Return to Video

זה המוח שלכם בתקשורת

  • 0:01 - 0:03
    דמיינו שהמצאתם מתקן
  • 0:03 - 0:05
    שיכול להקליט את הזיכרונות שלי,
  • 0:05 - 0:07
    את החלומות שלי, את הרעיונות שלי,
  • 0:07 - 0:08
    ולהעביר אותם למוח שלכם.
  • 0:09 - 0:12
    זו תהיה טכנולוגיה משנת-משחק, נכון?
  • 0:12 - 0:15
    אבל למעשה, אנחנו כבר מחזיקים במתקן הזה,
  • 0:15 - 0:18
    והוא נקרא מערכת התקשורת האנושית
  • 0:18 - 0:19
    וסיפור סיפורים יעיל.
  • 0:20 - 0:22
    כדי להבין איך המתקן הזה עובד,
  • 0:22 - 0:25
    אנחנו צריכים להסתכל לתוך המוח שלנו.
  • 0:25 - 0:28
    ואנחנו צריכים לנסח את השאלה
    בצורה קצת שונה.
  • 0:28 - 0:30
    עכשיו אנחנו צריכים לשאול
  • 0:30 - 0:33
    איך תבניות הנוירונים האלו במוח שלי
  • 0:33 - 0:36
    שמקושרות לזיכרונות ולרעיונות שלי
  • 0:36 - 0:39
    מועברים אל המוחות שלכם.
  • 0:40 - 0:43
    ואנחנו חושבים שיש שני גורמים
    שמאפשרים לנו לתקשר.
  • 0:43 - 0:47
    הראשון, המוח שלכם עכשיו
    נצמד פיזית לגל הקול
  • 0:47 - 0:50
    שאני משדר למוח שלכם.
  • 0:50 - 0:53
    והשני, אנחנו פיתחנו פרוטוקול עצבי נפוץ
  • 0:53 - 0:55
    שאיפשר לנו לתקשר.
  • 0:55 - 0:57
    אז איך אנחנו יודעים את זה?
  • 0:57 - 0:59
    במעבדה שלי בפרינסטון,
  • 0:59 - 1:03
    אנחנו מביאים אנשים לסורק fMRI
    ואנחנו סורקים את המוחות שלהם
  • 1:03 - 1:07
    בזמן שהם מספרים לנו או מקשיבים
    לסיפורים מהחיים האמיתיים.
  • 1:07 - 1:09
    ובשביל לתת לכם מושג
    לגירוי שאנחנו משתמשים בו,
  • 1:09 - 1:13
    תנו לי לנגן לכם 20 שניות
    מסיפור שאנחנו משתמשים בו,
  • 1:13 - 1:16
    שמסופר על ידי מספר סיפורים מאוד מוכשר,
  • 1:16 - 1:17
    ג'ים או'גריידי.
  • 1:18 - 1:22
    (קול) ג'ים או'גריידי: אז אני מוציא החוצה
    את הסיפור שלי ואני יודע שהוא טוב,
  • 1:22 - 1:24
    ואז אני מתחיל לעשות אותו טוב יותר -
  • 1:24 - 1:26
    (צחוק)
  • 1:26 - 1:29
    על ידי הוספת אלמנט של קישוט.
  • 1:30 - 1:33
    עיתונאים קוראים לזה
    "להמציא שטויות."
  • 1:33 - 1:35
    (צחוק)
  • 1:36 - 1:39
    והם ממליצים נגד חציית הגבול הזה.
  • 1:40 - 1:45
    אבל אני הרגע ראיתי את הגבול הזה נחצה
    בין דיקן בעל כוח רב
  • 1:45 - 1:46
    ותקיפה עם מאפה.
  • 1:46 - 1:48
    ואני די חיבבתי את זה."
  • 1:48 - 1:50
    אורי חסון: בסדר,
    אז עכשיו בואו נסתכל לתוך המוח שלכם
  • 1:50 - 1:53
    ונראה מה מתרחש כשאתם מקשיבים
    לסיפורים מהסוג הזה.
  • 1:53 - 1:57
    ובואו נתחיל בפשטות -
    בואו נתחיל ממאזין אחד ואיזור אחד במוח:
  • 1:58 - 2:01
    הקורטקס השמיעתי
    שמעבד את הקולות שמגיעים מהאוזן.
