Return to Video

הסכנות שב"עיוורון מרצון"

  • 0:01 - 0:05
    בפינה הצפונית-מזרחית של ארה"ב,
  • 0:05 - 0:08
    ממש ליד הגבול עם קנדה,
  • 0:08 - 0:12
    יש עיירה קטנה בשם ליבי,
    במונטנה.
  • 0:12 - 0:16
    היא מוקפת בעצי אורן ובאגמים
  • 0:16 - 0:21
    ובחיי בר מדהימים
  • 0:21 - 0:26
    ועצים גבוהים כאלה,
    שמיתמרים אל השמים.
  • 0:26 - 0:30
    ושם שוכנת העיירה הקטנה, ליבי,
  • 0:30 - 0:34
    שבה ביקרתי,
    יש שם תחושת בדידות,
  • 0:34 - 0:36
    זה מקום קצת מבודד,
  • 0:36 - 0:40
    ובליבי שבמונטנה חיה אישה
    יוצאת-דופן למדי
  • 0:40 - 0:42
    בשם גיילה בנפילד.
  • 0:42 - 0:44
    היא תמיד חשה עצמה כחריגה,
  • 0:44 - 0:47
    למרות שגרה שם כמעט כל חייה,
  • 0:47 - 0:49
    אישה ממוצא רוסי.
  • 0:49 - 0:51
    היא סיפרה לי,
    שכשהלכה לביה"ס,
  • 0:51 - 0:53
    היתה הילדה היחידה שבחרה
  • 0:53 - 0:56
    ללמוד שרטוט טכני.
  • 0:56 - 1:00
    בהמשך חייה היא קיבלה עבודה
    לעבור מבית לבית
  • 1:00 - 1:04
    לקרוא שעונים שונים:
    מדי גז, שעוני חשמל.
  • 1:04 - 1:07
    והיא עסקה בכך במשך היום,
  • 1:07 - 1:11
    והיה דבר אחד
    שמשך במיוחד את תשומת ליבה:
  • 1:11 - 1:15
    במשך היום היא פגשה
    המון גברים
  • 1:15 - 1:19
    שהיו בבית, בגיל העמידה,
    בסוף גיל העמידה,
  • 1:19 - 1:25
    ונראה שרבים מהם מחוברים
    למיכלי חמצן.
  • 1:25 - 1:27
    וזה נראה לה מוזר.
  • 1:27 - 1:31
    ואז, אחרי כמה שנים,
    אביה נפטר בגיל 59,
  • 1:31 - 1:35
    5 ימים לפני שהיה אמור לקבל
    את הפנסיה שלו.
  • 1:35 - 1:36
    הוא היה כורה.
  • 1:36 - 1:41
    היא חשבה שהוא ודאי
    נשחק בגלל העבודה.
  • 1:41 - 1:45
    אבל אחרי עוד כמה שנים,
    אימה נפטרה,
  • 1:45 - 1:48
    וזה כבר נראה משונה אף יותר,
  • 1:48 - 1:51
    כי אימה באה משושלת ארוכה
    של אנשים
  • 1:51 - 1:55
    שתמיד נראה שהם חיים לנצח.
  • 1:55 - 1:58
    למעשה, דודה של גיילה
    חי עד עצם היום הזה,
  • 1:58 - 2:01
    ולומד לרקוד ואלס.
  • 2:01 - 2:04
    לא נראה הגיוני שאימה של גיילה
  • 2:04 - 2:06
    תמות בגיל כה צעיר.
  • 2:06 - 2:11
    זה היה חריג, ומקרים חריגים
    לא הפסיקו להתמיה אותה.
  • 2:11 - 2:13
    ואגב כך,
    היא נזכרה במקרים נוספים.
  • 2:13 - 2:14
    היא נזכרה, למשל,
  • 2:14 - 2:18
    שאימה שברה פעם רגל
    והלכה לבית החולים,
  • 2:18 - 2:19
    ועברה המון צילומי רנטגן,
  • 2:19 - 2:22
    ושניים מהם היו של הרגל,
    וזה היה הגיוני,
  • 2:22 - 2:27
    אבל 6 מהם היו צילומי חזה,
    וזה לא היה הגיוני.
