Return to Video

איך הצילום מחבר בינינו

  • 0:00 - 0:03
    בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.
  • 0:05 - 0:08
    זהו צילום מופתי
    של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",
  • 0:08 - 0:11
    פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.
  • 0:11 - 0:14
    אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת
  • 0:14 - 0:16
    עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",
  • 0:16 - 0:20
    ואני מתחלחל למחשבה
    מה הם יעשו לצילום הזה.
  • 0:20 - 0:22
    הו, אימת ה"פוטושופ".
  • 0:24 - 0:27
    זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו,
    של ברוס דייל.
  • 0:27 - 0:30
    הוא הרכיב מצלמה על הזנב.
  • 0:34 - 0:37
    תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי,
    של סם אייבל.
  • 0:40 - 0:42
    פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.
  • 0:42 - 0:44
    אני אוהב את התצלום הזה
    כי הוא מזכיר לי
  • 0:44 - 0:47
    את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה
    של דגה.
  • 0:50 - 0:55
    דוב קוטב שוחה בים הארקטי,
    של פול ניקלין.
  • 0:55 - 0:58
    דובי קוטב זקוקים לקרח
    כדי לנוע ממקום למקום -
  • 0:58 - 1:00
    הם אינם שחיינים טובים במיוחד.
  • 1:00 - 1:02
    ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.
  • 1:04 - 1:08
    אלה גמלים צועדים
    בעמק ריפט שבאפריקה.
  • 1:08 - 1:10
    צולם ע"י כריס ג'ונס.
  • 1:11 - 1:17
    זה צולם ישר כלפי מטה,
    כך שאלה הן צלליות הגמלים.
  • 1:19 - 1:21
    זהו חוואי בטקסס,
    של וויליאם אלברט אלרד,
  • 1:21 - 1:24
    צלם דיוקנאות גדול.
  • 1:25 - 1:27
    והנה ג'יין גודול,
    יוצרת את התקשורת הייחודית לה,
  • 1:27 - 1:29
    צולם בידי ניק ניקולס.
  • 1:32 - 1:36
    זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד,
    שצילם דייויד אלן הארווי.
  • 1:36 - 1:38
    דייויד גם סיפר
    שהרבה מאד דברים מוזרים
  • 1:38 - 1:40
    התרחשו על רחבת הריקודים.
  • 1:40 - 1:43
    אבל זה לפחות היגייני.
  • 1:43 - 1:47
    [צחוק]
  • 1:47 - 1:51
    אלה אריות-ים באוסטרליה
    שרוקדים את הריקוד שלהם,
  • 1:51 - 1:53
    צולם ע"י דייויד דובילה.
  • 1:54 - 1:58
    וזהו כוכב שביט,
    שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון.
  • 2:00 - 2:04
    ולבסוף, חרטום הטיטניק,
    ללא כוכבי סרטים,
  • 2:04 - 2:06
    שצילם אמורי קריסטוף.
  • 2:11 - 2:13
    לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד
  • 2:13 - 2:17
    במערבולת הקשוחה
    של התקשורת הרוויה של ימינו,
  • 2:17 - 2:19
    מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו
  • 2:19 - 2:21
    מוחנו מקפיא רגע משמעותי.
  • 2:21 - 2:23
    הנה דוגמא:
  • 2:23 - 2:25
    לפני 4 שנים
    הייתי בחוף הים עם בני,
  • 2:25 - 2:28
    והוא למד אז לשחות
  • 2:28 - 2:31
    בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.
  • 2:32 - 2:35
    אני פניתי לרגע הצידה,
    והוא נלכד בגאות חזקה
  • 2:35 - 2:36
    והחל להיגרר לעבר המזח.
  • 2:38 - 2:41
    אני עומד כאן עכשיו
    ועדיין יכול לראות,
  • 2:41 - 2:44
    בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,
  • 2:44 - 2:47
    איך הרגעים מאיטים וקופאים
    במיצב הזה.
  • 2:47 - 2:51
    אני יכול לראות
    את הסלעים האלה, כאן.