  • 2:01 - 2:03
    וכמו שאתם יכולים לראות,
    באיזור הספציפי הזה במוח,
  • 2:03 - 2:07
    התגובות עולות ויורדות
    ככל שהסיפור מתגלה.
  • 2:07 - 2:09
    עכשיו, אנחנו יכולים לקחת את התגובות האלו
  • 2:09 - 2:11
    ולהשוות אותם לתגובות במאזינים אחרים
  • 2:11 - 2:13
    באותו איזור במוח.
  • 2:13 - 2:14
    ואנחנו יכולים לשאול:
  • 2:14 - 2:17
    כמה התגובות יהיו דומות
    בין כל המאזינים?
  • 2:18 - 2:20
    אז כאן אתם יכולים לראות חמישה מאזינים.
  • 2:21 - 2:24
    ואנחנו מתחילים לסרוק את המוח שלהם
    לפני שהסיפור מתחיל,
  • 2:24 - 2:28
    כשהם פשוט שוכבים בחושך
    ומחכים לסיפור שיתחיל.
  • 2:28 - 2:29
    כמו שאתם יכולים לראות,
  • 2:29 - 2:32
    האיזור במוח עולה ויורד
    בכל אחד מהם,
  • 2:32 - 2:34
    אבל התגובות מאוד שונות,
  • 2:34 - 2:35
    ולא בתיאום.
  • 2:35 - 2:38
    עם זאת, מיד כשהסיפור מתחיל,
  • 2:38 - 2:40
    משהו מדהים מתרחש.
  • 2:41 - 2:44
    (קול) ג'ים: "אז אני מוציא החוצה
    את הסיפור שלי ואני יודע שהוא טוב,
  • 2:44 - 2:45
    ואז אני מתחיל לעשות אותו -"
  • 2:45 - 2:49
    אורי: פתאום, אתם יכולים לראות שהתגובות
    אצל כל הנושאים בניסוי
  • 2:49 - 2:50
    ננעלות על הסיפור,
  • 2:50 - 2:53
    ועכשיו הן עולות ויורדות
    בצורה מאוד דומה
  • 2:53 - 2:55
    אצל כל המאזינים.
  • 2:55 - 2:58
    ולמעשה, זה בדיוק מה שקורה עכשיו
    במוחות שלכם
  • 2:58 - 3:01
    כשאתם מקשיבים לצליל שלי מדבר.
  • 3:01 - 3:04
    אנחנו קוראים לאפקט הזה "סחיפה עיצבית."
  • 3:04 - 3:07
    ובשביל להסביר לכם מה זה סחיפה עיצבית,
  • 3:07 - 3:09
    תנו לי קודם להסביר מה זה סחיפה פיזית.
  • 3:10 - 3:13
    אז, נסתכל ונראה חמישה מטרונומים.
  • 3:13 - 3:16
    תחשבו על חמשת המטרונומים
    כחמישה מוחות.
  • 3:16 - 3:19
    ובדומה למאזינים לפני שהסיפור מתחיל,
  • 3:19 - 3:20
    המטרונומים האלו הולכים לנקוש,
  • 3:20 - 3:23
    אבל הם הולכים לנקוש לא בתיאום.
  • 3:23 - 3:27
    (נקישות)
  • 3:27 - 3:30
    עכשיו תראו מה קורה כשאני מחבר אותם ביחד
  • 3:31 - 3:33
    על ידי הצבה שלהם על שני הצילינדרים האלו.
  • 3:34 - 3:37
    (נקישות)
  • 3:37 - 3:40
    עכשיו שני הצילינדרים האלו מתחילים להסתובב.
  • 3:40 - 3:43
    הרטט של הסיבוב הזה
    עובר דרך העץ
  • 3:43 - 3:46
    וזה הולך לחבר את כל המטרונומים ביחד.
  • 3:46 - 3:48
    ועכשיו תקשיבו לנקישות.
  • 3:48 - 3:52
    (נקישות מתואמות)
  • 3:58 - 4:00
    זה מה שנקרא סחיפה פיזית.
  • 4:00 - 4:03
    עכשיו בואו נחזור למוח ונשאל:
  • 4:03 - 4:05
    מה מניע את הסחיפה העיצבית הזו?
  • 4:05 - 4:08
    האם זה פשוט הצלילים שהדובר מייצר?