  • 2:27 - 2:30
    היא תהתה שוב ושוב
    בקשר לכל דבר ודבר
  • 2:30 - 2:32
    בחייה ובחיי הוריה,
  • 2:32 - 2:36
    בנסיון להבין את הדברים
    שהיא רואה.
  • 2:36 - 2:38
    היא חשבה על העיר שלה.
  • 2:38 - 2:41
    בעיר היה מכרה ורמיקוליט.
  • 2:41 - 2:44
    הוורמיקוליט שימש כדשן,
  • 2:44 - 2:47
    כדי לגרום לצמחים לגדול
    מהר יותר וטוב יותר.
  • 2:47 - 2:50
    הוורמיקוליט שימש לבידוד עליות-גג,
  • 2:50 - 2:53
    היו מכניסים כמויות עצומות ממנו
    מתחת לגג
  • 2:53 - 2:57
    כדי לשמור על החום בבתים
    בחורפים הארוכים של מונטנה.
  • 2:57 - 2:59
    הוורמיקוליט נמצא במגרש המשחקים.
  • 2:59 - 3:01
    הוא נמצא במגרש הכדורגל,
  • 3:01 - 3:03
    בזירת ההחלקה.
  • 3:03 - 3:07
    מה שהיא לא ידעה
    עד שהחלה לעבוד על הבעיה הזו
  • 3:07 - 3:14
    הוא שהורמיקוליט
    הוא צורה רעילה מאד של אסבסט.
  • 3:14 - 3:16
    כשהיא פתרה את החידה,
  • 3:16 - 3:19
    היא החלה לספר
    לכל מי שרק יכלה
  • 3:19 - 3:21
    מה קרה, מה נגרם להוריה
  • 3:21 - 3:24
    ולאנשים שהיא ראתה
    מחוברים למיכלי חמצן
  • 3:24 - 3:28
    בבתיהם בערבים.
  • 3:28 - 3:29
    אבל היא באמת נדהמה.
  • 3:29 - 3:31
    היא חשבה שכשכולם יידעו,
    הם ירצו לעשות משהו.
  • 3:31 - 3:34
    ולמעשה, איש לא רצה לדעת.
  • 3:34 - 3:36
    למען האמת,
    היא הפכה למטרד כזה,
  • 3:36 - 3:39
    בנסיונותיה העקשניים
    לספר את הסיפור הזה
  • 3:39 - 3:42
    לשכניה, לחבריה,
    לאנשים נוספים בקהילה,
  • 3:42 - 3:44
    שבסופו של דבר
    כמה מהם חברו יחד
  • 3:44 - 3:46
    והכינו מדבקת פגוש,
  • 3:46 - 3:49
    אותה הציגו בגאווה על מכוניותיהם,
    ובה נכתב:
  • 3:49 - 3:51
    "כן, אני מליבי שבמונטנה,
  • 3:51 - 3:57
    "ולא, אני לא חולה ברעלת אסבסט."
  • 3:57 - 4:00
    אבל גיילה לא הפסיקה.
    היא המשיכה במחקר שלה.
  • 4:00 - 4:03
    עליית האינטרנט בהחלט סייעה לה.
  • 4:03 - 4:05
    היא דיברה עם כל מי
    שרק יכלה.
  • 4:05 - 4:09
    היא הציגה שוב ושוב את טיעוניה,
    ובסופו של דבר הצליחה.
  • 4:09 - 4:11
    כשחוקר אחד עבר בעיר
  • 4:11 - 4:13
    במסגרת מחקרו שעסק
    במכרות באיזור,
  • 4:13 - 4:16
    והיא סיפרה לו את סיפורה,
    ובהתחלה, כמובן,
  • 4:16 - 4:19
    גם הוא, כמו כולם,
    לא האמין לה,
  • 4:19 - 4:21
    אבל הוא חזר לסיאטל,
    ערך מחקר משלו
  • 4:21 - 4:25
    והבין שהיא צודקת.
  • 4:25 - 4:29
    אז כעת היה לה בן-ברית.
  • 4:29 - 4:32
    למרות זאת, אנשים עדיין
    לא רצו לדעת.