  • 2:51 - 2:53
    יש גל שעומד להתנפץ עליו.
  • 2:53 - 2:56
    אני יכול לראות את ידיו המושטות,
  • 2:56 - 2:58
    ואני יכול לראות את פניו
    מוכי האימה,
  • 2:58 - 3:01
    מביטות בי ואומרות,
    "עזור לי, אבא."
  • 3:02 - 3:04
    תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.
  • 3:04 - 3:06
    חזרנו לחוף,
    הוא היה בריא ושלם
  • 3:06 - 3:08
    שיקשקנו קצת.
  • 3:08 - 3:12
    אבל "זכרון ההבזק" הזה,
    כפי שהוא קרוי,
  • 3:12 - 3:14
    הוא מה שקרה
    כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו
  • 3:14 - 3:19
    לא רק את האירוע,
    אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.
  • 3:19 - 3:21
    ולזה מתחבר הצילום
  • 3:21 - 3:24
    כשהוא יוצר קשר רגשי משלו
    עם הצופה.
  • 3:24 - 3:26
    אני חייב לומר לכם,
  • 3:26 - 3:28
    שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,
  • 3:28 - 3:30
    ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם
    את הסיפור הזה.
  • 3:30 - 3:32
    והוא אמר,
    "אה, כן, גם אני זוכר את זה!
  • 3:32 - 3:34
    לי יש בראש תמונה שלך,
  • 3:34 - 3:36
    עומד שם על החוף וצועק עלי."
  • 3:36 - 3:38
    [צחוק]
  • 3:38 - 3:40
    לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.
  • 3:40 - 3:41
    [צחוק]
  • 3:41 - 3:44
    אם כן...
  • 3:44 - 3:46
    זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של
  • 3:46 - 3:50
    כמה תמונות מעולות שצולמו
    ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם
  • 3:50 - 3:53
    שעובדים בצמרת של מקצועם.
  • 3:53 - 3:55
    פרט לאחד.
  • 3:55 - 3:58
    תמונה זו צולמה
    ע"י ד"ר יואן מייסון
  • 3:58 - 3:59
    בניו-זילנד, בשנה שעברה,
  • 3:59 - 4:03
    והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק"
    ופורסמה בו.
  • 4:03 - 4:06
    בשנה שעברה הוספנו לאתר שלנו
    מדור בשם "הצילום שלך,"
  • 4:06 - 4:09
    שבו כל אחד יכול להגיש תמונות
    כמועמדות לפרסום
  • 4:09 - 4:12
    וזה הפך להצלחה פרועה
  • 4:12 - 4:15
    עקב הקשר שנוצר
    עם קהילת הצלמים הנלהבים.
  • 4:15 - 4:19
    איכות הצילומים החובבניים האלה
    עשויה להיות מדהימה,
  • 4:19 - 4:21
    ובראותי זאת,
    זה מחזק בי את ההרגשה,
  • 4:21 - 4:26
    שבכל אחד מאיתנו טמונים
    לפחות צילום נהדר אחד או שניים.
  • 4:27 - 4:29
    אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,
  • 4:29 - 4:33
    צריך שיהיו לך יותר
    מצילום גדול אחד או שניים.
  • 4:33 - 4:35
    אתה צריך להיות מסוגל
    לצלם כאלה כל הזמן.
  • 4:37 - 4:41
    אך אפילו חשוב מכך,
    עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.
  • 4:41 - 4:44
    עליך לדעת לספר סיפור.
  • 4:44 - 4:46
    אז הבה ואשתף אתכם
    בכמה מהסיקורים
  • 4:46 - 4:49
    שממחישים לדעתי
    את כוחו של הצילום לספר סיפור.
  • 4:52 - 4:57
    הצלם ניק ניקולס יצא לתעד
    שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית
  • 4:57 - 4:59
    בצ'אד, בשם זאקומה.
  • 5:00 - 5:03
    הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם
    ולחזור עם סיפור קלאסי
  • 5:03 - 5:06
    על מינים שונים של בעלי חיים,
    שחיים במקום אקזוטי.
  • 5:06 - 5:09
    וזה מה שניק עשה,
    עד לשלב מסוים.
