Return to Video

איך הצילום מחבר בינינו

  • 0:00 - 0:03
    בואו נתחיל בכך שנצפה בכמה צילומים נהדרים.
  • 0:05 - 0:08
    זהו אייקון של הנשיונל ג'יאוגרפיק,
  • 0:08 - 0:11
    פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.
  • 0:11 - 0:14
    אך ה"הרוורד לאמפון" עומד לצאת
  • 0:14 - 0:16
    עם פרודיה על הנשיונל ג'יאוגרפיק,
  • 0:16 - 0:20
    ואני פוחד לחשוב מה הם הולכים לעשות לצילום הזה.
  • 0:20 - 0:22
    הו, חרון-אפו של "פוטושופ".
  • 0:24 - 0:27
    זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו, צילם ברוס דייל.
  • 0:27 - 0:30
    הוא הרכיב מצלמה על הזנב.
  • 0:34 - 0:37
    תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי, של סם אייבל.
  • 0:40 - 0:42
    פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.
  • 0:42 - 0:44
    אני אוהב צילום זה כי הוא מזכיר לי
  • 0:44 - 0:47
    את פסלי הארד של דגה, של הרקדנית הקטנה.
  • 0:50 - 0:55
    דוב קוטב שוחה בים הארקטי, של פול ניקלין.
  • 0:55 - 0:58
    דובי קוטב זקוקים לקרח כדי לנוע ממקום למקום -
  • 0:58 - 1:00
    הם אינם שחיינים טובים במיוחד.
  • 1:00 - 1:02
    ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.
  • 1:04 - 1:08
    אלה גמלים צועדים בעמק ריפט שבאפריקה.
  • 1:08 - 1:10
    צולם ע"י כריס ג'ונס.
  • 1:11 - 1:17
    זה צולם ישר כלפי מטה, כך שאלה צלליות הגמלים.
  • 1:19 - 1:21
    זהו חוואי בטקסס, של וויליאם אלברט אלרד,
  • 1:21 - 1:24
    צלם דיוקנאות גדול.
  • 1:25 - 1:27
    וג'יין גודול, יוצרת את החיבור הייחודי שלה,
  • 1:27 - 1:29
    צולם בידי ניק ניקולס.
  • 1:32 - 1:36
    זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד, שצילם דייויד אלן הרווי.
  • 1:36 - 1:38
    ודייויד סיפר שהרבה מאד דברים מוזרים
  • 1:38 - 1:40
    התרחשו על רחבת הריקודים.
  • 1:40 - 1:43
    אבל זה לפחות היגייני.
  • 1:43 - 1:47
    [צחוק]
  • 1:47 - 1:51
    אלה אריות-ים באוסטרליה שרוקדים את הריקוד שלהם,
  • 1:51 - 1:53
    של דייויד דובילה.
  • 1:54 - 1:58
    וזהו כוכב שביט, שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון.
  • 2:00 - 2:04
    ולבסוף, חרטום הטיטניק, בלי כוכבי סרטים,
  • 2:04 - 2:06
    שצילם אמורי קריסטוף.
  • 2:11 - 2:13
    לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד
  • 2:13 - 2:17
    במערבולת הקשוחה של עולם התקשורת הרווי של היום,
  • 2:17 - 2:19
    מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו
  • 2:19 - 2:21
    מוחנו מקפיא רגע משמעותי.
  • 2:21 - 2:23
    הנה דוגמא:
  • 2:23 - 2:25
    לפני 4 שנים הייתי בחוף הים עם בני,
  • 2:25 - 2:28
    והוא למד אז לשחות
  • 2:28 - 2:31
    בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.
  • 2:32 - 2:35
    אך אני פניתי הצידה לרגע והוא נלכד בגאות חזקה
  • 2:35 - 2:36
    והחל להיגרר לעבר המזח.
  • 2:38 - 2:41
    אני יכול לעמוד כאן עכשיו ולראות,
  • 2:41 - 2:44
    בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,
  • 2:44 - 2:47
    איך הרגעים מאיטים וקופאים במיצב הזה.
  • 2:47 - 2:51
    אני יכול לראות את הסלעים כאן.
  • 2:51 - 2:53
    יש גל שעומד להתנפץ עליו.
