WEBVTT

00:00:07.867 --> 00:00:11.598
דמיינו, לשניה, ברווז מלמד שיעור צרפתית,

00:00:11.598 --> 00:00:15.167
משחק פינג פונג במסלול סביב חור שחור,

00:00:15.167 --> 00:00:17.788
דולפין מאזן אננס על אפו.

00:00:17.788 --> 00:00:21.277
כנראה לא ראיתם אף אחד מאלה במציאות,

00:00:21.277 --> 00:00:23.937
אבל יכולתם לדמיין זאת מיידית.

00:00:23.937 --> 00:00:27.618
איך המוח שלכם מייצר תמונה
של משהו שמעולם לא ראיתם?

00:00:27.618 --> 00:00:28.978
זה אולי לא נראה קשה,

00:00:28.978 --> 00:00:31.948
אבל זה רק מפני שאנחנו
כל כך רגילים לעשות זאת.

00:00:31.948 --> 00:00:34.629
מסתבר שזוהי למעשה בעיה מורכבת

00:00:34.629 --> 00:00:38.818
שדורשת תאום מורכב בתוך המוח שלכם.

00:00:38.818 --> 00:00:41.758
זאת משום שעל מנת ליצור
את התמונות החדשות והמוזרות האלו,

00:00:41.758 --> 00:00:46.667
המוח שלכם לוקח מראות מוכרים
ומרכיב אותם בדרכים חדשות,

00:00:46.667 --> 00:00:49.789
כמו קולאג' שעשוי מגזרי תמונות.

00:00:49.789 --> 00:00:53.329
המוח צריך להשתלט על
ים של אלפי אותות חשמליים

00:00:53.329 --> 00:00:58.059
ולהביא את כולם ליעד בדיוק בזמן הנכון.

00:00:58.059 --> 00:00:59.779
כשאתם מביטים בעצם,

00:00:59.779 --> 00:01:03.658
אלפי נוירונים באונה הקודקודית האחורית שלכם
יורים אותות חשמלים.

00:01:03.658 --> 00:01:07.018
הנוירונים האלה מקודדים
תכונות שונות של העצם:

00:01:07.018 --> 00:01:11.159
משונן, פרי, חום, ירוק, וצהוב.

00:01:11.159 --> 00:01:15.540
ירי האותות הסינכרוני הזה מחזק
את החיבורים בין קבוצת נוירונים זו,

00:01:15.540 --> 00:01:20.095
ומקשר אותם יחד למה שקרוי הרכב נוירוני,

00:01:20.095 --> 00:01:22.300
במקרה הזה, הרכב המקושר לאננס.

00:01:22.300 --> 00:01:25.329
במדעי המוח, זה נקרא הכלל ההביאני,

00:01:25.329 --> 00:01:28.839
נוירונים שיורים יחד חוברים יחד.

00:01:28.839 --> 00:01:30.949
אם תנסו לדמיין אננס לאחר מכן,

00:01:30.949 --> 00:01:35.850
כל ההרכב יואר, וירכיב תמונה מנטלית מושלמת.

00:01:35.850 --> 00:01:39.029
דולפינים מקודדים על ידי הרכב נוירונים אחר.

00:01:39.029 --> 00:01:41.050
למעשה, כל עצם שראיתם

00:01:41.050 --> 00:01:45.290
מקודד על ידי הרכב נוירונים שמקושר אליו,

00:01:45.290 --> 00:01:49.240
אותם נוירונים שחברו יחד
בעקבות הירי המסונכרן הזה.

00:01:49.240 --> 00:01:52.510
אבל העיקרון הזה לא מסביר
את המספר האינסופי של עצמים

00:01:52.510 --> 00:01:57.240
שאנחנו יכולים להעלות בדמיוננו
למרות שמעולם לא ראינו אותם.

00:01:57.240 --> 00:02:02.480
ההרכב הנוירוני לדולפין המאזן אננס על אפו
לא קיים.

00:02:02.480 --> 00:02:04.922
אז איך ניתן בכל זאת לדמיינו?

00:02:04.922 --> 00:02:07.760
היפותזה אחת,
שנקראת תאורית הסינתזה המנטלית,

00:02:07.760 --> 00:02:11.130
חוזרת ומדגישה שהתזמון הוא המפתח.

00:02:11.130 --> 00:02:13.941
אם הרכבי הנוירונים של דולפין ואננס

00:02:13.941 --> 00:02:16.172
מופעלים בו זמנית,

00:02:16.172 --> 00:02:20.761
אז שני העצמים הנפרדים הללו
יכולים להיתפס על ידינו כתמונה אחת.