  • 5:09 - 5:10
    זהו חתול-סרוואל.
  • 5:10 - 5:14
    הוא למעשה מצלם את עצמו
    במה שקרוי 'מלכודת צילום'.
  • 5:14 - 5:16
    יש קרן אינפרא-אדומה,
  • 5:16 - 5:18
    והוא חוצה את הקרן
    ומצלם את עצמו.
  • 5:20 - 5:23
    אלה בבונים ליד מקווה-מים.
  • 5:23 - 5:26
    ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -
  • 5:26 - 5:27
    צילמה אלפי תמונות של זה.
  • 5:27 - 5:30
    וניק גילה שיש לו המון תמונות
    של אחוריים של בבונים.
  • 5:30 - 5:32
    (צחוק)
  • 5:33 - 5:37
    אריה בארוחה לילית -
    שימו לב שיש לו שן שבורה.
  • 5:41 - 5:43
    ותנין שעולה על גדת הנהר
    והולך אל מאורתו.
  • 5:43 - 5:47
    אני אוהב את זרזיף המים
    שמטפטף מקצה זנבו.
  • 5:49 - 5:52
    אך המין העיקרי בזאקומה
    הם הפילים.
  • 5:52 - 5:56
    זהו אחד מגדולי העדרים השלמים
    בחלק זה של אפריקה.
  • 5:56 - 6:01
    זאת תמונה שצולמה לאור הירח,
    משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.
  • 6:01 - 6:03
    הפילים הם שנתנו לסיפור
    את נקודת המפנה שלו.
  • 6:04 - 6:07
    ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,
  • 6:07 - 6:09
    הצמידו קולר על מנהיגת העדר.
  • 6:09 - 6:11
    הם קראו לה אנני
  • 6:11 - 6:13
    והחלו לעקוב אחר תנועותיה.
  • 6:13 - 6:15
    העדר היה בטוח בתחומי השמורה
  • 6:15 - 6:18
    הודות לקבוצת פקחי השמורה
    המסורים האלה.
  • 6:18 - 6:21
    אך כשהחלו הגשמים השנתיים,
  • 6:21 - 6:24
    העדר היה מתחיל לנדוד
    לשטחי-מזון מחוץ לשמורה.
  • 6:24 - 6:26
    ואז הם נקלעו לצרות.
  • 6:27 - 6:29
    כי מחוץ לבטחון של השמורה
    היו ציידים לא-חוקיים
  • 6:29 - 6:33
    שצדו אותם רק בגלל
    ערך חטי השנהב שלהם.
  • 6:34 - 6:36
    מנהיגת העדר,
    שאחריה עקבו בגלי רדיו,
  • 6:36 - 6:40
    אחרי שבועות של תנועה
    לתוך השמורה וממנה,
  • 6:40 - 6:41
    נעצרה איפשהו מחוץ לשמורה.
  • 6:42 - 6:46
    אנני חוסלה,
    יחד עם 20 מחברי העדר שלה.
  • 6:49 - 6:51
    ורק בשביל השנהב.
  • 6:56 - 6:57
    זהו אחד מפקחי השמורה.
  • 6:57 - 7:01
    הם הצליחו להבריח צייד אחד
    ולתפוס את השנהב.
  • 7:01 - 7:04
    הם לא יכלו להשאירו שם
    כי הוא עדיין בעל ערך.
  • 7:04 - 7:10
    אך ניק חזר עם סיפור
    שמעבר לגישה המיושנת
  • 7:10 - 7:12
    של האמירה הסתמית,
    "איזה עולם מופלא",
  • 7:12 - 7:16
    אלא יצר סיפור שנגע עמוק
    ללב הקהל שלנו.
  • 7:16 - 7:18
    במקום סתם להכיר להם את השמורה,
  • 7:18 - 7:23
    הוא יצר הבנה ואהדה
    לפילים, לפקחים ולנושאים הרבים
  • 7:23 - 7:25
    סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.
  • 7:26 - 7:28
    כעת נעבור להודו.
  • 7:28 - 7:31
    לפעמים אפשר לספר סיפור רחב
    בצורה ממוקדת.