  • 4:08 - 4:09
    או שאולי אלו המילים.
  • 4:09 - 4:13
    או אולי זו המשמעות שהדובר מנסה להעביר.
  • 4:13 - 4:16
    אז בשביל לבחון את זה,
    עשינו את הניסוי הבא:
  • 4:16 - 4:19
    קודם כל לקחנו את הסיפור
    והשמענו אותו לאחור.
  • 4:19 - 4:22
    וזה שימר הרבה מהמאפיינים הקוליים המקוריים,
  • 4:22 - 4:24
    אבל הוציא את המשמעות.
  • 4:24 - 4:26
    וזה נשמע כמו משהו כזה.
  • 4:26 - 4:31
    (קול)
    ג'ים: (בלתי מובן)
  • 4:31 - 4:34
    והוספנו צבעים בשני המוחות
  • 4:34 - 4:37
    להצביע על איזורים שמגיבים
    באופן דומה בין האנשים.
  • 4:38 - 4:43
    וכמו שאתם יכולים לראות, הצליל הנכנס
    עורר בידור או היערכות בכל המוחות
  • 4:43 - 4:45
    בכל הקורטקס השמיעתיים
    שעיבדו את הצלילים,
  • 4:45 - 4:48
    אבל זה לא התפזר עמוק לתוך המוח.
  • 4:48 - 4:51
    עכשיו אנחנו יכולים לקחת את הצלילים האלו
    ולבנות איתם מילים.
  • 4:51 - 4:54
    אז אם ניקח את ג'ים או'גריידי
    ונבלבל את המילים,
  • 4:54 - 4:55
    נקבל רשימה של מילים.
  • 4:55 - 4:58
    (קול)
    ג'ים: ... חיה .. עובדות שונות ...
  • 4:58 - 5:01
    ובדיוק... איש עוגה ...
    בפוטנציה... הסיפורים שלי...
  • 5:01 - 5:04
    אורי: ואתם יכולים לראות שהמילים האלו
    מתחילות לעורר היערכות
  • 5:04 - 5:06
    באיזורי השפה המוקדמים,
    אבל לא יותר מזה.
  • 5:06 - 5:10
    עכשיו אנחנו יכולים לקחת את המילים
    ולהתחיל לבנות מהן משפטים.
  • 5:12 - 5:15
    (קול) ג'ים: והם ממליצים
    נגד חציית הגבול הזה.
  • 5:16 - 5:20
    הוא אומר: "ג'ים היקר, סיפור טוב,
    פרטים נחמדים.
  • 5:20 - 5:23
    האם היא לא ידעה עליו דרכה?"
  • 5:23 - 5:26
    אורי: עכשיו אתם יכולים לראות
    שהתגובות בכל איזורי השפה
  • 5:26 - 5:27
    שמעבדים את השפה הנכנסת
  • 5:27 - 5:30
    נערכות או הופכות לדומות
    אצל כל המאזינים.
  • 5:30 - 5:35
    עם זאת, רק כשאנחנו משתמשים
    בסיפור המלא, שובה הלב, ההגיוני,
  • 5:35 - 5:37
    התגובות נכנסות עמוק יותר לתוך המוח
  • 5:37 - 5:39
    לאיזורים מסדר גבוה יותר,
  • 5:39 - 5:42
    הכוללים את הקורטקס הקדמי
    והקורטקס הקודקודי,
  • 5:42 - 5:44
    וגורמות לכולם להגיב באופן מאוד דומה.
  • 5:44 - 5:48
    ואנחנו מאמינים שהתגובות האלו
    באיזורים מסדר גבוה מעוררות
  • 5:48 - 5:50
    או הופכות לדומות אצל המאזינים
  • 5:50 - 5:53
    בגלל המשמעות המועברת על ידי המספר,
  • 5:53 - 5:54
    ולא על ידי מילים או צלילים.
  • 5:55 - 5:57
    ואם אנחנו צודקים,
    יש ציפייה חזקה כאן
  • 5:57 - 6:00
    אם אני אגיד לכם שרעיונות דומים לחלוטין
  • 6:00 - 6:02
    המשתמשים בשתי מערכות מילים מאוד שונות,
  • 6:02 - 6:05
    התגובות של המוח שלכם
    עדיין יהיו מאוד דומות.