  • 2:53 - 2:56
    אני יכול לראות את ידיו המושטות,
  • 2:56 - 2:58
    ואני יכול לראות את פניו מוכי האימה,
  • 2:58 - 3:01
    מביטות בי ואומרות, "עזור לי, אבא."
  • 3:02 - 3:04
    תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.
  • 3:04 - 3:06
    חזרנו לחוף, הוא היה בסדר גמור.
  • 3:06 - 3:08
    שיקשקנו קצת.
  • 3:08 - 3:12
    אבל "זכרון נורת המבזק" הזה, כפי שהוא קרוי,
  • 3:12 - 3:14
    הוא מה שקרה כשכל הרכיבים הצטרפו יחד והגדירו
  • 3:14 - 3:19
    לא רק את האירוע, אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.
  • 3:19 - 3:21
    ולזה מתחבר הצילום
  • 3:21 - 3:24
    כשהוא יוצר קשר רגשי משלו עם הצופה.
  • 3:24 - 3:26
    אני חייב לומר לכם,
  • 3:26 - 3:28
    שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,
  • 3:28 - 3:30
    ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם את הסיפור הזה.
  • 3:30 - 3:32
    והוא אמר, "אה, כן, גם אני זוכר את זה!
  • 3:32 - 3:34
    לי יש בראש תמונה שלך,
  • 3:34 - 3:36
    עומד שם על החוף וצועק עלי."
  • 3:36 - 3:38
    [צחוק]
  • 3:38 - 3:40
    ואני חשבתי שהייתי גיבור.
  • 3:40 - 3:41
    [צחוק]
  • 3:41 - 3:44
    אם כן...
  • 3:44 - 3:46
    זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של
  • 3:46 - 3:50
    כמה תמונות מעולות שצולמו ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות
  • 3:50 - 3:53
    שעובדים בצמרת של מקצועם.
  • 3:53 - 3:55
    פרט לאחד.
  • 3:55 - 3:58
    תמונה זו צולמה ע"י ד"ר יואן מייסון
  • 3:58 - 4:00
    לפני שנה בניו-זילנד,
  • 4:00 - 4:03
    והיא הוגשה לנשיונל ג'יאוגרפיק ופורסמה בו.
  • 4:03 - 4:05
    לפני שנה הוספנו לאתר שלנו מדור בשם "הצילום שלך,"
  • 4:05 - 4:09
    שבו כל אחד יכול להגיש תמונות לפרסום אפשרי.
  • 4:09 - 4:12
    וזה הפך להצלחה אדירה,
  • 4:12 - 4:15
    עקב הקשר שנוצר עם קהילת הצלמים הנלהבים.
  • 4:15 - 4:17
    איכות הצילומים החובבניים האלה
  • 4:17 - 4:19
    יכולה לעתים להיות מדהימה.
  • 4:19 - 4:21
    ובראותי זאת, זה מחזק בי את ההרגשה,
  • 4:21 - 4:24
    שלכל אחד מאיתנו יש לפחות
  • 4:24 - 4:26
    צילום נהדר אחד או שניים.
  • 4:26 - 4:29
    אך על מנת להיות צלם-עיתונות גדול,
  • 4:29 - 4:31
    אתה צריך שיהיו בך יותר
  • 4:31 - 4:33
    מצילום גדול אחד או שניים.
  • 4:33 - 4:35
    אתה צריך להיות מסוגל לצלם כאלה כל הזמן.
  • 4:35 - 4:38
    אך אפילו חשוב מכך,
  • 4:38 - 4:41
    עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.
  • 4:41 - 4:44
    עליך לדעת לספר סיפור.
  • 4:44 - 4:46
    אז הבה ואשתף אתכם בכמה מהסיקורים
  • 4:46 - 4:49
    שממחישים לדעתי את כוחו של הצילום לספר סיפור.
  • 4:51 - 4:54
    הצלם ניק ניקולס יצא לתעד
  • 4:54 - 4:57
    שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית
  • 4:57 - 4:59
    בצ'אד, בשם זאקומה.
  • 5:00 - 5:02
    הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם
  • 5:02 - 5:04
    ולחזור עם סיפור קלאסי על מינים שונים של בעלי חיים,
  • 5:04 - 5:06
    שחיים במקום אקזוטי.