  • 7:32 - 7:35
    בדקנו את הנושא
    בו מטפל ריצ'רד וורמן,
  • 7:35 - 7:37
    ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.
  • 7:37 - 7:39
    לראשונה בהיסטוריה,
  • 7:39 - 7:43
    אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית
    מאשר כפרית
  • 7:43 - 7:48
    ועיקר הצמיחה הזו איננה בערים
    אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.
  • 7:49 - 7:53
    ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,
    בא אלי ואמר:
  • 7:53 - 7:56
    "אנו חייבים לתעד זאת,
    וזה מה שאני מציע:
  • 7:56 - 7:59
    "ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."
  • 7:59 - 8:02
    עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי
    על התקציב שלנו."
  • 8:02 - 8:04
    אז מה שעשינו,
  • 8:04 - 8:09
    במקום לצאת ולעשות משהו
    שיתבטא מבחינתנו במעין סיקור עיתונאי,
  • 8:09 - 8:12
    שבו אתה רק בא
    ורואה מעט מכל דבר,
  • 8:12 - 8:15
    מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,
  • 8:15 - 8:17
    שהיא חלק ממומבאי שבהודו,
  • 8:17 - 8:20
    כדי שיישאר שם
    וממש יחדור לעומק ליבו ונשמתו
  • 8:20 - 8:26
    של האזור העירוני הגדול הזה.
  • 8:26 - 8:31
    ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי
    בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה;
  • 8:31 - 8:34
    הוא גילה שזהו חלק חי,
    נושם וחיוני
  • 8:34 - 8:37
    של האופן בו מתפקד
    כל האזור האורבני.
  • 8:37 - 8:39
    בכך שהוא נותר ממוקד היטב
    על מקום אחד ויחיד,
  • 8:39 - 8:43
    ג'ונאס התחבר לנשמה
    ולרוח הנצחית של האדם
  • 8:43 - 8:45
    שעומדת ביסוד הקהילה הזו.
  • 8:47 - 8:49
    והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.
  • 8:51 - 8:55
    אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור
    היא בתמונה סוחפת.
  • 8:55 - 8:57
    ציוותנו את הצלם התת-מימי
    בריאן סקרי
  • 8:57 - 8:59
    עם צלם העיתונות רנדי אולסון
  • 8:59 - 9:02
    כדי לתעד את דילול
    אזורי הדיג העולמיים.
  • 9:03 - 9:06
    לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,
  • 9:06 - 9:08
    אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו
  • 9:08 - 9:10
    הם מטובי הצילומים שלוכדים
    הן את ההרס האנושי,
  • 9:10 - 9:12
    והן את ההרס הטבעי
    עקב דיג מופרז.
  • 9:12 - 9:14
    כאן, בתמונה של בריאן,
  • 9:14 - 9:17
    כריש בתנוחת צליבה, שנלכד
  • 9:17 - 9:19
    ברשת אגידים מול באחה.
  • 9:19 - 9:23
    כבר ראיתי כמה תמונות
    שהיו 'בסדר', של שלל משני,
  • 9:23 - 9:26
    בעלי החיים שנלכדו בטעות
    בדיג שנועד למינים מסוימים.
  • 9:26 - 9:29
    אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי
  • 9:29 - 9:32
    בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה
  • 9:32 - 9:35
    כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.
  • 9:37 - 9:41
    ובריאן סיכן עצמו אף יותר
    כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה
  • 9:41 - 9:44
    של רשת מכמורת
    שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.
  • 9:46 - 9:50
    על היבשה, רנדי אולסון צילם
    שוק דגים מאולתר באפריקה,
  • 9:51 - 9:54
    שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר
    נמכרים למקומיים,
  • 9:54 - 9:56
    אחרי שהחלקים העיקריים נשלחו לאירופה.
  • 9:57 - 10:00
    וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.
  • 10:00 - 10:02
    ככל שמקורות המזון הראשיים
    מנוצלים עד תום,
  • 10:02 - 10:04
    הדיג יורד יותר ויותר
    למעמקי האוקינוס
  • 10:04 - 10:07
    ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.