  • 6:05 - 6:09
    ובשביל לבחון את זה,
    עשינו את הניסוי הבא במעבדה שלי.
  • 6:09 - 6:11
    לקחנו את הסיפור באנגלית
  • 6:11 - 6:13
    ותירגמנו אותו לרוסית.
  • 6:13 - 6:17
    עכשיו יש לכם שתי מערכות שפה וצלילים שונות
  • 6:17 - 6:20
    שמעבירות את אותה המשמעות במדויק.
  • 6:20 - 6:23
    ואתם משמיעים את הסיפור באנגלית
    למאזיני אנגלית
  • 6:23 - 6:26
    ואת הסיפור ברוסית למאזינים רוסים,
  • 6:26 - 6:29
    ואנחנו יכולים להשוות בין התגובות שלהם
    בין הקבוצות.
  • 6:29 - 6:32
    וכשעשינו את זה, לא ראינו תגובות שהן דומות
  • 6:32 - 6:35
    בקורטקס השמיעתי בשפה,
  • 6:35 - 6:37
    כי השפה והצלילים הם מאוד שונים.
  • 6:37 - 6:40
    למרות זאת, אתם יכולים לראות
    שהתגובות באיזורים מסדר גבוה
  • 6:40 - 6:42
    עדיין היו דומות
    בין שתי הקבוצות.
  • 6:43 - 6:47
    אנחנו מאמינים שזה כיוון
    שהם הבינו את הסיפור בצורה מאוד דומה,
  • 6:47 - 6:51
    כמו שווידאנו, בשימוש במבחן
    לאחר שהסיפור הסתיים.
  • 6:52 - 6:56
    ואנחנו חושבים שההתיישרות הזו
    היא הכרחית בשביל תקשורת.
  • 6:56 - 6:59
    לדוגמא, כמו שאתם יכולים להבין,
  • 6:59 - 7:01
    אני לא דובר אנגלית כשפת אם.
  • 7:01 - 7:03
    אני גדלתי עם שפה אחרת,
  • 7:03 - 7:05
    ואותו הדבר יכול להיות נכון
    לגבי רבים מכם בקהל.
  • 7:05 - 7:07
    ועדיין, אנחנו יכולים לתקשר.
  • 7:07 - 7:08
    איך?
  • 7:09 - 7:12
    אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לתקשר
    כי יש לנו את הקוד הנפוץ
  • 7:12 - 7:13
    שמייצג משמעות.
  • 7:14 - 7:17
    בינתיים, אני רק דיברתי
    על מה שמתרחש במוח של המאזין,
  • 7:17 - 7:20
    במוח שלכם,
    כשאתם מאזינים לדיבורים.
  • 7:20 - 7:22
    אבל מה קורה במוח של המדבר,
    במוח שלי,
  • 7:22 - 7:24
    כשאני מדבר אליכם?
  • 7:24 - 7:26
    בשביל להסתכל במוח של המדבר,
  • 7:26 - 7:29
    ביקשנו מהמספר להיכנס לסורק,
  • 7:29 - 7:31
    סרקנו את המוח שלו
  • 7:31 - 7:35
    ואז השוואנו את תגובות המוח שלו
    לתגובות המוח של המאזינים
  • 7:35 - 7:37
    המקשיבים לסיפור.
  • 7:37 - 7:41
    אתם צריכים לזכור שליצור שפה
    ולתפוס שפה
  • 7:41 - 7:43
    הם שני תהליכים מאוד שונים.
  • 7:43 - 7:45
    פה אנחנו שואלים:
    עד כמה הם דומים?
  • 7:46 - 7:48
    להפתעתנו,
  • 7:48 - 7:52
    ראינו שכל התבניות המסובכות
    אצל המאזינים שלנו
  • 7:52 - 7:55
    מגיעות למעשה מהמוח של המספר.
  • 7:55 - 7:59
    אז ייצור ותפיסה
    נשענים על תהליכים מאוד דומים.
  • 7:59 - 8:06
    ומצאנו גם שככל שהדמיון חזק יותר
    בין מוח המאזין למוח הדובר,
  • 8:06 - 8:08
    התקשורת טובה יותר,
  • 8:08 - 8:12
    אז אני יודע שאם אתם לגמרי מבולבלים כרגע,
  • 8:12 - 8:14
    ואני באמת מקווה שזה לא המקרה,
  • 8:14 - 8:16
    תגובות המוח שלכם
    שונות מאוד משלי.