  • 4:32 - 4:36
    הם אמרו דברים כמו:
    "אם זה באמת היה מסוכן,
  • 4:36 - 4:39
    "מישהו היה מגלה לנו."
  • 4:39 - 4:42
    "אם זו באמת הסיבה
    מדוע כולם מתים,
  • 4:42 - 4:46
    "הרופאים היו מגלים לנו."
  • 4:46 - 4:50
    כמה מהגברים, שהיו מורגלים
    בעבודות קשות במיוחד, אמרו:
  • 4:50 - 4:52
    "אני לא רוצה להפוך לקורבן.
  • 4:52 - 4:54
    "לא ייתכן שאני קורבן,
    ובכל מקרה,
  • 4:54 - 5:01
    "בכל תעשיה קורות תאונות."
  • 5:01 - 5:04
    אבל גיילה המשיכה,
    ובסופו של דבר הצליחה
  • 5:04 - 5:07
    למשוך סוכנות פדרלית אל העיר
  • 5:07 - 5:11
    ולבדוק את תושבי העיר--
  • 5:11 - 5:16
    15,000 איש--
    ומה שהם גילו
  • 5:16 - 5:19
    היה שבעיר יש שיעור תמותה
  • 5:19 - 5:25
    גבוה פי 80 מבכל מקום
    אחר בארה"ב.
  • 5:25 - 5:29
    זה היה ב-2002, ואפילו אז
  • 5:29 - 5:33
    איש לא הרים יד ואמר: "גיילה,
  • 5:33 - 5:37
    "הביטי במגרש המשחקים
    שבו נכדייך משחקים.
  • 5:37 - 5:42
    "הוא מכוסה בוורמיקוליט."
  • 5:42 - 5:45
    זו לא היתה אי-ידיעה.
  • 5:45 - 5:48
    זה היה עיוורון מרצון.
  • 5:48 - 5:51
    עיוורון מרצון הוא
    מושג משפטי שמשמעו,
  • 5:51 - 5:54
    שאם יש מידע
    שאתם יכולים וצריכים לדעת,
  • 5:54 - 5:58
    אבל איכשהו מצליחים
    לא לדעת אותו,
  • 5:58 - 6:01
    החוק קובע שאתם עיוורים מרצון:
  • 6:01 - 6:04
    בחרתם שלא לדעת.
  • 6:04 - 6:09
    יש היום המון עיוורון מרצון.
  • 6:09 - 6:12
    אפשר לראות עיוורון מרצון בבנקים,
  • 6:12 - 6:15
    כשאלפי אנשים מכרו
    משכנתאות לאנשים
  • 6:15 - 6:16
    שלא יכלו להחזיר אותן.
  • 6:16 - 6:18
    אפשר לראות אותם בבנקים
  • 6:18 - 6:20
    כששערי הריבית טופלו
  • 6:20 - 6:23
    וכולם ידעו מה קורה,
  • 6:23 - 6:26
    וכולם התעלמו מזה במתכוון.
  • 6:26 - 6:29
    אפשר לראות עיוורון מרצון
    בכנסיה הקתולית,
  • 6:29 - 6:34
    ובהתעלמות משך דורות
    מהתעללות בילדים.
  • 6:34 - 6:36
    אפשר לראות עיוורון מרצון
  • 6:36 - 6:41
    בחפזון להיכנס למלחמה בעירק.
  • 6:41 - 6:44
    עיוורון מרצון קיים בקני-מידה
    עצומים כאלה,
  • 6:44 - 6:47
    וגם בקני-מידה קטנים מאד,
  • 6:47 - 6:51
    במשפחות, בבתים ובקהילות,
  • 6:51 - 6:57
    ובמיוחד בארגונים ובמוסדות.
  • 6:57 - 7:01
    בחברות שבהן נחקר
    נושא העיוורון מרצון
  • 7:01 - 7:03
    שואלים שאלות כמו:
  • 7:03 - 7:06
    "האם יש בעבודה נושאים
  • 7:06 - 7:09
    "שאנשים חוששים מלהעלות?"
  • 7:09 - 7:12
    וכשאקדמאים ערכו מחקרים כמו זה
  • 7:12 - 7:14
    בתאגידים בארה"ב,
  • 7:14 - 7:19
    הם מצאו ש-85% מהאנשים
    עונים בחיוב.