  • 5:06 - 5:08
    וזה מה שניק עשה, עד לשלב מסוים.
  • 5:08 - 5:10
    זהו חתול-סרוואל.
  • 5:10 - 5:12
    הוא למעשה מצלם את עצמו,
  • 5:12 - 5:14
    במה שקרוי 'מלכודת צילום'.
  • 5:14 - 5:16
    יש קרן אינפרא-אדומה,
  • 5:16 - 5:18
    והוא חוצה את הקרן ומצלם את עצמו.
  • 5:18 - 5:22
    אלה בבונים ליד מקווה-מים.
  • 5:23 - 5:25
    ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -
  • 5:25 - 5:27
    צילמה אלפי תמונות של זה.
  • 5:27 - 5:29
    וניק גילה שיש לו המון תמונות
  • 5:29 - 5:31
    של אחוריים של בבונים.
  • 5:31 - 5:32
    [צחוק]
  • 5:32 - 5:35
    אריה בארוחה לילית -
  • 5:35 - 5:37
    שימו לב שיש לו שן שבורה.
  • 5:40 - 5:43
    ותנין שעולה על גדת הנהר והולך אל מאורתו.
  • 5:43 - 5:45
    אני אוהב את זרזיף המים
  • 5:45 - 5:47
    שמטפטף מקצה זנבו.
  • 5:49 - 5:52
    אך המין העיקרי בזאקומה הם הפילים.
  • 5:52 - 5:56
    זהו אחד מגדולי העדרים השלמים בחלק זה של אפריקה.
  • 5:56 - 5:58
    הנה תמונה שצולמה לאור הירח,
  • 5:58 - 6:01
    משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.
  • 6:01 - 6:03
    כל הסיפור הזה התחיל עם הפילים.
  • 6:03 - 6:07
    ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,
  • 6:07 - 6:09
    הצמידו קולר על מנהיגת העדר.
  • 6:09 - 6:11
    הם קראו לה אנני
  • 6:11 - 6:13
    והחלו לעקוב אחר תנועותיה.
  • 6:13 - 6:15
    העדר היה בטוח בתחומי השמורה
  • 6:15 - 6:17
    הודות לקבוצת פקחי השמורה המסורים.
  • 6:17 - 6:21
    אך כשהחלו הגשמים השנתיים,
  • 6:21 - 6:24
    העדר היה מתחיל לנדוד לשטחי מזון מחוץ לשמורה.
  • 6:24 - 6:26
    ואז הם נקלעו לצרות.
  • 6:27 - 6:29
    כי מחוץ לבטחון של השמורה היו ציידים לא חוקיים
  • 6:29 - 6:33
    שצדו אותם רק בגלל ערך חטי השנהב שלהם.
  • 6:34 - 6:36
    מנהיגת העדר, שאחריה עקבו בגלי רדיו,
  • 6:36 - 6:39
    אחרי שבועות של תנועה לתוך השמורה וממנה,
  • 6:39 - 6:41
    חדלה לנוע מחוץ לשמורה.
  • 6:41 - 6:46
    אנני חוסלה, יחד עם 20 מחברי העדר שלה.
  • 6:49 - 6:51
    ורק בשביל השנהב.
  • 6:55 - 6:57
    זהו למעשה אחד מפקחי השמורה.
  • 6:57 - 7:00
    הם הצליחו להבריח צייד אחד ולתפוס את השנהב.
  • 7:00 - 7:02
    הם לא יכלו להשאירו שם,
  • 7:02 - 7:04
    כי הוא עדיין בעל ערך.
  • 7:04 - 7:06
    אך מה שניק עשה, הוא חזר
  • 7:06 - 7:10
    עם סיפור שמרחיק מעבר לגישה המיושנת
  • 7:10 - 7:12
    של האמירה הסתמית: "איזה עולם מופלא."
  • 7:12 - 7:16
    ובמקום זה יצר סיפור שנגע עמוק ללב הקהל שלנו.
  • 7:16 - 7:18
    במקום סתם להכיר להם את השמורה,
  • 7:18 - 7:20
    הוא יצר הבנה ואמפטיה
  • 7:20 - 7:22
    לפילים, לפקחים ולנושאים רבים
  • 7:22 - 7:25
    סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.
  • 7:26 - 7:28
    כעת נעבור להודו.
