  • 7:25 - 7:28
    הם מוכנים יותר לקחת
    את התרופות שלהם.
  • 7:28 - 7:32
    זה מצליח, לנצל את התחושה
    של שנאת החרטה.
  • 7:32 - 7:34
    וזה מוביל לנקודה הכללית יותר,
  • 7:35 - 7:38
    שהיא: כשאתה מזהה איך אנשים
    נוהגים בחוסר-רציונאליות,
  • 7:38 - 7:42
    אתה בעמדה טובה יותר לעזור להם.
  • 7:42 - 7:47
    חוסר הרציונאליות הזאת
    מתגלה אפילו בשירותי הגברים.
  • 7:47 - 7:52
    אלה מכם שלא מרבים
    להשתמש במשתנות,
  • 7:52 - 7:53
    הרשו לי לבשר לכם:
  • 7:53 - 7:55
    (צחוק)
  • 7:55 - 7:56
    הרצפה מכוסה בשתן.
  • 7:56 - 7:59
    (צחוק)
  • 7:59 - 8:01
    ומסתבר שאפשר לפתור
    את הבעיה הזאת
  • 8:01 - 8:05
    אם חורטים תמונה של זבוב
    בקיר המשתנה.
  • 8:05 - 8:09
    (צחוק)
    (מחיאות כפיים)
  • 8:09 - 8:11
    וזה הגיוני לגמרי.
  • 8:11 - 8:12
    (צחוק)
  • 8:12 - 8:14
    אם אני רואה זבוב,
  • 8:14 - 8:15
    אני אנסה לקלוע אליו.
  • 8:15 - 8:19
    (צחוק)
  • 8:19 - 8:21
    הזבוב הזה מחוסל!
  • 8:21 - 8:23
    (צחוק)
  • 8:23 - 8:26
    זה כמובן מעלה את השאלה:
    אם גבר מסוגל לכוון,
  • 8:26 - 8:29
    מדוע הוא מלכתחילה
    משתין על הרצפה?
  • 8:29 - 8:30
    ובכלל, אם הוא מתכוון
    להשתין על הרצפה,
  • 8:30 - 8:33
    למה ליד המשתנה?
    אפשר להשתין בכל מקום.
  • 8:33 - 8:35
    (צחוק)
  • 8:35 - 8:37
    ככה זה גם בשירותי הבריאות.
  • 8:38 - 8:41
    היתה לנו בבית החולים בעיה:
  • 8:41 - 8:45
    הרופאים רשמו תרופות מותג
  • 8:45 - 8:47
    כשאפשר היה להשיג
    את התרופה הגנרית.
  • 8:47 - 8:51
    כל אחד מהקווים האלה
    מייצג תרופה.
  • 8:51 - 8:55
    הרשימה תואמת לתכיפות שבה
    התרופות נרשמו כתרופות גנריות.
  • 8:55 - 8:59
    התרופות שלמעלה
    נרשמות כגנריות 100% מהפעמים.
  • 8:59 - 9:01
    אלה שלמטה נרשמות כגנריות
  • 9:01 - 9:03
    פחות מ-20% מהפעמים.
  • 9:03 - 9:06
    והיו לנו ישיבות עם קלינאים
    וכל מיני מפגשי חינוך,
  • 9:06 - 9:07
    ושום דבר לא עזר --
  • 9:07 - 9:10
    כל הקווים אופקיים למדי.
  • 9:11 - 9:14
    עד שמישהו התקין תוכנה קטנה
  • 9:14 - 9:16
    ברשומות הבריאות האלקטרוניות
  • 9:16 - 9:19
    שהפכה את רישום התרופות הגנריות
    לברירת-מחדל,
  • 9:19 - 9:21
    במקום תרופות המותג.
  • 9:22 - 9:24
    אין צורך להיעזר בסטטיסטיקאי,
  • 9:24 - 9:27
    כדי לראות שהבעיה
    נפתרה בין-לילה,
  • 9:27 - 9:29
    ומאז היא נשארה פתורה.
  • 9:29 - 9:33
    למען האמת, בשנתיים וחצי
    מאז תחילת התכנית הזאת,
  • 9:33 - 9:36
    בית החולים שלנו חסך
    32 מיליון דולר.
  • 9:36 - 9:39
    אומר זאת שוב:
    32 מיליון דולר.
  • 9:39 - 9:43
    וכל מה שעשינו היה
    להקל על הרופאים
  • 9:43 - 9:47
    לעשות את מה שבעצם
    תמיד רצו לעשות.
  • 9:48 - 9:53
    מצליח גם לשחק
    על תחושת ההפסד.