  • 8:16 - 8:19
    אבל אני גם יודע
    שאם אתם באמת מבינים אותי כרגע,
  • 8:19 - 8:22
    אז המוח שלך.. והמוח שלך...
    והמוח שלך
  • 8:22 - 8:24
    דומים מאוד לשלי.
  • 8:26 - 8:29
    עכשיו, בואו נצרף את כל המידע ונשאל:
  • 8:29 - 8:32
    איך אנחנו יכולים להשתמש בזה
    כדי להעביר זיכרון שיש לי
  • 8:32 - 8:34
    מהמוח שלי למוח שלכם?
  • 8:35 - 8:37
    אז עשינו את הניסוי הבא.
  • 8:38 - 8:40
    נתנו לאנשים לצפות,
    בפעם הראשונה בחייהם,
  • 8:40 - 8:44
    בפרק מסדרת הטלוויזיה של ה-BBC "שרלוק",
    בזמן שאנחנו סרקנו את המוח שלהם.
  • 8:44 - 8:47
    ואז ביקשנו מהם לחזור לסורק
  • 8:47 - 8:51
    ולספר את הסיפור לאדם אחר
    שאף פעם לא צפה בסרט.
  • 8:51 - 8:53
    אז בואו נהיה ספציפיים.
  • 8:53 - 8:55
    תחשבו על הסצינה המדויקת,
  • 8:55 - 8:57
    ששרלוק נכנס למונית בלונדון
  • 8:58 - 9:00
    והנהג בה הוא הרוצח שהוא מחפש.
  • 9:00 - 9:03
    איתי, כצופה,
  • 9:03 - 9:06
    יש תבנית ספציפית במוח שלי
    כשאני צופה בזה.
  • 9:07 - 9:11
    עכשיו, את התבנית המסוימת,
    אני יכול לשפעל במוח שלי שוב
  • 9:11 - 9:15
    על ידי להגיד לעולם:
    שרלוק, לונדון, רוצח.
  • 9:15 - 9:18
    ובזמן שאני משדר את המילים האלו
    למוחות שלכם עכשיו,
  • 9:19 - 9:21
    אתם צריכים לבנות את זה מחדש בראש שלכם.
  • 9:21 - 9:26
    למעשה, אנחנו רואים את התבנית הזו
    צצה עכשיו במוחות שלכם.
  • 9:26 - 9:28
    והיינו מאוד מופתעים לראות
  • 9:28 - 9:30
    שהתבנית שיש לכם עכשיו במוחות שלכם
  • 9:30 - 9:32
    בזמן שאני מתאר את הסצינות האלו
  • 9:32 - 9:36
    יהיו מאוד דומות לתבנית
    שהייתה לי בזמן שצפיתי בסרט
  • 9:36 - 9:38
    לפני מספר חודשים בסורק.
  • 9:38 - 9:40
    זה מתחיל להגיד לכם
    על המכניזם
  • 9:40 - 9:43
    שבעזרתו אנחנו יכולים לספר סיפורים
    ולשדר מידע.
  • 9:44 - 9:46
    כיוון שלדוגמא,
  • 9:46 - 9:49
    עכשיו אתם מאזינים מאוד לעומק
    ומנסים להבין את מה שאני אומר.
  • 9:49 - 9:51
    ואני יודע שזה לא קל.
  • 9:51 - 9:55
    אבל אני מקווה שבנקודה מסוימת
    בזמן השיחה היה קליק, והבנתם אותי.
  • 9:55 - 9:59
    ואני חושב שבעוד מספר שעות,
    מספר ימים, מספר חודשים,
  • 9:59 - 10:01
    אתם הולכים לפגוש מישהו במסיבה,
  • 10:01 - 10:04
    ואתם תספרו לו על ההרצאה הזו,
  • 10:04 - 10:08
    ופתאום זה יהיה כאילו הוא עומד כאן איתנו.
  • 10:08 - 10:11
    עכשיו אתם יכולים לראות
    איך אנחנו יכולים לקחת את המכניזם הזה
  • 10:11 - 10:15
    ולנסות לשדר זיכרונות וידע
    בין אנשים,
  • 10:15 - 10:17
    שזה דבר נהדר, נכון?