  • 10:07 - 10:09
    זה נקרא
    "לדוג בתחתית שרשרת המזון".
  • 10:09 - 10:11
    אך יש גם ניצוצות של תקווה,
  • 10:11 - 10:14
    ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים
    כתבה ענקית על זה,
  • 10:14 - 10:18
    איננו רוצים באמת רק ללכת
    ולחפש את הבעיות.
  • 10:18 - 10:19
    אנו גם רוצים לחפש פתרונות.
  • 10:20 - 10:23
    בריאן צילם שמורה ימית
    בניו-זילנד
  • 10:23 - 10:26
    שבה נאסר הדיג המסחרי,
  • 10:26 - 10:29
    כתוצאה מכך,
    המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו,
  • 10:29 - 10:33
    ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי
    לאזורי דיג ברי-קיימא.
  • 10:33 - 10:35
    הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת
  • 10:35 - 10:38
    עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד
    ומעורר מחלוקת.
  • 10:38 - 10:42
    ג'יימס נאכטוויי,
    שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה,
  • 10:42 - 10:44
    בחן את יעילות המערכת הרפואית
  • 10:44 - 10:47
    המטפלת בפצועים האמריקאיים
    שמגיעים מעירק.
  • 10:48 - 10:51
    היא דומה לצינור,
    שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד
  • 10:51 - 10:53
    ויוצאים בקצה השני, בבית.
  • 10:54 - 10:56
    ג'ים התחיל בשדה הקרב.
  • 10:56 - 10:59
    כאן, חובש מטפל בחייל פצוע
  • 10:59 - 11:01
    במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.
  • 11:02 - 11:04
    כאן הוא בבי"ח שדה.
  • 11:05 - 11:10
    לחייל שמימין מקועקע על חזהו
    שמה של בתו כמזכרת מהבית.
  • 11:12 - 11:15
    מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר
    בחזרה לגרמניה,
  • 11:15 - 11:19
    ושם הם מתאחדים לראשונה
    עם משפחותיהם.
  • 11:21 - 11:25
    ובחזרה לארה"ב,
    להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים
  • 11:25 - 11:27
    כמו זה, ב"וולטר ריד."
  • 11:27 - 11:29
    ולבסוף, לרוב אחרי התאמת
    תותבים משוכללים,
  • 11:29 - 11:33
    הם עוזבים את המערכת הרפואית
    ומנסים לשוב לחייהם מלפני המלחמה.
  • 11:34 - 11:36
    ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי
    פשוט-לכאורה
  • 11:37 - 11:41
    והעניק לו מימד אנושי
    שנגע עמוקות ללב קוראינו.
  • 11:43 - 11:46
    סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות
    איך אפשר להשתמש בצילום
  • 11:46 - 11:49
    לטיפול בכמה מהנושאים
    החשובים ביותר שלנו.
  • 11:49 - 11:52
    אבל קורה גם שהצלמים
    פשוט נתקלים בדברים,
  • 11:52 - 11:54
    שבשורה התחתונה הם כיף טהור.
  • 11:55 - 11:57
    הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה
  • 11:57 - 11:59
    כדי לצלם כתבה
    על כלב הים הנמרי.
  • 11:59 - 12:01
    הם צולמו לעתים נדירות בלבד,
    חלקית, כי הם נחשבים
  • 12:01 - 12:04
    מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.
  • 12:05 - 12:07
    למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד
  • 12:07 - 12:09
    נתפס ע"י אחד מהם,
    נגרר למעמקים ונהרג.
  • 12:09 - 12:13
    אז אתם ודאי מתארים לעצמכם
    שפול קצת היסס להיכנס למים.
  • 12:14 - 12:17
    כלבי הים הנמריים אוכלים
    בעיקר פינגווינים.
  • 12:17 - 12:21
    אם שמעתם על "מסע הפינגווינים",
    כאן זאת "מסעדת הפינגווינים".
  • 12:21 - 12:23
    (צחוק)
  • 12:24 - 12:28
    הנה פינגווין שניגש לגדה
    כדי לבדוק אם השטח פנוי.