  • 9:54 - 9:55
    עשינו את זה בתחרות
  • 9:55 - 9:58
    שנועדה לעזור לאנשים
    להרבות יותר בהליכה.
  • 9:59 - 10:02
    רצינו שכולם יילכו
    לפחות 7,000 צעדים,
  • 10:02 - 10:04
    ומדדנו את מספר הצעדים שלהם
  • 10:04 - 10:06
    במד תאוצה שהותקן
    בטלפונים הניידים שלהם.
  • 10:07 - 10:10
    לקבוצה א', קבוצת הבקרה,
    אמרו פשוט
  • 10:10 - 10:12
    אם הם הלכו 7,000 צעדים או לא.
  • 10:13 - 10:16
    קבוצה ב' קיבלה תמריץ כספי.
  • 10:16 - 10:21
    נתנו להם 1.40 דולר לכל יום
    שבו הלכו 7,000 צעדים.
  • 10:21 - 10:23
    קבוצה ג' קיבלה
    את אותו תמריץ כספי,
  • 10:23 - 10:27
    אבל הוא הוצג כהפסד
    ולא כזכייה:
  • 10:27 - 10:29
    1.40 דולר ליום הוא
    42 דולר לחודש,
  • 10:29 - 10:34
    אז נתנו לאותם משתתפים
    42 דולר בתחילת כל חודש
  • 10:34 - 10:36
    בחשבון וירטואלי שבו יכלו לצפות,
  • 10:36 - 10:40
    והפחתנו 1.40 דולר לכל יום
    שבו לא הלכו 7,000 צעדים.
  • 10:41 - 10:45
    כלכלן היה טוען
    ששני התמריצים הכספיים זהים:
  • 10:45 - 10:49
    בכל יום שאתה הולך 7,000 צעדים,
    אתה מתעשר ב-1.40 דולר.
  • 10:49 - 10:52
    אבל כלכלן התנהגותי היה אומר
    שהם שונים,
  • 10:52 - 10:57
    כי יש לנו יותר מוטיבציה
    למנוע את הפסד ה-1.40 דולר
  • 10:57 - 11:00
    מאשר להרוויח 1.40 דולר.
  • 11:00 - 11:02
    וזה בדיוק מה שקרה.
  • 11:02 - 11:07
    משתתפי הקבוצה שקיבלה 1.40 דולר
    לכל יום בו הלכו 7,000 צעדים
  • 11:07 - 11:10
    לא היו בסבירות רבה יותר
    לעמוד ביעד מאשר קבוצת הבקרה.
  • 11:10 - 11:12
    התמריץ הכספי לא עבד.
  • 11:12 - 11:14
    אבל אלה שקיבלו תמריץ
    שנוסח בהקשר של הפסד
  • 11:14 - 11:18
    עמדו במטלה שלהם
    50% יותר מהזמן.
  • 11:18 - 11:21
    זה לא הגיוני מבחינה כלכלית
    אבל מבחינה פסיכולוגית - כן,
  • 11:21 - 11:24
    כי ההפסדים נתפשים
    כמשמעותיים יותר מהרווחים.
  • 11:24 - 11:28
    וכיום אנו מפעילים תמריצים שמנוסחים כהפסד
    כדי לעזור למטופלים ללכת יותר,
  • 11:28 - 11:29
    לרדת במשקל
  • 11:29 - 11:31
    ולקחת את התרופות שלהם.
  • 11:32 - 11:33
    הכסף יכול לשמש מניע.
  • 11:34 - 11:35
    כולנו יודעים את זה.
  • 11:35 - 11:40
    אבל יש לו הרבה יותר כוח
    ביחד עם פסיכולוגיה.
  • 11:41 - 11:43
    ולכסף, כמובן, יש חסרונות משלו.
  • 11:43 - 11:46
    הדוגמה האהובה עלי
    קשורה בתכנית מעון יום.
  • 11:47 - 11:50
    החטא הכי גדול
    שאפשר לחטוא במעון יום,
  • 11:50 - 11:52
    הוא לאחר לאסוף את הילדים.
  • 11:52 - 11:54
    זה לא משמח אף אחד.
  • 11:54 - 11:56
    הילדים בוכים
    כי אתה לא אוהב אותם.
  • 11:56 - 11:57
    (צחוק)
  • 11:57 - 12:00
    המורים אומללים כי הם
    גומרים לעבוד מאוחר.
  • 12:00 - 12:02
    ואתה מרגיש אשם נורא.
  • 12:02 - 12:06
    במעון יום אחד בישראל החליטו
    שהם רוצים לפתור את הבעיה,
  • 12:06 - 12:09
    והם עשו כמו במעונות יום רבים בארה"ב:
  • 12:09 - 12:12
    הנהיגו קנס על איחור באיסוף הילדים.