  • 10:17 - 10:20
    אבל היכולת שלנו לתקשר
    נשענת על היכולת שלנו
  • 10:20 - 10:23
    שיהיה לנו מכנה משותף.
  • 10:23 - 10:24
    כיוון שלדוגמא,
  • 10:24 - 10:28
    אם אני הולך להשתמש במילה נרדפת בריטית
  • 10:28 - 10:30
    "כרכרה להשכרה" במקום "מונית",
  • 10:30 - 10:34
    אני יודע שאני הולך להיות לא באותו קו
    עם רובכם פה בקהל.
  • 10:35 - 10:39
    יישור הקו תלוי לא רק על היכולת שלנו
    להבין מושג בסיסי;
  • 10:39 - 10:45
    זה תלוי גם ביכולת שלנו לפתח
    מכנה משותף והבנה ומערכות עקרונות משותפות.
  • 10:46 - 10:47
    כיוון שאנחנו יודעים שבמקרים רבים,
  • 10:47 - 10:52
    אנשים מבינים את אותו סיפור
    בדרכים מאוד שונות.
  • 10:52 - 10:56
    אז בשביל לבחון את זה במעבדה,
    עשינו את הניסוי הבא.
  • 10:56 - 10:59
    לקחנו סיפור של ג'יי.די. סלינג'ר,
  • 10:59 - 11:03
    שבו בעל איבד את אשתו באמצע מסיבה,
  • 11:03 - 11:07
    והוא מתקשר לחבר הכי טוב שלו, ושואל,
    "האם ראית את אשתי?"
  • 11:08 - 11:13
    למחצית מנושאי הניסוי,
    אמרנו שהאישה מנהלת רומן עם החבר הטוב.
  • 11:13 - 11:20
    לחצי השני,
    אמרנו שהאישה נאמנה והבעל מאוד קנאי.
  • 11:20 - 11:23
    המשפט האחד הזה
    לפני שהסיפור התחיל
  • 11:23 - 11:25
    היה מספיק בשביל לגרום לתגובות של המוח
  • 11:25 - 11:28
    של כל האנשים שהאמינו שהאישה מנהלת רומן
  • 11:28 - 11:31
    להיות דומות מאוד באיזורים מהסדר הגבוה
  • 11:31 - 11:33
    ושונות מהקבוצה השנייה.
  • 11:33 - 11:38
    ואם משפט אחד הוא מספיק כדי שהמוח שלכם
    יהיה דומה לאנשים שחושבים כמוכם
  • 11:38 - 11:41
    ושונה מאוד מאנשים שחושבים בשונה מכם,
  • 11:41 - 11:45
    תחשבו איך ההשפעה הזו
    יכולה להיות מוגברת בחיים האמיתיים,
  • 11:45 - 11:48
    כשאנחנו מקשיבים
    לאותה ידיעה חדשותית בדיוק
  • 11:48 - 11:51
    לאחר שהיינו חשופים
    יום אחרי יום אחרי יום
  • 11:51 - 11:55
    לערוצי תקשורת שונים,
    כמו חדשות פוקס או הניו יורק טיימס;
  • 11:55 - 11:58
    שנותנים לנו השקפות שונות מאוד על המציאות.
  • 12:00 - 12:01
    אז תנו לי לסכם.
  • 12:02 - 12:04
    אם הכל עבד כמתוכנן הערב,
  • 12:04 - 12:08
    אני השתמשתי ביכולת שלי להוציא קול
    בשביל להתמזג עם המוחות שלכם.
  • 12:08 - 12:09
    והשתמשתי במיזוג הזה
  • 12:09 - 12:13
    בשביל לשדר את התבניות המוח שלי
    המקושרות עם הזיכרונות והרעיונות שלי
  • 12:13 - 12:15
    לתוך המוחות שלכם.
  • 12:15 - 12:19
    בכך, אני מתחיל לחשוף
    את המנגנון העצבי החבוי
  • 12:19 - 12:21
    שאיתו אנחנו מתקשרים.
  • 12:21 - 12:25
    ואנחנו יודעים שבעתיד
    הוא יאפשר לנו לשפר ולהקל על התקשורת.
  • 12:26 - 12:28
    אבל המחקרים האלו
    חושפים גם
  • 12:29 - 12:32
    שתקשורת מתבססת על מכנה משותף.