  • 7:19 - 7:22
    שמונים וחמישה אחוזים מהאנשים
    יודעים שיש בעיה,
  • 7:22 - 7:24
    והם לא יגידו כלום.
  • 7:24 - 7:28
    וכשחזרתי על המחקר באירופה,
  • 7:28 - 7:30
    ושאלתי את אותן שאלות,
  • 7:30 - 7:33
    הגעתי בדיוק לאותו המספר.
  • 7:33 - 7:37
    85 אחוזים. זה המון שתיקה.
  • 7:37 - 7:39
    זה המון עיוורון.
  • 7:39 - 7:43
    והמעניין הוא שכשאני באה
    לחברות בשווייץ,
  • 7:43 - 7:47
    אומרים לי שם:
    "זו בעיה ייחודית לשווייץ."
  • 7:47 - 7:51
    וכשאני באה לגרמניה, הם אומרים:
    "אה, כן. זו המחלה של הגרמנים."
  • 7:51 - 7:53
    וכשאני מגיעה לחברות באנגליה,
    הם אומרים:
  • 7:53 - 7:57
    "אה, כן. הבריטים באמת גרועים בזה."
  • 7:57 - 8:01
    והאמת היא שזו בעיה אנושית.
  • 8:01 - 8:08
    בנסיבות מסוימות, כולנו עיוורים מרצון.
  • 8:08 - 8:10
    מה שהמחקר מראה הוא
    שאנשים מסוימים עיוורים
  • 8:10 - 8:14
    מתוך פחד. הם חוששים מתגובה.
  • 8:14 - 8:17
    ואחרים הם עיוורים
    כי הם חושבים
  • 8:17 - 8:20
    שפשוט אין טעם לראות הכל.
  • 8:20 - 8:22
    שום דבר לא ישתנה.
  • 8:22 - 8:24
    אם נקים קול מחאה,
    אם נמחה נגד המלחמה בעירק,
  • 8:24 - 8:26
    דבר לא ישתנה.
    אז למה לטרוח?
  • 8:26 - 8:31
    מוטב לא לראות בכלל
    את הדברים האלה.
  • 8:31 - 8:34
    והנושא שחוזר על עצמו,
    ושאני פוגשת כל הזמן,
  • 8:34 - 8:36
    הוא אנשים שאומרים: "טוב, נו,
  • 8:36 - 8:40
    "אלה שכן רואים, הם חושפי-שחיתויות,
  • 8:40 - 8:42
    "וכולנו יודעים מה קורה להם."
  • 8:42 - 8:46
    אז ישנו מיתוס עמוק
    בעניין חושפי-השחיתויות
  • 8:46 - 8:51
    שאומר קודם כל,
    שהם כולם מטורפים.
  • 8:51 - 8:53
    אבל מה שגיליתי במסעותי בעולם
  • 8:53 - 8:56
    ומתוך שיחות עם חושפי-שחיתויות,
    הוא שבעצם,
  • 8:56 - 9:01
    הם אנשים מאד נאמנים
    ולעתים קרובות מאד שמרניים.
  • 9:01 - 9:05
    הם מסורים במידה עצומה
    למוסדות שעבורם הם עובדים,
  • 9:05 - 9:07
    והסיבה שהם משמיעים את קולם,
  • 9:07 - 9:10
    הסיבה שהם מתעקשים לראות,
  • 9:10 - 9:14
    היא כי איכפת להם מאד
    מהמוסד שלהם
  • 9:14 - 9:17
    והם רוצים שהוא ימשיך
    להיות בריא.
  • 9:17 - 9:19
    והדבר השני שאנשים מרבים לומר
  • 9:19 - 9:23
    על חושפי-השחיתויות הוא:
    "זה חסר טעם,
  • 9:23 - 9:25
    "כי רואים מה קורה להם.
  • 9:25 - 9:26
    "מוחצים אותם.
  • 9:26 - 9:30
    "איש איננו רוצה לעבור דבר כזה."
  • 9:30 - 9:34
    ועדיין, כשאני משוחחת עם מתריעים,
  • 9:34 - 9:39
    הטון העיקרי הוא של גאווה.