  • 12:12 - 12:15
    הקנס שלהם היה 10 שקלים,
  • 12:15 - 12:16
    שזה בערך שלושה דולרים.
  • 12:17 - 12:18
    מה לדעתכם קרה?
  • 12:19 - 12:21
    האיחורים התרבו.
  • 12:22 - 12:25
    ואם תחשבו על זה,
    זה הגיוני לגמרי.
  • 12:25 - 12:27
    יופי של עיסקה!
    תמורת 10 שקלים --
  • 12:27 - 12:29
    (צחוק)
  • 12:29 - 12:31
    ...אתם משגיחים לי על הילדים כל הערב!
  • 12:31 - 12:33
    (צחוק)
  • 12:33 - 12:37
    הם לקחו מניע חזק לגמרי
    למנוע איחורים,
  • 12:37 - 12:38
    והוזילו אותו.
  • 12:39 - 12:42
    גרוע מזה,
    כשהם הבינו את טעותם
  • 12:42 - 12:44
    וביטלו את התמריץ הכספי,
  • 12:44 - 12:47
    האיחורים נותרו ברמה הגבוהה.
  • 12:47 - 12:50
    הם כבר הרעילו את החוזה החברתי.
  • 12:50 - 12:54
    שירותי הבריאות מלאים
    במניעים טבעיים חזקים.
  • 12:54 - 12:58
    יש לנו רופאים וחולים
    שממילא רוצים לנהוג נכון.
  • 12:58 - 13:01
    תמריצים כספיים יכולים לעזור,
  • 13:01 - 13:05
    אבל בשירותי הבריאות אסור לנו לצפות
    שהכסף יישא בכל הנטל.
  • 13:06 - 13:10
    אדרבא, הגורמים הכי משפיעים
    בהתנהגות הבריאותית
  • 13:10 - 13:12
    הם המגעים החברתיים שלנו.
  • 13:12 - 13:15
    מעורבות חברתית עובדת
    בשירותי הבריאות,
  • 13:15 - 13:17
    ובשני כיוונים.
  • 13:17 - 13:22
    ראשית, ביסודנו איכפת לנו
    מה חושבים עלינו.
  • 13:22 - 13:26
    ולכן, אחת הדרכים החזקות ביותר
    לשנות את התנהגותנו
  • 13:26 - 13:29
    היא להפוך את פעילותנו
    לשקופה לאחרים.
  • 13:30 - 13:32
    אנו מתנהגים אחרת כשצופים בנו,
  • 13:32 - 13:33
    לעומת כשלא צופים בנו.
  • 13:33 - 13:37
    הייתי בכמה מסעדות
    שאין בהן כיורים בשירותים,
  • 13:37 - 13:39
    אבל כשיוצאים מהשירותים,
    הכיור נמצא בחוץ,
  • 13:39 - 13:40
    בחלק הציבורי של המסעדה,
  • 13:40 - 13:43
    כשכולם יכולים לראות
    אם אתה נוטל ידיים או לא.
  • 13:43 - 13:44
    אינני יכול לדעת בבטחון,
  • 13:44 - 13:47
    אבל אני משוכנע
    שנוטלים יותר ידיים
  • 13:47 - 13:48
    בתפאורה מסוימת זו.
  • 13:48 - 13:52
    אנו תמיד מתנהגים במיטבנו
    כשצופים בנו.
  • 13:52 - 13:54
    למען האמת, נערך מחקר מדהים
  • 13:54 - 13:57
    באגף טיפול נמרץ
    בבית חולים בפלורידה.
  • 13:58 - 14:00
    שיעורי שטיפת הידיים היו נמוכים מאד,
    וזה כמובן מסוכן
  • 14:00 - 14:02
    כי זה עלול להפיץ זיהומים.
  • 14:03 - 14:08
    אז אחד החוקרים הדביק
    תמונה של עיניים מעל הכיור.
  • 14:08 - 14:10
    לא אדם אמיתי
    אלא רק תצלום.
  • 14:10 - 14:13
    למעשה, אפילו לא כל הפנים
    אלא רק העיניים שמסתכלות עליך.
  • 14:13 - 14:15
    (צחוק)
  • 14:15 - 14:17
    רמות שטיפת הידיים הוכפלו ומעלה.
  • 14:17 - 14:20
    נראה שחשוב לנו מה חושבים עלינו
  • 14:20 - 14:21
    עד כדי כך שהתנהגותנו משתפרת
  • 14:21 - 14:25
    אפילו אם אנו רק מדמיינים
    שצופים בנו.
  • 14:25 - 14:28
    ולא זו בלבד שחשוב לנו
    מה חושבים עלינו,
  • 14:28 - 14:33
    אלא שאנו גם מעצבים את התנהגותנו
    לפי המופת של אחרים.