  • 7:28 - 7:31
    לפעמים אפשר לספר סיפור רחב בצורה ממוקדת.
  • 7:31 - 7:34
    בדקנו את הנושא בו טיפל ריצ'רד וורמן
  • 7:34 - 7:37
    ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.
  • 7:37 - 7:39
    לראשונה בהיסטוריה,
  • 7:39 - 7:43
    אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית מאשר כפרית
  • 7:43 - 7:45
    ועיקר הצמיחה הזו אינה מתרחשת בערים,
  • 7:45 - 7:47
    אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.
  • 7:48 - 7:51
    ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,
  • 7:51 - 7:53
    בא אלי ואמר,
  • 7:53 - 7:56
    "אנו חייבים לתעד זאת, וזה מה שאני מציע:
  • 7:56 - 7:59
    ניסע סביב העולם ונצלם כל שכונת עוני בעולם."
  • 7:59 - 8:02
    עניתי, "זה אולי קצת שאפתני מדי לתקציב שלנו."
  • 8:02 - 8:04
    אז מה שעשינו במקום זה,
  • 8:04 - 8:07
    במקום לצאת ולעשות משהו שיתבטא מבחינתנו
  • 8:07 - 8:09
    במעין סיקור עיתונאי,
  • 8:09 - 8:12
    שבה אתה רק בא ורואה מעט מכל דבר,
  • 8:12 - 8:15
    מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,
  • 8:15 - 8:17
    שהיא חלק ממומבאי, הודו,
  • 8:17 - 8:19
    כדי שיישאר שם וממש ייכנס לעומק
  • 8:19 - 8:25
    ליבו ונשמתו של האזור העירוני הגדול הזה.
  • 8:26 - 8:28
    ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי
  • 8:28 - 8:31
    בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה.
  • 8:31 - 8:34
    הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני
  • 8:34 - 8:36
    של אופן תיפקודו של כל האזור האורבני.
  • 8:37 - 8:39
    בכך שהוא נותר ממוקד היטב על מקום יחיד,
  • 8:39 - 8:42
    ג'ונאס התחבר לנשמה ולרוח הנצחית של האדם
  • 8:42 - 8:44
    שעומדת ביסוד הקהילה הזו.
  • 8:46 - 8:48
    והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.
  • 8:51 - 8:54
    אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור היא בתמונה סוחפת
  • 8:54 - 8:57
    ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי
  • 8:57 - 8:59
    עם צלם העיתונות רנדי אולסון
  • 8:59 - 9:02
    כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים.
  • 9:02 - 9:05
    לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,
  • 9:05 - 9:08
    אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו
  • 9:08 - 9:10
    הם מטובי הצילומים שלוכדים הן את ההרס האנושי
  • 9:10 - 9:12
    והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז.
  • 9:12 - 9:14
    כאן, בתמונה של בריאן,
  • 9:14 - 9:17
    כריש בתנוחת צליבה, שנלכד
  • 9:17 - 9:19
    ברשת אגידים מול באחה.
  • 9:19 - 9:22
    ראתי כמה תמונות 'בסדר' של לכידה משנית,
  • 9:22 - 9:24
    בעלי החיים שנלכדו בטעות
  • 9:24 - 9:26
    במהלך דיג של מינים מסוימים.
  • 9:26 - 9:28
    אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי
  • 9:28 - 9:31
    בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה
  • 9:31 - 9:35
    כשהם השליכו את הפסולת לים.
  • 9:37 - 9:39
    ובריאן סיכן עצמו אף יותר
  • 9:39 - 9:41
    כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה
  • 9:41 - 9:43
    של רשת מכמורת שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.
  • 9:46 - 9:48
    על היבשה, רנדי אולסון צילם
  • 9:48 - 9:50
    שוק דגים ארעי באפריקה,
  • 9:50 - 9:53
    שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר נמכרו למקומיים,
  • 9:53 - 9:56
    בעוד החלקים העיקריים נשלחו לאירופה.
  • 9:56 - 9:59
    וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.
  • 10:00 - 10:02
    ככל שמקורות המזון הראשיים מנוצלים עד תום,
  • 10:02 - 10:04
    הקציר מתבצע עמוק יותר ויותר באוקינוסים
  • 10:04 - 10:06
    ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.