  • 12:32 - 12:34
    ואנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים כחברה
  • 12:34 - 12:38
    אם אנחנו נאבד את המכנה המשותף הזה
    ואת היכולת לדבר עם אנשים
  • 12:38 - 12:41
    שהם קצת שונים מאיתנו
  • 12:41 - 12:44
    מכיוון שאנחנו נותנים למספר מצומצם
    של ערוצי תקשורת מאוד חזקים
  • 12:44 - 12:45
    להשתלט על המיקרופון,
  • 12:46 - 12:49
    ולתמרן ולשלוט על הדרך שבה כולנו חושבים.
  • 12:49 - 12:52
    ואני לא בטוח איך לתקן את זה
    כי אני רק מדען.
  • 12:52 - 12:55
    אבל אולי דרך אחת לעשות את זה
  • 12:55 - 12:57
    היא לחזור אחורה
    לדרך הטבעית יותר של תקשורת,
  • 12:57 - 12:59
    שהיא דיאלוג,
  • 12:59 - 13:02
    שבו זה לא רק אני מדבר אליכם עכשיו,
  • 13:02 - 13:04
    אלא דרך טבעית יותר לדבר,
  • 13:04 - 13:08
    שבה אני מדבר ואני מקשיב,
  • 13:08 - 13:12
    וביחד אנחנו מנסים להגיע
    למכנה משותף ורעיונות חדשים.
  • 13:12 - 13:13
    כי אחרי הכל,
  • 13:13 - 13:17
    האנשים שאנחנו מתמזגים איתם
    מגדירים מי אנחנו.
  • 13:17 - 13:20
    והתשוקה שלנו להתמזג
    עם מוח אחר
  • 13:20 - 13:24
    היא משהו מאוד בסיסי
    שמתחיל בגיל מאוד מוקדם.
  • 13:24 - 13:28
    אז תנו לי לסיים עם דוגמא
    מהחיים הפרטיים שלי
  • 13:29 - 13:33
    שאני חושב שהיא דוגמא טובה
    על איך התמזגות עם אנשים אחרים
  • 13:33 - 13:36
    באמת הולכת להגדיר מי אנחנו.
  • 13:36 - 13:39
    זה הבן שלי, יונתן, בגיל מאוד מוקדם.
  • 13:39 - 13:44
    ראו איך הוא מפתח משחק קולי
    ביחד עם אשתי,
  • 13:44 - 13:49
    רק מהתשוקה וההנאה האמיתית
    של להתמזג עם אדם אחר.
  • 13:50 - 13:54
    (שניהם מוציאים קולות)
  • 14:03 - 14:05
    (צחוק)
  • 14:05 - 14:09
    עכשיו, חשבו איך היכולת של הבן שלי
  • 14:09 - 14:12
    להתמזג איתנו
    ועם אנשים אחרים בחייו
  • 14:12 - 14:15
    הולכת לעצב את הגבר שהוא הולך להיות.
  • 14:15 - 14:17
    וחשבו איך אתם משתנים על בסיס יומי
  • 14:17 - 14:22
    מהאינטראקציות וההתמזגות
    עם אנשים אחרים בחייכם.
  • 14:23 - 14:25
    אז תמשיכו להתמזג עם אנשים אחרים.
  • 14:25 - 14:27
    תמשיכו להפיץ את הרעיונות שלכם,
  • 14:27 - 14:30
    כי הסכום של כולנו ביחד, מחוברים,
  • 14:30 - 14:32
    גדול יותר מסך החלקים שלנו.
  • 14:32 - 14:33
    תודה.
  • 14:33 - 14:38
    (מחיאות כפיים)
Title:
זה המוח שלכם בתקשורת
Speaker:
אורי חסון
Description:

מדען המוח אורי חסון חוקר את הבסיס של התקשורת האנושית, וניסויים מהמעבדה שלו חושפים שאפילו בין השפות השונות, המוחות שלנו מראים פעילו דומה, או "מיישרים קו", כשאנחנו שומעים את אותו רעיון או סיפור. המנגנון העיצבי המדהים הזה מאפשר לנו להעביר תבניות מוחיות, לשתף זיכרונות וידע.
"אנחנו יכולים לתקשר כי יש לנו קוד משותף במציג משמעות" אומר חסון
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:51

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.