  • 9:39 - 9:41
    אני חושבת על ג'ו דארבי.
  • 9:41 - 9:45
    כולנו זוכרים את התמונות
    מאבו-גרייב,
  • 9:45 - 9:48
    שכה זיעזעו את העולם
    והראו איזו מין מלחמה
  • 9:48 - 9:51
    נוהלה בעירק.
  • 9:51 - 9:54
    אבל אני תוהה
    אם מישהו זוכר את ג'ו דארבי,
  • 9:54 - 9:57
    החייל הטוב, הצייתן,
  • 9:57 - 10:02
    שמצא את התמונות האלה
    ומסר אותן.
  • 10:02 - 10:06
    והוא אמר:
    "תדעו לכם שאני לא טיפוס
  • 10:06 - 10:10
    "שמלשין על אנשים. אבל יש דברים
    שפשוט עוברים את הגבול.
  • 10:10 - 10:12
    "אומרים שיש ברכה באי-ידיעה,
  • 10:12 - 10:16
    "אבל אי-אפשר להשלים
    עם דברים כאלה."
  • 10:16 - 10:19
    שוחחתי עם סטיב בולסין,
    רופא בריטי,
  • 10:19 - 10:23
    שנאבק במשך 5 שנים
    למשוך את תשומת הלב
  • 10:23 - 10:28
    למנתח מסוכן אחד
    שהרג תינוקות.
  • 10:28 - 10:30
    ושאלתי אותו מדוע עשה זאת,
    והוא ענה:
  • 10:30 - 10:34
    "בעצם, בתי היא שדחפה אותי לכך.
  • 10:34 - 10:37
    "היא באה אלי ערב אחד,
    ופשוט אמרה:
  • 10:37 - 10:40
    'אבא, אתה לא יכול להניח
    לילדים האלה למות'."
  • 10:40 - 10:43
    או סינתיה תומס,
  • 10:43 - 10:47
    בת ורעיה נאמנה ביותר
    במשפחה של אנשי צבא,
  • 10:47 - 10:50
    שכאשר ראתה את חבריה וקרוביה
  • 10:50 - 10:54
    שחזרו ממלחמת עירק
    והיתה כה מזועזעת
  • 10:54 - 10:56
    ממצבם הנפשי
  • 10:56 - 11:00
    ומסירוב הצבא להכיר ולהודות
  • 11:00 - 11:03
    בתסמונת הדחק הפוסט-טראומטי,
  • 11:03 - 11:08
    עד שהקימה בית-קפה
    באמצעה של עיר צבאית
  • 11:08 - 11:14
    כדי לתת להם
    סיוע משפטי, פסיכולוגי ורפואי.
  • 11:14 - 11:17
    והיא אמרה לי: "את יודעת, מרגרט,
  • 11:17 - 11:21
    "תמיד אמרתי שאני לא יודעת
    מה אני רוצה להיות
  • 11:21 - 11:23
    "כשאהיה גדולה.
  • 11:23 - 11:27
    "אבל מצאתי את עצמי במאבק הזה,
  • 11:27 - 11:32
    "והשתניתי לנצח."
  • 11:32 - 11:36
    כולנו נהנים היום מחירויות כה רבות,
  • 11:36 - 11:38
    חירויות שהושגו בעמל רב:
  • 11:38 - 11:41
    החופש לכתוב ולפרסם
    ללא פחד מצנזורה,
  • 11:41 - 11:45
    חופש שלא היה כאן,
    בפעם הקודמת בה ביקרתי בהונגריה;
  • 11:45 - 11:47
    החופש להצביע, שבמיוחד הנשים
  • 11:47 - 11:50
    נאלצו להיאבק עליו כה קשה;
  • 11:50 - 11:53
    החופש של אנשים
    מכל מיני מוצאים אתניים, תרבויות
  • 11:53 - 11:58
    ונטיות מיניות, לחיות כרצונם.
  • 11:58 - 12:03
    אבל החופש איננו קיים
    אם לא משתמשים בו,
  • 12:03 - 12:05
    ומה שחושפי-השחיתויות עושים,
  • 12:05 - 12:08
    ומה שאנשים כמו גיילה בנפילד עושים,
  • 12:08 - 12:12
    הוא להשתמש בחופש שיש להם.