  • 12:28 - 12:32
    ואז כולם רצים החוצה
    ויוצאים לים.
  • 12:35 - 12:37
    אבל אז פול נכנס למים.
  • 12:37 - 12:40
    ולדבריו, הוא לא ממש פחד.
  • 12:40 - 12:42
    ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.
  • 12:42 - 12:45
    היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים
    לראות זאת בצילום --
  • 12:45 - 12:47
    אבל אורכה הוא 4 מטר.
  • 12:47 - 12:50
    כך שהיא גדולה למדי.
  • 12:50 - 12:51
    ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,
  • 12:51 - 12:54
    כי היא היתה יותר סקרנית לגביו
    מאשר מאויימת.
  • 12:54 - 12:56
    פעירת הפה הזו, מימין,
  • 12:56 - 12:59
    היא למעשה דרכה לומר לו,
    "תראה כמה אני גדולה!"
  • 13:00 - 13:02
    כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."
  • 13:02 - 13:03
    (צחוק)
  • 13:03 - 13:06
    ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.
  • 13:06 - 13:09
    בעיניה הוא היה
    היצור הגדול והמסורבל הזה במים,
  • 13:09 - 13:13
    שמשום-מה לא מגלה עניין
    במרדף אחרי פינגווינים.
  • 13:13 - 13:17
    אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,
  • 13:17 - 13:20
    חיים, ולהניח אותם לפניו.
  • 13:21 - 13:23
    היא שמטה אותם שם
    והם היו בורחים בשחייה.
  • 13:23 - 13:25
    היא הביטה בו, כאילו,
    "מה אתה עושה?"
  • 13:25 - 13:28
    והיתה חוזרת ותופסת,
    ומחזירה לו אותם
  • 13:28 - 13:30
    ושומטת אותם לפניו.
  • 13:30 - 13:33
    והיא המשיכה לעשות זאת
    במשך יומיים רצופים
  • 13:33 - 13:35
    ובשלב מסוים
    נעשתה כה מאוכזבת ממנו,
  • 13:35 - 13:38
    שהיא התחילה להניח אותם
    ממש על ראשו.
  • 13:38 - 13:40
    (צחוק)
  • 13:40 - 13:43
    ויצא מזה צילום פנטסטי.
  • 13:43 - 13:46
    (צחוק)
  • 13:47 - 13:49
    ובסופו של דבר נראה לפול
    שהיא הגיעה למסקנה
  • 13:49 - 13:51
    שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.
  • 13:51 - 13:54
    זאת מעין נשיפת בוז מצידה,
  • 13:55 - 13:56
    מין נחרת-גועל.
  • 13:56 - 13:58
    (צחוק)
  • 13:58 - 14:01
    איבדה בו עניין ושבה לעשות
    את מה שהיא יודעת לעשות.
  • 14:01 - 14:05
    פול יצא לצלם יצור
    מסתורי ולא-מוכר יחסית,
  • 14:05 - 14:07
    וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,
  • 14:07 - 14:11
    אלא גם עם חווייה מדהימה
    וסיפור גדול.
  • 14:12 - 14:16
    סיפורים מהסוג הזה,
    שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,
  • 14:16 - 14:19
    הם הממחישים את כוחו
    של הצילום העיתונאי.
  • 14:20 - 14:24
    אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור
    חיבור אמיתי עם האדם,
  • 14:24 - 14:27
    וניתן לנצלו כגורם חיובי
  • 14:27 - 14:31
    להבנת האתגרים וההזדמנויות
    שמולם ניצב עולמנו היום.
  • 14:31 - 14:32
    תודה רבה.
  • 14:32 - 14:36
    [מחיאות כפיים]
Title:
איך הצילום מחבר בינינו
Speaker:
דייויד גריפין
Description:

מנהל הצילום של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", דייויד גריפין, מכיר את הכוח שיש לצילום לחבר בינינו לבין עולמנו. בהרצאה רצופת צילומים מרהיבים הוא מתאר כיצד כולנו משתמשים בתצלומים כדי לספר את סיפורינו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:36

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.