  • 10:06 - 10:09
    זה נקרא לדוג בתחתית שרשרת המזון.
  • 10:09 - 10:11
    אך ישנם ניצוצות של תקווה,
  • 10:11 - 10:14
    ואני חושב שבכל פעם שאנו עושים כתבה ענקית על זה,
  • 10:14 - 10:16
    איננו רוצים באמת רק ללכת
  • 10:16 - 10:18
    ולחפש את הבעיות.
  • 10:18 - 10:19
    אנו גם רוצים לחפש פתרונות.
  • 10:19 - 10:23
    בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד
  • 10:23 - 10:25
    שבה נאסר הדיג המסחרי,
  • 10:25 - 10:29
    כתוצאה מכך, המינים שניצודו בהגזמה השתקמו,
  • 10:29 - 10:32
    ויחד עימם גם הפתרון האפשרי לאזורי דיג ברי-קיימא.
  • 10:32 - 10:35
    הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת
  • 10:35 - 10:38
    עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד ומעורר מחלוקת.
  • 10:38 - 10:42
    ג'יימס נאכטוויי, שזכה לכבוד ב"טד" של השנה שעברה,
  • 10:42 - 10:44
    בחן את יעילות המערכת הרפואית
  • 10:44 - 10:47
    המטפלת בפצועים האמריקאיים שמגיעים מעירק.
  • 10:47 - 10:50
    היא כמו צינור שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד
  • 10:50 - 10:53
    ויוצאים בקצה השני, בחזרה הביתה.
  • 10:53 - 10:55
    ג'ים התחיל בשדה הקרב.
  • 10:55 - 10:59
    כאן, חובש מטפל בחייל פצוע
  • 10:59 - 11:01
    במסוק שמחזיר אותם אל ביה"ח שדה.
  • 11:02 - 11:04
    כאן הוא בביה"ח שדה.
  • 11:04 - 11:07
    החייל שמימין נושא את שם ביתו
  • 11:07 - 11:10
    המקועקע על חזהו כמזכרת מהבית.
  • 11:10 - 11:14
    מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר
  • 11:14 - 11:16
    בחזרה לגרמניה, ושם הם פוגשים את משפחותיהם
  • 11:16 - 11:18
    בפעם הראשונה.
  • 11:21 - 11:25
    ובחזרה לארה"ב, להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים
  • 11:25 - 11:27
    כמו זה, ב"וולטר ריד."
  • 11:27 - 11:29
    ולבסוף, לרוב אחרי התאמת תותבים משוכללים,
  • 11:29 - 11:31
    הם עוזבים את המערכת הרפואית ומנסים
  • 11:31 - 11:33
    לשוב לחייהם מלפני המלחמה.
  • 11:33 - 11:36
    ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי פשוט לכאורה
  • 11:36 - 11:40
    והעניק לו מימד אנושי שנגע עמוקות ללב קוראינו.
  • 11:42 - 11:44
    סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות
  • 11:44 - 11:46
    איך אפשר להשתמש בצילום
  • 11:46 - 11:49
    לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו.
  • 11:49 - 11:51
    אבל קורה גם שהצלמים
  • 11:51 - 11:53
    פשוט נתקלים בדברים, שבשורה התחתונה
  • 11:53 - 11:55
    הם כיף טהור.
  • 11:55 - 11:57
    הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה
  • 11:57 - 11:59
    כדי לצלם כתבה על כלב הים הנמרי.
  • 11:59 - 12:02
    הם צולמו לעתים נדירות בלבד, חלקית כי הם נחשבים
  • 12:02 - 12:04
    מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.
  • 12:05 - 12:07
    למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד
  • 12:07 - 12:09
    נתפס ע"י אחד מהם, נגרר למעמקים ונהרג.
  • 12:09 - 12:11
    אז אתם ודאי מתארים לעצמכם
  • 12:11 - 12:13
    שפול קצת היסס להיכנס למים.
  • 12:14 - 12:17
    כלבי הים הנמריים אוכלים בעיקר פינגווינים.
  • 12:17 - 12:19
    ודאי שמעתם על "מסע הפינגווינים",
  • 12:19 - 12:21
    אז כאן מדובר ב"מסעדת הפינגווינים".