  • 12:12 - 12:16
    ומה שהם נכונים מאד לעשות
    הוא להכיר בכך
  • 12:16 - 12:18
    שנכון, זה יהפוך לוויכוח,
  • 12:18 - 12:21
    ונכון, תהיינה לי הרבה מריבות
  • 12:21 - 12:25
    עם השכנים והעמיתים והחברים,
  • 12:25 - 12:28
    אבל אני איעשה טובה מאד
    במאבק הזה.
  • 12:28 - 12:31
    אני אתמודד עם אומרי הלאו,
  • 12:31 - 12:36
    כי הם ישפרו ויחזקו את הטיעון שלי.
  • 12:36 - 12:38
    אני יכולה לשתף פעולה
    עם מתנגדי
  • 12:38 - 12:43
    כדי להשתפר במה שאני עושה.
  • 12:43 - 12:45
    מדובר באנשים בעלי
    כושר התמדה עצום,
  • 12:45 - 12:50
    סבלנות מדהימה ונחישות מוחלטת
  • 12:50 - 12:56
    לא להיות עיוורים ולא לשתוק.
  • 12:56 - 12:59
    כשהלכתי לליבי שבמונטנה,
  • 12:59 - 13:02
    ביקרתי במרפאת האסבסטוזיס
  • 13:02 - 13:06
    שגיילה הביאה להקמתה,
  • 13:06 - 13:09
    מקום שבו כמה מהאנשים,
  • 13:09 - 13:12
    שנזקקו לעזרה ולטיפול רפואי,
  • 13:12 - 13:15
    נכנסו בהתחלה מהדלת האחורית
  • 13:15 - 13:18
    כי לא רצו להודות בעובדה
  • 13:18 - 13:20
    שהיא צדקה.
  • 13:20 - 13:23
    ישבתי במסעדה קטנה וצפיתי
  • 13:23 - 13:27
    במשאיות שחלפו במעלה ובמורד
    הכביש המהיר,
  • 13:27 - 13:31
    שסילקו את האדמה שנחפרה מהגינות
  • 13:31 - 13:38
    והחליפו אותה באדמה טריה
    ולא מזוהמת.
  • 13:38 - 13:41
    הבאתי איתי את בתי בת ה-12,
  • 13:41 - 13:44
    כי מאד רציתי שתפגוש את גיילה.
  • 13:44 - 13:47
    והיא שאלה:
    "למה? מה העניין הגדול?"
  • 13:47 - 13:49
    עניתי: "היא לא כוכבת סרטים,
  • 13:49 - 13:53
    "והיא לא ידוענית ולא מומחית,
  • 13:53 - 13:56
    "וגיילה תהיה הראשונה לומר
    שהיא לא קדושה
  • 13:56 - 13:59
    "שהיא לא קדושה.
  • 13:59 - 14:02
    "מה שבאמת חשוב אצל גיילה
  • 14:02 - 14:05
    "הוא שהיא אדם מן השורה.
  • 14:05 - 14:10
    "היא כמוך וכמוני.
  • 14:10 - 14:16
    "היה לה חופש
    והיא היתה מוכנה להשתמש בו."
  • 14:16 - 14:17
    תודה רבה לכם.
  • 14:17 - 14:22
    [מחיאות כפיים]
Title:
הסכנות שב"עיוורון מרצון"
Speaker:
מרגרט הפרנן
Description:

גיילה בנפילד רק עסקה בעבודתה - ואז חשפה סוד נורא בנוגע לעיר הולדתה, שהביא לכך ששיעור התמותה בה היה גבוה פי 80 מבכל מקום אחר בארה"ב. אבל כשניסתה לספר על כך לאנשים, היא למדה אמת מזעזעת אף יותר: האנשים לא רצו לדעת. בהרצאה שהיא בחלקה שיעור היסטוריה וחלקה קריאה לפעולה, מרגרט הפרנן ממחישה את הסכנה שב"עיוורון מרצון" ומעלה על נס אנשים רגילים כמו גיילה בנפילד, שמוכנים להשמיע את קולם. הוסרט ב-TEDxDanubia).
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:38

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.