  • 14:34 - 14:36
    ובכך אנו חוזרים לחגורות הבטיחות.
  • 14:36 - 14:42
    כשהייתי ילד, אהבתי את סדרת "בטמן"
    עם אדם ווסט.
  • 14:42 - 14:45
    כל מה שעשו בטמן ורובין
    היה מגניב ביותר,
  • 14:45 - 14:48
    וכמובן, מכונית ה"בטמוביל"
    היתה הכי מגניבה.
  • 14:48 - 14:52
    הסדרה הזאת הוקרנה
    מ-1966 ועד 1968,
  • 14:52 - 14:56
    ובאותם ימים, השימוש בחגורות בטיחות
    היה בגדר רשות.
  • 14:57 - 15:00
    אבל מפיקי הסדרה עשו
    משהו חשוב ביותר.
  • 15:00 - 15:02
    כשבטמן ורובין נכנסו ל"בטמוביל",
  • 15:02 - 15:04
    המצלמה היתה מתמקדת במרכז גופם,
  • 15:04 - 15:07
    ויכולת לראות שבטמן ורובין מתחגרים.
  • 15:07 - 15:09
    ואם בטמן ורובין מתחגרים,
  • 15:09 - 15:12
    בטוח שגם אני אתחגר.
  • 15:12 - 15:15
    אני בטוח שהסדרה ההיא
    הצילה אלפי אנשים.
  • 15:15 - 15:17
    ושוב, זה עובד גם בשירותי הבריאות.
  • 15:17 - 15:21
    רופאים משתמשים באנטיביוטיקה נכון יותר
  • 15:21 - 15:23
    כשהם רואים איך רופאים אחרים
    משתמשים בה.
  • 15:23 - 15:28
    פעולות רבות בשירותי הבריאות
    אינן גלויות לעין, אינן נצפות,
  • 15:28 - 15:30
    אבל הרופאים הם חיות חברתיות,
  • 15:30 - 15:35
    והביצועים שלהם טובים יותר
    כשהם רואים מה עושים רופאים אחרים.
  • 15:35 - 15:38
    כך שבשירותי הבריאות,
    ההשפעה החברתית עובדת.
  • 15:38 - 15:41
    וגם הקישור לרעיונות של חרטה והפסד.
  • 15:42 - 15:47
    לא היינו חולמים להשתמש בכלים אלה
    אילו חשבנו שכולם רציונאליים
  • 15:47 - 15:48
    כל הזמן.
  • 15:48 - 15:52
    ורק כדי להבהיר:
    אינני מגנה את הרציונאליות.
  • 15:52 - 15:54
    זה באמת היה לא-רציונאלי.
  • 15:54 - 15:59
    אבל לכולנו ברור
    שהחלקים הלא-רציונאליים במוחנו -
  • 15:59 - 16:03
    האומץ, היצירתיות, ההשראה
  • 16:03 - 16:05
    וכל השאר,
    הם שמציתים את הלהט.
  • 16:05 - 16:07
    וברור לנו דבר נוסף.
  • 16:07 - 16:11
    ברור לנו שנוכל להיות יעילים בהרבה
    מבחינת שיפור ההתנהגות הבריאותית
  • 16:12 - 16:16
    אם נעבוד יחד עם החלקים
    הלא-רציונאליים של טבענו
  • 16:16 - 16:19
    במקום להתעלם מהם או להיאבק בהם.
  • 16:19 - 16:21
    כשמדובר בשירותי הבריאות,
  • 16:21 - 16:26
    הבנת האי-רציונאליות שלנו
    היא עוד כלי בתיבת הכלים שלנו.
  • 16:26 - 16:28
    וגיוס האי-רציונאליות הזאת --
  • 16:28 - 16:32
    זהו אולי הצעד
    הכי רציונאלי מכולם.
  • 16:32 - 16:33
    תודה לכם.
  • 16:33 - 16:38
    (מחיאות כפיים)
Title:
האירציונאליות בשירות הטיפול הבריאותי המשופר
Speaker:
דייויד אש
Description:

מדוע אנו מקבלים החלטות עלובות שגרועות בעליל לבריאותנו? דייויד אש, המומחה בכלכלה התנהגותית ובמדיניות שירותי הבריאות, מסביר בהרצאה גלויה ומשעשעת זו מדוע התנהגותנו לרוב איננה רציונאלית - ובדרכים בנות-חיזוי ביותר - ומראה כיצד נוכל לרתום אירציונאליות זו כדי לקבל החלטות טובות יותר ולשפר בכלל את מערכת שירותי הבריאות שלנו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:53

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.