00:02:20.761 --> 00:02:24.041
אבל משהו במוח שלכם צריך לתאם את הירי הזה.

00:02:24.041 --> 00:02:27.521
מועמדת אחת אפשרית היא האונה הקדם מצחית,

00:02:27.521 --> 00:02:31.301
שמעורבת בכל הפעולות הקוגניטיביות המורכבות.

00:02:31.301 --> 00:02:35.172
הנוירונים של האונה הקדם מצחית
מחוברים לאונה הקודקודית האחורית

00:02:35.172 --> 00:02:40.040
על ידי שלוחות תאים ארוכות ומפותלות
הנקראות סיבים עצביים.

00:02:40.040 --> 00:02:44.339
תאורית הסינתזה המנטלית
מציעה שכמו בובאי שמושך בחוטים,

00:02:44.339 --> 00:02:47.869
כך הנוירונים של האונה הקדם מצחית
שולחים אותות חשמליים

00:02:47.869 --> 00:02:49.582
דרך הסיבים העצביים הללו

00:02:49.582 --> 00:02:53.410
למספר רב של הרכבי נוירונים 
באונה הקודקודית האחורית.

00:02:53.410 --> 00:02:56.292
זה גורם להם לפעול בתאום מלא.

00:02:56.292 --> 00:02:59.409
אם הרכבי הנוירונים מופעלים בו זמנית,

00:02:59.409 --> 00:03:04.342
אתם חווים את התמונה המורכבת
ממש כאילו ראיתם אותה בעבר.

00:03:04.342 --> 00:03:06.551
הסינכרון המכוון והמודע הזה

00:03:06.551 --> 00:03:09.852
של הרכבי נוירונים שונים
על ידי האונה הקדם מצחית

00:03:09.852 --> 00:03:12.052
נקרא סינתזה מנטלית.

00:03:12.052 --> 00:03:13.813
כדי שסינתזה מנטלית תעבוד,

00:03:13.813 --> 00:03:19.303
אותות יצטרכו להגיע
לשני הרכבי הנוירונים בו זמנית.

00:03:19.303 --> 00:03:21.073
הבעיה היא שמספר נוירונים

00:03:21.073 --> 00:03:25.083
רחוקים יותר מאחרים מהאונה הקדם מצחית.

00:03:25.083 --> 00:03:28.453
אם האותות נעים דרך שני הסיבים באותו קצב,

00:03:28.453 --> 00:03:31.163
הם לא יגיעו מסונכרנים.

00:03:31.163 --> 00:03:33.583
לא ניתן לשנות את אורך החיבורים,

00:03:33.583 --> 00:03:37.044
אבל למוח שלכם, בעיקר כשהוא מתפתח בילדות,

00:03:37.044 --> 00:03:40.884
יש דרכים לשנות את מהירות ההעברה.

00:03:40.884 --> 00:03:45.534
סיבים נוירונים נעטפים
בחומר שומני הנקרא מיילין.

00:03:45.534 --> 00:03:47.343
מיילין הוא מבודד

00:03:47.343 --> 00:03:51.554
המאיץ את האותות החשמליים
שעוברים דרך סיב העצב.

00:03:51.554 --> 00:03:55.850
מספר סיבים עצביים
עטופים בלא פחות מ-100 שכבות של מיילין.

00:03:55.850 --> 00:03:57.754
אחרים עטופים במספר שכבות בודדות בלבד.

00:03:57.754 --> 00:04:00.055
וסיבים עם שכבות עבות יותר של מיילין

00:04:00.055 --> 00:04:04.154
יכולים להעביר אותות
במהירות גדולה פי 100 או יותר

00:04:04.154 --> 00:04:06.565
מאשר אלה עם השכבות הדקות יותר.

00:04:06.565 --> 00:04:09.995
מספר מדענים חושבים כיום
שההבדל הזה במיילינציה

00:04:09.995 --> 00:04:13.835
יכול להיות המפתח
לזמני ההעברה האחידים במוח,

00:04:13.835 --> 00:04:16.925
וכתוצאה מכך,
ליכולת הסינתזה המנטלית שלנו.

00:04:16.925 --> 00:04:20.255
רוב המיילינציה הזו מתרחשת בילדות,

00:04:20.255 --> 00:04:21.814
אז מגיל צעיר,

00:04:21.814 --> 00:04:26.115
לדמיון הנמרץ שלנו יש קשר הדוק
עם בניית מוח

00:04:26.115 --> 00:04:28.381
שחיבוריו העטופים במיילין

00:04:28.381 --> 00:04:31.824
יכולים ליצור סימפוניות יצירתיות
במהלך חיינו.