  • 12:21 - 12:23
    [צחוק]
  • 12:24 - 12:27
    הנה פינגווין שניגש לתצפית
  • 12:27 - 12:29
    כדי לבדוק אם השטח פנוי.
  • 12:29 - 12:32
    ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים.
  • 12:35 - 12:37
    אבל אז פול נכנס למים.
  • 12:37 - 12:40
    ולדבריו, הוא לא ממש פחד.
  • 12:40 - 12:42
    ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.
  • 12:42 - 12:45
    היא ודאי - חבל שאינכם יכולים לראות זאת בצילום -
  • 12:45 - 12:47
    אבל אורכה הוא 4 מטר.
  • 12:47 - 12:49
    כך שהיא גדולה למדי.
  • 12:50 - 12:51
    ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,
  • 12:51 - 12:54
    כי היא היתה יותר סקרנית לגביו מאשר מאויימת.
  • 12:54 - 12:56
    פעירת הפה הזו, מימין,
  • 12:56 - 12:59
    היא למעשה דרכה לומר לו, "תראה כמה אני גדולה!"
  • 12:59 - 13:02
    כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."
  • 13:02 - 13:03
    [צחוק]
  • 13:03 - 13:05
    ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.
  • 13:05 - 13:09
    בעיניה הוא היה היצור הגדול והמטופש הזה במים,
  • 13:09 - 13:11
    שמשום-מה לא מגלה עניין
  • 13:11 - 13:13
    במרדף אחרי פינגווינים.
  • 13:13 - 13:17
    אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,
  • 13:17 - 13:20
    חיים, ולהניח אותם לפניו.
  • 13:20 - 13:23
    היא שמטה אותם שם והם היו בורחים בשחייה.
  • 13:23 - 13:25
    היא הביטה בו, כאילו, "מה אתה עושה?"
  • 13:25 - 13:28
    והיתה חוזרת ותופסת ומחזירה לו אותם
  • 13:28 - 13:30
    ושומטת אותם לפניו.
  • 13:30 - 13:33
    והיא המשיכה לעשות זאת במשך יומיים רצופים
  • 13:33 - 13:35
    ובשלב מסוים נעשתה כה מאוכזבת ממנו,
  • 13:35 - 13:38
    שהיא התחילה להניח אותם ישר על ראשו.
  • 13:38 - 13:40
    [צחוק]
  • 13:40 - 13:43
    ויצא מזה צילום פנטסטי.
  • 13:43 - 13:46
    [צחוק]
  • 13:46 - 13:49
    ובסופו של דבר נראה לפול שהיא הגיעה למסקנה
  • 13:49 - 13:51
    שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.
  • 13:51 - 13:54
    זוהי נשיפת הבוז שלה,
  • 13:54 - 13:56
    מין נחרת גועל.
  • 13:56 - 13:58
    [צחוק]
  • 13:58 - 14:01
    איבדה בו עניין ושבה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות.
  • 14:01 - 14:03
    פול יצא לצלם יצור
  • 14:03 - 14:05
    מסתורי ולא-מוכר יחסית,
  • 14:05 - 14:07
    וחזר לא סתם עם מקבץ צילומים,
  • 14:07 - 14:10
    אלא עם חווייה מדהימה וסיפור גדול.
  • 14:11 - 14:13
    סיפורים מהסוג הזה,
  • 14:13 - 14:16
    שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,
  • 14:16 - 14:18
    הם הממחישים את כוחו של הצילום העיתונאי.
  • 14:19 - 14:24
    אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור חיבור מיידי אל האדם,
  • 14:24 - 14:27
    ויכול לשמש כגורם חיובי
  • 14:27 - 14:29
    להבנת האתגרים וההזדמנויות
  • 14:29 - 14:31
    שמולם ניצב עולמנו היום.
  • 14:31 - 14:32
    תודה רבה.
  • 14:32 - 14:36
    [מחיאות כפיים]
Title:
איך הצילום מחבר בינינו
Speaker:
David Griffin
Description:

מנהל הצילום של נשיונל ג'יאוגרפיק, דייויד גריפין, מכיר את הכוח שיש לצילום לחבר בינינו לבין עולמנו. בהרצאה רצופת צילומים מרהיבים הוא מתאר כיצד אנחנו משתמשים בתצלומים כדי לספר את סיפורינו.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:36

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions